מקורות:
מהו המקור להוצאת עין הרע באמצעות עופרת?
לשאלה הנפוצה מהו המקור להוצאת עין הרע ע”י עופרת (והרעישו על שאלה זו כמה ת”ח חשובים[1]) – יש לדעת ששאלה זו מעיקרא אין לה מקום, כי כלל לא אמור להיות “מקור” אלא “מסורת”, יען כי הוצאת עין הרע ע”י עופרת היא פעולה מענף ה”קבלה מעשית” (אלא שזו קבלה מעשית המותרת מפני שהפעולה נעשית ללא השבעות וללא שמות מלאכים ושמות הקודש), ופעולות הקבלה המעשית בכוונה תחילה לא עלו על מזבח הדפוס (כי אם מעט מזעיר) אלא נמסרו בע”פ מרב לתלמיד, וחלק מפעולות אלו (לא כולם – ויתכן מקצתם) נשמרו בכתבי יד השונים (ורק בשנים האחרונות החלו להדפיס כתבי היד של קבלה מעשית ולענ”ד לאו שפיר עבדי, כי זאת החכמה צריכה להשמר באיתכסיא מטעמים ברורים ואכמ”ל).
ובכן בצילומי כתב יד קודשו של זקן המקובלים מוהר”ר יצחק כדורי זלה”ה (כתבים אלו הם העתקה שהעתיק לעצמו הגר”י כדורי מתוך כתבי יד של קבלה מעשית עתיקים שעברו תחת ידו) שנדפסו בספר קדושת יצחק כדורי ח”ג עמ’ שט”ו, כתב בהמשך לסגולות נגד עין הרע וז”ל: “תתיך עופרת ויקרא יושב בסתר עליון עד “כי אתה מחסי”, ג’ פעמים, ואח”כ תן כלי מים על ראשו, ותשפוך העופרת במים, ויראה בו סימן הידוע.” עכ”ל.
וכן ב”ספר הסודות” (והוא מקבץ מתוך כתבי יד קבלה מעשית) עמ’ ג”ן מביא מכת”י עתיק את כל סדר יציקת העופרת להוצאת עין הרע, אך מביאו שם פרטים רבים נוספים בביצוע הסגולה שאינם נהוגים כיום (זכור אזכירם עוד להלן בעהי”ת). וכמו כן בספר אדון הנפלאות עמ’ ער”ב הביא מכתבי יד של קבלה מעשית (לכאו’ משלושה כתבי יד שונים – כך נראה שם מתוכן הדברים) אופנים שונים להוצאת עין הרע באמצעות התכת עופרת ויציקתה (וכפי שנזכיר בהמשך מילתין בעהי”ת), וע”ע בספרו שימוש תהילים כהן עמ’ ע’ שכתב “כי אכן דרך ההוצאה על ידי עופרת נזכר בכתבי יד השונים” עכ”ל עיי”ש.
ועכ”פ ע”ע בהמשך מילתין שיש מייחסים את סגולת העופרת למרן החיד”א (אם כי לא נמצא כן בספריו המודפסים), וכי יש מייחסים למוהר”ח מוואלוזי’ן זלה”ה.
שימוש סגולי בעופרת מהמהלך הדורות
ועכ”פ מלבד המסורת וכתבי היד כנ”ל, מה שכן מצינו בספרן של צדיקים, הוא כדלהלן:
א. אע”פ שאין בזה “מקור” לסגולת העופרת, מצינו שימוש בפעולה ע”י התכת עופרת (אם כי לא לענין עין הרע) שהוזכרה בשו”ת צמח צדק מליובאוויטש חאו”ח סי’ ל”ח, שמתיכים עופרת ואז “האיש היוצק העופרת אומר שריפא, ושנה ושילש, לחולי תולעים.” עכ”ל, והביא סגולה זו גם בשו”ת חיי נפש זלמנוביץ סי’ ס”ו, ועיין כף החיים סופר סי’ שכ”ח סקכ”ז, ובשו”ת ציץ אליעזר ח”ח סי’ ט”ו בקונטרס משיבת נפש פרק ח’ אות ג’. ואע”פ שכאמור השתמשו בפעולה זו לענין רפואה מתולעים ולא לענין עין הרע, עכ”פ מתבאר מזה ששפיכת עופרת מותכת היא פעולה עם כחות רוחניים שיש לאל ידה להשפיע לשינוי המציאות, ואינו מעשה בעלמא מחוסר משמעות, וא”כ לומר שיועיל גם לעין הרע כבר אינו דבר מחודש כל כך, וכבר מצינו בהרבה פעולות סגוליות שמועילות למגוון דברים, וכגון בגמ’ בשבת דף ס”ו ע”ב שסגולת הקשרים מועילה גם לרפואה וגם נגד כשפים, וכהנה רבות, ובפרט לגבי עין הרע מצינו פעולה רבות שמועילה באופן משותף לכמה דברים, כגון טס של כסף עם אות ה’ שמועיל לפוריות וגם לעין הרע, וכן עשב הרודא שמועיל גם כסגולה למגיפה וגם לעין הרע, וסגולת הפסוקים המתחילים ונגמרים באות נו”ן (וכן נמי סגולת אבן הקורקבן של תרנגלות) שמועילה גם נגד כישוף וגם לעין הרע, ואכמ”ל. [ופוק חזי בספר ואין למו מכשול ח”ב פ”ד סע’ ה’ בהערה שכתב שמנהג הבוכרים להשתמש בסגולת התכת העופרת גם לענין להסיר פחדים, וכן בספר אוצר הסגולות בן אברהם פרק ו’ אות ו’ מביא שמנהג עיראק היה להשתמש ביציקת העופרת בין לענין עין הרע בין לענין הסרת חרדות עיי”ש. וע”ע בסמוך. והן הן הדברים אשר דברנו בס”ד, שפעולה סגולית אחת יכולה להועיל לכמה דברים שונים, כפי שניכר לכל הפותח טפח בספרי סגולות]. ושוב ראיתי בספר הסודות עמ’ ח”ן שמביא מכת”י של קבלה מעשית, שסגולת התכת העופרת מועילה גם לתולעים וגם לעין הרע (וגם לחרדות ולכישוף ולעוד דברים עיי”ש), ודו”ק.
ב. ובספר אמתחת בנימין (ווילהרמרשדארף תע”ו) עמ’ ע”ד (בנדמ”ח) הביא ג”כ סגולת התכת העופרת ויציקתה במים, לענין ריפואי מעצבות ומרה שחורה ושגעון וכדומה – שהיא תוצאה מרוח רעה (וגם כאן שייך כל מה שכתבנו בענין הצמח צדק, שסגולה אחת מועילה לכמה דברים, ובפרט שגם עין הרע וגם כל הנ”ל הם בעצם אחיזה של כחות הסט”א באדם ולכן העופרת מועילה לכל הנ”ל, ועל זה הדרך כתב בנפש חיים פלאג’י מע’ ע’ אות מ”ז דמה שמועיל לעין הרע מועיל ג”כ לרוח רעה וכישוף כי כאמור הכל מאותו שורש), והוסיף לזה לחשים ופרטים נוספים. וכן הוא ג”כ בספר ליקוטי חבר בן חיים ח”ה דף ח’, ובספר שיח אליעזר מאמפאלי בחלק הסגולות סי’ שכ”ה, ובספר סגולות ישראל ליפשיץ מע’ ע’ (ערך עצבות) אות מ”ב. ועל זה הדרך ראה גם בשו”ת ודרשת וחקרת ח”ב חיו”ד סי’ כ”ב שהביא שהוא מנהג קדמון מדורי דורות להוציא פחדים מילדים באמצעות שפיכת עופרת מעל ראש הילדים עיי”ש.
