מקורות ונימוקים:
גרמא בנזיקין פטור
כפי שביארנו בתשובה בעל מקצוע שעשה את עבודתו נאמנה כפי שהורו לו, אמור לקבל על כך תשלום מלא, ולא מוטל עליו לשאול לדרוש ולחקור האם מיקום המזגנים שאומרים לו לעשות, יהיה מקובל על השכן העליון או לא, ככל שהדבר איננו שאלה מקצועית, אלא שאלה של יחסי שכנים.
אומנם השאלה היא, האם המשכיר אמור לשלם על ההתקנה הכפולה, או שמא השוכר שטעה ואמר מיקום שאיננו ראוי, הוא זה שצריך לשלם על ההתקנה.
והיה נראה לכאורה לפטור את השוכר מהתשלום על ההתקנה השניה, הואיל והוא לא גרם ישירות להוצאת ממון נוספת תשלום למתקין שוב פעם, ואין זה מזיק בידיים אלא גרמא בנזיקין, שהרי אין הוצאת הממון וודאית ואיננה מידיית, כי שמא השכן מלמעלה היה מתעלם ממיקום המזגנים החדש, ולא היה דורש את העברתם.
שליח שטעה בהוראתו והפסיד את המשלח חייב
אמנם יש להוכיח שהשוכר חייב מדברי הגמרא בכתובות דף פ”ה.
אבימי בריה דרבי אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי, שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבהו אזל פרעינהו, אמר להו הבו לי שטרא, אמרו ליה סיטראי נינהו. אתא לקמיה דרבי אבהו א”ל אית לך סהדי דפרעתינהו אמר ליה לא אמר ליה מיגו דיכולין לומר לא היו דברים מעולם יכולין נמי למימר סיטראי נינהו. לענין שלומי שליח מאי? אמר רב אשי חזינן אי א”ל שקול שטרא והב זוזי משלם, הב זוזי ושקול שטרא לא משלם, ולא היא בין כך ובין כך משלם דא”ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, ע”כ.
מבואר בדברי הגמרא דשליח שטעה וגרם הפסד לבעל הבית חייב לשלם לבעל הבית על הפסדו, הואיל ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי.
האם שומר או שליח חייבים בנזקי גרמא
והקשה החתם סופר מדברי הגמרא הללו, מדוע השליח משלם על הפסדו של המשלח, והרי ההפסד שיגרם למשלח שיגבו ממנו את הכסף שנית הוא גרמא ולא נזק ישיר, והרי גרמא בנזיקין פטור? אלא הוכיח מכאן החתם סופר ששליח חייב גם בנזקי גרמא.
זה לשונו שו”ת חתם סופר חו”מ סימן ק”מ:
צ”ע מש”ס דכתו’ פ”ה ע”א בעובדי דאבימי דמסיק דמחייב שליח משום לתקוני שדרתי דה”ל למישקל שטרא תחלה וצ”ע הא אי הוה שקיל שטרא תחלה ואח”כ החזירו להמלוים הי’ פטור לרשב”א הנ”ל והשתא שלא שקיל שטרא כלל יתחייב זה דבר תימה לכאורה.
אלא ע”כ האמת יורה דרכו דלא נאמרו דיני גרמי וגרמא אלא באיניש דעלמא המזיק חברו אבל מי שבא הדבר לידו בתורת שמירה או שליחות חייב אפי’ על צד רחוקה ונפלאה. וכל פשיעת השומרים ועיוות שליחות כד מעיינת בהו איננו אלא גרמא בעלמא ואפ”ה חייב.
