עין הרע – מהי? סגולות, גורמים, אבחון, כל המידע!

ובכן בעהי"ת נפרט את מהותה של עין הרע, וכיצד ניתן להנצל ממנה, והאם ישנם סגולות להנצל ודרכים להסירה. להלן מפתח הנושאים:

תוכן הדברים:

מה זה עין הרע? ומה מומלץ לעשות כדי להיזהר?

מקורות לעין הרע בתורה ובחז"ל

מהותה של עין הרע, פעולתה ויצירתה

איך מזיקה עין הרע, איך זה פועל?

היתכן שעין הרע יכול להזיק כאשר לא נגזר כן על האדם?

גדרים ביצירת עין הרע

הנזק של עין הרע: טיב הנזק והסכנות, המזיק, והניזק

היקף הנזק של העין הרע

מי יכול להזיק על ידי עין הרע

תוצאות למזיק: עונשו של המזיק באמצעות עין הרע

מי יכול להינזק על ידי עין הרע

באיזה אופנים יש לחשוש לעין הרע (גורמים ועוד)

מצבים שיכולים לגרום לעין הרע

מצבים שאין עין הרע יכולה להזיק

זמנים שגובר בהם החשש לנזק מעין הרע, ולהיפך

עין הרע בדבר מצוה האם שייך

עין הרע: עדיף לא להקפיד יותר מדי אבל כן לחשוש

פרטים שונים בנושא עין הרע

עין הרע בימינו

אמצעי זיהוי ואבחון לעין הרע

סגולות נגד עין הרע (אמצעי הגנה)

הסגולה העיקרית: להתפלל

סגולה נגד עין הרע שהוזכרה בגמרא

סגולת הגמרא להנצל מעין הרע של עצמו

סגולת האות ה' ומספר חמש ("חמסה") להגן מעין הרע

עשב ה"רודא", המסוגל מאוד נגד עין הרע

מצוות ומידות טובות שהן מסגולות נגד עין הרע

קריאת פסוקים ותפילות המסוגלים נגד עין הרע

חפצים המסוגלים נגד עין הרע (אבן תכלת, צורת דג, וכדומה)

פעולות שונות המסוגלות להגנה נגד עין הרע

סגולות להגנת הילדים מפני עין הרע

הסרה \ הוצאה של עין הרע

הסרת עין הרע ע"י לחשים

פרטים שונים ליעילות הלחשים נגד עין הרע

הסרת עין הרע ע"י שפיכת עופרת

הסרת עין הרע ע"י מדידה

קבלה מהאמוראים כיצד לבטל את העין הרע עבור מי שנפגע ממנה

עצות וסגולות נוספות להוצאת \ הסרת עין הרע

מקורות לעין הרע בתורה ובחז"ל

תחילה וראש יש לדעת ש"עין הרע" איננה אמונה תפלה ח"ו אלא מציאות של ממש עפ"י היהדות. וכבר בתורה מצינו המושג של חשש למגיפה מחמת עין הרע: בריש פרשת כי תשא[1] נאמר שכאשר רוצים לספור את עם ישראל צריכים לעשות זאת באמצעות מטבעות ולא לספור אותם ישירות, ובכך למנוע מגיפה, והסיבה לכך מביא שם רש"י: "שהמנין שולט בו עין הרע, והדֶּבֶר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד" עכ"ל.

וחז"ל נתנו משקל רב לחשש הסכנה הטמונה בעין הרע, ונביא בזה כמה דוגמאות (ולתועלת הקוראים – נביא את הדברים בלשון פשוטה ואילו הציטוטים המקוריים יוזכרו בערות שוליים):

• להתנהל בצורה צנועה כדי להנצל מעין הרע: עצה נבונה היא להיזהר מעין הרע, וכביכול (בדרך מליצה) תחביא את עצמך ביער כדי שלא ישלוט בכם עין הרע, כלומר תתנהג בצורה צנועה כאילו אתה מתחבא ביער (גמ' בבא בתרא)[2].
• להמנע מלהביט בהצלחת נכסי חבירו: אל תעמוד ליד השדה של חברך בזמן שהיבול מוכן לקציר (שאז ניכרת השפע בצורה מרשימה) כיון שאתה עלול להזיק לשדה על ידי עין הרע שלך (גמ' בבא מציעא, ונפסק השלחן ערוך)[3]. ועל פי זה מבארת הגמ' שם, שמי שיש לו שדה קרובה לעיר (באופן שמטבע הדברים רבים מביטים בה), יבנה חומה מסביב לשדה כדי שלא יוכלו להביט[4].
• חולאים ותמותה גבוהה מחמת עין הרע: כל החולאים של האדם, הם כתוצאה גם מעין הרע (כלומר בצירוף העונש על העוונות). ופעם אחת רב הלך לבית הקברות, ובדק באמצעות קבלה מעשית סיבת המיתה של כל אחד מהנפטרים, והתברר לו שתשעים ותשעה אחוזים במני אדם מתים לפני זמנם מחמת עין הרע. (גמ' בבא מציעא)[5].
• הכבוד לעיני הבריות עלול להביא לסכנה מחמת עין הרע: הגמ' מביאה מעשה שרבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה ישבו על ספסל, בעוד שהתלמידים ישבו על הרצפה, וביניהם רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי יהודה הנשיא. מתוך אות הערכה לשני התלמידים האלו, שהצטיינות במיוחד, העלו אותם גם כן לשבת על כסאות. אך רבן שמעון בן גמליאל הזהיר שזה עלול לגרום לסכנה, כיון שמתבלטים מעל שאר התלמידים ובכך נחשפים לעין הרע. לפיכך, הורידו את רבי יהודה הנשיא שוב למקומו ברצפה. (גמ' בבא מציעא)[6].
• אף ראיית האורחין עלולה להזיק לחפצים שבבית: מי שמצא בגד או טלית וצריך לעשות השבת אבידה, ובינתיים שומר אותה בביתו עד שימצא את בעליה, אע"פ שיש תועלת לשמירתה במה ששטוח אותה בביתו, מ"מ לא יעשה כן כאשר יש בביתו אורחין, ואחת הסיבות כדי שעין הרע לא יזיק לאבידה[7]. (ואולם אין להמנע ממצות הכנסת אורחין מפני זה[8]).
• הכח ההרסני של עין הרע: יעקב אבינו ביקש מבניו שלא יתבלטו לעיני הבריות, כדי להנצל מעין הרע, כיון שאין כח רוחני (הנפעל ע"י בני האדם) שמזיק יותר מעין הרע. ומציין המדרש, שאפילו לוחות הברית הראשונות (שניתנו בפירסום רב, בקולות וברקים) נשתברו מחמת עין הרע (כלומר בצירוף לחטא העגל וכו'), וגם ירושלים נחרבה מחמת עין הרע (בצירוף לעוון שינאת חינם וכו'). ע"כ במדרש תנחומא[9]. ובמדרש זוטא[10] נאמר עוד: "פתח יעקב (פי' נשמת יעקב אבינו, אחרי החורבן) ואמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם בני היכן הם? אמר לו: עין הרע שלטה בהם והגלו אותם לבבל". ע"כ.

וישנם אפילו הלכות שנפסקו בשלחן ערוך שסיבתם היא מחמת עין הרע, וכגון מה שנפסק בשו"ע[11] שאין להעלות לספר תורה שני אחים או אב ובנו זה אחר זה, משום עין הרע, ויבואר יותר בהמשך בעהי"ת.

מהותה של עין הרע, פעולתה ויצירתה

איך מזיקה עין הרע, איך זה פועל?

בזוהר הקדוש[12] נאמר (נביא כאן בלשון תרגום, ואילו הציטוט המקורי יובא בערות שוליים): "וזהו מה שאמר רבי שמעון, כל אדם שעינו רעה – עין המשחית שורה עליו. והוא נקרא משחית העולם. וצריך האדם להשמר ממנו ולא להתקרב אליו כדי שלא ינזק [לפניו], ואסור לקרב אליו בהתגלות. ומשום כך צריך להשמר מאיש רע עין, ומלפני מלאך המות על אחת כמה וכמה. מה כתוב בבלעם? ונאם הגבר שתם העין. שעין רעה היתה לו, ובכל מקום שהיה מסתכל בו, היה ממשיך עליו את רוח המשחית." ע"כ[13]. הרי מבואר, שעין הרע הוא "רוח משחית" (כח רוחני שלילי) ששורה על האדם, ועל ידי ההסתכלות עלול אותו הכח להזיק. [והכח הרוחני השלילי הזה הוא מכחו של השטן[14]].

ובספר דרשות הר"ן[15] הבין שעין הרע איננה יצירה של כח רוחני שלילי חיצונית, אלא היא פעולה של הנפש של האדם, שכשם הנפש של האדם יש בכחה לנוות ולהשפיע בגוף הגשמי שבו היא קשורה (כגון להזיז איבריו וכדומה), כך יש לאל ידה להשפיע בגופם של אחרים להזיקם אם היא מקנא.

והחזון איש[16] מבאר ג"כ ענין העין הרע, שהוא לאו דוקא מכח האבר שנקרא עין אלא מכח המחשבה שנגררת אחר ראיית העין וזהו שנקרא עין הרע: "מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחרבן של גשמים מוצקים", ועל זה הביא הגמ' העוסקות בנושא עין הרע.

והגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל במכתב מאליהו[17] כתב לבאר, שהכח של העין הרע נובע מזה ששורשי נשמות ישראל קשורים זו בזו, וממילא אם אחד מצטער בטובתו של חבירו הרי שצער זה משפיע בנפש חבירו למעט ממנו את השפע [וצ"ע לפי"ז מדוע יש עין הרע גם ע"י גויים[18]]. וביתר ביאור כתב תלמידו בספר שפתי חיים[19] עפ"י מה ששמע מפיו, שהיה מבאר מהי העין הרע, שהיא בעצם כח הרצון, אך לא מצד שהמחשבה מניעה גורמים נסתרים אלא מצד שהקב"ה נתן תכונה אלקית לאדם בכך שכח הרצון החזק יהפך למציאות, וכך הם דבריו:

"השי"ת ברא את האדם עם כוחות ורצונות כבירים, היכולים לפעול הן לטוב והן למוטב, כפי שנאמר (בראשית ט' ו') "בצלם אלוקים עשה את האדם". אצל הקב"ה עצם הרצון הוא מציאות, "ברוך שאמר -רצה – והיה העולם", ואילו אצל האדם יש מרחק בין המחשבה למעשה דהיינו להפוך ולהוציא לפעול את כח המחשבה והרצון אל המעשה. אולם הקב"ה הטביע באדם כח מיוחד אשר, בתנאים מסוימים, יש אפשרות לפעול ולהשפיע ע"י כח הרצון, עד כדי העמדת דבר בסכנה. אמנם, הרבה פעמים אין אפשרות לאדם להשפיע בפועל ע"י כח הרצון שלו, וזאת משום שכשם שהקב"ה הטביע בו כח ורצון הבחירה כך גם לחברו יש כח ורצון, וכח הרצון של חברו הוא המתנגד ומפריע לכח הרצון שלו לצאת אל הפועל. יתכן גם שמה שמונע מכח הרצון והבחירה של האדם להזיק לחברו, אלו הן זכויותיו של חברו, אשר עומדות לו אף בשעת סכנה." ע"כ.

ומצאתי לאחד מקמאי, מוהר"ר יוסף תירשום זלה"ה (לפני ת"ת שנים), בספרו שושן יסוד העולם סי' תק"ע, שכתב דברים דומים לדברי הגר"א דלסר זצ"ל, וכתב לבאר דעין הרע הוא כח נפש אדם שעולה למקור השפע של חבירו ומחבל שם, ומאריך בזה הרבה עיי"ש.

והרה"ק המגיד ממזריטש זלה"ה[20] כתב לפרש הטעם שעין הרע מזיקה, מפני שע"י ההסתכלות המתפעלת האדם בעצם מחשיב את הדבר כאילו הדבר הזה היא מציאות בפני עצמה מנותקת מהקב"ה (שהרי אם היה מבין שהדבר שייך להקב"ה לא היה מקום להתפעלות), ועי"ז מתנק את ההשפעה האלקית שמחייה את הדבר ההוא (אלא שמסביר זאת יותר עפ"י מונחים של תורת הסוד).

וישנם ראשונים ואחרונים רבים שנראה מדבריהם שרצו לפרש שעין הרע הוא כח גשמי טבעי ולא רוחני[21], אך כאמור בדברי הזוהר מפורש אחרת. ויש שכתבו שאין סתירה בין הדברים, כי באמת ישנם שני סוגים של עין הרע[22].

[ולמעשה הרבה מהסגולות והלחשים שנאמרו בספרי האחרונים (יוזכרו להלן) נאמרו גם לענין ביטול כישופים, והיינו ששני הנושאים הינם משורש אחד, כחות טומאה שפועלות נזק].

היתכן שעין הרע יכול להזיק כאשר לא נגזר כן על האדם?

החזון איש[23] כתב לבאר בזה, שבאמת עין הרע מזיקה רק כאשר בין כה נגזר על האדם אותו נזק מחמת עוונותיו, ועל כן, כתב החזו"א, שהנזק של העין הרע הוא

באחד משלושת המישורים דלהלן:

• לפעמים נגזר על האדם נזק, והגזירה יוצאת לפועל ע"י עין הרע[24].
• עין הרע מייצר מצב של "שעת סכנה" על האדם, ואז השטן מקטרג מחמת הסכנה, וממילא אם הוא ראוי נענש, ואילו לא היה העין הרע לא היה השטן מקטרג בעת הזאת [אלא מאוחר יותר ואפשר שבינתיים היה עושה תשובה].
• לפעמים נגזר על האדם ביום הכיפורים, שרמת העונש שמגיע לאדם הוא שינתן לדרכי טבע העולם, שאם הוא יסכן את עצמו או אם יתנו בו עין הרע, ינזק.

הסבר נוסף כתב הגר"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו[25], שעין הרע שולטת עליו כעונש על כך שגרם לחבירו לקנאות בו [ובספר שפתי חיים[26] מבאר דאין הכוונה דוקא מחמת הצער הגשמי שנסוב לחבירו על כך שגרם לו לקינאה, אלא עיקר העונש הוא על הנזק הרוחני שנגרם לאחרים בכך שהכשילם ב"לא תחמוד" ובמידות הרעות של קנאה ושנאה ותחרות, ועונש למזיק נגזר בשמים שיש לאותם אנשים את הכח להזיק לאדם שהזיק אותם, באמצעות עין הרע].

ויש שכתבו לבאר (בדומה קצת לביאור השני של החזון איש הנ"ל אך מטעם אחר), שע"י העין הרע כלומר ע"י שהאדם מתבונן בחבירו ומתפלא על הטובה שיש לו, מתעוררת בזה מידת הדין בשמים לבדוק אם האדם הזה באמת ראוי לכל הטובה הזאת, וע"י בדיקה זו לפעמים נגזר גזירות על האדם (כי מה שקיבל טובות אלו היה מצד החסד ומצד מתנות חינם, וכעת מידת הדין תובעת שהכל יהיה לפי מה שמגיע לאדם עפ"י מעשיו ותו לא)[27]. [ולפ"ז, טובות שיש לאדם עפ"י הדין ולא ממידת החסד, לא שייך בהם נזק של עין הרע[28]].

ויש מי שכתב לתרץ, שעין הרע שולט באדם כעונש מידה כנגד מידה על מה שמקנא באחרים, דלכן ניתן רשות משמים לאחרים להזיקו ע"י עין הרע, משא"כ אם היתה עינו טובה באחרים אז באמת לא היתה שום אפשרות שאדם יזיק לו ע"י עין הרע[29].

ועוד יש שתרצו, שהקב"ה יצר בעולם את הסכנה של העין הרע, כדי לגרום לבני האדם להזהר להתנהג בהצנע לכת, ולא להתפאר בחכמתם ובעושרם וכיוצא בזה[30].

גדרים ביצירת עין הרע

ישנם ארבעה סוגים של אפשרויות ליצירת עין הרע עין הרע:

1. עין הרע הנוצר מחמת קינאה של המסתכל – והוא עין הרע הפשוט והידוע.
2. עין הרע מחמת התפעלות: הנה עין הרע לא חייב להיות מתוך "קנאה" דווקא, וגם אין צורך שיכווין להזיק, אלא כל דבר שהוא פלאי בעיני הבריות, באופן שגורם לתחושת התפעלות, שולט בו עין הרע[31], והוא כפי שהגדיר החזו"א[32]: "ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה, מעמידים את מציאות זו בסכנה" עכ"ל. ובאופן ברור יותר כתב הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל בספרו קהילות יעקב[33] וז"ל: "שלא נתכוין כלל להזיק לאיזה אדם, רק הביט עליו דרך תמיהה על שהוא מצטיין באיזה פרט יותר מחבירו ועי" ניזוק, כי כך הוא סגולת העין" עכ"ל (ועפ"ז פירש כמה סוגיות הש"ס שחכמי ישראל נתנו עיניהם בדבר פלאי וזה גרם לזנק, וכתב דפשיטא דחכמי ישראל לא התכוונו להזיק וח"ו וגם לא קינאו, עיי"ש). וכן מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה בשיעור במוצאי שבת[34] סיכם בזה"ל: "מצינו בחז"ל בכמה מקומות שחששו לעין הרע, ואפילו עין הרע של אוהבים (כלומר אפי' שאינם מקנאים), כי עין הרע מזיקה אפילו אם הוא אינו מתכוין להזיקו, רק רואה דבר שהוא פלא וכיוצא, ומתפעל ממנו, ובכך גורם נזק לחבירו" עכ"ל. וכדוגמא להקשר הזה, אדם שהרבה שנים לא היה לו ילדים, ואח"כ ברוך ה' נולד לו ילד – מחמת הפליאה שבדבר עלול לשלוט עין הרע אע"פ שכולם שמחים על השמועה וגם אף אחד לא מקנא בו שהרי יש לו רק ילד אחד וסבל הרבה שנים, וכן כל כיוצא בזה[35]. ועל כן כתב בספר חסידים[36]: "על כל דברים שאין רגיל להיות, צריך להתחנן עליו וכו' מפני עין הרע". עכ"ל.
3. סוג שלישי של עין הרע: הוא הסתכלות מתוך שנאה, שג"כ יש בהסתכלות כזו כחל הזיק ונחשבת עין הרע[37].
4. סוג רביעי של עין הרע: מי שמחפש חסרונות בחבירו, ודן אותו לכף חובה, ברגעים אלו הוא נותן בו עין הרע[38].

פרטים שונים בגדרי יצירת עין הרע:

• אפילו בנוגע לעין הרע שהוא מחמת קינאה ולא מחמת התפעלות, יש לדעת שעין הרע שולטת יותר בדבר שהוא "חידוש" בעיני הבריאות, מאשר מדבר שהוא המובן מאליו. לדוגמא, אם יראו עני שיש בידו סכום גדול של כסף כגון מאה זהובים, עין הרע שולטת בזה יותר מאשר אם יראו אלף זהובים ביד של אדם עשיר[39].
• יש אומרים שעין הרע לא מזיקה בהסתכלות בעלמא, אלא מזיקה רק אם הראייה שגורמת לדבר על הנושא[40]. [אלא דאפשר דכלל זה הוא כלפי עין הרע הנובע מהתפעלות תמימה ולא מקנאה, משא"כ לגבי עין הרע של קנאה]. ובדומה לזה: מבואר בדברי הזוהר הקדוש, שאין עין הרע (מתוך כוונה להזיק) יכולה לשלוט אלא בשעה שמשבחים את האדם[41]. לכן המשבח את חבירו, צריך ג"כ לברכו כדי שלא ישלוט בו עין הרע[42], או לומר כמו שנהגו היום "בלי עין הרע"[43], או יאמר "בן פורת יוסף"[44] [ויש מי שאומר שלא מועיל לומר "בלי עין הרע" אלא צריך לומר דווקא "בן פורת יוסף"[45]].
• ויכול להיות גם מציאות שאדם משבח את חבירו, ויש לו רק עין טובה כלפיו, אך מכח דיבור זה של השבח המופלג, החיצונים והקליפות (הסטרא אחרא – כח רוחני שלילי) מתקנאים באותו אדם ונותנים בו עין הרע[46]. ועם זאת, חלילה להמנע מלשבח בני אדם, אלא ישבח ויאמר "בן פורת יוסף" כנ"ל, או עכ"פ יזהר לא להפריז בשבחים בדבר שהוא מפליא.
• יש שסוברים, שבדבר שהוא דרך העולם והוא מצוי, לא שייך לחוש לעין הרע[47].
• "ויש לדעה שעין הרע הוא ענין דק מאד, ולא צריך להיות רעלב בשביל לעשות עין הרע"[48].

ויש שכתבו, שכשם שיש כח הרסני בעין הרע להזיק ע"י המבט, כך יש כח בעין טובה להטיב ע"י ההסתכלות[49].

הנזק של עין הרע: טיב הנזק והסכנות, המזיק, והניזק

היקף הנזק של העין הרע

• עין הרע יכול לגרום למגוון רחב של נזקים, מנזק במניעת הרווחים בעסקים[50] ועד למחלות ולמיתה ממש[51]. [וגם מחלות נפש יכולות להיות תוצאה מעין הרע[52]]. ובספרי השו"ת נפסק עם נ"מ להלכה למעשה בדיני שבת, שעין הרע נחשבת כמסוכנת יותר מחולי שאין בו סכנה[53]. והגאון רבי חיים פלאג'י זלה"ה התבטא "עין הרע הוא כליון חרוץ רחמנא ליצלן"[54].
• ויתכן גם מצב דעין הרע מזיק בתחום אחר לגמרי, וכגון עין הרע על הנוי והיופי החיצוני – יכול להשפיע על השגת החכמה של האדם הנאה[55].

מי יכול להזיק על ידי עין הרע

• כל אדם יכול להזיק (גם שלא בידיעתו) ע"י עין הרע, אפי' אדם שאוהב את חבירו כנפשו יכול להזיקו בלי כוונה[56], ואפילו קרובי משפחה של האדם (שאוהבים אותו) יכולים להזיקו[57].
• ויש אומרים, שעין הרע של אוהב, מזיק אפי' יותר מעין הרע של שונא[58].
• ולא עוד אלא שאפי' האדם עצמו יכול להזיק לעצמו ע"י עין הרע[59]. וכן האדם שלמד, יכול ח"ו להכניס עין הרע במה שלמד (וממילא לשכוח), אם יחזיק טובה לעצמו על הישיגיו[60].
• וגם אדם צדיק, עלול להזיק (אולי שלא בכוונה) לאחרים ע"י עין הרע. וכמו שמביאים חז"ל שהגר הפילה את עוברה הראשון מחמת עין הרע של שרה אמנו ע"ה[61]. ובמקרה שתלמיד חכם נותן עיניו בעין הרע ח"ו, יש לעין כזו כח גדול מאוד[62].
• גם אינו יהודי יכול להשים עין הרע[63], ויש לעינו כח הרסני ביותר[64].
• ויש מי שאומר שאפילו אדם "מת", אע"פ שכבר לא רואה דרך העיניים אלא ראייתו היא רוחנית, מ"מ כל עוד שלא סגרו את עיני הגופה, כל מה שמול עיניו עלול להקלקל[65], משום עין הרע[66].
• ישנם מקורות לכך שגם ברואים רוחניים כגון "השטן" יכולים ח"ו לתת עין הרע[67]. דוגמא לכך הוא אם האדם אומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול (במקום להגיד בלחש), שאז השטן "וסיעתו" עלולים לתת עין הרע וגם לקטרג[68]. ויש שכתבו שמחמת עוונות האדם הוא נענש בכך שהשטן או מזיקין רוחניים המשוטטין בעולם מסתכלים עליו ונותנים בו עין הרע ועי"ז ניזוק או נפטר לפני זמנו[69]. [ובאופן כללי, נאמר בזוה"ק, שמה שעושה האדם בהצנע, זוכה לשפע מצד שם הוי"ה ברוך הוא ולא שולט בו עין הרע של השטן, משא"כ מה שעושה בפירסום הוא מצד שפע שם אדנו"ת שהוא במלכות ושולט בו עין הרע של השטן[70]]. ובפרט במוצאי שבתות מתעורר עין הרע מכחות הסטרא אחרא לשלוט על עם ישראל ח"ו, וזו אחת הסיבות שתיקנו חז"ל לומר במוצאי שבת את הפסוק "ויהי נועם וגו'", שעי"ז נצלים מאותו עין הרע[71].