ג. וסגולה בדיוק כמו סגולת העופרת, אך עם שימוש ב”שעוה” במקום בעופרת (עבור חולה, שכן רוב הסגולות נגד עינא בישא הם עבור חולה), מצינו בשו”ת האלף לך שלמה חיו”ד סי’ רט”ו, ונעתיק לשונו הזהב מפני שגם תוכן הדברים נוגעים לדידן: “שאלה, מה שנוהגין כמה אנשים ששופכין שעוה לחולה ומלחשין עליו, וחשש רום מעלתו אולי יש בזה משום דרכי האמורי. הנה ידע רום מעלתו שבהשקפה ראשונה עלה בדעתי שאיסור דרכי האמורי אינו רק אם ידענו שזה הוי דרכי אמורי מתחלה, אבל אם לא ידענו אם הוי זה דרכי אמורי אין איסור בזה מספק, ותהילות לאל מצאתי אח”כ בדרכי משה [יו”ד] סי’ קע”ט בשם הר”ן כן, דמספק אין לחוש לדרכי אמורי, וא”כ ה”נ מאן לימא לן דהוי זה דרכי אמורי, ואף שגם הם עושין כן אולי הוי להיפוך דהם למדו הסגולה מאתנו. ועוד מפורש בש”ס פרק במה אשה, הובא ג”כ בדרכי משה סק”א, דאין במה שהוא משום רפואה דרכי אמורי, ומוכח שם דאף במעשה אין בו משום דרכי אמורי, עיין שם. ובשם תשובת הרשב”א גם עיין בא”ח סעיף ז’ גבי למדוד איזור וליחוש עליו, מוכח נמי דכל כה”ג אין בו חשש דרכי אמורי, אף דהוי במעשה. וה”נ נמי התכת השעוה – מה לי זה או זה. לכך הדבר ברור לי שאין בזה חשש דרכי אמורי, ואין להאריך בזה, ולא באתי רק להוציא מלב החושש לכך.” עכ”ל [ולעצם הנידון, שמותר לעשות סגולות עממיות לרפואה אף אם אין בדבר ממש, עיין מאירי שבת דף ס”ה ע”ב ד”ה המשנה השישית, ובפסחים דף קי”ג ע”א, ואכמ”ל, ולענין עיה”ר הבט נא וראה בשו”ת באר משה ח”ג סי’ ק”י, ויש בכל זה אריכות דברים ולא כאן המקום].
ובענין השעוה הנ”ל, ראה גם בספר הסודות הנ”ל עמ’ ס”ב, שמביא מכת”י קבלה מעשית, שאפשר לעשות פעולת העופרת גם ע”י שעוה. וראוי להביא בזה מש”כ בעמק המשפט גליון פ”ד, שחקר את נושא שורשי סגולת העופרת להסרת עין הרע, והסיק וז”ל: “בעבר, בפולין ובהונגרי’ה, היו האשכנזים עושים את הוצאת עין הרע באמצעות שעוה, אולם כאן בארץ ישראל התחילו כולם לעשות זאת בעופרת כמנהג התימנים, ויש גם שעושים באמצעות בדיל.” עכ”ל.
ה. ובעיקר השימוש בעופרת להוצאת עין הרע, מנהג זה היה נפוץ בתימן (והיה נקרא שם “רסס”, ועיין שו”ת דברי בניהו חל”ב סי’ מ”ה בשם ספר עולי עין עמ’ קפ”ו אות כ”ח), ובהונגריה (קובץ בית הלל הנ”ל), וברוסיה (אבק דרכים ח”ב עמ’ קכ”ב), ובפולין (ספר אבק דרכים הנ”ל, ועיין ספר דק”ק לידא עמ’ רי”ט), ובגליציה (ספר עדות וזכרון דק”ק טלומץ’ עמ’ מ”ב), ובפודוליה (ספר ברשאד עמ’ ס”ד), ובווהלין (אלא ששם היו משתמשים בשעווה במקום עופרת – ספר ילקוט ווהלין ח”ד עמ’ י”ט), ובליטא (ע”י שעווה – ספר תרגומנא עה”ת בראשית ל”ז כ”ה עמ’ רנ”ב), ובבלארוס (ספר קהילות טורץ וירמיץ עמ’ מ”ב), ובפרס (אבק דרכים שם ובקובץ סיני שנה א’ כרך ב’ עמ’ תל”ז), ובאפגניסטן (ספר יהדות אפגניסטן עמ’ צ”ב), ובכורדיסטן (אלא ששם היתה הסגולה לפחד ולאו דוקא לעין הרע, כמובא בספר יהדות כורדיסתאן עמ’ קכ”ח), ובבבל (עיראק) (והיה נקרא שם “צביאן ריצאץ”, עיין ספר אוצר הסגולות בן יעקב פרק ו’ אות ו’, וכתב שם שזו היתה נחשבת בעיראק הסגולה הטובה ביותר להסרת עין הרע עיי”ש, וראה גם בספר זכרון יחזקאל ושמחה עמ’ ע”ו, ובספר מחקרים בתולדות יהודי עיראק ח”א עמ’ ר’, ובספר מסע בבל עמ’ רל”ב, ובספר כנקין והקהילה היהודית ח”א עמ’ ל”ו), ובמרוקו (ספר נר המערב להגרי”מ טולידאנו זצ”ל עמ’ ש”ו, וספר מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה עמ’ ר”מ), ובבוכרה (כפי שמובא בספר ואין למו מכשול הנ”ל). ולכאו’ גם במערב אירופה, בגרמניה של אדום, היתה מצויה סגולת התכת העופרת (עכ”פ לענין הסרת חרדות) כפי שמוזכר בספר כתב יושר המובא בספר “מקורות לתולדות החינוך בישראל” עמ’ של”ד (ויש לדחות). והרב נאמ”ן שליט”א בתשובה שהיא ל”ו נדפס”ה בקובץ פניני הפרשה גליון תתקצ”ט כתב שבג’רבא היתה מוסרת אצל הנשים הצדקניות, להסיר עין הרע ע”י עופרת, ואע”פ שאין לזה מקור הנח להם לישראל עיי”ש. ואחרון חביב כך היה המנהג מקדמא דנא גם בארץ הקודש ארעא דישראל להסיר עין הרע ע”י התכת עופרת (ספר “ירושלים” לונץ ח”א עמ’ כ”ו, ספר האדם לבדו עמ’ רנ”ט, שיח יצחק בצרי גיטין עמ’ תתקס”ד, ועוד. עיי”ש. ולאו דוקא בירושלים אלא גם בחברון נהגו כן כמובא ב”ספר חברון” עמ’ שע”א, עיי”ש. וראה גם בספר חכמי ירושלים עמ’ כ”ה ועמ’ ק”ל שכך עושים כסגולה נגד פחדים, והיה נקרא “ליבייאנוס”, וכן הוא בספר שלשה עולמות ח”ב עמ’ י”ב וח”ג עמ’ ע’, ועל זה הדרך בספר עיר דוד הכהן דף י”ג ע”ב[2]).
ויש לדעת שעצם העובדה שסגולת התכת העופרת היתה נהוגה בכל כך הרבה קהילות יהודיות מסביב לעולם (כנ”ל), מהווה רגליים לדבר שהיא מסורת עתיקת יומין,
כי אחרת לא היתה יכולה לחדור לכל כך הרבה ארצות שונות הרחוקות זו מזו [ואע”פ שישנם שינויים קלים באופן הביצוע של הסגולה, מ”מ בכולם הבסיס הוא התכת עופרת ויציקתה, שזה העיקר כמבואר בכת”י של הגר”י כדורי הנ”ל בצ”ל, ולא גרע מכל המנהגים ונוסחי תפילות ואופני סגולות שיש בהם תמיד שינויים קלים בין מקום למקום], וגם מדין “אם אינם נביאים בני נביאים הם” אין להתייחס בביטול לסגולה זו שהתקבלה בצורה רחבה כל כך (אשר כמעט ואין לה אח וריע בתחום הסגולות המורכבות). ומודעת זאת מה שכתב בשו”ת הרשב”א ח”א סי’ ט’ אודות החשיבות של הדברים המקובלים אפי’ מפי הזקנות, וז”ל “וככה יקרה לנו מן הדין בכל דבר שיש קבלה ביד הזקנים והזקנות מעמנו, ולא נסתיר קבלתם רק אחר הקיום שאינו באיפשר חלילה.” עכ”ל [ושו”ר בספר ואין למה מכשול הנ”ל שכתב עפ”י הרשב”א הנז’ דאין לערער אחר סגולת העופרת, וכ”כ מטעם מזה הג”ר יהודה ברכה שליט”א בקובץ בית הלל גליון מ”ט עמ’ קי”ח, ואכמ”ל. ובספר אל תפנו סי’ ל”ח כתב דכיון דסגולת העופרת היתה נהוגה מדורות ועפ”י גדולים וצדיקים, בעינן למשכוני נפשין ללמד זכות, ועל כן י”ל דהוא בכלל דברי שו”ת חוות יאיר סי’ רל”ד שכתב וז”ל ולענין הלכה למעשה נראה דכל מה שנתפשט אצל הנשים מנהגו הנח לישראל, דמסתמא נודעו בנסיון והורה להם מורה להתיר.” עכ”ל]. ומה שישנם גוים נוצרים שהיו עושים כן, הוא מפני שלמדו מהיהודים (כאשר היתה באמנה אתם להעתיק כל דבר מהיהודים), ואין לומר להיפך שהיהודים למדו מהנוצרים ח”ו, דמלבד שלא מחזיקים את עם ישראל הכשרים לעשות כדבר הזה להעתיק פעולות כאלו מהנכרים (אי לאו במקרים שיש הוכחות לכך), עוד יתירה מזו דהרי מצינו מסורת זו של העופרת אצל מקהלות היהודים גם בארצות של בני ישמעאל, שלא היו במגע כלל עם הנוצרים (כגון בתימן), ואצל הישמעאלים הרי לא נהוג להשתמש בעופרת, ודו”ק.
