מקורות ונימוקים:
אע”ג דמבואר בשולחן ערוך (סי’ יד סעיף ד’) דניחא ליה לאינש דתיעביד ליה מצווה בממוניה, ולפיכך התיר ליקח טלית של חברו ללא רשותו, ולכאו’ מיניה נמי לנד”ד. אולם זה אינו, א. היינו דווקא באקראי ולא בקביעות וכמבואר שם במג”א ובמ”ב (ס”ק יג). ב. דכל זה היכא דלא חסר בממוניה כי אם מעט, אבל כשממונו נחסר הרבה, אין היתר וכמבואר במג”א (סק”י). וחסרון מעט הוא אפילו שימוש בספרים כמבואר שם. וכל שכן שבאופן שאלתך, שהוא חסרון הרבה, אין להתיר.
ואע”ג דהם שותפין, מ”מ לא אמרינן דאדעתא דהכי השתתפו מתחילה, ואדרבה כל אחד יש לו את הצדקה שהוא צריך ורוצה ליתן לקרוביו וכיוצא, ואסור לשותף לעשות פעולה חד צדדית על דעתו לבד וכמבואר ברמב”ם (הל’ שותפין) ובשולחן ערוך (חו”מ סי’ קעו).