אלא שיש דרגות בענין הנזק של עין הרע, כי יש בני אדם שעינם רעה והם מזיקים בראייתם יותר משאר בני אדם, וכמו שמבואר להדיא בזוהר הקדוש שהבאנו לעיל[72], שיש בני אדם שיש להם עין רעה יותר מאחרים, כמו בלעם, ועל ידם מתעוררת יותר הרוח המזיקה, וצריכים להזהר להסתתר מאותם בני אדם כדי לא להינזק, עיי"ש. ומטעם זה אמרו בזוהר הקדוש, שמוטב שהאדם יטריח את עצמו לנטות מאה פעמים מדרכו, ולא יפגש בדרכו עם אדם שיש לו עין הרע חזקה[73].

ויש מי שכתב, שמצוי יותר נתינת עין הרע ע"י נוקבא מאשר ע"י דוכרא[74].

תוצאות למזיק: עונשו של המזיק באמצעות עין הרע

• המזיק לאחרים ע"י עין הרע, יש אומרים שעובר על ארבעה איסורים דאורייתא: בל תשחית, לא תחמוד, לא תתאווה, ואהבת לרעיך כמוך[75].
• מי שמזיק לאחרים ע"י עין הרע, הוא בעצמו ג"כ ניזוק[76]. ולא עוד אלא שאמרו על בעל עין הרע ש"יותר הוא שמזיק את עצמו ממה שיזיק את האחרים"[77]. ובראשונים[78] מבוא בשם חז"ל:

"שכל המכניס עין הרע בממון חבירו, מאבד את שלו, ולא עוד אלא אפילו [מאבד] את עצמו, שנאמר ורוח נכאב תיבש גרם, ואומר ורקב עצמות קנאה".

• ועשיר הנותן עין הרע באדם עני (כגון בבריאותו וכדומה) ונמנע מלתת לו צדקה, עלול לאבד את כל ממונו[79].
• ומרן החיד"א כתב שהמשוחח על העושר או ההצלחה של חבירו, באופן שנותן בו עין הרע, מלבד שכבר בעולם הזה יענש מידה כנכד מידה שיחול גם עליו עין הרע, עוד עתיד ליתן את הדין ויורש גהינם ר"ל, אם לא שיחזור בתשובה[80].
• ואין להתבונן בהתפעלות אפי' בנכסי נכרי, כיון שאסור לתת עין הרע אפי' בנכסי אינו יהודי[81].

ומי שמקפיד להיזהר לא להסתכל בנכסי אחרים כדי לא לתת בהם עין הרע, מידה כנגד מידה זוכה שאין עין הרע שולטת בו[82].

וכתב רבינו יצחק ערמאה ז"ל, שראוי לאדם להתפלל תמיד בכל הזדמנות, שבכל מקום שיתן שם עיניו, שלא יהיה שום נזק אלא אדרבא תשרה הברכה[83].

מי יכול להינזק על ידי עין הרע

• כל אדם יכול להינזק מעין הרע ח"ו (אם מתבטלת וכדומה), אפי' צדיק ותלמיד חכם[84]. ולפי אחת הדעות בחז"ל, לאחר הנס הגדול שהתרחש לנביאים חנניה מישאל ועזריה, שניצלו מכבשן האש, נפטרו אח"כ מחמת עין הרע[85]. [ומ"מ באופן כללי צדיקים הם מוגנים יותר מנזקי עין הרע, כיון שעין הרע חלה מכח עוונות, וגם צדיקים הם שמורים תחת ההשגחה העליונה ביתר שאת[86]].
• וגם בעלי חיים יכולים להינזק מעין הרע, פרט לדגים, שאין עין הרע שולטת בדגים[87].
• ואפילו דברים רוחניים יכולים להינזק מעין הרע[88].
• אך הצאצאים של יוסף הצדיק ע"ה, לא ניזוקים מעין הרע[89]. ויש אומרים שאין הכוונה שלא ניזוקים כלל, אלא ניזוקים פחות[90]. ויש מי שאומר, שמטעם זה, בני אשכנז פחות חשופים לניזקי עין הרע מאשר בני עדות המזרח[91], מפני שבני אשכנז עפ"י רוב הם משבט אפרים[92] (ומשבט בנימין[93]).
• ויש אומרים דלאו דוקא צאצאי יוסף אלא ישנם אנשים שמצד טבעם הם חסינים מול עין הרע[94].
• ויש אומרים, שכל מי שקוראים לו "יוסף", אין עין הרע שולטת בו כל כך[95]. ואף לגבי שם משפחה, ידוע הדבר שאחד מהשיקולים של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל להפוך את שם משפחתו להיות "יוסף", היה כדי תועיל לכל זרעו להגן מפני עין הרע.
• וכמו כן, מי ששמו "יצחק", רחוק שישלוט בו עין הרע, אך בתנאי שכיווין בזה המברך בשעת קריאת השם בברית מילה[96].
• וכן מי שהוא נדיב לב ויש לו עין טוב, אין שולטת בו עין הרע[97].
• נשים שנולדו בחודש טבת, עלולות להינזק מעין הרע יותר משאר האוכלוסיה[98].

באיזה אופנים יש לחשוש לעין הרע (גורמים ועוד)

מצבים שיכולים לגרום לעין הרע

ישנם מספר מצבים שמסוגלים יותר לעורר עין הרע, ויש להתנהל בהתאם, ואלו הן:

• יש להשתדל שלא להתבלט בפני אחרים[99], וגם שנכסיו לא יתבלטו[100] (כדוגמא קלאסית לימינו: רכב יוקרה מהווה "סגולה" למשוך על עצמו עין הרע ח"ו, וכן דירה נאה[101], ולבוש ותכשיטים מופרזים[102], ופאה נכרית מרשימה, וכל כיוצא בזה). וכן לא יתנהג בדרך גאות וחשיבות, אלא בענווה ופשטות[103]. ולא יתרברב לספר על מעשיו[104]. ויש מי שאומר, לא להקהיל את כל בני משפחתו הענפה למקום אחד[105].
• אדם שעושה דברים שמקומם את האנשים, ומדברים עליו, עין הרע שולטת עליו[106].
• וציינו חז"ל שאפי' בין סוגי המסחר, מסחר שמצד טבעו לא מצריך הסתכלות של ציבור גדול, מניב כסף מבורך יותר[107]. ויש שפירשו דמה שאמרו חז"ל "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" – דהכוונה היא שבדבר הסמוי אין עין הרע וממילא הברכה שרויה יותר[108].
• עין הרע איננה רק כלפי דברים חומריים כגון עושר ונכסים וילדים וכדומה, אלא אף כלפי מעלות כגון חכמה[109], ושלום הבית[110], וכדומה.
• אירועים ושמחות (נישואין וכדומה) הם זמנים שמעוררים עין הרע מפני שציבור המשתתפים עלולים לקנאות בבעלי השמחה. והפיתרון לזה הוא "להקדים רפואה למכה" ע"י תפילה, כפי שכתב הגאון מוהר"ר אליהו הכהן מאיזמיר זלה"ה בספרו שבט מוסר[111]: "על כן נהגו אנשי מעשה, קודם שעושים איזה שמחת נישואין בנו או בתו, להתפלל שלא ישלוט בהם מידת הדין ועין הרע, ומנהג נכון הוא." עכ"ל. [ויש שהקפידו לא לפרסם אודות השמחה, לדוגמא לא לפרסם מודעת "מאורסים" בעיתון[112]]. ועל המוזמנים בשמחות להשתדל לשמוח בשמחת חבירו, שעי"ז נמנעים מלתת בו עין הרע בלי כוונה[113]. ועכ"פ לבעלי השמחה מומלץ אחרי כל אירוע גדול לעשות הסרת עין הרע בעופרת. ויש שהמליצו גם להכניס עניים לאכול בסעודת הנישואין (או עכ"פ לעשות סעודת עניים, או לסייע לעני בהוצאות נישואי בניו) דעי"ז יכול להצל מעין הרע[114].
• אסור למנות (כלומר לספור) את ישראל אפילו לדבר מצוה[115]. ואפי' אם רוצים לספור רק כדי לדעת אם יש עשרה גברים לתפילה, ג"כ אין לעשות כן, משום דגורם ששילוט עין הרע, אלא יספור בדרכים עוקפות, כגון יאמר פסוק שיש בו עשרה מילים (וכל מילה ישייך לאדם אחד) וכגון הפסוק "ואני ברוב חסדך וגו'" או הפסוק "הושיע את עמך וגו'"[116].
• נכון הדבר שהאשה לא תספר לכולם שהיא בהריון עד שתגיע לחודש השלישי להריונה, כדי שהוולד לא ינזק מעין הרע[117] (אך כמובן תספר זאת לבעלה, וגם תספר להורים משום כיבוד אב ואם ואכמ"ל).
• אדם שהרוויח כסף בצורה קלה, כגון שמצא אבידה וכדומה (וכל שכן זכה בלוטו וכיוצא בזה), כספו נמצא בסכנה מחמת עין הרע, וכדי שלא יפסיד את כספו, יקח חלק ממנו ויעשה בו דבר מצוה[118] (כגון לקנות ספר תורה, וכל שכן לתרום להחזקת תורה[119]). והיינו אפי' אם לא התפרסם הדבר לאחרים, מ"מ טבע האדם הוא לשים עין הרע על עצמו כאשר הרווייח בקלות, ולכן צריך להגן על הכסף הזה ע"י עשיית דבר מצוה בכספו[120]. [ועפ"ז היה מנהג קדמונים, שהחתנים מפני שמקבלים כסף מהמחותן, תורמים מפה לספר תורה[121]]. ועכ"פ טוב לאדם שיתעשר מעט מעט ולא בבת אחת, שבזה ניצל מעין הרע[122].
• וכן אדם שיש לו הצלחות רבות זו אחר זו, וכגון שמתעשר מהר, ג"כ ישנו בחזקת סכנה לעין הרע, ועליו להתפלל להקב"ה להנצל מכל עינא בישא[123].
• קבלת יחס מועדף בפני אחרים, עלולה לעורר עין הרע[124].
• אשה שילדה תאומים, או שילדה ילד אחד בתחילת השנה ועוד אחד בסוף השנה, צריכה להרבות בתפילה לפני הקב"ה שיתקיימו שני הילדים, כיון שעלולים ח"ו להינזק מעין הרע[125].
• כפי שכבר הזכרנו לעיל, אין לעלות לתורה אב ובנו או שני אחים בזה אחר זה, אלא יעלה אחר ביניהם[126]. ועל זה הדרך, אין לקרוא לשני אחים באותו שם, כי גם בזה שייך עין הרע[127]. ויש אומרים שגם אזהרת רבי יהודה הנשיא שלא ישאו שני אחים לשתי אחיות[128] הוא מטעם זה דעין הרע[129], וכן לגבי אזהרתו שלא לישא אשה ששמה כשם אמו שיש נוקטים דהוא משום עינא בישא כנ"ל[130].
• יש שחששו שלא לעשות חופה לשני חתנים ביחד, משום עין הרע[131]. וכן שלא לעשות שני בריתות ביחד[132]. ויש נוהגים יתירה מזו, שבעל שמחה (חתן וכלה בתוך שבעה, או יולדת תוך שבעה), לא יגיעו לשמחה (חתונה או ברית מילה) של מישהו אחר, מחשש לעין הרע (ויוצאי ארם צובא נוהגים בזה שאפי' במשך ארבעים יום עדיין מוגדרים כ"בעלי שמחה" לענין זה), ואין לכל זה מקור[133], אך החוששים לזה יכולים להקל ע"י שהנשים בעלות השמחה יחליפו ביניהם סיכות מהמטפחת[134]. ויש שכתבו שאדם לא יחתן שלושה מבניו בחודש אחד, אבל שנים מבניו אין בזה קפידא[135].
• העובר בין שתי נשים, אם הן טהורות, עין הרע שולטת בגופו או בממונו (ואם אינם טהורות אז מגרע גרע)[136].
• ישנם חכמים שנהגו לאחר שהגיעו לגיל מופלג, להסתיר את גילם, משום עין הרע[137]. ויש שהקפידו, בגיל מבוגר, ללכת בעזרת מקל, למרות שלא היו זקוקים אליו, כדי שלא לעורר עין הרע על בריאותם[138].
• מי שהולך ד' אמות בלי כיפה, ניזוק מעין הרע של רוחות רעות המשוטטות בעולם[139].
• מי שמייחס את ההצלחות לעצמו ולא לבורא עולם, נעשה חשוף יותר להנזק מעין הרע[140].

מצבים שאין עין הרע יכולה להזיק

• עיקר הנזק של עין הרע הוא כאשר האדם (הניזוק) נמצא במצב של שלווה, אבל אם הוא נע ונד ולא מיושב, אין עין הרע שולטת בו[141].
• אין עין הרע שולטת במי שמעשיו לשם שמים אפי' אם לשם כך מוכרח להתבלט[142]. [ולכן יש להרגיל את הנערים שלא יהנו מהכבוד ובכך ינצלו מעין הרע[143]].
• עין הרע לא יכולה להזיק אלא ע"י ראייה ממש, ולא סגי במחשבה וכדומה[144]. [ואע"פ שהבאנו לעיל דעת החזו"א שהכח המזיק הנקרא "עין הרע" אינו אלא כח המחשבה ולא כח העיניים, מ"מ י"ל שצריכים את המיקוד של ההסתכלות כדי לעורר מחשבה חזקה דיו, דומיא דשיטת החזו"א לענין חלות הקניינים – שהקנין הוא גמירות דעת אלא שללא עשיית מעשה הקנין אין האדם ממקד את הדעת מספיק כדי שתהיה גמירות דעת שלמה]. ויש מי שרצה להוכיח שעין הרע יכולה להזיק אפי' בלי ראיית העין, ע"י מחשבה לחוד. ולהלן ב"פרטים שונים בנושא עין הרע" יובאו פרטים שונים בהקשר הזה.
• כשעם ישראל נמצאים במצב שמרבים לעסוק בתורה (שיש הרבה ישיבות וכוללים וכו'), אין עין הרע שולטת בעם ישראל[145]. [ואפשר דמכאן הביאור לשמועה בשם החזו"א שאין עין הרע שולטת בבני ברק, והיינו משום שעיר זו משופעת בבתי מדרשות ועסק התורה כ"י, ומיהו הגרח"ק זצ"ל היה מסביר דמה שאין עין הרע בבני ברק הוא מכח ברכתו של החזו"א[146]. ודעת הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שדברי החזו"א בזה נאמרו רק בזמנו וכעת עינינו הרואות שיש נזק של עין הרע גם בבני ברק[147]. ויש שכתבו (עפ"י הסוד) שאין עין הרע שולטת בירושלים תובב"א[148]].
• אין עין הרע שולטת כל כך במקום שיש קדושה, כגון בבתי כנסיות ובתי מדרשות, כיון שעין הרע היא מצד הסטרא אחרא[149].

זמנים שגובר בהם החשש לנזק מעין הרע, ולהיפך

• ימים בשנה: בספר קב הישר[150] כתב שישנם ימים שהם יותר מסוכנים לענין עין הרע בתינוקות ובממון חבירו. ואלו הן: י"ז מרחשוון, ה' שבט, כ' אדר, כ"ה ניסן, כ"ט אייר, ט"ז וכ"ז סיון, כ"ד וכ"ו תמוז, כ' וכ"ו וכ"ז אב, י"ב אלול. והנפקא מינא בכל הנ"ל להזהר יותר בימים אלו למעט להראות תינוק או נכסים בפני אחרים, אבל הכל בנחת ובנועם בלי לחשוש יתר על המידה. [ומותר לחשוש בימים אלו ואין בזה איסור כמו שכתבנו במקום אחר בנושא איסור "לא תעוננו"].
• ימים בחודש: בספר העתידות והחזיון[151] כתב שיום כ"ד בחודש (בכל חודש) הינו מוכשר לעין הרע, לכן כתב ביום זה לתת צדקה כדי לתקן את חומרת היום הזה. וביום י"ח בחודש, אם יקרא בו ספר שופטים כולו, יהיה מוגן כל החודש מעין הרע[152].
• ימים בשבוע: יש מי שכתב שבשבתות עין הרע שולטת פחות מאשר בימות החול[153].
• שעות ביום: מחצי שעה לפני חצות היום, עד חצי שעה אחרי חצות היום, הזמן מועד יותר לשליטת עין הרע, ובפרט עבור מי שלובש בגדים בסגנון נכרי[154].

עין הרע בדבר מצוה האם שייך בדבר מצוה

במקום אחר הרחבנו בס"ד בנושא האם שייך שעין הרע תשלוט בדבר שהוא קיום מצוה או לימוד תורה. ותמצית הדברים:

• יש אומרים שגם כאשר האדם מקיים מצוה או לומד תורה (כגון רב הדורש בפני הציבור וכן מחבר ספר תורני וכדומה) יש מקום לחשוש לעין הרע[155], (אבל כמובן אין להמנע מהמצוה או מלימוד התורה, חלילה, אלא לנקוט בצעדים המגינים מפני עין הרע, כגון להקדים תפילה על כך או שאר הסגולות שיוזכרו לקמן). ובטעם הדבר דשייך עין הרע גם בדבר מצוה ולא אמרינן "שומר מצוה לא ידע דבר רע[156]", כתב מוהר"ר שמואל לאנייאדו זלה"ה[157], דהוא משום שעין הרע נחשב דבר מצוי וברי הזיקא, וביאור נוסף אפשר ללמוד מדברי בספר הזכירה סמינר[158], ששליטת עין הרע מתאפשרת אף בדבר מצוה מחמת שלא חלה על מצוה אלא חלה על ההרגשות השליליות שנלוות למצוה כגון שהדרשן קצת מתגאה בלבו על דרשתו או שאינו דורש לשם שמים, והיינו שעין הרע שולטת על החיסרון שבדרשן ולא על המצוה עצמה.
• ויש חולקים, שכתבו שכאשר הנושא הוא דבר מצוה, כגון לדרוש דברי תורה ברבים או להביא עני לביתו, אין לחשוש לעין הרע, והמצוה (וכל שכן תורה) מגינה על האדם שלא ינזק[159]. ומרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה הביא סברא זו (עכ"פ כסניף) להקל במקום הצורך[160].

ובמאמר הארוך הנ"ל, הבאנו בס"ד שמבואר לכאורה בכמה וכמה מקומות בחז"ל ובפוסקים ששייך עין הרע גם בדבר מצוה וקדושה ותלמוד תורה (כגון מה שמוזכר בגמ' ביומא שאסור למנות את ישראל "אפי' לדבר מצוה", ובמדרש ששני לוחות הברית נשברו מחמת עין הרע, ובאבות דרבי נתן דמבואר דהנותן עין הרע במשנתו של חבירו יכול להזיקו, וכן מה שנפסק בשו"ע שאין לאפשר לשני אחים לעלות לספר תורה בזה אחר זה, ועוד), ועל פי זה כתבנו שם לחלק כמה חילוקים, אשר עולה לפיהם הסתייגויות בדעת המקילים, כלומר שגם לדברי הסוברים דאין עין הרע שולטת בדבר מצוה, מ"מ אינו בכל האופנים, כפי שמבואר שם.

עין הרע: עדיף לא להקפיד יותר מדי אבל כן לחשוש

הנה לענין שדים (בזמן שהיו מצויין לפני שהאמורא אביי סגר אותם) נאמר בגמ'[161]: "כללא דמילתא: כל דקפיד – קפדי בהדיה, ודלא קפיד – לא קפדי בהדיה. ומיהו למיחש מיבעי", כלומר אדם שמפחד מכחות רוחניים שליליים אלו, וממילא עושה פעולות רבות להנצל, מסתכן בזה עוד יותר, ועדיף לא להזהר באדיקות גדולה כל כך, אבל מצד שני אינו יכול לזלזל לגמרי ("ומיהו למחיש בעי") ומכורח לשמור על עצמו במידה מאוזנת. והנה דעת כמה אחרונים, שהכלל הזה תקף גם כלפי ענייני עין הרע[162] [ויש חולקים^[163]]. וכן היה שגור תדיר בפומיה דמרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, דגם לענין עין הרע אמרינן כל דלא קפיד וכו', וכמו שהביא בכמה מקומות בשו"ת יביע אומר[164] [אלא דמאידך לא היה מתעלם מגדר "למיחש בעי", ובאחד משיעוריו[165] התבטא בלשון חריפה וז"ל: "הגמ' אומרת דברים נוראים על עין הרע, יש אנשים היום חכמים מתפלספים 'אני לא פוחד מעין הרע', כאילו מי אתה" עכ"ל, וגם בחייו הפרטיים ידוע שמרן הגרע"י זצ"ל היה חושש לעין הרע[166]].

ועכ"פ הקו המבדיל בין "להקפיד יותר מדי" לבין "למיחש בעי" איננו קו ברור, לכן אפשר להבחין בגדולי ישראל שהקפידו יותר בענייני עין הרע, וגדולי ישראל שהקפידו פחות, כי כל אחד לפי רוח מבינתו הבין אחרת מהו דמקרי "למיחש בעי" ומתי הדבר גובל ב"כל דקפיד". ומרן הגרע"י בשיעור במוצאי שבת[167] הגדיר זאת כך: "ועל כל פנים לא יחשוש אדם לעין הרע יותר מדאי, בחששות רחוקות מאד שאינן מתקבלות על השכל, רק לדברים שבאמת יכולים לגרום לו לעין הרע, כמו שנתבאר לעיל שלא יבליט את עצמו בציבור במראהו ובחכמתו וכדומה, שלא יגרום לו הדבר לעין הרע." עכ"ל.

ובכלל "למיחש בעי" י"ל דהם אותם הדברים שחז"ל גילו לנו להדיא שיכולות מזיק, ובהקשר הזה כבר הזכרנו דברי מרן החיד"א[168] דגם מי שאינו חושש לעין הרע ורוצה לעלות לתורה אב ובנו זה אחר זה, אין להסכים להם, מפני שלנו יודע הדבר ששייך בזה עין הרע, ובשו"ת יוסף אומץ[169] כתב דה"ה לענין ב' אחים דאין מניחים אותם לעלות זה אחר זה אפילו אם הם לא חוששים, ובספרו מחזיק ברכה שם סק"ה נקט בענין עלית סבא ונכדו זה אחר זה, דזה אינו חמור כולי האי וא"כ בזה הדבר תלוי בקפידא, שאם אינם מקפידים אפשר לעלות אך אם מקפיד אזי יש באמת לחשוש ולהמנע מלעלות. עיי"ש. [ובספר לשון חכמים מפראג[170] הביא בשם הרב נוהג כצאן יוסף[171], שאעפ"י שכתבו המרדכי והתשב"ץ קטן שאין מניחין לקרות ב' אחים לקריאת ס"ת בזה אחר זה משום עין הרע, וכן פסק בשו"ע[172], מ"מ ראה בעיר אחת שלא הקפידו ע"ז, וחכם העיר לא מיחה, ואף הוא אמר דלא קפיד לא קפדי בהדיה. עיי"ש. וראה גם ביביע אומר ח"ב שם[173] דאף לגבי אב ובנו, ראיית הברכי יוסף מלשון השו"ע אינה מוכרחת, וכמו שכתב בפתח הדביר[174], ולא עוד אלא דאף לדעת הסוברים דאפי' אי לא קפידי אין לנו להתיר להעלות לתורה אב ובנו, שאני התם שאפשר להפסיק ביניהם, באיש אחר שיעלה לס"ת בין זה לזה, ולכן בכה"ג דוקא יש למחות במי שירצה להקל, כי מהיות טוב אל תקרא רע. עיי"ש. וכ"כ בילקו"י[175]. וכ"כ לדינא בערוה"ש[176] דאי לא קפדי שרי עיי"ש].