דעתם של גדולי ישראל בימינו ביחס לסגולת העופרת
בספר בארות יצחק בידני ח”ב עמ’ קי”ט העד העיד בנו וז”ל: “על כן ילכו מדי פעם להוריד עין הרע ע”י עופרת אצל מי שבקיא בזה, כמו שידוע לנו על מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, שהיה חושש מזה והיה הולך להוריד עין הרע בירושלים.” עכ”ל. וכן הרה”ג ר’ אברהם מיימון שליט”א בתשובתו בענין עין הרע על הריון[3] כתב בשם אחד מבחירי בוגרי בית מדרשנו הגר”ד טולידאנו שליט”א (נכדו של מרן הגרע”י זצ”ל) שהעיד שמרן רבי עובדיה יוסף זלה”ה נהג להוציא עין הרע מידי פעם על ידי עופרת, והוסיף “וכן היה נוהג הגאון הרב אלישיב זצ”ל כפי ששמעתי מפי מגיד אמת[4]” עכ”ל.
ובספר ישועות מרדכי עמ’ ס”ו וכן בספר אור עליון ח”א עמ’ שנ”ח כתבו שהג”ר מרדכי אליהו זצ”ל היה מפנה אנשים להסיר עין הרע באמצעות עופרת ע”י הבקיאים בזה, ויחס סגולה זו להרב החיד”א[5]. וכן הגר”ש קורח זצ”ל רבה של בני ברק, היתה לו בעצמו מסורת מדורות כיצד לפעול להוצאת עין הרע ע”י התכת עופרת (הכוללת לחש לאמירה אצל המזוזה, לפני התכת העופרת), כפי שמובא בקונטרס חיי שלמה עמ’ ה”ן הנדפס בריש ספר הגלגולים עם פירוש מציץ מן החרכים.
ושמענו סהדותא דקשוט שהרה”ג ר’ משה הלברשטאם זצ”ל (מח”ס שו”ת דברי משה) היה ממליץ על הסרת עין הרע באמצעות עופרת, והיה שולח למשפחה אחת שהיו גרים קרוב אליו שהיו עוסקים בזה. וכמו כן, ספר כחתן יכהן פאר עמ’ מ”ה ראו הביא לנו שהרה”ג ר’ בן ציון אבא שאול זצ”ל כמה פעמים ביקש מגברת לוצקין להוציא ממנו עין הרע באמצעות עופרת, וכן העד העיד בנו ג”כ אבן יקרה בבית מדרשנו הרה”ג ר’ יוסף חיים אוהב ציון שליט”א בדעת הגרב”צ א”ש זצ”ל, וכך נאמר גם מנכדיו נר”ו.
ובגליון עומק המשפט, גליון פ”ד, האריך בענין העופרת להסרת עין הרע, וכתב שם וז”ל: “ושמעתי עוד בשם האדמו”ר מתולדות אהרן זצ”ל שכידוע היה ממליץ מאוד על מנהג זה להוצאת עין הרע, ואמר שזה מיוחס עד לר’ חיים מוואלז’ין. ומטו משמיה דהג”ר שלמה זלמן אוירבאך זצ”ל שאין לערער על מנהג זה שכבר ידוע מדורי דורות. וכו’. ידוע על הג”ר ישראל יעקב פישר זצ”ל שהיה שולח כסדר עשרות השואלים לעצתו – לעשות הוצאת עין הרע על ידי עופרת. וכן האדמו”ר מויזניץ בעל הישועות משה זצ”ל, והאדמו”ר מקרעטשניף זצ”ל, והאדמו”ר מלעלוב זצ”ל היו שולחים לזה. וכן בזמננו שמעתי על האדמו”ר מבעלז שליט”א והאדמו”ר מאמשינוב שליט”א והאדמו”ר מבויאן שליט”א והאדמו”ר מצאנז שליט”א והג”ר יעקב אדלשטיין (שליט”א) [זצ”ל] רב רמת השרון ושכונת נאות יוסף בבני ברק, והאדמורי”ם מויזניץ שליט”א, והג”ר יעקב מאיר שכטר שליט”א, והאדמו”ר מרחמסטריווקא (שליט”א) [זצ”ל] ששולחים הרבה פעמים אנשים להוצאת עין הרע על ידי עופרת ונותנים את ברכתם על כך.” עכ”ל.
ובספר כחותם על לבי עמ’ ק”ו העיד שהאדמו”ר מוהרא”י מסאדיגורה זצ”ל המליץ על יציקת העופרת גם עבור הוצאת כישוף.
וע”ע בגליון עומק המשפט הנ”ל שכתב שגם הגראי”ל שטיינמן זצ”ל היה מסכים הולך (עכ”פ לענין שאין איסור בדבר) עם סגולת העופרת להוצאת עין הרע, עיי”ש, ועוד כתב שם וז”ל: “בכמה משיעוריו אמר הרב [בן ציון] מוצפי, שאפשר ללכת ליציקת עופרת להוצאת עין הרע, לאנשים מוסמכים שגדולי עולם היו אצלם, ואף הזכיר שמות של אנשים שבירר שיודע שעושים זאת כדת וכדין אצלם מותר לכתחילה, והוסיף שגם אמא שלו היתה עושה לכל הילדים הוצאת עין הרע בסיר של עופרת, כמו שהיתה מבשלת אוכל לילדים כך היתה מבשלת עופרת להוצאת עין הרע עכ”ד.” עכ”ל [ומה שהביא שם שבהזדמנות אחרת השיב הגרב”צ מוצפי שליט”א בחריפות (לשואלו אם להוציא עין הרע בעופרת) ששום עין הרע לא נכנסת ולא יוצאת עכת”ד – שם כוונתו ברורה שהרגיש בשואל שחושש יתר על המידה לעין הרע, ולכן רצה להוציא את כל הענין בלבו מעיקרא, ולכן התבטא בחריפות שעין הרע לא נכנסת וממילא גם אין צורך להוציאה].
וגם רבים מספרן של צדיקים נוקטים בהנח”ה סובר”ת שסגולת התכת העופרת היא סגולה כשרה, כגון מרן הראש”ל הרה”ג ר’ יצחק יוסף שליט”א בתשובה שהיא ל”ו נדפס”ה בקובץ מה טובו אהלך חכ”א עמ’ קצ”ה, ושו”ת משנת יוסף ליברמן חט”ו סי’ קכ”ב, ושו”ת וליוסף אמר הרנפלד סי’ פ”ב אות ו’, ושו”ת שער ראובן סי’ כ”ב אות ט’, ועוד. וראה גם בשו”ת עין אברהם ח”ג סי’ ע”ג שכתב ביחס לסגולת העופרת “פוק חזי מאי עמא דבר דרבותינו וגדולי ההוראה עושין כן.” עכ”ל, והניף ידו שנית בחלק “עניינים שונים” סי’ ב’, ושם כתב: “ועל כל פנים לענין עשיית עופרת להוצאת עין הרע, מפורסם בעולם שהוא עוזר, ופוק חזי מאי עמא דבר, וידענו ושמענו על גדולי הדור שמשתמשים בסגולה זו הן אשכנזים והן ספרדים.” עכ”ל.
וכן מצינו בדורות האחרות אצל מקובלים יודעי ח”ן שקיימו וקיבלו עליהם ענין הוצאת עיה”ר באמצעות העופרת ללא פוצה פה ומצפצף, וכגון מוהר”י כדורי זצ”ל (שכבר הבאנו לעיל מעצם כתב יד קודשו שהביא סגולה זו), והרה”ק רבי חיים הכהן פרחיה (עיין אוסרי לגפן ח”י עמ’ שכ”ח וחי”ז עמ’ תע”א ובכמה דוכתי), ועוד. וראה גם להג”ר יהודה תורג’מן שליט”א (ראש “מכון חכמי ירושלים והמערב” להוצאת כתבי יד קבלה מעשית) בקו’ שרי מעלה ומטה (הנדפס בריש ספר שימושי שרים) עמ’ כ”ג שכתב: “וגם ענין העופרת היה נהוג בהרבה מבתי ישראל” עכ”ל.
