מקורות:
ענין החיקה ("קוואטר") כסגולה לזרע של קיימא – היא סגולה יודעה ובפרט אצל אחינו בני אשכנז, אך אין לזה מקור (וכ"כ בספר חיי עד פרק י"ב עמ' פ"ו שאין מקור לסגולה זו, וכן בספר תא שמע ח"ח עמ' רכ"ה סי' קי"א כתב בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שאינו יודע מקור לזה). והעדר המקור אינו מוריד מערכה של הסגולה, כי רוב בסגולות עברו במסורת ואינם ענין הלכתי שטרחו מחברי הספרים הקדמונים לכותבם. ובדבר שאין לו מקור, קשה מאוד לנסות להבין דבר מתוך דבר למען דעת מה בכלל הסגולה ומה לא.
ומ"מ מסתבר מאוד שנימוק הסגולה הוא כמו שכתב בספר אוצר הברית ח"א פ"ג סי' י"ב אות ז' ובספר ישמח לב ברית מילה עמ' ל"ו, שכיון שהקוואטר מסייע למצות ברית המילה ממילא נעשה זכאי שיהיה לו בעצמו ברית מילה (בבחינת מצוה גוררת מצוה ובפרט באותה מצוה). ולפ"ז הדעת נוטה לומר דדוקא אם הזוג עצמם יסייעו לברית אזי הוא דזוכים הם עצמם לברית, משא"כ אם הוריהם שימשו כקוואטר.
והנה בספר פרקי השנה יברוב ראו הביא לנו בשם הג"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל דיהיב טעמא אחרינא לענין הקוואטר כסגולה לחשוכי בנים: "דברי הגר"א בביאורו לשולחן ערוך לא ראינו סנדק שמתעשר, וזאת משום שאכן ראוי הסנדק לעשירות אלא שיש באפשרותו להמיר את זכיית העשירות בזכיה אחרת כגון בעשירות בדעת בחיים ארוכים או בזרע של קיימא לפי דברי חז"ל בנדרים (דף ס"ד) כי העני חשוב כמת וכן מי שאין לו בנים אם כן יש קשר בין עשירות לפקידת בנים. וכיון שמובא בספרי הקדמונים שהקוואטר הוא מעין סנדקאות לכן מקבלים זכות של עשירות שיכולים להחליפה בפקידה בזרע של קיימא. עכת"ד. והנה אם שורש הדבר הוא מצד "המרת" זכויות, לא דבר ריק הוא לומר דיכולים ההורים "להמיר" את הזכות לבניהם, אם כי יש לחלק, והבן.
ויתכן דאף לטעמא קמא מועיל קצת "להקדיש את הזכות", דכשם שאדם יכול לומר "סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני" (פסחים דף ח' ע"א) וללמוד לרפואת חבירו וכדומה, כך יכולים ההורים (אם יכוונו לזה) לעסוק בסיוע של המילה לטובת זרע של קיימא של בניהם. ומה גם דבני בנים הרי הם כבנים (יבמות דף ס"ב ע"ב), וממילא אם אותם ההורים עוסקים בסיוע למצות המילה נעשים ראויים גם לברית של נכדים, ומה לי אם יש להם בנים ומה אי לאו.