ואם הסיבה שאינו מקפיד, מפני שמשריש בלבו ש"אין עוד מלבדו", ששום כח בעולם לא יוכל להזיק לו אם לא ברצון הבורא יתברך, אזי יש בזה תוספת עוצמה להגנה לאין ערוך[177].

ועכ"פ גם מצד עבודת ה', נכון הדבר שלא לחוש יותר מדאי לעין הרע, כי אם אדם נותן משקל רב לעין הרע ותולה בו הכל, בזה נחסר לו מהאמונה הפשוטה בהשגחה פרטית, שהיא עיקר יסוד האמונה שעליו נבנה קשר חזק ונכון לקב"ה[178]. [ובאמת בעצם הדבר שהאדם מתחזק באמונה בהשגחתו יתברך, בזה הולך במידותיו של יוסף הצדיק ע"ה וממילא לא שולט בו עינא בישא[179]].

פרטים שונים בנושא עין הרע

• עין הרע דרך משקפיים, או דרך חלון זכוכית: לעיל נתבאר, שעין הרע שולטת רק במה שהעיניים רואות בפועל. ועפ"ז יש מי שסובר, שאם קיימת חציצה אפי' שקופה בין עין המזיקה לאדם הניזוק, אין עין הרע יכולה להזיק, וכמו שמצינו לענין דגים שאין עין הרע שולטת בהם מפני שהם מכוסים המים[180]. לשיטה זו, נמצא דאין שליטת עין הרע ע"י מי שמביט בעד חלון זכוכית, וכן מצינו למרן הב"י בתשובה[181] שכתב שאין עין הרע דרך זכוכיות, אלא שנחלקו האחרונים אם כוונת מרן לזכוכית שקופה או אטומה[182]. ויש אומרים דאדרבא עין הרע העוברת דרך זכוכית היא חזקה אף יותר[183]. ולענין מי שמרכיב משקפיים, יש שתלו במח' הנ"ל[184], אך י"ל דכו"ע מודו דשייך בזה עין הרע[185].
• עין הרע בראיית תמונה או סרטון וידיאו – והנה לדעת הסוברים הנ"ל שאפילו מחיצת זכוכית מגינה מפני עין הרע – כל שכן שלא יכול עין הרע לשלוט דרך ראיית תמונה או וידיאו. ואף לחולקים לענין זכוכית, אפשר דמודו לענין תמונה. ואולם יש ממחברי זמנינו שנקטו כדבר פשוט ששייך עין הרע גם ע"י תמונה[186]. ובאמת שלפי המבואר לעיל בשם החזו"א, שעיקר הכח של עין הרע הוא מכח המחשבה אלא שיש צורך לראיית העין כדי למקד ולחזק את עוצמת המחשבה, א"כ יש מקום נרחב לומר ששייך עין הרע גם באמצעות תמונה (ולפ"ז גם אין לחלק בין תמונה שנדפסה לתמונה ווירטואלית במסך). וכן לפי הסוברים שעין הרע אינו נזק ישיר מהעין אלא קיטרוג שמתעורר בעקבות ההתפעלות של הצופה[187] או בעקבות שגורם לצופה לקנאות[188], יתכן ג"כ דאם מתפעל או מקנא ע"י ראיית תמונה או סרט וידיאו וכדומה שייך בזה שפיר חשש לעין הרע ואין צורך שיראה את האדם במציאות[189].
• להזהר שאחרים לא יבחינו שנשמר מעין הרע: כתב בפלא יועץ[190]: "אבל צריך דעת שלא ירגישו בו שהוא משתמר, שלא יבואו להקפיד עליו על שחושדם שהם בעלי עין הרע. ובפרט אם איש עני הוא ורואה שהעשיר משתמר ממנו, או מי שהוא חשוך בנים ורואה שאבי הבנים משתמר[191], הם מתדכאים ולבבות יכאבו ואחזו צער, וכל ערום יעשה בדעת". ומטעם זה מנהג יהודי יוצאי ארם צובא (חלאב), שכאשר מרימים את היד כסימן לשלום לחבריהם, לא מראים את החלק של כף היד (מה שעלול להפרש כסימן של "חמסה") אלא מראים את גב היד[192].

עין הרע בימינו

דעת מרן החיד"א זלה"ה[193], ומוהר"ח פלאג'י[194], שבזה"ז עין הרע היא אפי' יותר חזקה מדורות קודמות, מפני שגברה כח הסטרא אחרא. ועיין בשדי חמד[195] בזה.

ואולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יביע אומר[196] דאדרבה מסתבר דבזה"ז יש להקל בענייני עין הרע יותר מבזמן הש"ס, וכמו שמצינו בכמה ענייני רוח רעה שבטלו בזה"ז[197], ומה גם כי הסט"א יונקת מן הקדושה, ולפי תוקף קדושת הראשונים היתה הסט"א תקיפה ביותר, משא"כ בזה"ז כי דלונו מאד. [ושם בחלק ד' כתב לשלב לזה הסברא ד"כל דלא קפיד לא קפדי בהדיה" שהזכרנו לעיל – וכוונתו בזה לכאו', דבזה"ז אין מקפידים העולם על עין הרע כפי שהיה בדורות קודמים וממילא באמת נחלש הכח של העין הרע, וכך נראה גם כוונת הדברים שאמר בשיעור מוצא"ש פרשת שמות תשע"א]. וכן בשו"ת מבשרת ציון[198] כתב להשיג על דברי הגחיד"א הנ"ל עפ"י דברי האר"י החי זיע"א[199] שע"י הגלות והיסורין וקיום תורה ומצוות במהלך אורך הגלות, העולם הולך ונתקן ואילו כח הסט"א הולך ונחסר.

וכמובן שכל זה נאמר לענין להקל קצת יותר בענייני עין הרע, אבל לא לענין לומר שנתבטל עין הרע בימינו, וכפי שנקט בהנחה בפסקים הרבים בשו"ת יביע אומר שהזכרנו לעיל, שהחשש לעין הרע קיים גם בימינו אנו, וכפי שהבאנו גם מהעובדות האישיות אצל מרן מוהרע"י זלה"ה.

ובהקשר הלזה ראוי להעתיק בזה מה שכתב הגאון בעל שו"ת דברי יציב זצ"ל בספרו שפע חיים פרשת חיי שרה וז"ל:

"ואגב יש לעורר כי כבר בזמן הש"ס מצינו שחששו חכמים לעין הרע, וגם היום צריכים להזהר מזה מאד, ושמעתי מאאמו"ר שזקה"ק הייטב לב היה גברא קפדנא ביותר, והעיד על עצמו שכאשר קנה לעצמו בעקיש"ע חדשה נתיירא לנפשו במשך ששה שבועות מעינא בישא, ולא כחסרי לבב שבזמנינו שמבטלים כל דבר במחי יד, שהלוא המציאות היא שאפשר לראות במוחש שהעיה"ר מזיק, ואני בעצמי יכולני להעיד על עצמי דכד הוינא טליא כבר ג' או ד' הייתי יודע כבר לדבר לפני ילדים אחרים בני גילי, והייתי אוהב לחוות דעתי על כל דבר, וכשהיו נכנסים אנשים לביתנו ונתפעלו ממני, הייתי מתחיל מיד להקיא. וכבר ידעו מראש על נשים מסויימות שכשהן היו באות אלינו מיד הייתי מתחיל להקיא". עכ"ל.

ויש שכתבו לחלק, דאמנם בזמן הזה כבר אין צורך לחוש הרבה לעין הרע, אבל אנשים גדולים (ת"ח וכדומה) צריכים לחוש יותר גם בזמן הזה[200].

אמצעי זיהוי ואבחון לעין הרע

בדרך כלל מה שמעורר את החשש שחל על האדם עין הרע, נובע מהעובדה שהאדם מבחין בנזקים שונים (בביראותו, בהצלחתו, בפרנסתו, חפצים שנשברים, וכדומה), אבל באמת לא כל נזק הוא באמת תוצאה מעין הרע, ובראש ובראשונה צריך האדם לתלות הדבר כאות משמים לעשות חשבון הנפש ולחזור בתשובה (ובפרט שגם אם הוא באמת עין הרע, כבר נתבאר לעיל שלפי הדעה הרווחת בספרי האחרונים, עין הרע לא יכולה להזיק ללא רקע של עוונות אצל הניזק, ולפיכך אם חוזר בתשובה הרי ממילא מתבטלת ממנו כל עין הרע[201]). ומ"מ יש שכתבו שגם בימינו "כמעט רוב הצרות שיש בימינו הוא רק ע"י עין הרע"[202].

ועכ"פ בספרי קבלה מעשית ובספרים שונים ישנם דרכים לזיהוי אם אכן האדם "נגוע" בעין הרע אם לא (והנ"מ שאם אכן יש על האדם עין הרע, יתכן שימשיך לסבול מנזקים שונים, ובמקרים אלו מומלץ לעשות "הסתרת עין הרע" בדברים שיבוארו להלן בפרק המתאים).

ואלו הם הדרכים לאבחן ולגלות אם יש על האדם עין הרע או לא:

• לדעת אם החולי הוא מחמת עין הרע או לא, יניח סכין מתחת לכרית לפני השינה, ואם בבוקר יראה שהסכין העלה חלודה, סימן הוא שיש על האדם הזה עין הרע[203]. יצויין שבימינו עפ"י רוב מייצרים את הסכינים מחומרים שלא מעלים חלודה, כך שאינם מתאימים לביצוע בדיקה זו.
• הרגשת עייפות יתר גם כאשר ישן מספיק[204].
• מרגיש רצון לפהק ולא מצליח[205].
• במהלך ביצוע הסרת עין הרע באמצעות עופרת, ניתן לזהות אם היה על האדם עין הרע, וכמה פעמים נתנו בו עין הרע.
• כדי לדעת אם שלטה בו עין הרע, מקובל מזקני ירושלים המקובלים (ואומרים שהוא בדוק ומנוסה): ילחוך את כפות ידיו בצד הפנימי, ואם יטעום טעם מלוח, זהו סימן שיש עליו עינא בישא[206].
• ילד שבדרך כלל היה רגוע, ולפתע נעשה לילד שרוב הזמן אינו רגוע, עפ"י רוב זהו מחמת עין הרע[207].
• במזרח אירופה, כאשר רצו לדעת אם סיבת החולי היא מחמת עין הרע, היה נהוג לאבחן כלדהלן: העמידו כוס מים תחת מיטת החולה, והכניסו לתוך הכוס חמש גחלים לוחשות. אם הגחלים צפו על פני המים ולא ירדו למטה, סימן הוא לעין רעה[208].
• והמקובל רבי יאשיהו פינטו שליט"א[209] כתב דרך שכלית להבחנה אם הצרה שבאה על האדם אם היא נובעת מעין הרע או לא, וז"ל: "אם הצרה היא צרה כספית, או רפואית, ואינה פוגעת אף בנפש, אין זו צרת עין הרע. אך כאשר באה על האדם צרה או בעיה, ומשפיעה על הנפש, ושוברת את נפשו, או אז יידע כי שורש הצרה והבעיה בא מעין הרע". עכ"ל. והדברים מחודשים מפני שלכאו' לא מצינו מקור לחילוק זה.
• וע"ע להלן בפרק על הסתר עין הרע (בהערות), שישנה מסורת מה"ישמח לב" זלה"ה זיע"א, לאבחן אם ישנו עין הרע ע"י "מדידת" כוסות של מים עיי"ש.
• וכמו כן, שיטה נוספת לאבחון עין הרע (וגם לדעת אם היא עין הרע שהגיע ע"י נשים או ע"י גברים), היא "מדידת" החגורה, ובע"ה נביא שיטה זו להלן בפרק העוסק בענין הסרת עין הרע.

סגולות נגד עין הרע (אמצעי הגנה)

כיון שעין הרע (לרוב השיטות) איננה נזק בדרך הטבע אלא הוא נזק שנוצר מכחות רוחניים, מצויים מאוד "סגולות" להנצל ממנה, כיון שאין כל כך מקום להשתדלות טבעית מול כח רוחני שלילי ובהכרח שיש להשתדל ברובד הרוחני החיובי, מה גם שכל האוכלוסיה נתונים תחת הסכנה של נזק באמצעות עין הרע משא"כ בשאר התחומים שרק מי שבפועל רואה את עצמו בצרה אזי הוא שמחפש דרכים להינצל ממנה. ובכן כבר מצינו סגולות נגד עין הרע מפורשות בש"ס[210] ובשלחן ערוך[211] ובקדמונים, וכן ספרי המקובלים וספרי קבלה מעשית משופעים לאמצעי הגנה מפני עין הרע. ובספר פלא יועץ[212] כתב לשבח את השימוש בסגולות לענין עין הרע: "וכבר יש בספרים כמה סגולות להנצל מעין הרע וכו', וראוי לילך אחריהן כי הוא בכלל ונשמרתם מאד לנפשותיכם." עכ"ל. ואי לזאת, להלן כמה סגולות חשובות להינצל מעין הרע טרם בואו, בעזרת ה' יתברך:

הסגולה העיקרית: להתפלל

בראש ובראשונה, להקדים להתפלל ולהתחנן להנצל מעין הרע[213].

וכן אנו אומרים בכל בוקר בברכות השחר: "שתצילני היום ובכל יום ויום וכו' מעין הרע וכו'"[214], ויש לכווין בפירוש המילים כשאומרים אותם[215]. וכן מוסרים בשם זקן המקובלים הרב יצחק כדורי זצ"ל, שהסגולה הגדולה ביותר לעין הרע, היא לכוין היטב במה שבמקשים בברכות השחר להנצל מעין הרע. [ויש מי שכתב, שאם יש סיבה מיוחדת לחשוש לעין הרע, סגולה לחזור על הנוסח הנ"ל של ה"יהי רצון" ג' פעמים[216]].

סגולה נגד עין הרע שהוזכרה בגמרא

הגמרא[217] מביאה סגולה (למעשה הוא יותר קרוב לגדר "לחש") להנצל מעין הרע, עבור מי שנכנס לעיר חדשה ומתיירא מעין הרע של אנשי אותו העיר (ובאחרונים כתבו שטוב לעשות כן בכל יום, כלומר גם אם לא נכנס לעיר חדשה[218], ומרן הגרע"י זלה"ה היה ממליץ לעשות סגולה זו לפני שמוסר שיעור תורה[219] או "כל פעם שהוא רואה שיש אנשים מסתכלים עליו"[220]), והוא זה:

יכניס את האגודל של יד ימין בכף היד השמאלית באופן שמכסה את האגודל ע"י האצבעות של יד שמאל, ובו זמנית יכניס את האגודל של יד שמאל בכף היד הימני ויכסנו ע"י האמצעות כנ"ל[221], ובעוד שהידים נמצאות כך, יאמר: "אֲנָא פלוני בר פלוני, מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָאָתֵינָא, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּהּ עֵינָא בִּישָׁא". [תרגום: "אני פלוני בן פלוני, מזרעו של יוסף באתי, שלא שולט בו עין הרע". ויש מי שאומר שאפשר לאמרו בלשון הקודש ואין צורך לומר בארמית, אך הדבר לא ברור[222]].

ויש לשים לב, שבדרך כלל בלחשים יש לומר את השם של האמא "פלוני בן פלונית"[223], ואילו כאן באופן חריג מוזכר בהגמ' שצריכים לומר שם האב "פלוני בר פלוני"[224], אך דעתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שגם כאן הגירסא הנכונה יותר היא "פלונית" כלומר שיש לומר השם של האם, וראה בזה בהערה[225].

ואח"כ מיד הגמרא מביאה מקור למונח הזה שאין עין הרע שולטת בזרע יוסף, ולפי פשטות הדברים, אין באמירת המקור הזה חלק מהסגולה[226], אך יש שהבינו שגם זה חלק מהסגולה אלא שנחלקו עד היכן יש צורך לומר, כדלהלן:

• יש אומרים[227] שצריכים להוסיף לסגולה גם מילים אלו: שנאמר בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן (ויש מי שאומר, שאם אומר פסוק זה ז' פעמים, בעוד שהאגודל הימין נמצא ביד שמאל וכו', אזי הסגולה היא חזקה מאוד[228], ואז מועיל אפי' להסרת עין הרע שכבר קיים[229])
• ויש אומרים[230] שמלבד הנ"ל צריכים לומר גם את הסיום של הפסוק: בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר
• ויש אומרים[231] שמלבד הנ"ל צריכים לומר גם אם הדרשה הנלמד מהפסוק: אַל תִּקְרֵי עֲלֵי עָיִן אֶלָּא עוֹלֵי עָיִן

ולסיכום, כדי לצאת ידי כל השיטות, ראוי לומר את כל הנוסח, כך:

אֲנָא פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִית, מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָאָתֵינָא, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּהּ עֵינָא בִּישָׁא, שֶׁנֶּאֱמַר בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר, אַל תִּקְרֵי עֲלֵי עָיִן אֶלָּא עוֹלֵי עָיִן.

ובספר בן איש חי[232], הוסיף על הנ"ל לומר גם פסוקים אלו: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים, וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ, וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.

פרטים נוספים בסגולה זו:

• גם מי שיודע שאינו משבט יוסף, וכגון שהוא לוי וכדומה, יכול לומר לחש זה כדי להנצל מעין הרע[233].
• יש שנקטו דמועיל לומר נוסח זה גם על אחרים, כלומר שיאמר "לא ישלוט עין הרע בפלוני בן פלוני כי מזרעא דיוסף קאתי דלא שלטא ביה עינא בישא וכו'.[234], ויש שנקטו גם כשאומרים על אחרים לומר "אנא מזרעא וכו'[235]".

סגולת הגמרא להנצל מעין הרע של עצמו

בהמשך הגמ' בברכות הנ"ל, מובא סגולה אחרת, עבור מי שחושש לעין הרע "של עצמו"[236].

ובטרם הצעת אופן הסגולה, יש להבהיר בנוגע למטרת הסגולה, שישנם שני הבנות בכוונת הגמרא בזה:

• יש שהבינו, שכוונת הגמ' היא עבור מי שמתיירא שמא הוא נותן עין הרע באחרים, ורוצה למנוע את עצמו מלהזיק לאחרים[237].
• וההבנה המקובלת יותר, שהסגולה נועדה עבור מי שמפחד שנותן עין הרע בעצמו[238], כגון שעלה לו מחשבת התפעלות על הטובות שגמל אותו הבורא יתברך[239].

וזאת הסגולה: יסתכל על הדופן של הנחיר השמאלי של עצמו. (מבחינה טכנית, האופן לביצוע סגולה זו, הוא ע"י שסוגר את העין הימנית, ומשאיר את העין שמאלית פתוחה, ומכווין את האישון של העין השמאלית כלפי מטה ככל שיכול, ואז יראה את הקצה השמאלי של האף שהוא בעצם הדופן של הנחיר השמאלי. ויש שהבינו שיש להעזר ביד כדי לדחוק את האף לכיוון צד שמאל, כך שיתאפשר יותר להסתכל עליו[240]).

ומרן החיד"א[241] הוסיף בזה, שיש לכוין בעת שמסתכל על הנחיר השמאלי, שהנחיר הזה רומז ליוסף הצדיק.

סגולת האות ה' ומספר חמש ("חמסה") להגן מעין הרע

הארכנו בס"ד בענין זה במאמר מיוחד בענין ה"חמסה". וכעת נזכיר ראשי פרקים כלליים:

עפ"י הסוד, כל אות מאותיות האל"ף בי"ת יש להם השפעה מסוימת, וההשפעה של האות ה' (ה"א) טומנת בתוכה ג"כ הגנה מפני עין הרע[242].

ועל פי המונח הזה, שאות ה' (ובכללה הספרה חמש) מועילה נגד עין הרע, מצינו בקדמונים כמה סגולות נגד עין הרע המבוססות על האות ה' ומספר חמש:

• טס כסף עם צורת אות ה': סגולה חשובה נגד עין הרע, לשאת (כלומר להכניס לכיס וכדומה) צורת אות ה' עשויה מכסף[243]. ולכאו' הכוונה היא שהאות ה' בולטת בטס של כסף[244], אך יש שנקטו שמועיל אות ה' חקוקה בטס[245]. והשימוש בחומר הכסף הוא לרווחא דמילתא (מפני שכסף מרמז לספירת החסד), אך אם אין אפשרות בכסף אז אפשר ג"כ בנחושת[246] או במתכות אחרות[247], או מעץ[248]. ויש מי שאומר שצריך להיות כתוב אות ה' מילוי דהיינו: ה"א[249].
• סמל ה"חמסה": מנהג ישראל, שקיבל תמיכה מגדולי האחרונים זלה"ה, לומר את המילה "חמשה" (ובלשון ערבית: "חמסה") כסגולה נגד עין הרע[250], וכן לתלות צורת יד עם חמש אמצעות (המכונה "חמסה"), כדי להגן מפני עין הרע[251].
• השימוש בפריטים ומילים הטומנים את האות ה' מול אנשים בעלי עין הרע: באופן כללי, אם טומן במעשיו ובדיבוריו את המספר חמש, יש מקום לומר שהדבר מועיל נגד עין הרע, שכן מצינו ביעקב אבינו ע"ה שכאשר שלח מתנות לאחיו לעשיו, שלח חמש סוגים של זכרים (תיישים, אילים, בני הגמלים, פרים, עירים) וחמש סוגים של נקבות (עזים, רחלים, גמלים מניקות, פרות, אתונות), וכן בנוסח המסר שהעביר לעשיו הזכיר חמישה פריטים "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה", וכל זה כדי להנצל מעין הרע של עשיו[252]. וכן כאשר עשיו שאל את יעקב מי אלה לך, ענה יעקב "הילדים אשר חנן אלקים את עבדיך" עם ה"א הידיעה כדי שאיזכור של אות ה"א יועיל נגד עינא בישא[253]. וכן כשיוסף הצדיק שלח מקצת אחיו להציגם בפני פרעה, כתוב "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה", והיינו ששלח דוקא חמשה אחים מחשש לעין הרע של פרעה[254].
• לקרוא פסוקים המתחילים באות ה' (בתהילים פרק קי"ט) חמישה פעמים (ויש אומרים תשעה פעמים), היא סגולה נגד עין הרע[255].
• לומר את השם של האות ה' (דהיינו לומר "הֵא") חמש עשרה פעמים, היא סגולה נגד עין הרע[256].