ואע”פ שאין בזה “מעשה רב”, מ”מ חזי לאיצטרופי מה שמצינו אצל נשים צדקניות מאוד שהיו עוסקות בענין זה של הסרת עין הרע ע”י התכת עופרת, וכגון בתו של הגאון מוהר”ר דוד בהר”ן זלה”ה שהיתה אשת חבר של הג”ר שניאור זלמן פרידמן זצוק”ל, והיתה עוסקת בזה בתדירות (כמובא בספר עבד נאמן עמ’ י”ג), וראה גם לידידינו הגר”י בצרי שליט”א הביא בספרו שיח יצחק על גיטין עמ’ תתקס”ד שזקנתו אשת חבר להגאון מוהר”ר סלמאן מוצפי זלה”ה, בעודה בחו”ל (בגדאד), היתה מוציאה עין הרע לילדים באמצעות עופרת (וכך העיד ג”כ בנה הגרב”ץ מוצפי שליט”א כפי שהבאנו לעיל).
ומה שהביא בספר תורתך שעשועי ויסברג עמ’ רפ”ד, שהג”ר יעקב משה הלל שליט”א דעתו שאין מקור לעופרת וממילא אסור לעשותה – כאמור יש לזה מסורת ברורה, וככל הנראה הגרי”מ הלל לא נחשף אליה, ואילו היה נחשף היה מודה, דלא גרע מכל פעולה אחרת להסרת עין הרע כגון מה שכתב מרן החיד”א בספר כף אחת סי’ י”ב (שכתב שם פעולה לא מובנת כלל עם טיפטוף שמן זית במים וכו’) וכיוצא באלו. ומכאן תשובה מוצאת גם למה שכתוב בספר אריה שאג (תשובות הגר”ח קנייבסקי זצ”ל) ענייני סכנה סי’ ש”ט שהשיב דצ”ע אם מותר להוציא עיה”ר ע”י עופרת מכיון דדמי למעשה האמורי, עיי”ש (ובאמת אפשר דאף הגרח”ק זצ”ל אין דעתו נחרצת לאיסורא בזה דהנה בספר אשיחה ח”א עמ’ שצ”א מייתי דנשאל בזה הגרח”ק זצ”ל ולא כתב לערער על עצם הסגולה אלא רק כתב דבלא”ה יש סגולה אחרת בגמ’ בברכות לומר אנא מזרעא דיוסף וכו’ עיי”ש היטב, ומיהו בספר פותח את ידיך עמ’ תרי”א הביא כמה תשובות מהגרח”ק שנראה דבאמת ס”ל לאסור אלא ששם מפורש הטעם למסקנה מחמת חיסרון ידיעה על הנושא של העופרת, וממילא מודה ואזיל דלמי שיש מסורת לא שייך איסור). וראה גם בספר כחתן יכהן פאר הנ”ל בשם חכם ששון מזרחי זצ”ל, וגם על זה י”ל כנ”ל.
ובשו”ת ויצבור יוסף בר שלום ח”ג סי’ ס”א אמנם לא שלל את התועלת של סגולת העופרת, מ”מ כתב שיותר חשוב להתפלל להקב”ה להנצל מעין הרע עיי”ש.
הסבר כיצד מועילה העופרת להסיר עין הרע
ולענין ההסבר כיצד מועילה העופרת להסיר את עין הרע – הנה בשו”ת שאל לבי (להגה”צ הרב בעל לבבי משכן אבנה שליט”א) וישב תשפ”ב עמ’ י”ז כתב לבאר,
שהעופרת פועלת כמו אבן שואבת שמושכת את הכחות הרוחניות השליליות של העין הרע שעל האדם, עיי”ש.
ועוד עלה המחשבה להוסיף ביאור בזה בס”ד, דהנה עין הרע הוא ענין של מידת הדין שנתעוררה על האדם בעקבות ההסתכלות של חבירו וכמו שכתב החזו”א (והבאנום בערך “עין הרע”), והנה העפ”י הסוד העופרת היא כנגד ההוד שהם הדינים הקשים ביותר (וכידוע מה שכתב מוהרח”ו בליקוטי תורה תהילים דף קל”א ע”א (ועוד) שהכסף הוא כנגד החסד, הזהב כנגד הגבורה, הנחושת כנגד תפארת, הבדיל כנגד נצח, העופרת כנגד הוד, כסף חי כנגד היסוד, וברזל כנגד מלכות), ולכן כאשר לוקחים את העופרת ששולט בה האש (דינים) ומקררים אותה במים (חסדים), יש בזה אות למיתוק הדינים, וכבר הארכנו במקום אחר שע”י עשיית פעולות גשמיות בעולם הזה אנחנו מרמזים גם על דברים מקבילים בשמים וממילא חוזרת ההשפעה גם כאן בעולם הזה. ודו”ק.
ומ”מ בספר הסודות עמ’ נ”ח, בנוסח האמירה בעת עשיית סגולת העופרת, כתב לומר בזה”ל: “וכשם שאני שופך זאת העופרת לתוך המים שתוקים, כך יחזור רוחו לארבע יסודותיו ולא יגבור יסוד אחד בחברו אפילו כמלא נימא” עכ”ל. ולפ”ז משמע שסגולת העופרת באה לאזן את החיבור בין רוח האדם לארבעת היסודות, וברוך היודע. ועכ”פ בהמשך שם עמ’ נ”ט כתב לומר: “כשם שכביתי את העופרת הזאת על ראש פב”פ כך יכובה כל כח רע וכו'” עכ”ל, עיי”ש, וכיו”ב הוא בכתבי יד של סגולת העופרת שהובאו בספר אדון הנפלאות עמ’ ער”ב ורע”ג.
וראה גם בספר טלא דבדולחא עמ’ רל”ד שכתב דרך נוספת לבאר ענין סגולת העופרת, עיי”ש.
ובעיקר השימוש בעופרת במקום חומרים אחרים, ראוי להביא בזה מה שכתב בספר ברכת שאול בהקדמתו אודות זקנו המקובל מוהר”ר אברהם מוואשעלישאק זלה”ה, וז”ל: “ופעם אחת היה בעיר ווילנא וביקר את הגר”א זצ”ל, וידוע לכל דרכו שדיבר רק בלשון הקודש ואמר כי חש בראשו היום, ואמר לו אולי ירשוני רבי להציק לכם איזה קמיעה, וישלח ה’ יתברך רפואה שלימה לאדמו”ר, ואמר לו הגר”א מאיזה מתכות, אולי ח”ו מסיטרא אחרא. ואמר לו אבי זקני, שאציק לכם מעופרת, ויש לי סמך בעופרת אין שום שליטה לסיטרא אחרא, דכל הסיטרא אחרא הוי מטומאת כלי מדין, ובטומאות כלי מדין כתיב והם יקחו את הזהב וכסף ונחושת וברזל ובדיל ועופרת, ואנו מתפללין בכל יום כי הוא לבדו פועל גבורות ועושה חדשות ובעל מלחמות וזורע צדקות ומצמיח ישועות ובורא רפואות, ולפי זה הוי בורא רפואות הוי מידה ששית, ופירש על כי קבלה דבעופרת דהוי מכוון לבורא רפואות בודאי אינו שולט שום סיטרא אחרא בזה. ואמר לו [הגר”א] ראוי אתם לכך.” עכ”ל [ואם כדבריו שהעופרת שייכת למידה השישית, א”כ י”ל דהוא כנגד יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא, וק”ל].
הפרכת “קושיות” של ספרים שונים נגד מנהג העופרת
וראיתי בספרי זמנינו שהקשו קושיות זרות על מסורת העופרת להסרת עין הרע. וזכר אזכרם עם שוברן בצידן כפענ”ד:
- אם אמת נכון הדבר שאפשר להסיר עין הרע ע”י עופרת, מדוע בבבא מציעא דף ק”ז ע”ב אמר רב שהתברר לו בבית הקברות שתשעים ותשע אחוז מתו מחמת עין הרע. ע”כ ה”קושיא”. ובמחי”כ היה לו להקשות קושייתו על הגמ’ בברכות דף נ”ה ע”ב שמביאה פיתרון לעין הרע, להחזיק את האגודלים ולומר אנא מזרעא דיוסף וכו’, ובכל זאת מצינו אצל רב שהרבה מתו מעין הרע, וכמובן שיש לזה כמה סיבות, חדא, כי סוף סוף אנשים לא עושים את הסגולות, ותו, דאין הסגולות מועילות באופן מוחלט אלא יש בהם כדי להועיל, ובר מן דין מפורש שם בדברי רב שדבר זה התברר לו רק אז כשבדק אצל הנפטרים אך לפני כן לא היה ידוע שעין הרע מזיקה בהיקף גדול כ”כ וממילא עדיין לא היו נזהרים כל כך בזמן רב (וכן מוכח מכל הספרים שעוסקים בענייני עין הרע, שדברי רב הנ”ל הם המקור העיקרי לחומרת היקף הנזק של עין הרע).
