מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך יורה דעה סימן צ”ג, קדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. ואם בישל בה בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם. אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה, הוי ליה נותן טעם לפגם, ומותר התבשיל, אבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב.
מן האמור מבואר שמאכל שבלע טעם פגום אינו נאסר באכילה, לפיכך דין השניצל פשוט, שכיון שבלע טעם פגום מן הכיריים, אינו נאסר באכילה.
לעניין דין המחבת היה מקום לומר שהיא אסורה הואיל וכלי שבלע טעם איסור אין להשתמש בו לכתחילה אפילו לאחר שהטעם שבו פגום כגון שעבר עשרים וארבע שעות.
אמנם בעניין השאלה שלפנינו, אף הכלי מותר. הואיל ומתחילה הוא בלע טעם פגום, ועל כיוצא בזה פסק השו”ע יורה דעה סימן צ”ה סעיף ד’, בזה”ל: ‘יראה לי שאם נתנו אפר במים חמין שביורה קודם שהניחו הקדירות בתוכה, אף על פי שהשומן דבוק בהן, מותר, דעל ידי האפר הוא נותן טעם לפגם.
מבואר בדברי השו”ע, שטעם פגום הנבלע בכלים איננו אוסר את הכלי, אף לא לכתחילה. אף שהאחרונים שם כתבו לפקפק האם האפר פוגם את האיסור מספיק, אינם חולקים על עצם הדין כי טעם פגום הנבלע מעיקרו כפגום איננו אוסר את הכלי אף לא לעניין לכתחילה. וכן מבואר גם בכף החיים שם סימן צ”ה ס”ק נה נ”ח, שכל מחלוקתם של הפוסקים הוא בנוגע לפגימת האפר, אבל אין חולק על כך שטעם הנכנס פגום מעיקרא לכלי, איננו אוסר את הכלי אף לא לכתחילה.
