מקורות ונימוקים:
בגמרא בברכות דף מ”ח. איתא קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו.
כן פסק השו”ע להלכה או”ח סימן קצ”ט סעיף י’ בזה”ל: קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין, מזמנין עליו ומצטרף בין לשלשה בין לעשרה. וכן נהגו הספרדים לצרף קטן מתחת לגיל מצוות לזימון.
אולם הרמ”א בהגהתו לשו”ע הביא לדברי הרא”ש והמרדכי והטור שפסקו שאין לצרף קטן עד שיגיע לגיל י”ג שנים, וכתב שכך נוהגין ואין לשנות. וכן הוא מנהג האשכנזים.
אכן מוטל עלינו להבין האם האפשרות לצרף קטן לזימון רשות היא או חובה. שהרי לא התפרש בדברי הפוסקים אם הוא רשות או חובה, אלא לעניין זימון נשים שלעניין זה נפסק שנשים מזמנות לעצמן רשות ולא חובה.
אכן בעניין זה ראיתי לדברי האור שמח הלכות ברכות פרק ה הלכה ג שכתב בזה”ל:
ומיהו קטן שיודע למי מברכין דמזמנין היינו רשות ולא חובה, ורשאין ליחלק, וטעמא דהוי רשות, כמו דאמרינן בדף מ”ה ע”ב שאני התם דאיכא דיעות, ופרש”י (ד”ה דאיכא) אף על גב דלענין חובה אינן חייבות, לענין רשות דיעות שלשה חשיבא טפי להודות משני אנשים, דאיכא משום גדלו לד’ אתי, וה”נ טעמא דאיכא קטן היודע למי מברכין ואיכא דיעות, והוי רשות לזמן, ומזמנין דקאמר ר”נ הוי כמזמנין דקאמר גבי נשים תמן דהוי רשות ודו”ק, ולפ”ז אם אכלו ששה ובתוכם קטן היודע למי מברכין אינן רשאין ליחלק, כיון דאיקבעו בחובה מעיקרא, ואם יחלוקו הוי רשות להשנים וקטן עמהם, ועוד נפ”מ טובה ודו”ק.