- אם אפשר להוציא עין הרע באמצעות עופרת, למה זה ועל מה זה שהגמ’ בברכות הנ”ל הביאה רק את העצה של הלחש ד”אנא מזערא דיוסף וכו'” ולא הביאה את עצת העופרת. ע”כ ה”קושיא”. ולדבריו היה לו להקשות כן על כל הלחשים והסגולות נגד עין הרע שהובאו בגדולי האחרונים, כגון כל מה שהביא מרן החיד”א בספרו שומר ישראל סי’ י’ ובספרו כף אחת סי’ י”ב וסי’ ל”א ושאר ספריו, וכהנה וכהנה, מדוע לא הובאו כבר בש”ס. וכזאת וכזאת יש להקשות בכל תחום שהביאה הגמ’ סגולה או תרופא (ולדוגמא בברכות דף מ ע”א “הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים, ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם” ע”כ, דמעתה כל סגולה לבריאות או לפריה ורביה יש להקשות עליה מדוע לא הוזכרה בגמ’, ויש להקשות גם על חז”ל עצמם שהביאו סגולות לרפואה ולזרע של קיימא במדרשים (בראשית רבה ל”ז, במדבר רבא ח’ א’, תנחומא כי תצא סי’ ב’, ועוד ועוד) ולא הובאו סגולות אלו בתלמוד, ועל זה הדרך אפשר לגנוז את כל ספרי הסגולות. אלא בוודאי דאין בזה קושיא כלל, כי התלמוד אינו קובץ סגולות להביא את כל הסגולות הקיימות, וכל שכן לגבי עופרת דמעיקרא שייכת לתחום הקבלה המעשית.
אופן הביצוע של הסרת עין הרע ע”י עופרת
ישנם מנהגים ומסורות שונות ביחס לדרך לבצע בפועל הסרת עין הרע ע”י עופרת, וכל אחד אמור לעשות כפי המסורת שקיבל מרבותיו. עכ”פ להלן קווים כלליים ביחס לעשיית הפעולה:
- מכינים קערה עם מים צוננים. ויש שנוהגים להכניס פתק עם שמו של האדם (שמוציאים את העין הרע ממנו) בתוך המים האלו. [והתימנים נוהגים לשים בתוך המים האלו עשב הרודא ומלח – כן הביא בספר סגולות אברהם עמ’ רכ”ו. ובפרס יש שנהגו להוסיף במים האלו מלח, צמר גפן, סוכר, וביצה (ספר יהודי פרס עמ’ קט”ז)].
- מרתיחים חתיכות חומר העופרת בתוך סיר על האש, עד שנתכים ונעשים נוזלים. (ויש מי שאומר למרוח מעט שמן בתחתית הסיר לפני נטילת העופרת – עיין ספר אדון הנפלאות עמ’ רס”ח).
- יקרא מזמור צ”א (“יושב בסתר עליון”) עד המילים “כי אתה מחסי”, ג’ פעמים (הגר”י כדורי זצ”ל).
- אם הפעולה נעשית בנוכחות המטופל, עוטפים את ראש המטופל עם מגבת כדי למנוע סכנה מחשש נפילת טיפות עופרת רותחת. ותופסים את הקערה של המים מעל ראשו של המטופל. ואם עושים שלא בנוכחות המטופל, מניחים את הקערה עם המים היכן שרוצים. (ויש שאף בנוכחות המטופל, לא תופסים את הקערה מעל ראשו, מחשש לסכנה, כיון שהמגבת לא מכסה את כל הגוף של המטופל, וגם טיפות עופרת עלולות לחדור את המגבת ולהגיע עד לגוף האדם ח”ו)
- שופכים את העופרת ג’ פעמים לתוך הקערה של המים, ובשעת השפיכה מזכירים שם האדם (שממנו מוציאים את עין הרע) ושם אמו, ומתפללים שיוסר מעליו כל עין הרע.
- ויש מוסיפים “אלקא דמאיר ענני”.
- ויש מוסיפים לומר לחש להוצאת עין הרע כל אחד לפי המסורת שבידו (וע”ע להלן). ואצל הספרדים יש שרגילים להוסיף את הלחש של החיד”א נגד עין הרע, אם כי הלחש הזה איננו קשור לענין העופרת אלא הוא מילתא באפי נפשה.
- בגמר השפיכה, בודקים את צורות הגושים של העופרת לאחר יציקתה במים, כיון שאם יש על האדם עין הרע, נוצרים גושים בדמות עיניים (כעין גולות). לפי המסורת המצויה, כמות הגושים מצביעה על כמות האירועים של נתינת עין הרע (מאת אנשים שונים) שהיו על המטופל. ויש שמתייחסים גם לצורת “חרבות” שנוצרות מהעופרת, ועד כמה הן ארוכות. וכמו כן יש שמייחסים משמעות גם לעוצמת ה”פיצוץ” של המפגש בין העופרת למים – כסימן למצבו של המטופל ביחס לעין הרע שיש עליו.
- לוקחים שוב את הגושים של העופרת, ומחזירים אותם לסיר, ומחזיקים את הסיר לאש, ומתיכים שוב את העופרת.
- ושוב שופכים את העופרת לקערה עם המים, באופן שחוזרים על הפעולה הנ”ל פעם שניה. ובודקים שוב כמה גושים בצורת עין נוצרו (אמור להיות שבשלב זה ישנם פחות גושים כאלו מהפעם הקודמת).
- וחוזרים על כל הפעולה בפעם השלישית, בתקוה שכעת כבר לא נוצרים גושים (בצורת עין) במים כי כבר נסתקל כל עין הרע.
- אם עדיין נוצרו גושים, לפי המוסרת המצויה חוזרים על הפעולה שוב ושוב עד שלא יהיו יותר גושים בצורת עין (יש לשים לב לשרלטנים, שבשלב זה עלולים לאבד את הסבלנות, ואז לשפוך את העופרת למים בחוזקה כדי למנוע יצירת הגושים עפ”י דרך הטבע, ולפום ריהטא לא זו הדרך אלא הגושים אמורים להעלם ללא כל שינוי בפעולה מצד המבצע).
עד כאן האופן שנהוג ברוב המקומות. אך ב”ספר הסודות” עמ’ ג”ן מביא מכת”י עתיק של קבלה מעשית, פרטים ותנאים נוספים באופן הביצוע של פעולת העופרת להסרת עין הרע (וקרוב אצלי לומר שפרטים ותנאים אלו הם לרווחא דמילתא, שהסגולה תפעל ביתר שאת ויתר עוז, אך אינם לעיכובא, כך שלא תהיה סתירה בין פרטים אלו לבין הנהוג ברוב המקומות ובהמלצת גדולי ישראל וכנ”ל[6], ובפרט שלפי מה שהבאנו לעיל מכת”י של זקן המוקבלים הגר”י כדורי זלה”ה, העיקר בזה הוא באמת התכנת העופרת ויציקתה, ולא מצריך שום תנאים ושום פרטים נוספים מלבד אמירת יושב בסתר ג”פ, ודו”ק), ואלו הן:
- אין לבצע סגולות העופרת לשני עניינים (כגון לעין הרע ולחרדות) לאותו אדם באותו יום.
- המים שמשתמשים צריכה להיות “מים שתוקים”, והוא מושג ידוע בקבלה מעשית שהם מים שלוקחים ממעיין בשתיקה, ולא מדברים מאומה מאז לקיחת המים ועד לאחר סיום הפעולה (פרט לאמירת הנוסחאות שהם חלק מהסגולה). ומ”מ יש מקובלים בימינו שסוברים שאין צורך דוקא במעיין מים חיים, אלא גם מים מהברז, אם לוקחים בשתיקה, נחשבים “מים שתוקים”.
- הקערה של המים, צריכה להיות קערה קטנה מחרס, וצריכה להיות קערה חדשה שנקנתה במיוחד עבור המטופל הזה.
- העופרת צריכה להיות חדשה, שנקנתה במיוחד עבור המטופל הזה, ושלא השתמשו בה מקודם לשום שימוש. [וכל שכן שאין להשתמש באותה עופרת לשני מטופלים, כפי שיבואר בהמשך].
- בין הקערה של המים, בין חומר העופרת, צריכים לקנות במחיר שיבקש המוכר, בלי להתמקח.
- הסיר שבו מניחים את העופרת על האש, צריך להיות מנחושת או מברזל.