עשב ה"רודא", המסוגל מאוד נגד עין הרע

עשב ה"רודא" ("רודה", "רוטא", Ruta graveolens) הנקרא גם "פיגם", ובערבית "סאדב" – מועיל מאוד נגד עין הרע, ע"י שנושא אותו עמו (כלומר מניח את העשב הנ"ל בכיס או בארנק, וכדומה)[257]. וישנם אחרונים שנראה מדבריהם שסגולת עשב הרודא היא הסגולה המובחרת מכל הסגולות נגד עין הרע[258]. וכך היה נהוג בכמה עדות להשתמש בעשב הנ"ל כסגולה נגד עין הרע[259].

וכשנושא את עשב הרודא, טוב לכוין (במחשבה) בשם הקדוש "רוטא"[260].

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה ממליץ על סגולה זו של עשב הרודא[261], וכי מטעם זה נהגו רבים להניח עשב זה על התינוק בעת המילה[262], והוסיף שתמיד כדאי להשים עלי רודא בכיסים של הילדים כדי שיהיו שמורים מעיניהם של אנשים בעלי עין הרע[263], וכתב גם לכוין את השם "רוטא" כנ"ל[264]. ומרן זצ"ל בעצמו, כשהיה הולך לאירועים וכדומה היה מניח את עשב הרודא בכיסו, כדי להגן מעין הרע[265], ויש מעידים שהיה מניח עשב זה בתוך המצנפת באופן קבוע[266].

והיה אומר, שאף ריש גלותא דבבל הגרי"ח זצ"ל בעל הבן איש חי, כשהיה דורש ברבים, היה מחזיק בידו עשב ברודא.

ויש מי שהבין שלקיחת עשב הרודא בכיס מועיל אפי' כדי לבטל עין הרע אחרי שכבר חל על האדם[267].

ובחינה מעשית, עצה טובה כדי שעשב הרודא לא יתקלקל מהר: אפשר לסגור כמה עלים של העשב הנ"ל בתוך דבק "סלוטייפ", ואז יניח בארנק, ויתקיים כך שנים רבות.

גם עשב המנטה והנענע יש להם קצת מבחינה זו של תועלת נגד עין הרע[268].

מצוות ומידות טובות שהן מסגולות נגד עין הרע

• להתברך בברכת כהנים מועיל להיות מוגן מפני עין הרע, וזו גם אחת מכוונת הברכה כפי שדרשו חז"ל "יברכך ה' וישמרך – מן עין רעה"[269].
• מי שמתנהג בדרך של "עין טובה" (כלומר ששמח בחלקו ואינו מקנא בממון אחרים, ואדרבא שמח בהצלחת הזולת, ונותן ומעניק לאחרים בלבב שלם), ניצל מעין הרע[270].
• נתינת מעשר כספים מועילה להגן על ממונו ונכסיו שלא ינזקו בעין הרע[271]. וביותר נתינת "חומש" היא סגולה לבטל (כלומר אפי' אם כבר קיים) עין הרע[272]. ובאופן כללי נתינת צדקה היא כמגן מעין הרע[273] (ובפרט צדקה להחזקת תורה, כיון שע"י החזקת תורה נעשה שותף בתורתו של התלמיד חכם וחלה עליו בחינת סמוי מן העין[274]), ועל זה הדרך כל עשיית חסד מגינה מעין הרע[275], וכן וותרנות[276], וכן האחדות בעם ישראל[277].
• כפי שכבר מוזכר לעיל, רכישת תשמישי קדושה (והקדשתם לשימוש הרבים) מועילה להגן על הנכסים מפני עין הרע[278].
• מצות ציצית מצילה מעין הרע[279]. ולכן נהגו חכמים ללבוש טלית גדול בעת הדרשה[280]. וגם מסיבה זו, נהגו בני עדות המזרח שהחתן והכלה לא מסתפקים במה שנכנסים תחת חופת קלונסאות אלא מקפידים שגם יסככו עליהם בטלית מצוייצת[281].
• קריאת שמע (בדקדוק ובזמנו) בשחרית וערבית מצילין מעין הרע[282].
• לימוד המוסר מועיל שלא ישלוט עין הרע על האדם (ועיין בהערה[283]).
• מלבוש עליון יהודי (כגון בימינו כובע וחליפה) מגן מפני עין הרע[284].
• הזהיר בדיני שמירת העיניים, לא שולט בו עין הרע[285].
• ענוה אמיתית מגינה מעין הרע[286].
• כאשר בדיבורו מקפיד להזכיר את הקב"ה (כגון "ברוך ה'", "בעזרת ה'"), לא שולט באותו זמן עין הרע[287].
• המכבד אב ואם נעשה מוגן מעין הרע, מפני שכח עין הרע הוא בסטרא דעשו וע"י כיבוד אם ואם מכריע קליפה זו[288].
• בעת שסופר ספירת האומר, יחזיק בידיו קצת מלח, ויאמר תהילים מזמורים קכ"ב קל"א קל"ג, והפסוקים והתפילה שהוזכרו בספר דבק מאח[289], ואז המלח הזה יהיה בו כח של קמיע של מומחה נגד עין הרע, אבל יקפיד שלא יונח על הריצפה כי אז יאבד כחו[290]. [ויש שנהגו להחשיב את המלח באופן כללי (גם אם לא מכינים בספירת העומר) כמוצר שמרחיק עין הרע[291]].

קריאת פסוקים ותפילות המסוגלים נגד עין הרע

ישנם פסוקים שאמירתם מסגולת נגד עין הרע (ויתכן לאו דוקא להגנה אלא אפי' להסרה), ואלו הן:

• סגולה נגד עין הרע, לקרוא את הפסוקים המתחילים ומסתיימים באות נו"ן (עם התפילה שתיקן החיד"א), ובפרט במוצאי שבתות[292]. [ויש אומרים שיש לקרוא את הפסוק הראשון ג' פעמים[293]]. ומועיל ג"כ נגד כישוף[294], וגם נגד פחד וחרדות[295]. ובספר קב הישר[296] כתב וז"ל: "וכל אשה כשהיא מעוברת, כשהיא אומרת הי"א פסוקים הנ"ל, תהיה בטוחה דלא שלטא עיני בישא על הוולד". עכ"ל. וגם רבנים מהחוגים הליטאיים (אע"פ שעפ"י רוב אינם מרבים להתעסק בעניינים מסטים) ממליצים על סגולה זו דווקא, ואף מביאים פרטים נוספים באופן אמירתה[297].
• לומר ב' פעמים: "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" (ויש בזה שם קדוש לכווין אך לא נוכל נפרסמו במסגרת זו, אלא יכווין שעושה כן על דעת המקובלים), וכל פעם שאומר, ימנה את תיבות הפסוק ע"י הקמיצה של יד ימין[298]. ויש אומרים לומר "ישר והפוך" ג' פעמים.
• יאמר בבוקר ליד המזוזה את הפסוק "בן פורת יוסף וגו'" (עד "עלי שור"), ואח"כ יכווין (כי אינו נכון לומר בפה מאחר והם שמות הקודש) את האותיות של המילים בהיפוך (אבל בלי להפך את סדר המילים), כלומר במקום "בן" יכוין "נב", ובמקום "פורת" יכוין "תרופ", ועל זה הדרך[299].
• בספר לשון חכמים[300] להגאון בעל ה"בן איש חי", הביא בזה סגולה נוספת ע"י הגבהת הנחיריים ואמירת פסוקים וכוונות, אך כיון שסגולה זו מעט לא נעימה ליישום לא הבאנוה כאן (וכן לענין סגולות נוספות כיוצא בזו).
• לפי רב האי גאון[301], פרק ל"א שבתהלים מסוגל נגד עין הרע: לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: בְּךָ֖ יְהוָ֣ה חָ֭סִיתִי אַל-אֵב֣וֹשָׁה לְעוֹלָ֑ם בְּצִדְקָתְךָ֥ פַלְּטֵֽנִי: הַטֵּ֤ה אֵלַ֨י | אָזְנְךָ֮ מְהֵרָ֪ה הַצִּ֫ילֵ֥נִי הֱיֵ֤ה לִ֨י | לְֽצוּר-מָ֭עוֹז לְבֵ֥ית מְצוּד֗וֹת לְהוֹשִׁיעֵֽנִי: כִּֽי-סַלְעִ֣י וּמְצוּדָתִ֣י אָ֑תָּה וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי: תּוֹצִיאֵ֗נִי מֵרֶ֣שֶׁת ז֭וּ טָ֣מְנוּ לִ֑י כִּֽי-אַ֝תָּה מָֽעוּזִּֽי: בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֪יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָה אוֹתִ֥י יְהוָ֗ה אֵ֣ל אֱמֶֽת: שָׂנֵ֗אתִי הַשֹּׁמְרִ֥ים הַבְלֵי-שָׁ֑וְא וַ֝אֲנִ֗י אֶל-יְהוָ֥ה בָּטָֽחְתִּי: אָגִ֥ילָה וְאֶשְׂמְחָ֗ה בְּחַ֫סְדֶּ֥ךָ אֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתָ אֶת-עָנְיִ֑י יָ֝דַ֗עְתָּ בְּצָר֥וֹת נַפְשִֽׁי: וְלֹ֣א הִ֭סְגַּרְתַּנִי בְּיַד-אוֹיֵ֑ב הֶֽעֱמַ֖דְתָּ בַמֶּרְחָ֣ב רַגְלָֽי: חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮ כִּ֤י צַ֫ר-לִ֥י עָשְׁשָׁ֖ה בְכַ֥עַס עֵינִ֗י נַפְשִׁ֥י וּבִטְנִֽי: כִּ֤י כָל֪וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֮ וּשְׁנוֹתַ֪י בַּאֲנָ֫חָ֥ה כָּשַׁ֣ל בַּעֲוֹנִ֣י כֹחִ֑י וַעֲצָמַ֥י עָשֵֽׁשׁוּ: מִכָּל-צֹרְרַ֨י הָיִ֪יתִי חֶרְפָּ֡ה וְלִשֲׁכֵנַ֨י | מְאֹד֮ וּפַ֪חַד לִֽמְיֻדָּ֫עָ֥י רֹאַ֥י בַּח֑וּץ נָדְד֥וּ מִמֶּֽנִּי: נִ֭שְׁכַּחְתִּי כְּמֵ֣ת מִלֵּ֑ב הָ֝יִ֗יתִי כִּכְלִ֥י אֹבֵֽד: כִּ֤י שָׁמַ֨עְתִּי | דִּבַּ֥ת רַבִּים֮ מָג֪וֹר מִסָּ֫בִ֥יב בְּהִוָּסְדָ֣ם יַ֣חַד עָלַ֑י לָקַ֖חַת נַפְשִׁ֣י זָמָֽמוּ: וַאֲנִ֤י | עָלֶ֣יךָ בָטַ֣חְתִּי יְהוָ֑ה אָ֝מַ֗רְתִּי אֱלֹהַ֥י אָֽתָּה: בְּיָדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִיַּד-א֝וֹיְבַ֗י וּמֵרֹדְפָֽי: הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל-עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ: יְֽהוָ֗ה אַל-אֵ֭בוֹשָׁה כִּ֣י קְרָאתִ֑יךָ יֵבֹ֥שׁוּ רְ֝שָׁעִ֗ים יִדְּמ֥וּ לִשְׁאֽוֹל: תֵּ֥אָלַ֗מְנָה שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר הַדֹּבְר֖וֹת עַל-צַדִּ֥יק עָתָ֗ק בְּגַאֲוָ֥ה וָבֽוּז: מָ֤ה רַֽב-טוּבְךָ֮ אֲשֶׁר-צָפַ֪נְתָּ לִּֽירֵ֫אֶ֥יךָ פָּ֭עַלְתָּ לַחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ נֶ֝֗גֶד בְּנֵ֣י אָדָם: תַּסְתִּירֵ֤ם | בְּסֵ֥תֶר פָּנֶיךָ֮ מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ תִּצְפְּנֵ֥ם בְּסֻכָּ֗ה מֵרִ֥יב לְשֹׁנֽוֹת: בָּר֥וּךְ יְהוָ֑ה כִּ֥י הִפְלִ֘יא חַסְדּ֥וֹ לִ֝֗י בְּעִ֣יר מָצֽוֹר: וַאֲנִ֤י | אָ֘מַ֤רְתִּי בְחָפְזִ֗י נִגְרַזְתִּי֮ מִנֶּ֪גֶד עֵ֫ינֶ֥יךָ אָכֵ֗ן שָׁ֭מַעְתָּ ק֥וֹל תַּחֲנוּנַ֗י בְּשַׁוְּעִ֥י אֵלֶֽיךָ: אֶֽהֱב֥וּ אֶת-יְהוָ֗ה כָּֽל-חֲסִ֫ידָ֥יו אֱ֭מוּנִים נֹצֵ֣ר יְהוָ֑ה וּמְשַׁלֵּ֥ם עַל-יֶ֝֗תֶר עֹשֵׂ֥ה גַאֲוָֽה: חִ֭זְקוּ וְיַאֲמֵ֣ץ לְבַבְכֶ֑ם כָּל-הַ֝מְיַחֲלִ֗ים לַיהוָֽה:
• חמש עשרה המזמורים של שיר המעלות (תהילים פרק ק"כ עד פרק קל"ד) מועילים נגד עין הרע[302]. ובפרט מזמור "אשא עיני" (תהילים פרק קכ"א) מסוגל לשמירת היולדת וגם לוולד מעין הרע[303].
• וכן מזמור "יושב בסתר עליון" (תהילים פרק צ"א) מסגול נגד עין הרע[304].
• סגולה נגד עין הרע, יאמר פסוק זה ישר והפוך כך: לְדָוִד יי אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יי מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. אֶפְחָד מִמִּי חַיַּי מָעוֹז יי אִירָא מִמִּי וְיִשְׁעִי אוֹרִי יי לְדָוִד. ויחזור על הסדר הזה ז' פעמים[305].
• סגולה נגד עין הרע לומר אחד עשרה פעמים את הפסוקים שמתחילים באות ס' בתהילים מזמור קי"ט[306].
• סגולה להינצל מעין הרע לומר הפסוק: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים[307].

חפצים המסוגלים נגד עין הרע (אבן תכלת, צורת דג, וכדומה)

• צבע תכלת מועיל לענין שהמזיקין (כחות רוחניים שליליים) לא יתנו עין הרע, מפני שמבטם הרוחני נתפס בצבע התכלת ולא מסתכלים מחוצה לו[308]. ויש שהבינו שצבע התכלת מועיל אף נגד עין הרע של בני האדם[309], ולכן היה מנהג נפוץ לשים על הילדים אבן בצבע תכלת, כדי להגן מעין הרע[310]. ומטעם זה ג"כ מנהג תוניסיה לצבוע את בית חתן וכלה בכחול[311]. (יצויין שצבע "תכלת" בלשון חז"ל הוא כחול רגיל, ולא כפי שהוא בעברית המודרנית שהוא כחול בהיר). ואולם יש לציין, שמה שעושים הערביים צורת עין בצבע כחול, לא מצאתי לזה מקור ביהדות, אלא העיקר הוא צבע כחול ואין ענין בצורת עין.
• כתב הגאון רבינו יוסף חיים בעל ה"בן איש חי"[312]: "על כן טוב לעשות בחתיכה של כסף או של זהב – צורת ראש דג, עם העיינים שלו, ויתלה אותם האדם בבגדו או בשלשלת מורה השעות שתולה בצוארו, או במקום אחר שיערב לו, וכן יתלה זאת לקטן בכובעו או בחוט בצוארו במקום גלוי, והיא סגולה טובה לבטל עין הרע מן האדם הנושא אותה. ויש מביאין ראש דג ממש ומולחין אותו ומיבשין אותו ותולין אותו בחצר על הכותל במקום גבוה וגלוי לעיני הכל, וגם זה הוא טוב מאוד". עכ"ל. והאדמו"ר ר' גרשון העניך מרוז'ין זלה"ה היה נותן, כסגולה נגד עין הרע, עין של דג, ובפרט עין של דג שנתבשל לכבוד שבת[313]. וע"ע לעיל בהערות בשם מנהגי ג'רבה. וכמו כן, סגולה שלא תשלוט עין הרע בסעודה (כגון בסעודת נישואין וכדומה), להגיש דגים בסעודה[314]. [ואגב מובא ברמ"א[315], שאוכלים דגים בראש השנה כסימן שלא ישלוט בנו עין הרע, וגם התשליך טוב לעשות במקום שיש דגים כסימן נגד עין הרע[316]].
• תשא (כלומר תקח אתך בכיס וכדומה) מעט "קצח" (קימל)[317]. ויש שכתבו "לקשור" ג' גרעיני קצח על עצמו[318].
• תשא מעט "שרף עץ ארז"[319].
• תשא חתיכה מן האפיקומן של ליל הסדר[320].
• תשא בכיס מעט "זעתר"[321].
• תשא אבן הנקראת בערבית "שָׁבֵּא"[322] (מצוי בחנות תבלינים).
• תשא בכיס פלח של שום (עבור עין הרע על עצמו) או תשמור שום בתוך כלי רכב (עבור עין הרע על הרכב) [323]. ויש שנהגו כן בשום יבש[324] אך יש שכתבו שעיקר הסגולה היא דוקא לקחת שום טרי ולהשאיר אצלו עד שיתייבש השום, ואז יחליפנו בשום חדש[325]. ויש גם מנהג במקהלות דבני אשכנז לחלק פלחי שום למשתתפים במעמד פדיון הבן, ויש אומרים שהוא ג"כ מטעם עין הרע[326].
• אלמוגים: הרדב"ז כתב שיש סגולה בלתי בדוקה, לישא אלמוגים, נגד עין הרע[327]. ויש שכתבו סגולה זו באופן קצת יותר מורכב[328].
• בענין חוט אדום – יש בזה פולמוס גדול בספרן של צדיקים, וכתבנו בעניינו בענין זה בספרי הקטן שושני ציו"ן. ועכ"פ מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל התיר להשתמש בזה[329].

פעולות שונות המסוגלות להגנה נגד עין הרע

• יש אומרים שלהפוך את הכיפה (כלומר שהצד הפנימי יהיה כלפי חוץ) מועיל נגד עין הרע[330].
• יש שנהגו למחרת יום "זאת חנוכה" לאסוף את הפתילות ואת השמן שנשארו מהדלקת נרות חנוכה, ולעשות מזה מדורה, וקופצים מעל המדורה כסגולה נגד עין הרע[331]. אך יש מערערים על המנהג הזה, דנהי דמותר לילדים לקפץ כן לשמחה כדרך "משוורתא דפוריא"[332], מ"מ אין לייחס לזה כח סגולי, ועכ"פ אין למבוגר להעביר את הילדים מעל האש, אלא הילדים מעצם קופצים, שלא יראה כמעביר בנו למלוך ח"ו[333].

סגולות להגנת הילדים מפני עין הרע

• למניעת עין הרע בתינוק: כשמוציא את התינוק מהבית למקום הומה באדם, ומתיירא מעין הרע, ילביש כובע לתינוק[334].
• סגולה למי שחושש שיכול לתת עין הרע בתינוק, שיתסכל כלפי מעלה לפני שמסתכל בתינוק[335]. (וכבר הבאנו לעיל גם את הגמ' בברכות, שיתסכל על הדופן השמאלית של הנחיריים של עצמו, כי לפי חלק מהפרשים כוונת הגמ' היא דדבר זה מועיל כדי לא לתת עין הרע באחרים).
• סגולה מבוססת על הזוהר הקדוש[336], נגד עין הרע בתינוק או ילד: יאמר לילד ("על ראש הילד") את הפסוק: אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ[337]. ומועיל ג"כ למתק את הדינים מעל הילד[338]. ויש אומרים שטוב לומר פסוק זה כשמחזיק כוס מים (ואח"כ לתת לילד לשתות), וכשאומר את הפסוק יכוין שבסופי תיבות של הפסוק הזה ישנם האותיות של שם הוי"ה ברוך הוא[339].
• יברך את הילד "ישמיך אלהים כאפרים וכמנשה", דבכלל ברכה זו שלא ישלוט בו עין הרע וכמו אפרים ומנשה שהיו בניו של יוסף הצדיק[340].
• הלובש בגד פישתן לבן (ללא תערובת מין אחר כלל אפי' חוט אחד), מוגן הוא מעין הרע וכל נזק רוחני[341]. והוא נ"מ לתינוק חולה ח"ו וכדומה.
• וראה עוד להלן בפרק על הסרת עין הרע.

ואגב יצויין שיש מי שאומר, שכאשר גם האב וגם האם נמצאים ביחד עם הילד, אין עין הרע יכולה לשלוט על הילד[342].

הסרה \ הוצאה של עין הרע

לעיל הבאנו הסגולות להנצל מעין הרע, כלומר לפני שחל העין הרע מה ניתן לעשות כדי להגן שלא יחול עין הרע כאשר אח"כ יסתכלו. וכעת נראה בעהי"ת מה ניתן לאחר לאחרי שכבר חל העין הרע, כלומר אחרי שכבר התסתכלו על האדם וכבר נתנו בו עין הרע, ונזקי העין הולכים ומתרבים, מה אפשר לעשות כדי להסיר את העין הרע וממילא למנוע המשך הנזקים.

ואולם כהקדמה, יש לדעת פרטים אלו הנוגעים לפעולות להסרת עין הרע:

• בדרך כלל, פעולות להסרת עין הרע, מועילות יותר כאשר אדם אחד עושה לחבירו, מאשר כשהאדם עושה לעצמו[343].
• אדם שמבצע הסרת עין הרע לאחרים, מעמיד את עצמו בסכנה מסויימת, כי טומאת העין הרע שמוציא מאחרים, עלולה לפגוע בו בעצמו[344] או בבני ביתו[345].
• פעולות להסרת עין הרע שיש בהם אמירת פסוקים (כפי שאכן הוא ברוב הפעולות), יש בהם חשש הלכתי מחמת איסור "לוחש על המכה", דאסור להתרפאות בדברי תורה, וכפי שהארכנו בעניינו בזה במקומו (ושם מתבאר שהמנהג הוא להקל בכל מקרה, אלא שאינו ברור כל כך על מה סמכו, עיי"ש), ומ"מ אם עושים כן עבור חולה שיש בו סכנה, אזי מותר ללא חשש. [ועכ"פ כל החשש הוא לגבי פעולות ל"הסרת" עין הרע, שזה בגדר ריפוי, משא"כ פעולות ל"הגנה" מפני עין הרע – אין בהם חשש איסור כלל, וכפי שנתבאר במאמר הנ"ל].

הסרת עין הרע ע"י לחשים

והנה אחד הדרכים הנפוצים להסרת עין הרע, הם ה"לחשים", כפי שכבר מצינו כיוצא בזה בחז"ל[346]. וישנם לחשים רבים להסרת עין הרע, המפורסם שבהם הוא

הלחש לעין הרע של מרן החיד"א זלה"ה, שכתב עליו שהוא "בדוק ומנוסה"[347].

ואף רבנים מהחוג יוצאי ליטא, שבדרך כלל מסתייגים מהתעסקות עם דברים שיש בהם אופי "מיסטי", מצינו שהיו כולם כאחד ממליצים על לחשים מסויימים כהיותם הדרך המובחרת להסרת עין הרע, וכגון הגאון החזו"א[348], הגרי"ז הלוי מבריסק זצ"ל[349], המשגיח הגר"י לווינשטיין זצ"ל[350], הגרמ"מ שך זצ"ל[351], והגרי"י קנייבסקי[352], והגר"ד בהר"ן[353], הגרי"ש אלישיב זצ"ל[354], הגראי"ל שטיינמן זצ"ל[355] (ואף מסר נוסח של לחש לדפוס והיה מחלק אותו לכל מבקש[356]), ועוד.

