מקורות ונימוקים:

כתב הטור אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ר”ח, בחו”ל חותמין בפירות על הארץ ועל הפירות ובני א”י חותמין על הארץ ועל פירותיה, ועל היין חותמין על הארץ ועל פרי הגפן ולא כאותם שחותמין על הגפן ועל פרי הגפן. גם בשו”ע סימן רח סעיף י’ כתב שעל הפרות של א”י מברך על פירותיה. אבל לגבי הגפן או לגבי על המחיה לא הזכיר כלל שעל של א”י מברך על מחיתה או על פרי גפנה ביין, ולכן מנהג האשכנזים שלא לשנות אלא רק בפירות לברך על פרותיה או בגפן כשנמצא בא”י אבל כשמברך על המחיה גם על של א”י מברך על המחיה ולא על מחייתה.

אמנם כתב הכף החיים בסימן רח’ ס”ק נ”ח שמנהג הספרדים פשוט לברך על מחייתה וכן כתב מרן זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ז’ סימן ל’ שלהלכה יש לברך על מחייתה בדגן של ארץ ישראל.

במקום ספק שאינו יודע אם מין זה הוא מארץ ישראל או מחו”ל כתב בספר הלכה ברורה סימן ר”ח ס”ק ל”ז שעדיף שיברך על הפירות, אבל המברך על פירותיה מספק יש לו על מה לסמוך. ובכל מקרה בכל אופן שבירך יצא י”ח ואין בזה חשש כלל.

ועיין שם שהוסיף עוד מסברא שראוי שילך לפי הרוב בכל מקום ספק, לפיכך כיון שכידוע שרוב הקמחים כיום הם מיובאים מחו”ל, למעט מצות שמורות, יש לברך בכל מקום ספק על המחיה אלא א”כ יודע בבירור שזה קמח של א”י. לעומת זה בפרות ויין שמצוי מאד שהם תוצרת ארץ ישראל, יש לבדוק היכן הוא מקום גידול הפירות והענבים, ובמקום ספק ביין ניתן לברך על פרי גפנה כיון שרוב היינות הם תוצרת הארץ.