- לפני תחילת הפעולה, המצבע יעמוד מאחורי גבו של המטופל, ויסובב את חומר העופרת שבע פעמים על ראשו של המטופל. (ואגב, כך היה נהוג גם בבבל, עיין ספר מסע בבל עמ’ רל”ב).
- יאמר “ויהי נועם” ו”יושב בסתר” עד סוף המזמור. ואח”כ יאמר הנוסח שמופיע שם בספר הסודות עמ’ נ”ו עד נ”ח (הנוסח כולל שמות הקודש ושמות מלאכים שאין לאמרם אלא לכוין בלבד, ואמנם יש שם השבעה אבל נראה שהיא השבעת העין הרע כדרך הלחש של החיד”א).
- אחרי כל הנ”ל, יניח את העופרת על האש, ויאמר נוסח זה “בכוונה שלימה”: “יהי רצון מלפניך יהוה אלהי ואלהי אבותי, שיהא עסק הזה לרפואה שלימה לחולה הזה פב”פ, לרפואה שלימה בתוך גופו ואבריו ובנפש רוח נשמה חיה יחידה שלו, בתוך שאר חולי ישראל. אם יש תולעים בבטנו, יצאו מבטנו בלי נזק וצער. ולפחד ולחרדה ולעין הרע וכישוף וקיטור, לכל שאר חולשות אבריו, שמכף ראשו ועד רגליו ועד קדקודו – הכל תרפאו רפואה שלימה אמן סלה.” עכ”ל.
- ירים את הסיר של העופרת מעל האש, וכשעודנו בידו יאמר: “יהי רצון מלפניך יהוה אלהי ואלהי אבותי, שיהא עסק הזה לרפואה שלימה לחולה פלוני הנולד מן פלונית, אמן כן יהי רצון”.
- אח”כ “יניח” את הקערה עם המים על ראשו של המטופל (מהלשון שם משמע שיש “להניח” ממש, כלומר להשעין, ולא לתפוס באוויר שמעל ראשו).
- וישפוך את העופרת לתוך המים “בפעם אחת” (כלומר ישפוך את כל העופרת “בבת אחת” ולא לאט לאט).
- אח”כ יקרא את הנוסח התפילה הכתוב שם בעמ’ נ”ט עד ס”א (וגם שם יש שמות שיש לכוין ולא להוציא מהפה).
- ושם בעמ’ ס”א וס”ב מאריך בענין הצורות השונות הנוצרות העופרת לאחר היציקה, שעיגולים קטנים מראים באמת על עין הרע אבל צורות אחרות מצביעות על דברים אחרים כגון אחיזת חיצונים או חרדות או תולעים או שחין או דיבוק (לכל אחד יש צורה המייפנת אותו כמבואר שם), כך שעל פי הצורה ניתן לדעת כיצד להמשיך את התיקון, כי לא לכל ענין מועיל להמשיך עם פעולת העופרת שנית.
פרטים אחרים באופן ביצוע סגולת העופרת, מצינו בספר אמתחת בנימין עמ’ ע”ד (בנדמ”ח), ואחריו בספר ליקוטי חבר בן חיים ח”ה דף ח’, ובספר שיח אליעזר מאמפאלי בחלק הסגולות סי’ שכ”ה, ובספר סגולות ישראל ליפשיץ מע’ ע’ אות מ”ב. וכעין זה אך עם כמה שינויים מצינו בספר אדון הנפלאות עמ’ ער”ב. אלא שבאמתחת בנימין ודעימיה הביאו סגולה זו לבעיות נפשיות כגון שגעון ועצבות ואילו בספר אדום הנפלאות הוא להדיא להסרת עין הרע עפ”י כתבי יד של קבלה מעשית שהיו תחת ידו, ולכן נביא בזה בעיקר את דרכו של ספר אדון הנפלאות הנ”ל עם הערות לכמה שינויים משמעותיים מתוך אמתחת בנימין הנ”ל (וגם בזה נראה לומר לפענ”ד כנ”ל שהפרטים השונים הם להעדפה ולא לעיכובא, וכנ”ל, אם כי בספרו שימוש תהילים כהן עמ’ ע’ נקט שהם לעיכובא), ולפי האופן הזה יצטרכו תמיד שני אנשים כדי לבצע את הסגולה, וגם יצרך להוציא מפיו שמות של חיצונים כדי לבטלם (מה שלכאו’ אינו מומלץ אי לאו המקרים של פיקוח נפש), וכך הם הדברים:
- תחילה וראש יש לקחת כלי חרס חדשה, ולהשים בה מים (בספר אמתחת בנימין ודעימיה הצריך מים חיים שתוקים, אבל בספר אדון הנפלאות הנ”ל לא הצריך כן), ולהניח את הכלי מתחת לראשותיו של המטופל במשך לילה אחת (ומשמע קצת שם, שגם חומר העופרת צריכה להיות בתוך הכלי הנ”ל)
- בבוקר (צ”ע אם מילה “בבוקר” זה בדווקא, או שאפשר גם במהלך היום, ובא לאפוקי מהלילה), ישים את העופרת בתוך כף של ברזל (מצקת).
- יניח את הכף על האש כדי להתיך את העופרת.
- וכשמניח על האש, יאמר: “אני עושה פעולה זאת לשם פלוני בן פלונית שיהא עסק זה לרפואה מן השמים מכל פחד ופחת ומפגע רע ומכל נדחת (וכאן יוסיף גם את שם החולי שיש למטופל) מכל רמ”ח אבריו (אם היא נקבה יאמר: מכל קנ”ב אבריה) ושס”ה גידים מעתה ועד עולם”.
- יחזיק את הכלי עם המים מעל ראש החולה.
- יקח בידו את הכף כדי לשפוך את העופרת במים.
- יאמר אדם אחר שעומד לידו: “מה אתה מכבה?”
- וישיב לו: אני מכבה כל שד, ומזיק, ורוח רעה, וכל לשון ועין רעה, ולילין, וליליתין, ויערה בת מריחניקולז (נוסח אחר: טל מריא בת יערי ניקולז, ולפי ספר שיח אליעזר וספר סגולות ישראל הנוסח הוא: מרייא בת יערו ניקוליז), וכל כח רע שארע לפלוני בן פלונית הן באכילתו הן בשתייתו או בהליכתו מן הבית, הן רוח נשבה בו ושעמם ראשו, ולשונו אלם מלדבר, ולבו אטום מלהשיב את רוחו, ועיניו טח מראות. את הכל אני מכבה. שלום יהיה לו ורפואה שלמה לפלוני בן פלונית, וכל חוליו יתך לעופרת הלז בשם ה’ אלהי ישראל.” [לענ”ד אם לא לענין פיקוח נפש, אין ראוי להזכיר בפה את השמות של החיצונים, אלא יאמר בכלליות: “אני מכבה כל רוח רעה ועין הרע וכל הקליפות הראויות להתכבות ע”י פעולה זו על דעת המכוונים באמת, וכל כח רע וכו'”].
- באמצעות הכף ישפוך לתוך הכלי את העופרת, בשלוש שפיכות זו אחר זו.
- בכל אחת משלושת השפיכות האלו, יאמר: “אני עושה פעולה זאת לשם פלוני בן פלונית וכו'” כפי שמובא לעיל לגבי הנחת הכף על האש. [ובספר אמתחת בנימין הנ”ל הצריך ז’ פעמים במקום ג’, והצריך לומר הלחש הנ”ל כל אותם ז’ פעמים ולא נוסח “אני עושה”]
- וע”ע שם בספר אמתחת בנימין (ודעימיה) שהביא צעדים נוספים, אלא שאפשר שכתב כן רק לענין עצבות ולא לענין עין הרע.
וחשוב לציין שבספר אוצר הסגולות בן יעקב, בפרק א’ עמ’ ע’ הביא עפ”י מנהג בבל את האופן הזה של הסגולה (עם האדם הנוסף ששואל “מה אתה מכבה” וכו’) רק לענין מחלות נפשיות, ואילו לענין הוצאת עין הרע הביא שם בפרק ו’ עמ’ קס”ו שמנהג בבל הוא לעשות התכת העופרת באופן הפשוט ללא האדם הנוסף ששואל וכל הנ”ל. עיי”ש היטב.
ובספר אדון הנפלאות הנ”ל מובא עוד נוסח נוסף להוצאת עין הרע באמצעות התכת עופרת, שכולל לחשים עם שמות הקודש והשבעות וצ”ע אם מותר לעשותו למעשה. ועוד שם (בעמ’ רע”ג) מביא נוסח שלישי, עם אזכרת שמות של שדים (כדי לבטלם), וראה שם בעמ’ רס”ח ד”ה להוריד עין הרע שהביא עוד נוסח נוסף עם שמות המלאכים הממונים על העופרת עיי”ש.
