מקורות ונימוקים:
סיכם על שעון מותג ומכר לו שעון חיקוי המקח בטל
פסק השו"ע חו"מ סימן רל"ג בזה"ל:
המוכר לחברו מין ממיני פירות, ונתן לו מין אחר, אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור בהם. כיצד, מכר לו חטים לבנות ונמצאו אדומות, או איפכא, או יין ונמצא חומץ או איפכא, או עצים של זיתים ונמצאו של שקמה או איפכא. אבל אם מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות, לוקח יכול לחזור בו אפילו לא נתאנה בסכום, והמוכר אינו יכול לחזור בו אפילו הוקרו.
מבואר בדברי השולחן ערוך כי המוכר חיטים יפות ונמצאו רעות, הקונה רשאי לבטל את המקח. נראה כי נידון המוכר שעון מותג ונמצא חיקוי, דומה למוכר חיטים יפות ונמצאו רעות, שלמרות שאכן הוא מכר לו שעון, ויש לומר שאינו דומה למכר לו יין ונמצא חומץ, מ"מ גם במכר חיטים יפות ונמצאו רעות, הקונה רשאי לבטל את המקח. לפיכך זכותו של הקונה לבטל את המקח ולדרוש את כל הכסף ששילם עבור השעון.
שעון חיקוי המעולה באיכותו לא פחות מהמקור האם הוי מקח טעות
אמנם יש לדון כאשר השעון הוא חיקוי, אולם הוא חיקוי מושלם והוא טוב מבחינת האיכות בדיוק כמו שעון המותג, ואולי אף טוב יותר ממנו, רק שבפועל איננו של אותה החברה של המותג, האם גם בכה"ג הקונה רשאי לבטל המקח. שהרי במקרה כזה יש לומר שאינו דומה למכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות, כי השעון איננו פחות טוב משעון המותג המקורי.
מצד שני הרי ברור הדבר שכוונת הקונה הייתה דווקא למותג המפורסם, ועל המותג הוא משלם את רוב המחיר. אם כן כיון שהשעון הוא לא של המותג הזה, אין זה מה שסיכמו ביניהם, ולא על מוצר זה הסכים לשלם את הכסף והמקח צריך להתבטל.
דברי תרומת הדשן במוכר איל שאינו מסורס בחזקת איל מסורס
נראה שנידון זה של המוכר שעון חיקוי באיכות דומה לאיכות השעון המקורי, דומה הוא לנידון תרומת הדשן בסימן שכ"ב שפסקו הרמ"א להלכה בהגהתו לשו"ע חו"מ סימן רל"ג בזה"ל:
מכר לו בשר בחזקה שהוא מין איל מסורס, ונמצא שאינו מסורס, המקח קיים ומחזיר לו אונאתו, אלא אם כן ידוע שהלוקח אסטניס שאינו אוכל כלל בשר איל שאינו מסורס. והוא הדין בכל כיוצא בזה.
בדברי תרומת הדשן והרמ"א שהביאו להלכה, מבואר שלמרות שהסיכום בין המוכר לקונה היה שימכור לו איל מסורס והלה מכר לו איל שאינו מסורס, כיון שרק מתי מעט מבדילים ביניהם, המקח קיים, אלא שעל המוכר להחזיר לקונה את ההפרש במחיר בין עלות שעון המותג לבין עלות שעון החיקוי. למעט מקרה בו ידוע שהקונה הינו אסטניס שאינו אוכל כלל בשר איל שאינו מסורס, שאז המקח בטל.
אם כן גם בנידון שלפנינו ככל שהחיקוי היה מושלם וטוב באיכותו, אם הקונה איננו מסוג האנשים שאינם עונדים בשום אופן שעון שאיננו המותג המקורי, ניתן לקיים את המקח אלא שעל המוכר להחזיר את ההפרש.
ביאור דברי תרומת הדשן במוכר שמכר איל שאינו מסורס בחזקת איל מסורס
אמנם יש לתמוה הרבה על דברי תרומת הדשן הללו, שהרי מאחר ודובר במפורש בין הקונה למוכר על איל מסורס כיצד זה שייך לקיים את המקח אם בסוף עבד עליו ומכר לו אייל שאינו מסורס, כאשר איננו אסטניס, הרי ברור שכל המקח היה רק על דעת האיל מסורס.
כן תמה הב"ח על דברי תרומת הדשן, שהרי אין לך מום גדול מזה שבקש איל מסורס ומכר לו אינו מסורס. ועוד, דאיך מאכילים לאדם בעל כרחו דבר שאינו רוצה בו, בפרט שהתנה במפורש שרוצה איל מסורס, והרי זה כמכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות, שהלוקח יכול לחזור בו, שאין טעם היפות כטעם הרעות, ואפילו היה טעמן שווה אין דעתו רוצה אלא ביפות. והעלה הב"ח להלכה בזה"ל: "לא יעלה כלל על הדעת לומר במי שדעתו לקנות דבר חשוב, שיהא בידו של מוכר להשלים לו בהרבה מן הגרוע או בדמים, וכן עיקר הלכה למעשה".
