מקורות ונימוקים:
הערה יפה היא.
והנה לאחר התבוננות יש ליישב שפיר מנהג ישראל תורה שהובא כבר בראשונים, ראה בראבי”ה ח”ב (יומא סימן תקל), וכן כתב הסמ”ג (עשין רט), ובאור זרוע ח”ב (אות רפא), וחלילה לגעת או לשנות ורשאי שפיר הש”ץ לאומרו ולא הסומך, ואכתוב בקצרה לחכם שכמותו.
כבר הנשמת אדם (כלל ה’ אות ב’), נתעורר על מ”ש במוסף ר”ה “ה’ צבאות יגן עליהם”, והוא חצי פסוק (בזכריה פרק ט’), ותירץ דדרך תפלה מותר ע”ש. וכן כתב הרב בן איש חי בשו”ת רב פעלים ח”א (חאו”ח סי’ יא) על פסוק “תפול עליהם אימתה” שאומרים בברכת הלבנה עד ידמו כאבן, והוא חצי פסוק. ויישב שאומרים אותו דרך תחנה ובקשה, ולכן לא קפדינן בהכי.
והוא הדין בנידון דידן שאינו אלא דרך תפילה ותחינה זכר למעשה עבודת הכהן הגדול ואנו אומרים סדר עבודתו כיצד היה עושה ‘ונשלמה פרים שפתנו’ , ע”כ אין בכך כל מיחוש.
