מקורות ונימוקים
אע”ג שמבואר בגמרא מסכת בבא מציעא (דף נח עמוד ב’) שהמכנה שם לחברו נקרא רשע ואין לו חלק לעולם הבא, ויורד לגהנם ואינו עולה. ואע”ג דדש בשמיה, וכולם רגילים בשם זה וכבר הורגל בכך שמכנים אותו, והרי זה בכלל מכנה שם רע לחברו. ונפסק להלכה בשו”ע (חו”מ סי’ רכח סעיף ה’).
מ”מ אין זה לעניינו, שהרי זה שם משפחתך, ואין אדם חייב לקרוא לחבירו בשמו הפרטי. אולם מצד בין אדם לחברו, ראוי מאוד שכל אחד ינקוב בשמו הפרטי של רעהו, שבזה מרגיש האדם חיבה וקירבה יותר.