ומ"מ יש לדעת שישנם שני סוגים לחשים, יש לחש כמו של מרן החיד"א שהזכרנו לעיל שאמנם יש בו השבעה על העין הרע בעצמה אבל אין בו השבעת מלאכים וכדומה, והוא לחש המותר[357], אך ישנם לחשים שיש בהם השמעת המלאכים, ולחשים כאלו הם מסוכנים מאוד והם בכלל מה שהזהיר רבינו האריז"ל לא להתעסק עם קבלה מעשית.

להלן מראי מקומות ללחשים שונים להסרת והוצאת עין הרע, והחפץ להשתמש בהם יעיין במקורות:

• לחש על אליהו הנביא בפגע במלאך וכו' – מובא בספרים רבים עם שינוים קטנים בגירסאות, ומהם: ספר אמתחת בנימין[358], ספר מראה הילדים[359], האח נפשנו[360], רפאות לחיים בירושלים[361], ויאמר יצחק בוחניק[362] (וכתב שהוא בדוק ומנוסה), סגולות ישראל[363], ועוד. הלחש אמנם כולל איזכור של שמות המלאכים, אך אפשר לכווין את השמות בלב מבלי להוציא מהפה (פרט לגירסאות שיש בהם גם השבעה, שאז אינו מומלץ כלל, וע"ע מה שכתב אודות גירסא זו אחד מבחירי בית מדרשנו הרה"ג ר' אסי הלוי שליט"א בספרו שו"ת נחלת לוי[364]). ויש ללחש זה נוסח קצת יותר מקוצר שהיה נוהג בו הגה"צ רבי יוסף זונדל מסלנט זצוק"ל[365], ואחריו היה נוהג להשתמש בו הגרמ"מ שך זצ"ל והגר"ד בהר"ן זצ"ל[366], וכן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל[367] שהיה אומרו ג' פעמים למניעת עין הרע ותשעה פעמים להסרת עין הרע שכבר קיימת. ויש שכתבו שלחש זה מועיל גם עבור תינוק[368].
• לחש המפורסם "שלש נשים עומדות על שן הסלע" – מובא במפעלות אלקים[369] ובספר טעמי המנהגים[370] (ומובא ג"כ במעם לועז, וברפואה וחיים, ועוד ספרים) בשם כתבי היד של הגאון בעל שו"ת בית שמואל מניקלשבורג זלה"ה (וככל הנראה נדפס לראשונה בסוף ספר נזיר השם וסמיכת משה מהדורת למבערג תרכ"ט) – לחש זה יש בו מעלה מצד שאין בו צורך באיזכור שמות המלאכים. וכתב על הלחש הזה הרב שדי חמד[371] שהוא "בדוק ומנוסה",
• לחש "הארינא בארינא" המובא בספר זרע ברוך רבינוביץ[372], וכתב שהוא "בדוק ומנוסה".
• לחש שיש לעשותו מתחת לשמש, הביאו מוהר"ר רפאל אוחנה זצ"ל בספרו מראה הילדים[373].
• לחש שמתחיל ע"י רחיצת כלי, הביאו הגאון הנ"ל זצ"ל בספר מראה הילדים[374].
• לחש "איוב הלך בדרך" – עפ"י רוב לחש זה מובא לכאבי שיניים או לכאבי ראש וכאבי לב, אבל יש מביאים לחש זה עבור עין הרע עיין ספר זכרון יעקב יוסף[375].
• לחש "פגעתי באשתו של אדם הראשון", מובא מכת"י בספר אדון הנפלאות[376] (וע"ע שם[377] לחשים נוספים)
• לחש הנהוג אצל יהודי רודוס, נדפס בספר אבני חן אשכנזי[378].
• לחש של האדמו"ר מקילץ זיע"א, מובא בספר אבני חן הנ"ל[379].
• לחש מאת מוהר"ר אברהם אבלי זלה"ה אבד"ק פראנקפורט, נדפס בספר רפאל המלאך[380] (ויש שמייחסים לגאון הנ"ל גם לחש "שלוש נשים" הנ"ל[381]).
• לחש שחיבר מוהר"ר יהודה קצין זצ"ל בספרו מחנה יהודה[382], שאמנם איננו לחש רק ללשון הרע אך חלקו מוקדש לענין עין הרע, ונדפס ג"כ בספר לדרוש אלקים[383], ובמליץ טוב לאנייאדו[384], ובמפעלי הצדיק חג'בי[385], ועוד.
• לחש קצר שצריך לאמרו דווקא בלועזית, ובשילוב לחיכה, מביא הגאון מוהר"י אבן אלפאוואל זיע"א בספרו נופת צופים[386].
• לחש לומר לתינוק בשעת הלידה כדי שלא תשלוט בו עין הרע כל ימי חייו (והיינו לחש שאינו רק להסרה אלא להגנה מראש), מובא בספר האח נפשנו[387].
• לקט לחשים לעיה"ר מכת"י, הובאו בתהילים נפש זכריה בסופו[388].
• לקט לחשים לעיה"ר לא מוסמכים, הובאו בספר מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה[389].
• דעת הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שגם הלחש שנאמר בגמ' במגילה[390] על "עיזא דבי טבחי" לענין פחד, מועיל אף לענין עין הרע[391].

יצויין שהחוזה מלובלין זלה"ה היה אומר שגם נוסח "חד-גדיא" הנהוג לומר בסוף ההגדה של פסח, הוא ג"כ "לחש" נגד עין הרע, כי אחרי התגלות ההארה הגדולה של ליל הסדר יש חשש שמא יקנאו המלכים בכנסת ישראל, ועל כן אומרים "חד גדיא" כדי להינצל מעינא בישא דמלאכי מרום[392].

ישנו גם לחש שאפשר לאמרו בלי לדעת מהו, ומובא בספר ילקוט עבודת ישראל הופשטיין[393], והוא כך: יניח יד אחת על הדופק של היד השניה, ויאמר: "הריני מכווין בזה על דעת רבי ישראל בן פערל המגיד מקוזניץ שלימד לעשות כן"[394]. והדבר הוא על דרך שכתב החזו"א[395] שמי שאין לו נוסח הפרשת תרומות ומעשרות, יכול לומר שמפריש תרומות ומעשרות על דעת מה שכתוב בסידור, וכפי שמצינו כיו"ב ברמ"א[396] דמועיל לומר שכל התנאים הם בתנאי בני גד ובני ראובן ואכמ"ל. והכי נמי לענין הלחש[397].

פרטים שונים ליעילות הלחשים נגד עין הרע

• ברוב המקרים, לחשים נגד עין הרע מועילים רק לאחר שכבר יש עין הרע, ולא מועילים להגן[398].
• וכל לחש (או פעולה להסרת עין הרע אחרת) יש לעשות לכל אדם בפני עצמו, ולא מועיל לעשות לכמה בני אדם ביחד[399].
• רוב הלחשים יש לאמרם בלי להשמיע קול ("לחש" כפשוטו).
• לחשים נגד עין הרע מועילים יותר אם נעשים ע"י אדם ששמו "יצחק"[400].
• ואם באמצע הלחש, המטופל מפהק, זהו סימן שבאמת יש עין הרע, ויש אומרים שהוא גם סימן טוב שהלחש מועיל[401].

הסרת עין הרע ע"י שפיכת עופרת

כתבנו על זה תשובה בפני עצמה, בנושא הסרת העין הרע באמצעות עופרת, קחנו משם.

הסרת עין הרע ע"י מדידה

בשנים קדמוניות היתה ידוע שיטה להוצאת עין הרע מאדם חולה ע"י מדידת ה"חגורה" של החולה, שיטה זו הוזכרה כבר בשו"ע בהלכות שבת[402] וז"ל: "מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה, כגון: למדוד אם יש במקוה מ' סאה, ולמדוד אזור (פי' החגורה) מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגים הנשים, מותר דהוי מדידה של מצוה." עכ"ל. וכן בשו"ע ביו"ד[403]: "למדוד האזור וללחוש עליו, מותר ואפי' בשבת." עכ"ל. [ולשון מרן השו"ע נראה ששינה קצת מלשון הטור, דהטור שם כתב אודות סגולה לכאבי ראש למדוד מרחק של ג' אמות באמצעות החגורה, ואילו השו"ע נקט לשון כללי יותר כסגולה לחולה למדוד את החגורה בעצמה "למדוד אזור" (ולשונו מתאים יותר לנאמר בראבי"ה ואכמ"ל), ואם כנים אנחנו בדיוק מרן השו"ע, י"ל דכתב כן מפני סגולה שהיתה ידועה בימיו, כפי שרמז בלשונו הזהב "שנוהגים הנשים", והוא כמו שבאמת מצינו בשו"ת רבינו יוסף אבן ציאח (שהיה בן דורו של מרן הב"י, מחכמי ירושלים ואב"ד דמשק) סי' דש"מ וז"ל השואל: "נהגו הנשים למדוד חגור בעד עין הרע בשבת להעבירה ממנו, היש בדבר איסור ושמץ עבירה וראוי למונעם מכך מחמת נדנוד עבירה או לא." עכ"ל, והשיב שם להתיר. וכן הבין מוהר"ר יעקב אבן חביב זלה"ה בפירושו (פירוש "הכותב") לעין יעקב בברכות דף נ"ו ע"א שכוונת מרן השו"ע היא לסגולה הידוע נגד "עין הרע". וכן הגאון מוהר"ר רפאל אהרן בן שמעון זלה"ה בספר נהר מצרים הל' נחוש אות ח' בדעת השו"ע, וז"ל: "למדוד האזור למי שחלה – היא רפואה בדוקה למדוד להחולה אזורו או מלבוש אחר שעליו, אם חלה מעין רעה, ומרן באו"ח וכו' התיר לעשות כן אפילו בשבת וכו' שמותר למדוד אפילו בשבת, להודיענו שאין בה מחמת ניחוש כלל, כי היא רפואה בדוקה. ופעמים רבות עשיתי מדידת האזור לחולה מעין הרע ונתרפאו תהילות לאל יתברך" עכ"ל].

ואופן ביצוע הסגולה מצינו למרן החיד"א בכתב יד[404], וז"ל:

ימדוד [פירוש ע"י ידו או ע"י שיעור זרת[405], לראות כמה פעמים נכנס] הגאצטרו [פי' חגורה], ובעודו מודד יאמר "שיר למעלות אשא"[406] ב' פעמים, "בפי"[407] ב' פעמים, ויאמר "אם שמוע"[408] ב' פעמים, "והסיר ה'"[409] ב' פעמים. וכשימדוד פעם שניה ויחסר [פי' אם כשימדוד בפעם השניה, יראה שנכנסים פחות כמות של ידיים ממה שנכנסו במדידה הראשונה, הרי זה לאות שיש על החולה] עין הרע [של] אשה. ואם [כשימדוד פעם שניה] יוסיף, [הרי זה לאות שיש על החולה] עין הרע [של] איש. ואח"כ יחזור למדתו [פי' יחזור למדוד פעמים נוספות], וכל זמן שהוא אומר הפסוקים ימדוד כמה פעמים. ואח"כ יאמר יהי רצון שתציל לפלוני בן פלונית מעין הרע וכו'[410]." עכ"ל.

והגאון מוהר"ר יעקב רוקח זלה"ה בספרו דרך ישר[411] הביא (בשם חכמי המערב) אופן דומה של מדידה מלבוש החולה נגד עין הרע, ע"י הזרת, אך במקום הפסוקים הנ"ל כתב שם לחש וגם פסוקים אחרים, עיי"ש. וכן הוא ג"כ בספר ארץ נושבת כהן[412], ובספר משכיל לדוד עידאן[413]. וראה עוד אופן נוסף של מדידת "אזור" בספר אדון הנפלאות[414] .

שיטה מדידת החגורה ע"י הזרת היתה מקובלת בערי מרוקו עד הדור האחרון (וקראו לסגולה זו "תסביר"), אך אופן הסגולה היתה קצת אחרת מהנ"ל[415], ושמעתי באומרים לי שכך היה עושה ג"כ הצדיק רבי בנימין כהן מתוניס זצ"ל שהיה מתגורר בשכונת רוממה בירושלים והדבר היה אצלו בדוק ומנוסה, ובספרים התייחסו לזה כפולקלור עממי ולא נתנו לבם לכך שהדבר מוזכר בספרים הקדושים ולפום ריהטא מוזכר אף בשו"ע וכנ"ל.

שיטה דומה לזה הובאה בספרי השו"ת, והיא: למדוד מים ג' פעמים ע"י כף (כלומר למלאות את הכף במים, בצורה מדוייקת, ולשפוך לתוך כוס ריקן, וכך ג' פעמים), ואח"כ לקחת את המים שבכוס ולמדוד שנית ע"י הכף, ואם נמצא שיש יותר מים ממה שמדד בתחילה, זהו לאות שיש על החולה עין הרע, ורפואתו הוא ע"י שרוחצים פני החולה במים האלו[416].

קבלה מהאמוראים כיצד לבטל את העין הרע עבור מי שנפגע ממנה

קבלה מרב הונא[417], שמי שנפגע מעין הרע (כלומר שכבר יש עליו עין הרע, ורוצה לבטלה), יאמר הפסוק[418]: "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ." אלא שצריכים לדעת לכוין את הסודות הטמונים בפסוק זה, ומאחר ולא כולם יודעים לכוין את הכוונות העמוקות האלו, גדולי החסידות זיע"א כתבו שתי אפשרויות להפיק את התועלת הראויה גם בלי הכוונות:

• אפשרות ראשונה, יגלה את דעתו שכל מה שאומר הוא "על דעת רב הונא", ואז יאמר ארבעים פעמים את הפסוק הנ"ל, שאז יש בכחו להועיל גם ללא הכוונות הראויות[419].
• אפשרות שניה, יאמר תחילת את הפסוק "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יי עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" ג' פעמים, ואח"כ יאמר בקשה זו: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, (בַּעַל) [בִּזְכוּת] הַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מִפָּסוּק וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ, מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת וּמְסוֹפֵי תֵּבוֹת וּמֵאֶמְצָעִי תֵּבוֹת, תָּסִיר הָעֵינָא בִּישָׁא מִפְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית, אָמֵן. וַיְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ כַּוָּנָתִי כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁכִּיוֵּן בָּהֶם רַב הוּנָא עָלָיו הַשָּׁלוֹם." ע"כ[420].

ובצילומי כתבי יד של זקן המקובלים הגר"י כדורי זצ"ל[421] מובא (בשם רב הונא) לומר את הפסוק הנ"ל חמשה פעמים, ללא קשר לענין הכוונות.

ויש שכתבו לומר פסוק זה בכל יום נגד עין הרע[422] (כלומר מלבד מה שאומרים אותו בלא"ה כאשר נכנסים מעוטרים בתפילין בבית הכנסת).

ויש שנהגו לעשות את הסגולה הנ"ל (של אמירת הפסוק "ואני ברוב חסדיך") באופן כזה: אוחזים באצבעות היד – את האגודל של יד השני, ואומרים "ואני", ואחרי כן אוחזים האצבע שאצלו ואומרים "ברוב", ואחרי כן האצבע האמצעית (קמיצה) ואומרים "אבוא", ועל זה הדרך, ואח"כ אוחזים את האגודל השני באצבעות היד האחר, וממשיכים לומר "אשתחוה" ועל זה דרך הנ"ל עד שמגיעים לזרת ואומרים "ביראתך"[423].

ויש שכתבו[424] שעיקר סגולת אמירת "ואני ברוב חסדיך" היא עבור מי שנחלה מחמת עין הרע, וכתבו להוסיף גם את הפסוקים: בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף וגו', וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים, כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה. ואח"כ להוסיף בקשה זו: "עינא פקיחא תשגח עליך ותרפא אותך מצערך".

ויש מי שכתב[425], שאחרי הסגולה הנ"ל, אם עושים עבור ילד זכר יאמר ג' פעמים הפסוק אוסרי לגפן וגו', ואם עושים עבור ילדה יאמר ג' פעמים הפסוק ושם בת אשר סרח, ואח"כ אם עושים כן מחמת חולי יניח יד ימין על המזוזה ויד שמאל על ראש הילד\ה ויאמר: "בשם אל שדי שאמר לעולמו די, יאמר די לחולי של בני פלוני\ת בן פלונית, אמן". ולסיום (בין לבת בין לבת, בין אם הוא מחמת חולי בין אי לאו) יאמר ג' פעמים הפסוק בן פורת יוסף וגו'.

עצות וסגולות נוספות להוצאת \ הסרת עין הרע

• מי שחוזר בתשובה שלמה, גם על עוון ביטול תורה, עין הרע מתבטלת ממנו[426].
• גם מי שכבר יש עליו עין הרע, יכול להציל את עצמו ע"י קיום מצוות הכנסת אורחים באופן שנוהג בהם בעין טובה[427].
• סגולה לביטול עין הרע (למי שהבחין שכבר שולט בו עין הרע), להסתכל בציצית[428].
• סגולת מפי רב יהודאי גאון ז"ל להסרת עין הרע[429]: יקח שתי קערות נקיות, באחת יתן מים זכים, ובאחת שמן זית זך, ויאמר עליהם: "יְיָ אֵל שַׁדַּי צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה" (ג' פעמים), "יְיָ אֵל שַׁדַּי צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ" (ג' פעמים) " יְיָ אֵל שַׁדַּי צְבָאוֹת הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ " (ג' פעמים). ואח"כ יטבול שני אצבעות (האצבע והזרת) בשמן, ויטיף שתי טיפות בקערה על המים, ובעוד שהוא מטיף יאמר: "בְּשֵׁם גַּבְרִיאֵל בְּשֵׁם מִיכָאֵל בְּשֵׁם רְפָאֵל אֲנִי עוֹשֶׂה זֶה[430], וּכְשֵׁם שֶׁאֵלּוּ הַטִּפּוֹת נֶאֱבָדִים וּמִתְבַּטְּלִים בַּמַּיִם, כָּךְ יִתְבַּטְּלוּ וְיֹאבְדוּ כָּל מַכְאוֹב וְכָל חֹלִי וְכָל עַיִן הָרַע מִפְּלוֹנִי\ת בֶּן\בַּת פְּלוֹנִית". וישפוך המים לארץ בכל כחו.
• יעשה נוסח התרת קללות שתיקן מרן החיד"א לומר בערב ראש השנה[431], הנדפס במחזורים של עדות המזרח, שנוסח זה עוסק גם בנושא ביטול כל עין הרע דשונאים ואוהבים.
• להסרת עין הרע וגם הנזק הנגרם על ידי העין, ילחש באזנו הימינית עשרים ואחת פעמים הפסוק "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" מילה במילה[432].
• סגולה עבור חולה (בגוף או הנפש) שחושש שסיבת חוליו הוא משום עין הרע[433]: יקח בכלי מים ממעיין[434] (ויש מי שאומר שאין צורך לקחת ישירות ממעיין אלא יכול לקחת מבקבוק מים, שהעיקר שלא תהיה מים זורמים, אך ישפוך מהבקבוק לתוך הכוס כשאומר "הריני שם את המים בכוס לשם החולה פלוני בן פלונית"[435], ויש אומרים שבמקום מים יקח כוס יין מלא[436]), ומאז לקיחת המים לא ידבר מאומה עד סוף התהליך כולו, ויאמר פסוקים אלו: בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: (לחזור על פסוק זה ז' פעמים). אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (לחזור על שני הפסוקים הנ"ל ז' פעמים). אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת: (לחזור על ג' פסוקים הנ"ל ז' פעמים). ואח"כ יאמר: "יהי רצון מלפניך יי [במקור כאן נכתבו שמות קדושים שאין לאמרם[437], ויכווין על דעת המקובלים שכוונתו כאן לאותם שמות הקודש שמתאימים לסגולה זו], שתבטל את עין הרע [מעל פלונית בן פלונית]". ואז יתן לחולה לשתות מהמים, וגם לרחוץ מעט את פניו של החולה עם המים האלו, ואז ייצא (מי שמבצע את הסגולה, לא החולה) מהבית וישפוך [בחוזקה] את מה שנשאר מהמים ב"פרשת דרכים" (התפצלות מסלול רגלי או של כלי רכב – אבל עדיף במקום שלא עוברים שם יהודים), ויחזור לבית ויניח את הכלי (הגם שהוא ריק) מתחת למיטה של החולה.
• למי שחולה מחמת עין הרע, יקח קצת מלח וילך למקום שיש שם מים חיים (באר מים או נחל), וישליך את המלח בתוך המים ג' פעמים (פעם אחת תשליך לפניך, פעם אחת מאחוריך, ופעם אחת מעל ראשיך), ואז יאמר בזה הלשון: "כשם שהמלח הזה ימס, כן ימס כל חולי ועל עין הרע שיש לפלוני בן פלונית"[438]. [ולכאו' היה אפשר להביא פעולה זו לעיל ברשימת ה"לחשים", אך אמרתי למקמו כאן מפני שהאמירה היא קצרה].
• ישנה פעולה ידועה ובפשוטה להסרת עין הרע ע"י לחיכת המצח[439], ואופן ביצוע הסגולה מוזכר בכמה ספרים[440], אך לא אביאנו כאן מחמת ג' סיבות ואכמ"ל.
• ויש מי שכתב סגולה פשוטה להסרת עין הרע מילד, לרחוץ את פניו במים ג' פעמים ולא לנגב[441].
• עד סגולה להסיר עין הרע מילד, תניח יד ימינך על ראש הילד ותאמר: אֲנָא ה', רוֹפֵא כָּל הַשַּׂר, רוֹפֵא וּמוֹחֵץ, הַמַּכְאִיב וְהַחוֹבֵשׁ, רוֹפֵא כָּל תַּחֲלֻאִים, וּמְרַחֵם כָּל נִדְכָּאִים, וְשׁוֹמֵעַ צַעֲקַת נוֹפְלִים, חוּס וְחָמוּל וְרַחֵם וְכַבֵּה אֶת אֵשׁ הַכְּשָׁפִים וְאֶת גַּחֶלֶת הַקִּטּוּרִים וְאֵשׁ שֶׁל עַיִן הָרָעָה וּמַטִּילֵי אֶרֶס מִן הַיֶּלֶד פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית, וְהַצִּילֵהוּ מִכָּל מַרְעִין בִּישִׁין וּמִכָּל מַכְאוֹבִים וְתַפִּיל יָתְהוֹן עַל טוּרָא רָמָתַא לְמַעַן שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִן הַפָּסוּק נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרְךָ לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי כִּי נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, וּלְמַעַן הַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מִפָּסוּק אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ, וּמִן הַפָּסוּק וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ. ויחזור על הנוסח הזה ג' פעמים[442].

אמירת פסוקי ארבעה נהרות גן עדן, מלבד התועלת הגדולה לכמה דברים[443], מועילה ג"כ להסיר עין הרע[444]. ויש להקדים לזה ויש להקדים לזה הפסוק "ויהי נועם וגו'".

---

הערות:

[1] שמות ל' י"ב: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם".

[2] "התם עצה טובה קא משמע לן, דאיבעי ליה לאיניש לאיזדהורי מעינא בישא. והיינו דקאמר להו יהושע, דכתיב (יהושע י"ז ט"ו): ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה, אמר להו: לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין רע". (בבא בתרא דף קי"ח ע"א, וראה גם בסוטה דף ל"ו ע"ב).

[3] "דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה" (בבא מציעא דף ק"ז ע"א, ופירש רש"י שם: "שלא יפסידנה בעין הרע", ונפסק הלכה למעשה בשו"ע חו"מ סי' שע"ח סע' ב', ובבאר הגולה שם הביא נימוקו של רש"י כביאור לדברי השו"ע).

[4] שם בע"ב.

