מקורות ונימוקים:
האם שיכור חייב במצוות ובתשלום נזקים
בגמרא בעירובין דף ס"ה. מבואר שיש לחלק בין שיכור רגיל לשיכור כלוט שאינו יודע מה הוא עושה כלל. זה לשון הגמרא שם: השיכור, מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימות. ואם הגיע לשכרות של לוט, והוא העושה ואינו יודע מה עושה, אין מעשיו כלום והרי הוא כמו השוטה. כן פסק השו"ע להלכה חו"מ סימן רל"ה סעיף כ"ב.
הואיל וכך הדבר ברור, שכל שיכור המודע למעשיו אלא שהוא מסוחרר מהיין, חייב בתשלומים אם חטף דברים שאינו שלו או שהזיק. אולם לעניין שיכור כלוט שאינו מודע למעשיו, לכאורה יש לומר שהוא פטור מתשלומים, שהרי מבואר בדברי הגמרא בב"ק פ"ז ששוטה שהזיק פטור, ואם השיכור כלוט דומה לשוטה, הרי השוטה פטור מתשלומים.
אמנם אין הדבר כן, כפי שכתב בשו"ת הב"ח (ישנות סימן ס"ב) שגם השיכור כלוט חייב בנזיקין ואין דינו כשוטה, הואיל והשיכור חייב על כך שהביא את עצמו לשכרות, ואדם חייב על מעשיו. בדומה לכך שישן ששבר כלים בשנתו חייב, הואיל וישן אצל הכלים.
כן פסק המהרש"ל בים של שלמה בבא קמא פרק ג' סימן ג' בזה"ל:
והשיכור, אפילו הגיע יותר משכרתו של לוט, מכל מקום מחייב בתשלומים על כל הזיקות. ומה שמסקינן בפ' הדר (עירובין ס"ה ע"א) דשיכור כלוט פטור ממיתת ב"ד. ולא מלקין אותו. היינו דפטור מדיני שמים על אותו העון. ומכל מקום מקבל דינו על מה שלא עצר ברוחו ושיכר עצמו להשתגע. אבל לפוטרו מדין הזיק שמזיק לחבירו. פשיטא שחייב. דאדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד. בין ער בין ישן, בין אונס בין רצון. דאם לא כן לא שבקת חיי. דכל שונא ישתה וישתכר על חבירו להזיקו, ויפטור.
מי שיודע שעלול לבוא לידי הפסד מצווה או עברה – עדיף שלא ישתכר
לעניין איך אפשר לקיים את עניין שתיית היין בפורים, בלא להגיע לכדי חיוב תשלומים.
הנה בגמרא במגילה דף ז': איתא, אמר רבא חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. וכן פסק השו"ע או"ח סימן תרצ"ה סעיף ב', וכתב הרמ"א שם, וי"א שאין צריך להשתכר כל כך, אלא ישתה יותר מלימודו וישן, ומתוך שישן לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
למרות האמור, כבר כתבו הפוסקים שאין הכוונה שיהיה שיכור כלוט ולא ידע מימינו ומשמאלו, אלא כפי שכתב המשנה ברורה ס"ק ד', שלא ידע להבחין על מה להודות יותר, ומהי הטובה הגדולה יותר, האם גדולת מרדכי או מפלת המן. וכבר כתב האו"ז, שעליו להיות זהיר בענין נט"י וברכת המוציא ובהמ"ז ויהיה שמחה של מצוה.
וכבר הביא הביאור הלכה לדברי החיי אדם שכתב בזה"ל: כיון שכל הנס היה ע"י יין לכן חייבו חכמים להשתכר ולפחות לשתות יותר מהרגלו כדי לזכור הנס הגדול. ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנט"י וברכה ובהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לש"ש, עכ"ל.
כן כתב בשו"ת אור לציון חלק ד' פרק ס' תשובה ג', שלמרות שנראים דברי השו"ע שחייב אדם להשתכר עד דלא ידע כפשוטו, מכל מקום נראה, שאין זה אלא במי שאהבת ה' ויראת ה' תקועה בליבו, ומכיר בעצמו שלא יבוא למעשים או דיבורים אסורים ומגונים. אבל אם אינו בדרגה זו לא ישתכר.
