מקורות ונימוקים:
מעיקר הדין כל שלא מסייע בשעת האיסור אינו אסור, ראה בשו”ת כתב סופר (יו”ד סימן פג) דכל שאינו מסייע לגוף העבירה והוא שלא בשעת העבירה, ליכא איסור מסייע, ומקורו מרש”י בגיטין (סא.). וכ”כ בשו”ת שבט הלוי ח”ב (סימן סב) ללמד זכות על המוכרים בגדי פריצות נשים, ונסתמך ג”כ ע”ד הכת”ס הנז’. (ומה שכתב להקשות ע”ד מההיא דנזיר דג”כ אינן הסיוע בשעת העבירה אלא אח”כ כשישתה, לענ”ד יש ליישב, דיין לנזיר הוי כחפצא דאיסור, ולפיכך אף שיעשה אח”כ את האיסור לעולם הוי כמכשילו בידיים, אבל היכא שנותן לו דבר היתר אף שהוא ישתמש בו באיסור, אין אסור אלא אם כן מסייע בשעת העבירה).
וכן עמא דבר שמשתמשים בתחבורה ציבורית למרות שבעליה מפעילים קווים בשבת בערים מסוימות, ומכל מקום שכל מי שיראת ה’ טהורה עומדת בליבו שנכון שלא ללכת לאתרים או לחנויות הפתוחות בשבת על אף הטירחא היתרה שיש בזה. וראה במכתב שחתמו גדולי ישראל הובא בספר הליכות מועד (ח”א בסוף הספר). ולשומעים ינעם. אולם אם אין ברירה רשאי לרכוש שם.