[5] "והסיר ה' ממך כל חלי – אמר רב: זו עין (פירוש רש"י: דבר שכל החלאים תלוין בו, וזו העין, עין רעה). רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד (פירוש רש"י: יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת: אם מת בזמנו אם בעין רעה). אמר: תשעין ותשעה [מתו שלא בזמנם] בעין רעה, ואחד בדרך ארץ".  (בבא מציעא דף ק"ז ע"ב, ואולם בגמ' שם ישנם אמוראים אחרים שחולקים וסוברים שיש סיבות אחרות שהם הגורמות העיקריות לתמותה לפני הזמן).

[6] "דכי הוו יתבי רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה אספסלי, יתבי קמייהו רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי אארעא, מקשו ומפרקו. אמרי: מימיהן אנו שותים והם יושבים על גבי קרקע? עבדו להו ספסלי, אסקינהו. אמר להן רבן שמעון בן גמליאל: פרידה אחת יש לי ביניכם, ואתם מבקשים לאבדה הימני? (פירוש רש"י: "שמא תשלוט בו עין רעה" עכ"ל). אחתוהו לרבי". (בבא מציעא דף פ"ד ע"ב).

[7] בבר מציעא דף ל' ע"א: "לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצרכו, אבל ישטחנה על גבי מטה ועל גבי מגוד לצרכה. נזדמנו לו אורחים – לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד, בין לצורכו בין לצורכה. שאני התם, דמקלא קלי לה, אי משום עינא אי משום גנבי". ופירש רש"י: "אי משום עינא – שתשלוט בה עין רע של אורחין". עכ"ל.

[8] כפי שנתבאר בתשובה אחרת בנושא עין הרע אם שייך בדבר מצוה.

[9] "ויאמר יעקב לבניו למה תתראו – אמר להם יעקב בבקשה מכם היו מצניעים עצמיכם, שאין קשה מעין הרע, וכן אתה מוצא בלוחות הראשונות, על ידי שניתנו בגדולה נשתברו, שנאמר וכל העם רואים את הקולות (שמות כ' ט"ו), אבל הלוחות השנים כשניתנו, לא ראה אותם אלא משה, שנאמר ואיש לא יעלה עמך וגו' (שמות ל"ד ג'), ואף ירושלים לא חרבה אלא מפני עין רעה, שנאמר הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ וגו' (איכה ב' ט"ו) ואומר עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי (איכה ג' נ"א), לפיכך אמר יעקב אל תראו עצמיכם". (תנחומא פרשת מקץ סי' ח').

[10] איכה פרשה א'.

[11] או"ח סי' קמ"א סע' ו'.

[12] פרשת נח דף ס"ח ע"ב

[13] דקאמר ר' שמעון כל בר נש דעיניה בישא עינא דמחבלא שריא עלוי ואיהו מחבלא דעלמא אקרי ולבעי ליה לאיניש לאסתמרא מניה ולא לאתקרבא בהדיה דלא יתזק (קמיה) ואסיר למקרב בהדיה באתגליא ומשום הכי מאיש רע עין בעי לאסתמרא מניה. וכו'. מה כתיב בבלעם (במדבר כ"ד) ונאם הגבר שתום העין דעינא בישא הוה ליה ובכל אתר דהוה מסתכל ביה הוה אמשיך עליה רוח מחבלא." ע"כ.

[14] ספר חרדים מצוות התלויות בארץ ישראל פרק ד' סע' ס"ד וז"ל: "הרואה את חבירו ומקנא בו משרה עליו עין הרע [של] ס"מ וכ"ש אם מדבר עליו כמה טוב יש לפלוני והוא חבירו של בלעם שראה את ישראל בעין הרע ואמר בפיו מה טובו אהליך יעקב כדפי' רשב"י ע"ה נמצא לשונו שליח לס"מ ועליו נאמר פיך שלחת ברעה הקליפה שנקראת נחש וכו'" עכ"ל. וכן מרן החיד"א בפתח עיניים לברכות דף כ' ע"א ולמציעא ק"ז ע"ב כתב: "העין הרע הוא מהסטרא אחרא" עכ"ל. והאריך בזה הרב מגלה עמוקות פרשת ואתחנן אופן קצ"א, קחנו

[15] דרוש ח', וז"ל: "חומר זה העולם התחתון משועבד לנפש, והנפש תפעל בו, וכאשר הוא ידוע ומפורסם שכל נפש ונפש תפעל בגוף שלה כאשר ישתנה מזג האדם כפי מחשבותיו  ופעלויותיו הנפשיים, כן אפשר שתמצא נפש פועלת אשר לא תרשום בגופה לבד אבל בגופות אחרים, ומזה המין הוא ענין עין הרע שהזכירו חכמים, וזה אינו מצד שלמות הנפש ומעלתה אבל מצד שתהיה רעה קנאית כפי כוחות השופעים עליה בעת הקשר בגוף." עכ"ל.

[16] חו"מ בליקוטים ב"ב סי' כ"א.

[17] ח"ד עמ' ה'.

[18] כפי שיבואר להלן, דגם גוי יכול להשים עין הרע.

[19] כך מביא הגר"ח פרידלנר זצ"ל בשפתי חיים אמונה והשגחה ח"א עמ' שצ"ג (מאמר "עין הרע מהי") בשם רבו הגר"א דסלר זצ"ל. וראה גם במכתב מאליהו ח"ג עמ' צ"ז.

[20] בספרו מגיד דבריו ליעקב עמ' מ"ז (במהדורת ירושלים תשכ"ב). ועל זה הדרך ביאר הרה"ק ר' נפתלי מרופשיץ זצ"ל בספרו זרע קודש פרשת ויצא דף כ"ח ע"א (ושם נתבארו הדברים יותר, ועל פיהם הוספנו גם בפנים).

[21] רבינו יונה על פרקי אבות פרק ב' משנה י"ב, ודרשות רבינו יהושע אבן שועיב פרשת בלק עמ' שפ"ב, וספר תורת המנחה לרבינו יעקב סקילי תלמיד הרשב"א ז"ל בפרשת משפטים דרשה כ"ה, ורבינו דון יצחק אברבנאל בריש פרשת כי תשא ד"ה והנני מפרש, ובפירושו לשמואל ב' פרק כ"ד ד"ה הלימוד הא', והתשב"ץ במגן אבות פרק ב' משנה ט"ז, ובפירוש הרלב"ג ריש פרשת כי תשא, תולדות יצחק (לר"י קארו ז"ל מר דודו של מרן השו"ע) ריש פרשת כי תשא, ספר הברית מאמר י"ז נפש החי שבמדבר סוף פרק ו', מלבי"ם על שמואל ב' פרק כ"ד א', ועוד. וראה בפרדס יוסף פרשת שמיני י"א ט"ז שכתב להשוות את עין הרע לכח "העלקעקטרי והמגנטי" שפועלים גם דרך האוויר עיי"ש.

[22] ש"ב בנש"ק הג"ר משה צבי ברוך בוחבוט זצ"ל רבה של טבריה בספרו ימין משה עמ' ש"נ.

[23] שם חו"מ עמ' רנ"ה, וז"ל: "ומ"מ הכל בידי שמים וכל שלא נגזר עליה בדין שמים לאבדן – הדבר ניצל, אבל כשנגזר הדבר לאבד, מתגלגל הדבר לפעמים ע"י שימת עין תמהון על הדבר וע"י זה הוא כלה וכו'. אף על גב דבלא דינא לא מיית אינש, משום דשטן מקטרג בשעת הסכנה, ואדם נידון בכל יום, וגם בדין יוה"כ קובעין לפעמים להניחו אחר טבע העולם ולא לעשות לו נס." עכ"ל. והתייצבו וראו בקו' "ההשגחה" מאת הרב מנחם זאב מאור נר"ו פרק ד' שהאריך טובא בביאור דברי החזו"א בזה.

[24] וראה היטב בתוס' במציעא דף ק"ז ע"ב ד"ה תשעין, ודו"ק. ועיין מש"כ בזה בנוסח אחר קצת מרן החיד"א בפתח עיניים במציעא שם, ומוהר"י חזן זלה"ה בעל חקרי לב בספרו זכר יהוסף על התוס' שם.

[25] ח"ג עמ' שד"י. וע"ע בח"ד עמ' ה' ועמ' ו'.

[26] שפתי חיים אמונה והשגחה ח"א עמ' שצ"ו ושצ"ז.

[27] ספר איל המילואים קארו ריש פרשת כי תשא, וז"ל: "ענין עין הרע הוא: למשל, ראובן רואה בשמעון עושר עצום, או רואה אותו שהוא גיבור גדול ובריא אולם, או טוב תואר, ואומר ראובן מפני מה יש לזה ממון הרבה? או מפני מה הוא טוב תואר? והוא מתפלא על שמעון על שיש לו כל כך טוב, אז בשעה זו נתבקר למעלה פנקס שמעון לעיין מעשיו הכתובים שם וימצאו כתובים בו חטאיו הרבים, ואז יענישו את שמעון." עכ"ל. וכ"כ לבאר בספר עין הרע בעין היהדות, בפרק "מהותה של עין הרע" עמ' קצ"ב, בהתבסס על מה שכתב הרקנאטי בראשית כ"ט ל"ח: "כבר ביארו חכמי הקבלה, כי הראיה היא ממידת הדין, כי משם כוחו של עין הרע וכו', ואין לך בעולם רשפי אש קשין יותר ממידת הדין." עכ"ל. ומביא כעי"ז גם מדברי הכלי יקר פרשת כי תשא ל' י"ב בענין עין הרע שבא ע"י שמונים את עם ישראל, אלא דשם כתב כן ביחס לעין הרע שנותנים שרי מעלה ולא של בני האדם, וז"ל: "ואתי שפיר גם לדברי האומרים שכופר זה היה להציל מן עין הרע השולט בשעת המספר, כי בפעם ההוא יש מקום לשרי מעלה של האומות לקטרג ולומר מה יקר וגדולה לישראל במספר זה על כל האומות והלא הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה לפיכך צריכין בפעם ההוא אל כופר נפש להשקיט מדת הדין. ובזה מיושב מה שמקשים כאן והלא כמה אומות מונין לגולגולת ואינן נזוקין, לפי שאין סתם מספר הגורם כי אם זה המספר הבא לנטלם ולנשאם בכי תשא את ראש על כן יש לחוש מפני הקנאין הפוגעים בהם." עכ"ל.

והנה כפי שכבר ציין שם, מושג דומה לזה כבר מצינו לענין קללה, בדברי רבינו האור החיים הקדוש זלה"ה פרשת בלק כ"ג ח' וז"ל: "יש להעיר בעיקר הדבר של האיש המקולל, ממה נפשך אם הוא חייב כפי הדין רעה הבאה עליו באמצעות הקללה על כל פנים לא ינצל ממנה גם כי לא יקולל, ואם הוא כפי משפט אלקים לא עשה דבר שיתחייב עליו ביאת הרע קללתו תשוב על ראש המקלל, בשלמא הברכה לפי שמדה טובה מרובה, גם לעשות ה' רצון ידידיו לברך המתברכים מהם במדת החסד תקובל ברכתו גם למי שאינו ראוי לה כמו מעשיו, מה שאין כן מדה רעה כי לא יריע ה' לאדם חנם חס ושלום. אכן עיקר הדבר הוא, לפי שמדתו יתברך להאריך אפו לעוברי רצונו, בין לצדיק כשיחטא בין לרשע הגם שירצה לחטוא, ומדה זו היא אחת מי"ג מדות רחמים שנאמרו למשה ונוהגת תמיד זולת בעת אשר יזעום ה' דכתיב כי רגע באפו (תהלים ל') אז מתגברים הדינים על הנתבע במשפט באותו זמן ולא תתנהג מדה זו של ארך אפים, וכמו כן כשיקלל אדם את חבירו תסובב הקללה שעונותיו אשר ה' מאריך לו אפו עליהם ימהר ליפרע ממנו, אבל אם אין לו עון לא תועיל קללת המקלל כלום." עכ"ל.

[28] כמו שכתב הרב שפת אמת פרשת תולדות שנת תרמ"ט וז"ל: "ועל זה נאמר "מה רב טובך אשר צפנת" – שע"י שהוא עפ"י דין לא שלטא בי' עינא בישא". עכ"ל.

[29] אוסרי לגפן חט"ז (ב') רצ"ו סי' ט"ל.

[30] הרב נאמ"ן שליט"א בתשובה שהיא ל"ו נדפס"ה בקובץ פניני הפרשה גליון תתקצ"ט.

[31] כמבואר בחי' היעב"ץ על דף ק"ו ע"ב במעשה שם באביי שנתן עיניו ברב פפא עיי"ש.

[32] חו"מ עמ' רנ"ה הנ"ל.

[33] בבא בתרא סי' מ"ה אות ד'.

[34] חיי שרה תשס"א, ונדפס בספר משנת יוסף (חלק פניני יוסף) ח"ב עמ' כ"ו.

[35] ספר עין הרע בעין היהדות פרק ג', ושם האריך להוכיח שקיימת "עין הרע" גם מחמת התפעלות מדבר חידוש ולאו דוקא מתוך קינאה, קחנו משם. וראה גם לש"ב הגרמ"צ בוחבוט זצ"ל רבה של טבריה בספרו ימין משה עמ' שד"מ בהערה אות ו', ומה שהביא מספר מנחת יהודה עפשטיין על ברכות דף ח"ן ע"ב, והבט וראה גם מש"כ בזה ידידינו הרה"ג ר' רחמים משה שעיו שליט"א בספרו שו"ת מחקרי ארץ חחו"מ סי' י"ג אות ב'.

[36] סימן תשצ"ב.

[37] כן הבין הגר"י זלברשטיין שליט"א בדעת התשב"ץ ז"ל, דהנה התשב"ץ בספרו מגן אבות פרק ב' משנה י"א, בביאור מהו עין הרע, כתב וז"ל: "ומפורסם הוא בתלמוד שעין הרע בוא העיין (פי' המסתכל) את חבירו או את נכסיו דרך קנאה ושנאה והוא מזיק אותו ונכסיו וכו'." עכ"ל, והבין הגר"י זלברשטיין שליט"א בספרו חשוקי חמד במועד קטן עמ' רפ"ד וערכין עמ' שכ"ד ושקלים עמ' תט"ו דהכוונת התשב"ץ היא "דרך קנאה או דרך שנאה", כלומר שאפי' הסתכלות דרך שנאה חשיב עין הרע ומזיק אע"פ שאינו מתוך קנאה, עיי"ש היטב.

[38] אוסרי לגפן ח"ח עמ' שצ"ט. וראה בדומה לזה (לגבי חשדא) בספר בן לאשרי (להצדיק מרעננה זצ"ל) ח"א פרשת תולדות עמ' ת"נ.

[39] כלי יקר ריש פרשת כי תשא, ד"ה ומה שמקשים. פדה את אברהם מע' פ' אות ד'.

[40] מאירי מסכת על בבא בתרא דף ב' ע"ב: "שאין היזק עין הרע אלא בראיה מתמדת של פעם אחת עד שיאריכו לספר בעניניה." עכ"ל. ובאמת שכן נראה לדייק ג"כ מדברי רש"י בברכות דף ל"א ע"ב ד"ה ולא חכם, עיי"ש היטב.

[41] זוהר פרשת בלק דף רי"א ע"ב: "תא חזי, כל מאן דבעי לאסתכלא בעינא בישא לא יכיל אלא כד משבח ואוקיר לההוא מלה דבעי לאלטייא בעינא בישא ומה ארחיה אמר חמו כמה טבא דא כמה יאה דא בגין דישלוט ביה עינא בישא, אוף הכא אמר מה טובו אהליך יעקב כמה אינון יאן כמה אינון שפירן כמה נטיען שפירן דאתנטען מנייהו דמיין לאינון נטיעין דנטע קודשא בריך הוא בגנתא דעדן יאיין, מאן יתן ואלין (נ"א דאלין) נטיען אשתכחו מאינון מסכני דבהו יזל מים מדליו וגו', לב"נ דהוו ליה ידן שפירן יאן למחזי אעבר חד ב"נ דעינא בישא אסתכל באינון ידין נקיט בהו שארי לשבחא אמר כמה אינון שפרן כמה אינון יאן חמו אצבען מגזרה דשפירו עלאה, לבתר אמר מאן יתן ידין אלין דשריין בין אבנין יקירין ובלבושי יקר דארגוונא (ס"א בביתאי כו' בתיבותא דילי) בביתיה לאשתמשא בהו ויהון גניזין בתיבותא דיליה, כך בלעם שרי לשבחא מה טובו אהליך חמו כמה שפירן כמה יאן וכו' לבתר אמר יזל מים מדליו לא ישתכח נטיעא שפירא דא נטיעא דאורייתא וכו'." ע"כ.

[42] זוהר פרשת במדבר דף קי"ז ע"ב: "תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן, מנלן, ממשה דכתיב (דברים א) והנכם היום כככבי השמים לרוב לבתר מה כתיב, יי' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו' תרין ברכאן הוו חד יי' אלהי אבותיכם וגו', הא חד, לבתר ויברך אתכם כאשר דבר לכם, לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן, ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן, הוא נתפס, בקדמיתא מלעילא, ואי איהו מברך ליה הוא מתברך מלעילא, וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא, ובכלא בעי קודשא בריך הוא רחימותא דלבא." ע"כ. וכתב לבאר הרב ראשית חכמה שער האהבה פרק י' בסופו, שהסיבה שצריך לברך את מי ששיבח, הוא כדי שלא ישלוט בו עין הרע עיי"ש. וכן נקט מוהר"מ פופרש זלה"ה בספרו אור הישר הל' דרך ארץ דף כ"ג ע"א (מהדורת אמסטרדם), ומרן החיד"א בצפורן שמיר סי' י"א אות קע"ב, והרב נפש חיים פלאג'י מע' ע' אות כ"ט ובספרו סימנא דחיי מע' ע' אות מ"ג, והפלא יועץ ערך עין הרע, ובספרו אורות אלים סי' שצ"ב, ועוד.

ובהקשר הזה מן הראוי לציין בזה לדברי האברבנאל פרשת מקץ מ"ג ט"ו: "וכאשר ראה [יוסף] את בנימין, שאל עליו הזה אחיכם הקטון אשר אמרתם, וברכו באמרו אלקים יחנך בני. וענין זה אצלי כך הוא: שיוסף הראה את עצמו אליהם שכאשר אמרו לו בתחלה שהיה להם אח אחד ילד זקונים קטן, שחשב בלבו שהיה בכמו י' שנים או פחות, ולכן צוה להביאו כדי שידע ממנו משיח לפי תומו אמת ענינם. ומפני זה, עתה כשראה אותו אדם גדול בחור וטוב ושלם בגופו, ובשנית תמה עליהם על מה שקראוהו ילד וקטן, ולזה אמר כמלעיג הזה אחיכם הקטון אשר אמרתם שהייתם קוראים אותו קטן, באמת גדול הוא ואינו קטן. ולפי שלא יזיקהו עין הרע במה שהתפלא על גדלו, אמר אלקים יחנך בני ר"ל אלקים יברכך וישמרך ולא יגיעך נזק מעיני ודבורי." עכ"ל. ומרן הגרע"י זלה"ה בשיעור במוצא"ש פרשת מקץ תשנ"ז (נדפס בספר "משיעורי מרן הראש"ל" ח"ב שיעור ע"ב) פירש כן בפשיטות שברכת "אלקים יחנך בני" היתה כדי שלא ישלוט בו עין הרע.

[43] הגאון בעל שו"ת מנחת אלעזר ממונקאטש זלה"ה בספרו דברי תורה מהדורא שתיתאה אות ז' (בנדמ"ח הוא בעמ' כ"א). וכ"כ הגר"א מיימון שליט"א בספר התינוק עמ' ע'.

[44] בן יהוידע למציעא דף פ"ה ע"ב ד"ה יהבו.

[45] מוהר"ר ינון חורי זצ"ל בספר תפלת אבי ח"ד עמ' תצ"ו.

[ומ"מ בעיקר ענין אמירת "בלי עין הרע", ראוי לציין בזה לדבריו של הראש"ל הג"ר אליהו בקשי דורון זצ"ל בספר בנין אב עה"ת פרשת ויחי וז"ל: "לאור הדברים יש להבין את המנהג לומר בן פורת יוסף או בלי עין הרע לפני סיפור או ראית הזולת, כיון שלא עצם הראיה מזיקה אלא רגשות הרואה המעוררות קנאה ורגשות של תביעה וכדומה. ראיית האדם נקבעת לפי רצונו, מי שלבו רע מחפש ורואה את הצד הרע שבתמונה, בעל לב טוב עינו סובה ורואה את היפה והחיובי שבכל דבר. ויש בכוחו של אדם לכוון מבטו ומגמתו בבל סיקור עין וכו', והדבור פועל הרבה על הרצון וכוונותיו. ואדם המקדים מראש 'בן פורת יוסף' או 'בלי עין הרע', מכסה מעיניו את הראות ברע, ותר בעיניו אחר הטוב. הביטוי 'בלי עין הרע' מביע מראש את הרצון להיטיב, ומעורר את רגש הרחמים והחנינה. ראיה כזו, או דבור בהצלחה, מתוך עין טובה – יש בהם להיטיב ולא להזיק." עכ"ל].

[46] הגאון בעל ה"בן איש חי" בספרו בן יהוידע חגיגה דף ה' ע"ב ובבא מצעיא דף פ"ה ע"ב. והנה כבר הזכרנו לעיל כעין זה בשם ספר חרדים פרק ס"ו אות ס"ד, אלא שבספר חרדים כתב כן להדיא על אדם ש"מקנא", ואילו הרב בן יהודיע כתב כן אפילו על אדם שעינו טובה כלפי חבירו. והב"ט היטב היטב הב"ט בספר יעיר אוזן מע' ש' אות י"ד.

[47] שו"ת אגרות משה חאה"ע ח"ג סי' כ"ו. ודבריו צ"ע כיצד יפרנס את הגמ' במציעא דף ק"ז בענין עומד בצד שדה חברינו, והגמ' בפסחים דף נ' בענין מוכרי קנים וקנקנים, ומקורות דומים, וי"ל. ואולם דברים דומים לזה מצינו למרן החיד"א בספרו מראית העין למציעא דף פ"ד ע"ב ד"ה אחתו, דמה שכתוב בגמ' שם שהורידו את רבי יהודה הנשיא ורבי אליעזר מהספסל כדי שלא ישלוט בהם עין הרע, היינו מפני שעדיין הוא צעירים, ולכן היה הדבר תמיהה בעיני הרבים אם יעלו לגדולה, משא"כ אדם שמובן לציבור שיעלה לגדולה, אצלו ליכא קפידא, עיי"ש. וכ"כ מוהר"א פלאג'י זלה"ה בספר וימהר אברהם מע' ע' אות שמ"א, וכ"כ אחיו בעל יפה ללב בספרו חלק יפה פרשת לך לך אות ד'. ובמקום אחר הבאנו כיו"ב מדברי הגהות היעב"ץ לברכות בענין מה שהתפללה חנה על שמואל שלא יהיה חכם יותר מדאי, דהיינו דוקא בקטנותו (שאז יש בדבר חידוש וכנ"ל).

[48] עכ"ל ספר אוסרי לגפן ח"ט עמ' י"ד.