גם בשער המשפט ס"ק א' הקשה על דברי תרומת הדשן שבאינו אסטניס הוי אונאה ולא מקח טעות, וכתב שדבריו רחוקים מן הדעת, דכיון שהזכיר במפורש שרוצה איל מסורס, הרי הקפיד על איל מסורס, ומדוע אין כאן מקח טעות. והוכיח מדברי הריטב"א והר"ן שאין הלכה כדברי תרומת הדשן. גם בשו"ת ושב הכהן סימן ס"ד נשאר בצ"ע על דינו של תה"ד.
גם בנתיבות המשפט ס"ק ג' הביא לדברי הב"ח שתמה על תרומת הדשן, וכתב דלכאורה נראה עיקר כדברי הב"ח, ובוודאי נשמט מדברי תרומת הדשן דברי הר"ן בקידושין. וכתב הנתיבות דנראה דהוי ספיקא דדינא. אכן לדברי הנתיבות כיון שהוא ספיקא דדינא המוציא מחברו עליו הראיה, ולא נוכל לחייב את המוכר להשיב לקונה את כספו.
אמנם לעניות דעתי נראה לבאר וליישב דברי תרומת הדשן, שאף הוא לא עסק במי שהתנה במפורש שאיננו קונה אלא איל מסורס, אלא עסק במי שקנה בשר 'בחזקת' אייל מסורס. כלומר שהקונה בא לחנות וביקש איל מסורס, והמוכר נתן לו בשר ואמר לו קח את זה, כי רצה למכור לו את הבשר ולא העמיד אותו על האמת שאין זה בשר איל מסורס. על כגון זה כתב תרומת הדשן שהמקח קיים ויחזיר את האונאה, והיינו טעמא הואיל והרבה קונים מבקשים מוצרים סוג א' א' ואומרים להם המוכרים כן כן זה סוג א' א', אף שאין הדבר כן, משום שאין כוונת הקונים שאם אין זה סוג א' לא יקנו את המוצר, לכן גם אם קנו את המוצר בחזקת סוג א' א', והמוצר אינו כן, אין בכך עילה לבטל את המקח.
דומה הדבר לקונים שבאים לחנות פיצוחים ומבקשים פיצוחים טריים שיצאו מהתנור היום, והמוכר מביא להם פיצוחים מתמול שלשום, שאין הדבר מקח טעות, הואיל ואנו מניחים שאין זה בדווקא שביקשו פיצוחים טריים מהיום. אמנם במקרה בו בא קונה ספציפי שהוא אסטניס שאיננו אוכל כלל פיצוחים אם לא יצאו מהתנור היום, המקח בטל.
זוהי כוונת דברי תרומת הדשן, שמכר לו בחזקת איל מסורס, שהמקח קיים, דהיינו כיון שרוב בני האדם אינם מקפידים שאם אין זה מסורס לא יקנו את הבשר, למעט מקרה שאכן ידוע הדבר שהקונה אינו אוכל אייל אם אינו מסורס.
על פי דברינו בביאור דברי תרומת הדשן, לא קשה עליו קושיות הב"ח ושער המשפט, הואיל ואף הב"ח מסכים שאם היה מתנה הקונה במפורש שמעוניין הוא אך ורק באייל מסורס, המקח היה בטל כאשר היה ממציא לו אייל שאינו מסורס, אלא תרומת הדשן מיירי כאשר הקונה אומר כן, אולם אין במשמעות דבריו שאם אין זה אייל מסורס איננו מעוניין בכך, אלא אומר כדרך בני האדם תביא לי סוג א' א', לפיכך המקח קיים ומחזיר את האונאה, אלא"כ ידוע לנו שלא היה קונה אם היה יודע שאין זה בשר אייל מסורס.
העולה בנידון שלפנינו
אם כנים אנו, הרי שבנידון דידן שקנה שעון מותג ונצא חיקוי, נראה כי גם לדברי תרומת הדשן, המקח בטל, והיינו גם אם שעון החיקוי טוב באיכותו כמו שעון המותג. ככל שהדבר ברור מעבר לכל ספק שאם היה הקונה יודע שהשעון הוא חיקוי ולא מותג לא היה קונה את השעון, ואין להסתפק בהחזרת ההפרש בין עלות שעון חיקוי לבין עלות שעון המותג.
בדומה לכך, אם אדם נכנס לחנות קונדיטוריה ומבקש לקנות מאפים מהיום ומכרו לו מאפים מאתמול, בוודאי שהמקח טעות, כי כל בני האדם אסטניסטים לגבי מאפים אם הם מהיום או מאתמול, והדבר ברור שאם היה האדם יודע שהמאפים מאתמול ולא מהיום לא היה קונה, לפיכך המקח בטל, ולא יועיל רק להחזיר את ההפרש במחיר, הואיל והמקח בטל כדין מקח טעות.