עד כאן הבאנו האופן המעשי של ביצוע סגולת העופרת, ואולם כל הנ”ל הבאנו להעברת ידיעה בעלמא, ואין לכל אחד למהר לעסוק בזה בעצמו ללא מסורת מרבו, כי הדבר כרוך בסכנה גשמית ורוחנית כאחת.
וכבר הבאנו בערך “עין הרע”, שכל מי שמוציא עין הרע מחבירו, אמנם הטיב לחבירו אבל הוא בעצמו יכול להנזק, כיון שכח הטומאה של העין הרע שהוסר מחבירו, עלולה לחול על מבצע ההסרה ח”ו [ואני מכיר אדם ירא שמים שעוסק בהוצאת עין הרע לאנשים באמצעות עופרת, ולילה אחת הבת שלו הלכה לישון ולפתע הרגישה שמישהו חונק אותה רחמנא ליצלן, והאב תיכף הדליק נר לעילוי נשמת רשב”י, ונפסקה ההרגשה מהבת, ומאז הוא הדליק נר לעי”נ רשב”י מידי לילה, ובלילה אחת שכח להדליק והלכה הבת לישון ושוב הרגישה הבת כנ”ל עד שהדליק את הנר כנ”ל]. וגם ידועים דברי הרמ”ק בספר אור יקר על הזוהר חדש שיר השירים דרישה ז’ (עמ’ ל”א בנדמ”ח), שכתב “גם כל הדברים והקמיעין הנעשים בעופרת, יש בהם כח מזל שבתי, ואין ראוי להדבק בהם.” עכ”ל[7], והאריך שם שכמו בכל קבלה מעשית אין לעסוק בדברים אלו אלא מי שיודע ומבין את שורש הדברים, ואה”נ שאפשר לומר דענין התכנת העופרת אינו בכלל זה, כיון שאין בה השבעות ולא שמות הקודש וכיו”ב, אך אינו ברור הדבר כל כך, ולכן מי שקיבל מרבותיו את אופן ביצוע הסרת עין הרע באמצעות עופרת, יכול לעסוק בזה כי כח המסורת בידו, משא”כ אינשי מעלמא.
מה עושים עם המים ועם העופרת לאחר סיום הפעולה?
המנהג כיום אצל רוב העוסקים בתחום, שמשתמשים שוב בעופרת ובמים למטופלים הבאים. ואולם בספר הסודות עמ’ ס”א כתב שיש להשליך את המים לבית הכסא, ואת העופרת היצוקה יש להניח מתחת לכרית של המטופל במשך כל הלילה, ובבוקר יקח את העופרת ויזרוק אותה לים מאחורי גבו ויאמר “הא לכם חלקכם” (הכוונה היא לחיצונית, בבחינת “מים אחרונים חובה”) ג’ פעמים, ולא יביט לאחוריו בעת הזריקה.
ומנהג יהודי פרס, שמשקים את המטופל עם המים שיצקו בהן העופרת, וגם משפשפים בהן את מצחו (קובץ סיני שנה א’ כרך ב’ עמ’ תל”ז. ובספר יהודי פרס קט”ז הוסיף על זה שאח”כ מה שנותר מהמים היו שופכים בפרשת דרכים בארבעה כיוונים). ובעיראק יש שהיו רוחצים את פני המטופל עם המים ואח”כ שופכים את המים ברחוב, ואת העופרת היו משליכין לאחר שלושה ימים או עוטפים בבד ושמים מתחת לכר המוטפל במשך ג’ ימים ואח”כ משליכין אותה (אוצר הסגולות בן אברהם פרק ו’ אות ו’).
ואגב בעיה”ק ירושלים תובב”א היה מנהג שג’ ימים לפני פעולת ההתכה, היו משאירים את העופרת מתחת לכרית של המטופל, ורק אח”כ היו מתיכים את העופרת ומשליכים אותה למים (ספר “ירושלים” לונץ ח”א עמ’ כ”ו)
האם להוצאת עין הרע ע”י עופרת צריכים נוכחות המטופל?
אע”פ שיש עדיפות לנוכחות המטופל, מועיל לבצע הסרת עין הרע באמצעות עופרת גם ללא נוכחותו, ומספיק שהמבצע יאמר בפיו שעושה את הפעולה עבור פלוני בן פלוני. כן מקובל אצל רוב העוסקים בהסרת עיה”ר באמצעות עופרת. וכ”כ בשו”ת שאל לבי וישב תשפ”ב עמ’ י”ז. וכ”כ הגרז”י סטארק שליט”א בקובץ מה טובו אהלך יעקב ח”ה עמ’ שמ”ח הערה ט’.
האם אדם יכול לעשות סגולת העופרת לעצמו?
ובענין האם אדם יכול לעשות סגולת העופרת להוציא עין הרע עצמו (בהניח כמובן שקיבל את המוסרת כיצד עושים), או שדוקא אחרים צריכים לעשות עבורו (מחמת הכלל ש”אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים” – ברכות דף ה’ ע”ב), הנה נשאל בענין זה המקובל הגר”ח כהן פרחיה (ה”חלבן”) זלה”ה, והשיב (אוסרי לגפן ח”ח עמ’ שע”ח) וז”ל: “ויכל גם להוציא לעצמו עם העופרת רק שמישהו אחר ישפך אותה והוא יאמר הבקשה ויכוין.” עכ”ל.
זהירות בבחירת האדם שמבצע את הפעולה להסרת עין הרע במאצעות עופרת
בספר משפטי התורה (להגר”צ שפיץ שליט”א) פרשת משפטים עמ’ שפ”ה, לאחר שהזכיר לשבח כמה סגולות להסרת עין הרע וביניהם התכת העופרת, הוסיף הסתייגות מעשית אודות טיב מבצע הפעולה, וז”ל: “אמנם חובה לוודא תחילה שאותם אנשים או נשים העוסקות בכך, הינם יראי אלוקים ומקפידים על קלה כבחמורה, וידוע שיש להם ידיעה ברורה ונסיון רב בהוצאת עין הרע, וידוע שאנשים רבים נושעו מחמתם, וכמו כן ידוע שגדולי ההוראה והוראה בישראל סמכו עליהם, ועל מעשיהם שעושים את מלאכתם נאמנה. לפיכך, אם התמלאו כל התנאים האמורים לעיל, ניתן לפנות אליהם להוצאת העין הרע, אולם אנשים שאין להם את התנאים האמורים לעיל, רובם הם בגדר אינשי דלא מעלי כלומר שרק מתחזים למוציאי עין הרע בעוד שכל מהותם הינה רמאות אחיזת עיניים וגניבת כספים רבים מאנשים הנתונים בצרות ותחת לחץ נפשי גדול. ורבים מהם לא רק שלא הועילו אלא עוד הזיקו רבות ברוחניות ובגשמיות לפונים אליהם. לפיכך יש להימנע מללכת לכל אותם אנשים המפרסמים את עצמם כפועלי ישועות שונים מוציאי עין הרע וכדומה, כאשר אין התנהגותם ראויה למי ששומר תורה ומצוות, ואין להם אישור והסמכה מגדולי התורה שבישראל המסכימים עם מעשיהם.” עכ”ל.- והמקובל רבי דוד הכהן שליט”א בספר שימוש תהילים דידיה עמ’ ע’ כתב וז”ל: “דע אחי כי אכן דרך ההוצאה על ידי עופרת נזכר בכתבי יד השונים, אמנם בדרך שונה מאשר רגילים לעשות אותה היום, ויש בה דרך מסוימת בעשיתה [א”ה וכבר הזכרנו לעיל מה שכתב בספרו אדון הנפלאות כיצד היא הדרך הנכונה עפ”י כתבי היד שהיו תחת ידו], והרבה טועים בעשיתה בדיוק, וכמה פעמים שבמקום לתקן יבוא היזק, גם לעושה וגם למטופל, ודי למבינים, ותן לחכם ויוסיף לקח.” עכ”ל. [ואולם כבר הבאנו לעיל מכת”י של מוהר”י כדורי זלה”ה (שג”כ נחפש לכל כתבי היד ועסק רבות בקבלה מעשית), שהעיקר בזה הוא התכת העופרת ויציקתה, ולא הצריך שום תנאים ופרטים נוספים מלבד אמירת “יושב בסתר” ג’ פעמים, וא”כ לכאו’ מה שעושים בכל המקומות אתי שפיר לפום ריהטא, ובפרט שכך קיבלו במסורת, וכאמור מה שמוזכר תנאים שונים בכתבי היד היינו להעדפה לכאו’, וצ”ע].