[49] כך היא פשטות דברי הזוה"ק פרשת ויקהל דף רי"ז ע"ב. וכן מפורש ברקאנטי פרשת קדושים י"ט ד'. וכן הוא בפירוש רבינו אלעזר מגרמייזא (לונדון תשי"ט) שם בפרשת קדושים. וכן נקט בשו"ת מן השמים סי' כ"ב. וכן מבואר בספר חרדים פרק ס"ו אות צ'. ובקדושת לוי פרשת ויחי עה"פ בנות צעדה עלי שור. ובספר חיים תחילה פלאג'י אופן ל"ג. ובבן יהודיע על שבת דף קנ"ו ע"א ד"ה מדוע. ועוד.

והרחיב בביאור הדבר הרה"ק המגיד ממזריטש זלה"ה, בספרו מגיד דבריו ליעקב עמ' מ"ז (במהדורת ירושלים תשכ"ב), וז"ל: "דכתיב טוב עין הוא יבורך – עין נקרא חכמה, ובאמת ההסתכלות הוא מדריגה תחתונה של חכמה, ומי שהוא טוב עין, דהיינו חכמה טובה, כשהוא מסתכל בדבר מביא ברכה באותו דבר, כי כשמסתכל בדבר יודע שהדבר ההוא כאין נגדו יתברך, דהיינו שהוא באמת אפס ואין בלתו אלהותו ית' השרוי בתוכנו, דהיינו כח הפעל בנפעל וזולתו הוא אפס, על דרך 'ונחנו מ"ה', וע"י ההסתכלות בזה ממשיך חיות יותר לאותו דבר מאלהותו יתברך, וזהו טוב עין הוא יבורך לאותו דבר." עכ"ל.

ובספר דברי יאשיהו טוב עין עמ' קכ"ז כתב וז"ל: "ושמענו מעד נאמן, מעשה שהיה במרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, אשר באחד הימים קנה אחד מרבני הישיבה בית חדש, והגאון רבי שלמה זלמן בא לבקרו בדירה החדשה, וכשנכנס החל מטייל בכל חדרי הבית, נכנס ומסתכל בכל חדר וחדר, ואחר מכן אמר כמה מילות ברכה ויצא. בדרך שאלו אחד התלמידים בפליאה, על שום מה הסתובב הרב שכה חס על זמנו היקר והסתכל בכל חדרי הבית, והלא בשביל כבוד בעל הבית מספיק היה להכנס לשבת קמעא לברכו ולצאת. ענהו הגאון: רציתי להביט בעין טובה על כל מקום בבית, כי כן הוא הכלל, כאשר מביטים בעין טובה חלה הברכה בכל מה שמסתכלים בו." עכ"ל.

[50] פסחים דף נ' ע"ב, ועוד. וכ"כ מוהרש"א בברכות דף ה"ן ע"ב.

[51] בבא מציעא דף ק"ז ע"ב ושאר גמרות ומדרשים בדוכתי טובא.

[52] בשם הבבא סאלי זלה"ה, בספר מעשה נסים מוגרבי הנדמ"ח ח"ג עמ' נ'.

[53] שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ר"ו.

[54] ספר תנופה לחיים על מלכים ב' דף דע"ד ע"א.

[55] בן יהוידע למציעא דף פ"ד ע"ב ד"ה ברם, בביאור מה שאמרו חז"ל בתענית דף ז' ריע"ב: "אי הוו סנו – טפי הוו גמירי" עיי"ש.

[56] עקדת יצחק על התורה פרשת תזריע שער ס"א ד"ה וגינה העין הרעה, ספר הברית מאמר י"ז נפש החי שבמדבר סוף פרק ו'. וכ"כ מרן הגרע"י זלה"ה בספרו ענף עץ אבות פ"ב מי"א (בנדמ"ח, ובישן הוא במט"ז, ודון מיניה גם לשאר המקומות שנזכיר ספר ענף עץ אבות), ובשיעורו הנדפס בספר משנת יוסף (חלק פניני יוסף) ח"ב עמ' כ"ו.

[57] בעל ה"בן איש חי" בספרו בן יהודיע מציעא דף ק"ז ע"א.

[58] רבינו יצחק עראמה ז"ל בעקדת יצחק פרשת תזריע שער ס"א.

[59] גמ' ברכות דף ה"ן ע"ב: "ואי דחיל מעינא בישא דיליה" – דפשטות הביאור הוא דהיינו עין הרע של עצמו (עיין בערוך ערך זקף), וכפי שפירש להדיא מרן החיד"א בספרו דבש לפי מע' ע' אות י"ט (ואולם בהמשך מילתין נביא פלוגתא בביאור כוונת גמ' זו), וע"ע בספרו חומת אנך פרשת ויחי. ועל זה הדרך פירש בתוס' רי"ד את המימרא דרב יהודה בשם שמואל בשם רשב"ג בבא קמא דף פ"ג ע"ב, ושם למד רשב"ג כן בביאור הפסוק באיכה ג' נ"א: "עיני עוללה לנפשי". וכ"כ הרב עקדת יצחק הנ"ל (וגם בזה כתב שעין הרע של האדם עצמו מזיק אפי' יותר משל שונאיו).

[60] מהר"י אלאשקר זלה"ה בספרו מרכבת המשנה על אבות פ"ב מי"ג.

[61] מדרש בראשית רבה פרשת לך לך פרשה מ"ה: "כתיב ויבא אל הגר ותהר ומה ת"ל הנך הרה וילדת בן אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה." ע"כ.

[62] בדברי פירוש רבינו גרשום על בבא בתרא דף י"ד ע"א "יהבו ביה עינייהו ונח נפשיה" היינו שקינאו בו (עין הרע) ולכן נפטר רבי אחא בר יעקב. ולפי דבריו לכאו' כך מתפרשים גם דברי חז"ל בחגיגה דף ה' ע"ב "כל מקום שנתנו חכמים עיניהם – או מיתה או עוני". וכיו"ב בכמה דוכתי (עיין קהילת יעקב קנייבסקי בבא קמא סי' מ"ה אות ד' במה שציין בזה. וכן פירש גם מרן הגרע"י זלה"ה בספרו ענף עץ אבות פ"ב מי"א בהא דמעשה דרב חנינא בר בר איקא בברכות דף ח"ן ע"ב, ומעשה דרב זירא בבא מציעא דף פ"ה סוע"א, ומעשה דרב אחא בר יעקב בבבא בתרא דף י"ד ע"א). וכתב בזה הריקנאטי פרשת בלק כ"ד ד': "טעם היות כח עין הרע נמצא יותר בתלמידי חכמים הוא, לפי שכוונתם ומחשבתם בחכמה אחרונה, והיא השופטת ומענשת" עכ"ל.

[63] כמו שמצינו כמה דוכתי (עיין רש"י בראשית מ"ה ב', ובדעת זקנים בראשית כ"ב י"ט) וכן אף לאחר מתן תורה כדמצינו לענין בלעם ועוד. ועיין אמרי אמת פרשת פרשת שקלים תרצ"א. וכן האריך להוכיח בחשוקי חמד עירובין עמ' תקמ"ב, שיש עין הרע מגויים ג"כ, עיי"ש.

[64] אילת השחר עה"ת פרשת מקץ מ"ב ה'.

[65] זוהר פרשת ויחי דף רכ"ו ע"א: " ואי אשתאר עינא פקיחא, וההוא חיזו אחרא ישרי על עינוי, בכל מה דאסתכל אתלטיא" ע"כ.

[66] כן פירש המקובל מוהר"ר מרדכי הכהן מצפת זלה"ה בספרו שפתי כהן פרשת וזאת הברכה עה"פ לא כהתה עינו. והגם שלפי פשטות דברי הזוהר היה נראה לכאו' שהנזק אינו מחמת עין הרע אלא מחמת רוח הטומאה הנובע מראיית מלאך המוות לפני הפטירה, מ"מ נאמן לנו הגאון הנ"ל בהבנת דברי הזוה"ק לעומקן.

[67] רמב"ן בספר האמונה והבטחון פרק י"ב ד"ה ועוד אמרו. רבינו בחיי פרשת לך לך ט"ו י"ג. וכן משמע לכאו' מהזוה"ק שהזכרנו לעיל והוא בפרשת נח דף ס"ח ע"ב: "כל בר נש דעיניה בישא וכו' לבעי ליה לאיניש לאסתמרא מניה וכו' ומשום הכי מאיש רע עין בעי לאסתמרא מניה, מקמי מלאך המות על אחת כמה וכמה." ע"כ (וכידוע שמלאך המות הוא השטן כדאיתא בבבא בתרא דף ט"ז ע"א).

[68] ספר הקנה ב"סודות בשכמל"ו" עמ' צ"ד (במהדורת קרקוב תרנ"ד). וראה גם למקובל מוהר"ר חיים עובדיה משאלוניקי זלה"ה בספרו באר מים חיים סי' י"ב.

[69] במדרש דברים רבה פרשת ראה פרשה ד' נאמר: "אמר רבי אבא בר זעירא, אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו כמה אלפים מזיקין, וכל אחד פורמא [פי' צורה, דהיינו מסכה] נתונה בפניו שלא יביט באדם ויזיק. ובשעה שעונותיו של אדם גורמין – מעביר פורמא מפניו, והוא מסתכל בו ומזיקו." ע"כ. ובספר מחזה עיניים במאמר פתח עיניים מביא בשם הגאון מוהר"ר שאול מווילנא זצ"ל שהבין ד"מסתכל בו ומזיקו" היינו שמזיק בהסתכלותו ע"י עין הרע, עיי"ש. ונראה דיש להשוות הדברים למה שכתב הגאון הרי"ח הטוב זלה"ה בבן יהודיע לשבת וז"ל: "הנה יש רוחות רעות משוטטין באויר העולם, ויש מהם נמשכים מחלק רע עיני נחש הקדמוני, ויש להם ארס של עין הרע שמזיק את האדם שיסתכלו בו" עכ"ל (ומן הסתם כוונתו רצויה לגוונא דניתן להם רשות להזיק מחמת העוונות). ובספר עין אליהו על מציעא דף ק"ז ע"ב כתב וז"ל: "יש שני מיני עין הרע, אחד שהאדם נותן בו עין רעה ומזיק לו, ואחד עין רעה מאת מלאכי חבלה וכו'. ולדעתי, זה הכוונה 'מלאך המוות מלא עינים' – רצונו לומר שהוא רואה את האדם ויזיקהו בעיניו וכו', והמלאך המוות נקרא הוא וכל כת שלו מלאכי חבלה. והנה אם ימות האדם בזמנו, אזי הוא מת בדרך כל הארץ, אבל אם ימות קודם זמנו, אז הוא ניזוק ממלאכי חבלה שראוהו, וזה נקרא עין הרע. ועין הרע הוא: שהחטא גרם." עכ"ל.

[70] זוה"ק פרשת נח דף ס"ד ע"ב: "אוליפנא קודשא בריך הוא סתים וגליא, גליא הוא בי דינא דלתתא, סתים הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן ובגין כך כל מלוי דבר נש דאינון בסתימו ברכאן שריין עלוי וכל דאינון באתגליא ההוא אתר דבי דינא שריאן עלוי בגין דאיהו אתר באתגלי וההוא דאקרי רע עין שליט עליה." ע"כ.

[71] זוהר הקדוש פרשת בראשית דף י"ז ע"ב.

[72] והוא הזוה"ק פרשת נח דף ס"ח ע"ב

[73] זוה"ק פרשת אחרי מות דף ס"ג ע"ב.

[74] נפש חיים פלאג'י מע' ע' סי' ל' בשם מהרי"א ספר נחלת אבות על מסכת אבות פ"ב, והניף ידו שנית בספרו עמודי חיים ב"עמוד התורה" דף מ"א ע"א. וכ"כ מוהר"י רקח זלה"ה בספרו אורח מישור סי' א' אות ח', וע"ע שם באות י"ב עפ"י דברי האור החיים הקדוש עיי"ש.

[75] מוהר"ר שאול הכהן זלה"ה מג'רבה בספרו שערי שלום (שבספר חוט המשולש) שער ד' אות י"ג. ויש בזה מקום להרחיב את היריעה טובא ואכמ"ל.

[76] במסכת אבות פ"ב מי"א נאמר דעין הרע מוציא את האדם מן העולם, ופירשו שם הרשב"ץ במגן אבות והמחזור ויטרי בפירושו לאבות, דהכוונה היא שמי שנותן עין הרע באחרים הוא עצמו יוצא מן העולם. (מ"מ רבינו יונה והרע"ב ועוד פירשו שהכוונה היא דמי שעליו נתנו עין הרע הוא יוצא מן העולם, והרמב"ם בפירוש המשניות נקט שהכוונה היא לעין רעה ולא לעין הרע ואכמ"ל).

[77]  מוהר"ר יוסף אלאשקר זלה"ה בספרו מרכב המשנה על אבות פ"ב מי"ג.

[78] מחזור ויטרי סי' תכ"ו. ואגב במחזור ויטרי שם מבואר הדרך כיצד להמנע מלתת עין הרע על חבירו: "כשם שאדם רואה את אשתו ואת בניו בלב שלם. כך יהא רואה ביתו של חבירו." עכ"ל. אלא דלכאו' כל זה לגבי עין הרע דקנאה, אך לפי המבואר לעיל דיש עין הרע על התפעלות, ואדם יכול לתת עין הרע בעצמו ע"י ההתפעלות, עדיין לא ברור כיצד יכול אדם להמנע מלתת עין הרע (אי לאו דנימא דעין הרע דהתפעלות מזיק רק בצירוף דיבור, כפי שהבאנו במקום אחר), וצ"ע.

[79] מדרש ויקרא רבה פרשת ל"ד פסקה ה', כפירוש לפסוק בקהלת ה' י"ג "ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה".

[80] בספרו ככר לאדן על דרך ארץ זוטא פ"ו תניינא כתב וז"ל: "המספר בעושר חברו או בבריאותו והצלחתו, לא יחשוב לו [פי' בעיני עצמו] עוון להניח עין הרע על חברו, והיא עבירה חמורה ונעשית בשאט בנפש, תלמידו של בלעם הרשע והוא חלק מהסטרא אחרא, והוא מזיק מועד, ועתיד ליתן את הדין, וענוש יענש בסטרא אחרא, וכן ינתן בו, והקרן קיימת ויורש גהינם, כי לא יעלה על דעת שזה חטא ואינו עושה תשובה." עכ"ל. והניף ידו שני בספרו צפורן שמיר סי' י"א אות קע"ב בקצרה, עיי"ש.

וע"ע בספר מחזה עיניים לוויטאן במאמר פתח עינים, וז"ל: " והנה אלה הממיתים את אחרים ומזיקים אותם בעיניהם הרעות, אחריתם רעה, כי גם המה ימותו בטרם בוא קיצם, ויחלו בחולאים רעים, כאשר אמרו חז"ל
(סוטה דף ט' ע"א) כל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו, וכן המחסרים את הון אחרים בעין רעה אחריתם רעה כי גם מהונם יחסר וכו'. עכ"ל.

[81] חוקות החיים פלאג'י סי' ס"ט. וראה בזה גם בחשוקי חמד ערכין עמ' שכ"ד.

[82] עיין מאור ושמש פרשת בלק כ"ב ב'.

[83] עקדת יצחק עה"ת פרשת תזריע שער ס"א.

[84] מעשה דרבי יהודה הנשיא בבבא מציעא דף פ"ד ע"ב.

[85] בראשית רבה פרשת וירא פרשה נ"ו: "שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, עוד לא נזכרו שמותן, ולהיכן הלכו, ר"א אמר מתו ברוק, ר' יוסי אמר מתו בעין." ע"כ.

[86] קהלת יעקב פארדו על ספר שמואל ב' סי' כ"ד דף קנ"א ע"ב. החפץ חיים פלאג'י סי' כ"ח אות כ"ה ואות כ"ו (ועיי"ש בשם כלי יקר וצמח דוד), ובספרו פני חיים ריש פרשת כי תשא, ובן זכא"י דיליה מוהר"א פלאג'י זלה"ה בספר ויוסף אברהם מע' ע' אות ט"ל, עיי"ש. והגאון ש"ב בנש"ק הרה"ג ר' משה צבי ברוך בחבוט זצ"ל בספרו ימין משה עמ' שנ"א הביא ראיה ברורה לכך שבעלי עוונות ניזוקים יותר מעין הרע, ממה שדרש רב בגמ' במציעא דף ק"ז ע"ב ש"והסיר ה' ממך כל חולי" דקאי לענין עין הרע, והרי שם בפסוק נאמר להדיא שאם תשמע בקול ה' אז יסיר ה' את החולי שהוא עין הרע. והסביר שם ג"כ שע"י העוונות נגרם חייץ בין האדם לבין בורא עולם וממילא אין עליו הגנה מכחות הרוע עיי"ש.

[87] ברכות דף כ' ע"א.

[88] בעל ה"בן איש חי" בספרו בן יהודיע מציעא דף ק"ז ע"א, והוכיח כן ממה שאמרו חז"ל (שם) דמה שהתגלגלו הדברים באופן שבסוף נשתברו לוחות הברית, הוא מחמת עין הרע של אומות העולם.

[89] ברכות דף כ' ע"א ודף ה"ן ע"א, מציעא דף פ"ד ע"א, בבא בתרא דף קי"ח ע"ב, סוטה דף ל"ו ע"ב, ועוד.

[90] כן נקטו האחרונים, ובספר עיני יצחק רפפורט בברכות דף כ' ע"א אות ע"ב כתב דהדבר תלוי במח' אמוראים עיי"ש. וראה בספר זרע שמשון פרשת ויחי דף נ' ע"א שכתב לבאר מח' האמוראים באופן אחר, האם זרעו של יוסף מוגנים בכל מקרה או רק אם עוסקים בתורה עיי"ש.

[91] כן השיב הרה"צ רבי חיים אבישלום הכהן פרחיה (ה"חלבן") זצוק"ל בתשובה שנדפסה בספר אוסרי לגפן ח"ט עמ' שכ"ט.

[92] ספר הברית מאמר י"ג פרק י"ח.

[93] מקובל בשם מרן החיד"א.

[94] שו"ת אפרקסתא דעניא חיו"ד סי' קמ"ו, ונסתייע מהגמ' ברכות דף נ"ה ע"ב דלאו דוקא בני יוסף ועפ"י מש"כ מהרש"א שם (ויש לדחות לכאו').

[95] כן נקט בפשיטות מוהר"ח פלאג'י זלה"ה בספר אורצות חיים דרוש ח' דף פ"ז ע"א.

[96] מוהר"א פלאג'י זלה"ה בספר שמו אברהם ח"ב פרשת עקב דף ג"ל ע"א.

[97] מרן החיד"א בדבש לפי מע' ע' אות ז'.

[98] ספר אוצרות מלאכים עמ' כ"ח.

[99] בבא מציעא דף פ"ד ע"ב, וכיו"ב בכמה דוכתי בחז"ל. והטיב לסכם את הנושא בפלא יועץ ערך "עין הרע" וז"ל: "וצריך האדם להשמר מאוד כאשר יוכל, דהיינו שלא יתראה, לא בחכמתו ולא במעשיו ולא בעשרו." עכ"ל.

[100] בבא מציעא דף ק"ז ע"א ושו"ע חו"מ סי' שע"ח סע' ב'.

[101] בספר כאיל תערוג (חלק אסופת עצות) עמ' של"ב כתב וז"ל: "כשביקשו ברכה לחשוכי בנים, בירך את כולם שיפקדו בזרע של קיימא, ואח"כ אמר: בדרך כלל זה כך, אם קונים בית טוב וכדומה, יש עין הרע, ועי"ז קשה קצת להיפקד בזרע של קיימא. ואם לא עושים כך, יש יותר הצלחה. אותו דבר כתוב בפסוק 'וירא ה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה' – בגלל שלאה היתה שנואה 'ויפתח ה את רחמה' אבל רחל שלא היתה שנואה אלא אהובה נוצרה בעיה. נמצא א"כ, אם אחד עושה חתונה, וקונים דירה יפה, הוא חושב שזה טוב, אבל אח"כ זה בעיה, זה בעיה, ה' יעזור שיפקדו כולם." עכ"ל.

[102] עיין ספר לבושה של תורה ח"ב עמ' תרכ"א.

[103] מסכת תמיד דף ל"ב ע"א: "אמר להן מה יעביד איניש ויחיה? אמרו ליה: ימית עצמו. מה יעביד איניש וימות? יחיה את עצמו". ופירוש המיוחס לרש"י שם: ימית את עצמו – ישפיל את עצמו. יחיה את עצמו – יגבה את עצמו ומתוך כך יתנו בו הבריות עין רעה ויקנאו בו וימות. ולימדוך חכמים שאדם הרוצה שיחיה ישפיל את עצמו וירחמו עליו הבריות ויחיה שנים הרבה ומגאוה ימנע את עצמו שלא יקצרו ימיו וימות בלא עתו." ע"כ.

[104] תוכחת חיים פלאג'י פרשת במדבר דף מ"א ע"א. מעדני מלך ח"א עמ' רכ"א.

[105] המקובל רבי יאשיהו פינטו שליט"א בספר דברי יאשיהו חלק טוב עין עמ' פ"ג, בהתבסס על דברי חז"ל בילקוט שמעוני שכשאר יעקב אבינו ע"ה שלח את בניו למצרים לשבור אוכל, ציווה עליהם שיכנסו כל אחד בשער אחר ולא כולם באותו שער, כדי שלא ישלוט עליהם עין הרע. [ולכאו' יש לדחות קצת את הראיה, שרש"י על החומש (פרקת מקץ ט"ז ה') הביא מדרש זה והדגיש "שכולם נאים וכולם גיבורים" כלומר שהעין הרע הוא מצד שהם כולם גיבורים, משא"כ בעלמא אם נקהלים בני המשפחה י"ל דאין זה מספיק כדי לעורר עין הרע (ואה"נ שאם כולם מיוחדים מאוד כגון שכולם בני תורה חזקים וכיו"ב באופן שהתקהלותם מעוררת התפעלות אזי אפשר שיש בזה חשש כנ"ל. ואפשר גם שאם בני המשפחה הם בכמות גדולה מאוד, גם זה מעורר התפעלות, אבל אין אות ומפות מהמדרש הנ"ל).

[106] רש"י מסכת פסחים דף נ' ע"ב בביאור מה שמבואר שם בגמ' שקוצצי אילנות טובות לא רואים סימן ברכה, וז"ל: "וקוצצי אילנות טובות – למוכרן לעצים, הכל תמיהים ומלעיזין עליהם, ומתוך כך עין שולטת בהן, וכו'." עכ"ל (ואולם רש"י בסוכה דף כ"ט ע"א פירש באופן אחר).

[107] פסחים דף נ' ע"ב: "תנו רבנן המשתכר בקנים ובקנקנים – אינו רואה סימן ברכה לעולם. מאי טעמא, כיון דנפיש אפחזייהו – שלטא בהו עינא. תנו רבנן תגרי סימטא, ומגדלי בהמה דקה, וקוצצי אילנות טובות, ונותנין עיניהן בחלק יפה – אינו רואה סימן ברכה לעולם. מאי טעמא, דתהו ביה אינשי". ע"כ.

[108] חי' המהרש"א וחי' אגדות של המהר"ל על הגמ' במציעא דף מ"ב ע"ב.

[109] ברכות דף ח"ן ע"ב (לפי מה שהבאנו במקום אחר בשם רבינו גרשום ועוד, ש"נתנו עיניהם" היינו עין הרע). וראה גם ברש"י בברכות דף ל"א ע"ב בענין מה שהתפללה חנה שהקב"ה יתן לה זרע אנשים שלא יהיה חכם יותר מדאי, וז"ל: "ולא חכם – יותר מדאי, שלא יהיה תימה בעיני הבריות, ומתוך שנדברין בו שולטת בו עין הרע." עכ"ל. ובאבות דרבי נתן נוסחא א' פרק ט"ז: "עין הרע כיצד, שלא תהא עינו של אדם צרה במשנתו של חבירו, וכו'" ע"כ. וראה גם בדברי מרן החיד"א בפתח עיניים בחולין דף ק"י ע"ב בענין רמי בן תמרי עיי"ש.

