מקורות ונימוקים:
קיום יחסי אישות ללא נישואין אסור בהחלט
דברים כ”ג פסוק י”ח: “לא תהיה קדשה מבנות ישראל”. “קדשה” היא פנויה שהפקירה עצמה לזנות, הבא על אשה קדשה לשם זנות, בלא קדושין, עוברים שניהם על לאו זה.
כפי שכתב הטור באבן העזר סימן כ”ו בזה”ל:
אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קידושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה אדם בלא קידושין לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה, והיא זונה האמורה בתורה עכ”ד.
כן מבואר גם ברמב”ם פרק א’ מהלכות אישות הלכה א’, שמשניתנה תורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה עכ”ד.
וכן פסק השולחן ערוך להלכה אבן העזר סימן כ”ו בזה”ל:
אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי אבל אם בא עליה אדם בלא קידושין לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה, והיא זונה האמורה בתורה.
למרות שהראב”ד השיג על הרמב”ם וכתב, שאין קדשה אלא אישה המזומנת ומופקרת לכל אדם, אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפילגש הכתובה.
מ”מ מודה הראב”ד שגם דבר זה אסור מדרבנן. גם המ”מ שכתב שאין איסור לאו דלא תהיה קדשה, כתב כי ישנו איסור עשה מהתורה לקיים יחסי אישות עם הפנויה.
טעם נוסף לאיסור הביא הטור בשם הרא”ש בתשובה שכתב כי על בית דין לכפות את האדם שלא לחיות עם אישה פנויה ללא חופה וקידושין, משום שדבר ידוע שהיא בושה לטבול ונמצא שבועל נדה.
מה נחשב ניאוף
לעניין מה נחשב ניאוף, כתב רש”י לפרשת יתרו שמות כ’ י”ב שאין ניאוף אלא באשת איש, שנאמר מות ימות הנואף והנואפת, ואין הדברים אמורים אלא בבועל אשת איש.
אמנם עיין בקהלת יעקב מענה לשון לשון תורה מערכת אות נ סימן תרנז שהביא בזה לדברי המכילתא על הפסוק בספר שמות פרק כ’ פסוק י”ב שם נאמר ‘לא תנאף’, שהביא מחלוקת בזה, חד אמר אין ניאוף אלא באשת איש, וחד אמר בין ביד בין ברגל וכו’.
והוסיף וכתב לחלק בין ניאוף בלשון התורה שיש לומר שאינו אלא באשת איש, לבין ניאוף בלשון העם שהוא כל ביאת זנות. כפי שכתב בתשובת חוות יאיר סימן ס”ב, שדוקא בלשון המקרא אין ניאוף אלא באשת איש, אבל בלשון בני אדם אם אמר לחברו נואף כלומר זנאי, זנות הוא עם כל זונה ואפילו אם איננה מיועדת לכך, ואפילו אם אינו רגיל בכך, ביאה כזאת נחשבת ביאת זנות.