- וע”ע להגר”ד כהן הנז’ בספרו אדון הנפלאות עמ’ רע”א, שכתב שמי שחפץ לעסוק בהוצאת עין הרע באמצעות עופרת באופן תדיר לפרנסתו (ולא רק לזיכוי הרבים), מוכרח לעשות אמצעי הגנה רוחניים ויש לו לפנות למקובלים היודעים לספק אמצעים אלו.
- בתשובת הגר”א מיימון נר”ו הנ”ל כתב וז”ל: “אמנם יש שבזמן יציקת העופרת מוספים לחשים שמשבעים מלאכים, והוא איסור חמור וסכנה גדולה לעשות כן, לכן יש ללכת לאנשים צנועים וצדיקים שעושים את מעשיהם לשם שמים ולא לשם תאוות בצע כסף, וכל אדם יכול להבחין ולבדוק מי הוא לשם שמים ומי הוא לשם ממון והחכם עיניו בראשו.” עכ”ל.
- המקובל מוהר”ר יהודה שינפלד שליט”א, בשו”ת שנדפס בגליון מרי”ח ניחוח גליון קס”ג, בשאלה צ”ד, כתב שמי שעוסק במלאכת הוצאת עין הרע ע”י עופרת, צריך שיהיה אדם עם “עין טובה”. (אך מלבד זאת, כתב שאפשר ללמוד בקלות ואין צורך במסורת דווקא, עיי”ש).
פרטים נוספים בענין העופרת להסרת עין הרע
- סגולת העופרת לא חייבת להיות דוקא עבור בני אדם, אלא אפשר לעשותה על הבית או החנות (ספר הסודות עמ’ ס”ג).
- בספר אוסרי לגפן ח”ח עמ’ שע”ח כתב וז”ל: וענין העופרת שמוציאים עמה עין הרע, היא רק ענין סמלי, והעיקר הכוונה של המוציא, אמנם יש העושים בתמימות על דעת מה שנתכוונו הראשונים כמו החיד”א, וגם כן מצליחים.” עכ”ל.
- מה שיש כאלו שמחפשים בצורות שנוצרו מהעופרת – צורה של אנשים, כדי לנסות לזהות מי הוא זה ואיזה הוא שנתן עין הרע במטופל – דבר זה אין לו שחר, ומביא לידי לשון הרע ומחלוקת, וחלילה לעשות כן (דעה חכמה לנפשך תשע”ב במדבר עמ’ כ”ג).
הערות:
[1] ראה בנועם אמריו של ידידינו הרה”ג ר’ אליהו בר שלום שליט”א רבה של בת ים בקובץ בית הלל גליון מ”ז עמ’ ק”ב. [והבט נא וראה גם לרבי אבה”ו זצ”ל בשו”ת ויצבור יוסף בר שלום ח”ג סי’ ס”א חקר בענין זה של העופרת, ובתשובתו השיב ביחס לפרטים אחרים ולא לענין העופרת]. וכן בדברי ש”ב בנש”ק הרה”ג ר’ משה צבי ברוך בוחבוט זצ”ל רבה של טבריה בספרו ימין משה עמ’ שס”ח בהערה.
[2] ואגב הספר עיר דוד הנ”ל נדפס בשנת תר”מ, וכתב שהמסורת להתכת העופרת היתה ביד זקנה שקיבלה זאת אם אחר אם עד לעשרה דורות. והנה אם דבריו לא נאמרו דרך גוזמא בעלמא, ונניח שהאשה הזקנה הזאת לא היתה זקנה מופלגת אלא היתה בת שבעים בערך, ונולדה לאמה כאשר היתה האמא בת ח”י שנים בערך, וכן אותה האמא נולדה לסבתא כשהיתה בת ח”י שנים בממוצע, ועל זה הדרך עד עשרה דורות, אנחנו מגיעים למסורת משנת ה’ש”ץ בערך, שזה כמעט תקופת מוהרח”ו זלה”ה.
[3] ובספרו “ספר התינוק” עמ’ ע’.
[4] ובעיקר נושא דעתו של הגרי”ש אלישיב זצ”ל, בספר אשרי האיש פרק כ”ב עמ’ תכ”ד כתב שנשאל הגריש”א זצ”ל על דעתו בענין הוצאת עין הרע ע”י עופרת, והשיב “תמים תהיה עם ה’ אלקיך”. וצ”ב תשובתו, שהרי אין בזה בירור עתידות, ובמה שייך בזה תמים תהיה עם ה’ אלקיך. ואפשר שהוא לשון מושאל, שצריכים להתנהג בפשטות ובתמימות ולא לעשות דברים מסתיים, אך מצד שני מובא שם באותו עמוד שהגריש”א כן היה בעד לחשים להוצאות עין הרע, ובדוחק אפשר לומר ד”תמים תהיה” היינו להאמין למה שמקובל בעם ישראל כמועיל ולא לחשוד ולחקור יותר מדאי (ולפ”ז דעתו של הגרי”ש אלישיב זצ”ל היתה נוחה בענין הוצאת עיה”ר בעופרת). ושוב ראיתי בספר “שאלת המטולטת” ח”ב עמ’ שס”א שכתב וז”ל: “ומאידך שמענו באופן אישי מהגרא”ד מורגנשטרן שליט”א, כי בעת עוסקו בגדרי האיסור בשימוש בכוחות רוחניים (כאשר נשאל על שיטת מוח אחד מביה”ד בירושלים) שאל את מרן הגרי”ש אלישיב ז”ל על ענין השימוש בעופרת, והשיב לו מרן ז”ל שאם ניתן להבין כיצד זה פועל מותר, ואם לא הרי זה אסור.” עכ”ל. והנה להלן בפנים נבאר בס”ד שיש הבנה לפעולת העופרת [ועכ”פ נראה שתשובתו הרמתה של הגריש”א בענין זה באה מתוך ההנחה שאין מקור ולא מסורת לסגולת העופרת, אך לפי מה שהבאנו לעיל שדבר זה היה מצוי בכתבי היד של קבלה מעשית (כפי שמובא בכתבי הגר”י כדורי זצ”ל), וגם היתה מסורת ברורה בארצות רבות, א”כ לא גרע מכל סגולה אחרת שמותר לעשותה אפי’ אם לא מבינים, ומאי שנא מהסגולה שהביא מרן החיד”א בספר כף אחת לשפוך טיפות שמן זית לתוך מים להסרת עין הרע, וכל כיוצא בזה]. וכעת הראו לי גם בספר מפינסק ועד ירושלים ח”ב פרק נ”ז הערה כ”ח שכתב וז”ל: “נזדמן לי לשאול את מרן הרב אלישיב בדבר העופרת, ושאלתיו האם יש ענין כזה בספרי קבלה. נענה ואמר מה אתה שואל אותי בענין קבלה, הלואי שנבין קצת נגלה. ובסיום אמר לי עופרת היה דבר מקובל בבית ישראל שהשתמשו בזה. וסיים ואמר כל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי אמורי. ושאלתיו שוב, אם זה שלוקחים חוט אדום ומסבבים בקבר רחל האם יש בו חשש של דרכי אמורי. ענה ואמר להאמורים לא היה להם קבר רחל.” עכ”ל (העתקתי גם הסוף שאינו נוגע לנ”ד מפני שהיא שמועה חביבה). ואחד מחשובי בית מדרשנו הרה”ג ר’ חיים זעפראני שליט”א בתשובותיו הנקראים “פרוייקט חברותא” גליון צ”ד כתב שעפ”י השמועה הגרי”ש אלישיב זצ”ל בעצמו היה הולך להסיר עין הרע ע”י עופרת.
[5] גם המקובל מוהר”ר יהודה שינפלד שליט”א, בשו”ת שנדפס בגליון מרי”ח ניחוח גליון קס”ג, בשאלה צ”ד, נשאל מהו המקור לסגולת העופרת, והשיב שהמקור הוא החיד”א, עיי”ש.
[6] ואין בזה דוחק כלל, כי כך הוא הדרך בסגולות שמופיעות גם בקבלה מעשית וגם במסורת הפשוטה, שבכתבי הקבלה הפעולה מורכבת הרבה יותר. ומשל לאדם שמעולם לא ראה סידור, וכשראה סידור לראשונה היה זה סידור הרש”ש, ואח”כ כשראה סידור רגיל חשב שאין זה סידור כלל, וזה אינו, כי יודעי ח”ן פועלים את הכל בצורה אחרת לגמרי ובכל זאת יש ערך גם לאופן הפשוט.
[7] ומיהו מוהרח”ו זלה”ה לכאו’ לא חשש לעשות פעולות עם עופרת, עיין ספר הפעולות ח”ד סי’ צ”ד וסי’ שס”ב ובכמה דוכתי, ויש לחלק.