אמנם הפתחי תשובה חו”מ סימן נ”ה ס”ק א’ פליג על דברי החתם סופר והביא יישוב אחר לשאלתו של החתם סופר מהגמרא בכתובות פ”ה, וכתב בזה”ל:
ולע”ד צ”ע, כי עיקר תמיהתו [של החת”ס] מכתובות דף פ”ה כבר עמד ע”ז בנתיבות המשפט לקמן סימן נ”ח ביאורים סק”ב, ומתרץ בטוב דשאני התם כיון ששינה בפריעת המעות מדעת המשלח הוי כפשע והזיק הממון וחייב לשלם ע”ש, וגם מסתימת לשון רמ”א לקמן סימן שפ”ו סעיף ג’ בהגה, או שליש שהחזיר שטר כו’, משמע דבכל גווני פטור, ועיין ש”ך שם [ס”ק כ”א וכ”ב] וצ”ע:
כלומר מיישב הנתיבות שהסיבה שחייבו את השליח במעשה עם אבימי, אינו משום דין מה שגרם נזק בכך שהמשלח יצטרך בהמשך לשלם כסף נוסף למלווה מכוח השטר שנותר בידו של המלווה, אלא הוא משום שפשע השליח בעצם השמירה על הכסף שנתן לו הלווה לפרוע, בזה שנתנו למלווה קודם שקיבל את השטר לידו בניגוד לדעת הלווה שרצה שיקח ממנו את השטר תחילה.
פסיקת ההלכה בנידון שלפנינו
בנידון שלפנינו, נראה שבין לדעת החתם סופר הסובר ששליח חייב בהיזק בגרמא, בין לדעת הפתחי תשובה ונתיבות המשפט, יש לחייב את השוכר ככל שהוראתו הייתה טעות והיה לו לחשוב שהמקום שהוא הורה להניח בו את המזגן מקום שלא יהיה מקובל על השכן העליון.
לדעת החתם סופר יהיה על השוכר לשלם הואיל וגרם למשכיר להוציא עוד ממון בגרמא, ושליח חייב על נזקי גרמא. ולדעת נתיבות המשפט והפתחי תשובה יהיה השוכר חייב הואיל והזיק למשכיר ששילם את התשלום הראשון למתקין המזגנים לריק, לתלות מזגנים במקום שיצטרך לאחר מכן להורידם משם, ואמרינן לתקוני שדרתיך ולא לעוותי.
אכן אין הדברים אמורים אלא במצב שבו הורה השוכר לתלות את המזגנים במקום שהיה לו לחשוב שהוא בעייתי ולא יהיה מקובל על השכן העליון, אולם ככל שהמקום הוא ראוי מצד עצמו, אלא שהשכן העליון הוא אדם בעייתי ומונע את הנחת המזגן יותר מכפי המקובל, ולא היה נדרש מהשוכר שיחשוב על כך, המשכיר יספוג את התשלום הנוסף להעתקת מיקום המזגנים.
ביאור נפלא על פי דברי החתם סופר ששליח או שומר חייב בגרמא
במאמר המוסגר ראיתי וורט נפלא על פי דעת החתם סופר הזה, בשם האשל אברהם לפרשת בראשית.
דהנה כתב האור החיים דקין לא הרג את הבל בידו, אבל עמד עליו במקום שיהא נבלע באדמה והאדמה היא זו שהרגה אותו.
נמצא לפ”ז דהרגו ע”י גרמא, אלא דכתב בשו”ת חתם סופר (חו”מ סי’ קג) וכ”כ היעב”ץ (סי’ פה) דפטור גרמא הוא רק אצל אדם המזיק, אבל אצל שומר ליכא פטור דגרמא, וחייב אף אם הוזק ע”י שומר.
לפי זה פירש באשל אברהם (פר’ בראשית) את דברי קין “השומר – אחי אנוכי” הלא איני שומר עליו, וממילא צריך אני ליפטר כיון שנהרג רק ע”י גרמא.
על כך השיבו הקדוש ברוך הוא “קול דמי אחיך צועקים אלי” והיינו דמבואר בגמרא, דאף דההורג בגרמא אין דינו מסור לב”ד אך מ”מ דמו נדרש לשמים, ולכן דרש הקדוש ברוך הוא מקין את דמו של הבל.