[110] נדה דף ס"ו ע"א לפי פרש"י שם ד"ה דימת עירך, ומפורש שם יותר במאירי ד"ה כבר בארנו.

[111] פרק כ' הנהגה ז' אות י"ד.

[112] ספר כאיל תערוג אסיפת עצות, בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, עמ' שכ"ח, וז"ל: "מחשש עין הרע והתרחקות מכל פרסום, ביקש רבנו כבר לפני עשרות שנים מהגבאי שלא יעשו לו מי שבירך לרגל שמחות במשפחתו, 'לא כל הביהכנ"ס צריכים לדעת איזה שמחה יש במשפחה', אמר. ומאז, כך היה נהוג אצלו כל חייו, גם יעץ מאותו הטעם לבני משפחתו שלא לפרסם מודעת אירוסין בעיתון, כי יש בכך משום עין הרע. וכן לא הרשה לישיבות שעומד בראשם לכתוב ברכות בעיתון בעת שמחות במשפחתו." עכ"ל.

[113] ויקרא רבה (הוצאת מרגליות) פרשת בהר פרשה ל"ד אות ח': "אמר ר' תנחום בר' חייה, ביום טובתו של חבירך, הייה עמו בטובה, ואל תכניס בו עין רעה". ע"כ. וכן הוא בילקוט שמעוני שם רמז תרס"ה.

[114] מוהר"ח פלאג'י זלה"ה בספרו צדקה לחיים עמ' ן' אות תס"ה.

[115] יומא דף כ"ב ע"ב, ועיי"ש במוהרש"א דהיינו משום עין הרע, על דרך מה שהזכרנו בתחילת הדברים על פי רש"י ריש פרשת כי תשא דהתורה ציוותה למנות ע"י נתינת מחצית השקל משום אם מונים את עם ישראל יש חשש לעין הרע, וכפי שהיה גם בימי דוד המלך ע"ה דלאחר שמנו את ישראל החלה בהם מגפה ר"ל (כמבואר בשמואל ב' פרק כ"ד). אלא דבגמ' ביומא הנז' מתחדש דהחשש אינו רק כאשר מונים את כל עם ישראל, אלא אף כאשר מונים קבוצת אנשים לצורך עשיית גורל להקרבת הקרבנות, וכמו שדייק בזה רב האי גאון בתשובה שהובאה בספר העיתים שנביא בהמשך בעהי"ת, וכ"כ לדייק הרב פרי האדמה הל' תמידין ומוספין פ"ד ה"ד ד"ה ולתירוץ הרא"ם, ועוד אחרונים, ואכמ"ל.

[116] כ"כ רב האי גאון בתשובה שהובא בספר העיתים לרבינו יהודה אלברצלוני ז"ל סי' קע"ד, ושכן נהוג, וז"ל: "כדרגילין השתא אינשי כד מכנפי ציבורא וצריכי למיחזי אי הוו בי עשרה לפרוס על שמע או לירד לפני התיבה או למעמד ומושב או לברכת אבלים וחתנים או להזמין על המזון בשם אי לא, לא הוו מני להון ראשון ושני אלא קרו פסוקי כגון ואני ברוב חסדך אבוא ביתיך וקרי ושני ומשלשלין אי צריכין, ואנן חזי לן דהאי מנהגא מנהג מעולה היא דכד מכנפין בבי כנישתא ובעו למיפתח בצלותא ובעו למינדע אי הוו עשרה וקיימא לן דאסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה וכדגרסינן בסדר יומא בפרק בראשונה אמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה שנאמר ויפקדם בבזק הלכך כד הוו בבי כנישתא ומספקא להון אי הוו עשרה או לא כי היכי דלא לעיין חד בחבריה ולא ליתי לידי חושבנא פתח קמא ואמר ואני, וחבריה ברוב, והג' חסדך, וד' אבא, וה' ביתיך וכן כולהו וכד משלמי האי פסוקא על הדין סידרא ידעי דאיכא בי עשרה." עכ"ל. וכן הוא בשו"ת הגאונים הרכבי סי' ש"ל, ובקצרה יותר בספר האורה לרש"י ז"ל סי' נ"ו אות ג', ובספר הפרדס דף ח' ע"ב. וכ"כ מדיליה הרב פרי חדש באו"ח סי' נ"ה סע' א'. וכן העלה בכף החיים פלאג'י סי' י"ג אות י', וביפה ללב או"ח סי' ה"ן סק"ג, ובחסד לאלפים סי' נ"ה סק"י (ובספרו פלא יועץ מערכת מונה), ובמנחת אהרן דף ס"ב ע"ב, ובקיצור שו"ע גנצפריד סי' ט"ו אות ג', ובכה"ח סופר סי' ה"ן סקי"א, ועוד. וע"ע בשו"ת תורה לשמה סי' שפ"ו, ובשו"ת יביע אומר ח"י חחו"מ סי' ב', ולהגאון הראש"ל הרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א בילקו"י על או"ח סי' נ"ה אות ב' (ואחריו הגר"פ זבחי שליט"א בספר הנחמדים מזהב עמ' פ"ז), ובספר אורחות ציון מוצפי פרק ד' אות ט"ל, ושאר אחרונים, ואכמ"ל.

[117] עפ"י שו”ת הרמ”א סי' ב', ומובא בט”ז יו"ד סי' קפ"ה סק”ג, ובש”ך שם סק”ה. ומה שכתבנו עד חודש השלישי עיין שו"ת רב פעלים ח"א חיו"ד סי' ל"ב, עיי"ש. והגר"י זילברשטיין שליט"א בספר תורת היולדת עמ' תי"ט כתב להסתיר עד חודש החמישי, ואכמ"ל.

[118] עירובין דף ס"ד ע"ב, וראה שם ברש"י שהענין הוא מחמת עין הרע עיי"ש.

[119] וכ"כ המקובל מוהר"ר יצחק אלפייה זלה"ה בספר שיח יצחק סוף עמ' ל"א, שהחזקת תורה מועילה להציל את עצמו מעין הרע.

[120] רבינו הבעל ה"בן איש חי" זלה"ה בספרו בן יהודיע על עירובין שם.

[121] תשב"ץ קטן סי' תס"ד.

[122] מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בשיעור מוצא"ש פרשת נשא תשנ"ט (נדפס בספר משיעורי מרן הראש"ל ח"ד שיעור קצ"ו).

[123] כך כתבו רבים אך לא רשמתים מפני שאין בדבר חידוש, אך ראיתי לשון חריפה בזה למוהר"א פלאג'י זלה"ה בספר פדה את אברהם מע' ה' אות י"ג וז"ל: "הדבר מנוסה, ואבותינו הגידו לנו גם באזנינו שמענו וראינו, כי כאשר יגיע לאיש הצלחות מרובות רצופים ותכופים זה אחר זה, הנה האיש ההוא יחוש וידאג שבוודאי צרה קרובה לבוא, ויתפלל אל ה' להעביר מעליו הרעה. הרב צמח דוד ק"ק ח"ב דף ב"ן ע"ב. והדבר פשוט דהכל תלוי "והסיר ה' ממך כל חולי" דדרשו עין הרע וכו'." עכ"ל.

[124] בראשית רבה פרשת וישב פרשה פ"ז: "יוסף הרהר אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה איזה מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי והיו אחי מכניסין בי עין רעה." ע"כ.

[125] ספר חסידים סי' תשצ"ב.

[126] שו"ע או"ח סי' קמ"א סע' ו'.

[127] שו"ת אדני פז בהשמטות לסי' כ"ה ומובא בפתחי תשובה יו"ד סי' קט"ז סק"ו.

[128] צוואה כ"ה, ובספר חסידים סי' תע"ז.

[129] מרן החיד"א בברית עולם על ס"ח הנ"ל סי' תע"ז.

[130] שדי חמד פאת השדה מע' חתן וכלה סי' ח' עפ"י החיד"א הנ"ל. וראה גם בשו"ת יביע אומר ח"ב חאה"ע סי' ז' אות ז'.

[131] מור"ם במפה אה"ע סי' ס"ב סע' ג', והוא מדברי הגהות מיימוני פ"י דאישות עיי"ש. אך מרן השו"ע לא חשש לזה.

[132] דרישה שם באה"ע סי' ס"ב סק"ג, והט"ז שם סק"א מחלק בין הדברים, והב"ש שם סק"ג הביא את שתי השיטות ואכמ"ל.

[133] הבט נא וראה מש"כ בנהר מצרים חיו"ד הל' ניחוש וכישוף סע' ד', ובשו"ת משפטי עוזיאל כרך ב יו"ד סי' כ"א, שנקטו דכל זה אינם אלא אמונות תפלות ולא מנהג. עיי"ש. ובשו"ת יביע אומר ח"י חיו"ד סי' נ"ח כתב בזה בחריפות וז"ל: "אולם למרות כל הנאמר לעיל שאין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, או משום דרכי האמורי, ואין למחות בידם, מכל מקום האיש הנבון והמשכיל בתורת ה', יש לו להתרחק מכל דברי הבל והזיות שנהגו בהם הנשים מחוסרי הדעת, וכגון אלו שאומרים, שיולדת תוך ארבעים יום לא תכנס לבית חתן וכלה, פן תגרום שהכלה תהיה עקרה, וכן להיפך בכלה הנכנסת לבית יולדת. וכן כל כיוצא בזה, שאינן אלא פטפוטי נשים סכלות מחוסרי הדעת. ויתכן מאד שלמדו כן מן השכנות בחו"ל אשר לא מבני ישראל הנה". עכ"ל. ובתשובת הרה"ג ר' בן ציון מוצפי שליט"א והיא ל"ו נדפס"ה בספר סגולות רבותינו עמ' תל"ב, כתב שחקר את הדבר והתברר שהמנהג הזה מקורו מבני ישמעאל ולא מהיהדות. עיי"ש. ובספר אמונות נהוראי חיו"ד סי' כ"ב לאחר שכתב אודות המנהג הנ"ל, כתב (ומשמע באותו הקשר) וז"ל: "ושמעתי בשם הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל שהתבטא על אלו האמונות בזה"ל פטפוטי סרק של סבתות פרסיות." עכ"ל.

ואולם בספר ואין למו מכשול ח"ב פ"ו הערה ד' כתב דאין למחות לנוהגים כן, כי כל דבר שנהגו בו ישראל אין לזלזל בו. וכן צידד בשו"ת עין אברהם כהן ח"ג סי' ל"ג, והביא שם מעשה בהגרב"צ אבא שאול זצ"ל שהמליץ לחתן אחד שלא ילך לחתונת חבירו בתוך ארבעים יום, אבל לא מפני שיש בזה חשש אמיתי אלא כדי שאם חלילה יקרה דבר לא טוב שלא יעידון יגידון הבריות שזה באשמתכם. עיי"ש. וראה גם בספר מנהגי אבותינו כהן ח"ג סי' י"ד כתב שהיה נהוג בבוכרא לחשוש בזה ולפי מה שחקר אצל העדה לא למדו כן מהגוים אלא אדרבא הגוים למדו מהיהודים, וכתב בשם הג"ר חיים רבי שליט"א שכתב לחזק בידי הנוהגים לחשוש בזה, ועוד הרחיב בזה עיי"ש. וע"ע להלן בסמוך בשם מרן הגרע"י זלה"ה.

[134] בספר שובע שמחות הנדמ"ח ח"א עמ' מ"ד כתב וז"ל: "ומרן אאמו"ר [רבינו עובדיה יוסף] (שליט"א) [זצ"ל] היה מייעץ למעשה לאותם שהקפידו על זה, שכדי להפיס את דעת ההורים, הכלה תחליף סיכה עם הכלה חבירתה, ואז יוכלו לבוא החתן והכלה לחתונה של אחרים אפילו בתוך שבעת ימי המשתה. ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה." עכ"ל (וזאת על אף מה שהבאנו לעיל משו"ת יביע אומר שהתבטא בחריפות נגד המנהג הזה, וצריכים לומר דמ"מ כיון שגם לפי מנהגם יש פיתרון ע"י החלפת סיכות אין למחות בהם). וראה גם בשו"ת דודאי אשר ח"ה חאה"ע סי' ט"ז עמ' שמ"ט.

[135] ספר כל משאלותיך פרשת מקץ בשם הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל.

[136] זוהר חדש מגילת רות דף ל"ו ע"ב: "תנן העובר בין שתי נשים – אם נדות הן, נכפה, ולא תזוז מגופו, אם לא יעשו לו מידי, [ואם יעשו] סכנת דם או הריגה מזומנת לו. ואם אינן נדות, עין הרע שולט בו בגופו או בממונו." ע"כ. וראה בזה ביפה ללב ח"ד חו"מ סי' תכ"ז סק"ג.

[137] מעדני מלך ח"א עמ' רפ"ח, שכן הביא מרן הגרע"י זלה"ה אודות הנהגת מוהר"ר שלמה אליעזר אלפאנדרי זצוק"ל.

[138] הנהגת הרה"ג ר' שלום משאש זצוק"ל, מח"ס שו"ת תבואות שמש ועוד, כפי ששמענו מבני משפחתו. ובספר שפע ימים דיין עמ' קי"ב כתב כן גם אודות הגראי"ל שטיינמן זצ"ל.

[139] הגאון בעל הבן איש חי זלה"ה בספרו בן יהודיע לשבת דף קי"ח ע"ב.

[140] כן האריך לבאר ש"ב בנש"ק הגרמצ"ב בוחבוט זצ"ל רבה של טבריה בספרו ימין משה עמ' ש"ס.

[141] מהר"ש אלגאזי זלה"ה בספרו קילורין לעין על בבא בתרא דף קי"ח ע"ב אות ל"ה, והביאו מרן החיד"א בספר חומת אנך פרשת ויחי אות ו'.

[142] אמרי שפר דרושים דף ר"ג ע"א והביאו מוהר"א חמווי זלה"ה בספרו אביע חידות סוף מע' ע', וכן בספר זכרון יעקב יוסף מע' ע' דף צ"ד ע"ב. וכ"כ הגר"מ שטנברוך שליט"א בספרו ביאורים והנהגות עה"ת סוף פרשת ויחי ובספרו חכמה ודעת פרשת ויחי עמ' עד"ר.

[143] הגר"י זילברשטיין שליט"א בספר חשוקי חמד בבא מציעא עמ' ת"ץ.

[144] כן מבואר בלשון רבינו האריז"ל בספר עץ הדעת טוב פרשת בלק על פי הזוה"ק וז"ל: "או ירצה כנודע, כי אין עין הרע שולט לקלל עד אשר יראה בעיניו אותם, כמו שכתוב 'וישא בלעם את עיניו וירא כי את ישראל שוכן לשבטיו' כדי להפיל ולהשליט בהם עינו הרע, 'ותהי עליו' – על ישראל 'רוח אלקים' – לכסותם בכנפיו לבל יסתכל בהם, כנזכר בספר הזוהר". עכ"ל. וכוונתו רצויה לדברי הזוה"ק פרשת בלק דף רי"א ע"ב עיי"ש.

[וכעת ראיתי גם לידידינו הרה"ג ר' רחמים משה שעיו שליט"א בשו"ת מחקרי ארץ ח"ה חחו"מ סי' י"ג אות ה' שחקר בענין זה והביא כמה ראיות כמו שנתבאר, עיי"ש].

[145] כן הוא במדרש "בין מים למים" הנדפס בספר בתי מדרשות ח"ב עמ' צ"ט ובילקוט מדרשים דשא ח"ה עמ' קי"ב, עה"פ בבראשית א' ו' "יהיה רקיע בתוך המים", ושם נאמר: "בתוך המים – בתוך דברי תורה שנמשלה למים, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, ולכך כשהם עוסקים בתורה אין כל אומה ולשון שולטת בהם ולא עין הרע, כדגים הללו שהם בתוך המים, תוך ממש שאין שום מצודה נכנסת שם." עכ"ל.

[146] אורחות רבינו ח"ד עמ' ג"ן (בנדמ"ח). וספר כל משאלותיך פרשת מקץ (ושם מיישב הגרח"ק עפי"ז מדוע החזו"א היה שולח לאביו הקהלות יעקב להוציא עין הרע ע"י לחש, כי בתחילה היה שפיר עיה"ר גם בבני ברק אלא שאח"כ בעת זקנותו של החזו"א ברך שלא ישלוט עיה"ר בבני ברק ומאז עומדת זכותו של החזו"א להגן מעין הרע, עיי"ש).

[147] בספר אעלה בתמר עמ' פ"א כתב וז"ל: אומרים בשם מרן [החזו"א] ז"ל שבעיר בני ברק אין צריך לחשוש משום עין הרע כי בעיר זו אינה שולטת העין הרע, ונתפלא רבינו [הגראי"ל שטיינמן זצ"ל] בדבר, ואמר הלוא עינינו הרואות דבר יום ביומו תמידין כסדרן הרבה אנשים שניזוקים מזה מאוד, וכמעט רוב הצרות שיש היום הוא רק ע"י עין הרע. ועל כרחך שכל דברי מרן ז"ל היה רק על זמנו, שבחייו שלו הועילה זכותו הגדולה והגינה על כל בני העיר, אבל בזמנינו היום אין הדברים אמורים." עכ"ל. ואחד מבחירי בית מדרשנו הרה"ג ר' שמואל כהן שליט"א בספרו דברי שמואל עה"ת פרשת כי תשא עמ' שי"א, כתב ליישב דברי החזו"א באופן אחר, עפ"י מש"כ הגרח"ק זצ"ל דאף לפי החזו"א, כאשר תושב בני ברק יוצא מהעיר לאיזה צורך, אז שולט בו עין הרע, עיי"ש.

[148] ספר דעה חכמה לנפשך פרשת נשא תשפ"א עמ' פ"ד, וז"ל: "ירושלים עיה"ק וכו' כיון שמאיר בה אורות דלאה (ירושלים – עיר דוד – השייך לאורות דלאה) שהם אורות דעלמא דאתכסיא, הרי כל מה שנעשה בירושלים נמצא תחת הסוכת שלום של ירושלים, ומוסתר באורות דעלמא דאתכסיא של לאה, ואין שולט בירושלים עיה"ק עין הרע." עכ"ל.

[149] החפץ חיים פלאג'י סי' כ"ח אות ל"ד ואות ל"ה, עפ"י הזוה"ק פרשת ויקהל דף רכ"ה ע"ב, ושכן מבואר ביד יוסף פרשת פקודי דף קפ"ב ע"ג. והניף ידו שנית בספרו פני חיים ריש פרשת כי תשא (בשם הרב יד יוסף הנ"ל).

[150] פרק ל"ב. וכן הוא בספר הזכירה סימנר דף מ"ט ע"ב (במהדורת המבורג תס"ט). ואחריו כל ישרי לב.

[151] מובא בספר נפלאים מעשיך, ואחריו העתיקו כל מלקטי הסגולות ומהם זכרון יעקב יוסף מע' י', סגולות ישראל ליפשיץ מע' י' אות ג"ן, ספר הסימנים עמ' מ"ב, ועוד רבים.

[152] ספר נפלאים מעשיך הנ"ל.

[153] הרה"צ ר' חיים הכהן פרחיה (ה"חלבן") זצ"ל בתשובה שבספר אוסרי לגפן ח"י עמ' של"ט.

[154] אוסרי לגפן חי"א עמ' תרס"ג עפ"י הרה"ק ר' מנחם מנדל מרימינוב זצוק"ל.

[155] כן מבואר לכאו' בספר חסידים סי' תתרי"ב (דשם הנושא הוא עין הרע כמו שנקט בשו"ת שמע אברהם פלאג'י ח"ב דף קע"ח ע"ג ד"ה ומאחר). וכן נראה מנוסח התפילה שתיקן החיד"א לדרשן שנדפסה בספר חדרי בטן בהקדמה עמ' נ"ז. כ"כ הגאון בעל שבט מוסר מוהר"ר אליהו הכהן האיתמרי זלה"ה בספרו סמוכים לעד סוף פרשת ויחי ד"ה נפתלי, בשם ספר אזהרות קודש סי' נ"א. וכן מסיק החבי"ף בספרו נפש חיים מע' ע' סי' כ"ח "דאפילו בעבודת ה' ובמעשה המצות שעושה האדם יש להסתיר ענייניו" משום עין הרע עיי"ש (מלבד ענין יוהרא), ועיקר חיליה ממשמעות הזוה"ק פרשת נח דף ס"ד ע"ב, ומדברי רבינו בחיי פרשת חיי שרה, עיי"ש, ומייתי נמי דכ"כ הרב שלמי ציבור בחלבי השלמים דיני קדושת ביהכ"נ סי' מ"ג דף י"א ע"ד, ובנה אצלו ציו"ן גם לדברי הרב יד יוסף דף קפ"ב ע"ב, ולספר דקדוקי חברים למהר"א מיראנד' דף כ"א ע"א. וכ"כ בספרו גנזי חיים פלאג'י מע' ד' אות ה"ן, (וע"ע בסמוך בשם בשו"ת לב חיים. והתייצבו וראו גם בספרו עתרת החיים סי' ל' בנוסח תפילה לפני הדרוש שבין היתר מוזכר להתפלל לבל ישלוט עין הרע, וכן בספרו רפואה וחיים פרק י"ב, וכן נמי בספרו ימצא חיים סי' כ"ג). וכ"כ בשו"ת מהרש"ג ח"א חיו"ד סי' ק"א ד"ה ובדבר, בשם הגאון מר אביו זצ"ל. וכ"כ בספר חיי יצחק הכהן סי' ב', ובשו"ת ישמח לבנו חירארי חאה"ע סי' א', ועוד.

ודוגמא ידועה לכך (אם כי שם מדובר בדבר שהוא מפליא בעיני הבריות ולא בקיום מצוה באופן רגיל) פוק חזי בשו"ת לב חיים ח"ג סי' צ"ט ד"ה ועפ"י (בתשובת בנו של הגהמ"ח, מוהר"ר יוסף פלאגי' זלה"ה), שמביא מעשה באיזמיר שהיה שם שליח ציבור (גם שלא מוזכר שם בגוף התשובה, היה החזן הזה גיסו, רבי משה הכהן, חתנו של מוהר"ר חיים פלאג'י זלה"ה) שבראש השנה עבר לפני התיבה והתפלל גם שחרית וגם מוסף בקול רם ובכח גדול הנשמע מרחוק ובקול נעים מאוד, וגם קרא בתורה וגם תקע את כל התקיעות בעצמו, והיה הדבר לפלא בעיני הבריות על כחו הגדול שהראה הזה, ובו ביום נחלה ואח"כ תוך זמן קצת נלב"ע רח"ל, ושם בשו"ת לב חיים תלה הדבר בעינא בישא של הציבור עיי"ש.

וראה גם בשו"ת ברכת יהודה ח"ז עניינים שונים שער ד' שהביא בשם הרב נאמ"ן שליט"א שהגאון הרב משה לוי זצ"ל נפטר בקוצר שנים מפני שהוציא לאור כל הכרכים של ספר ברכת ה' בבת אחת ולא זה אחר זה ולכן שלט עליו עינא בישא עיי"ש.

[156] קהלת ח' ה'.

[157] כלי יקר על שמואל ב' פרק כ"ד מהדרות מכון הכתב עמ' תרי"ח.

[158] ב"ענין עוה"ז".

[159] תורת תמימה במדבר פרק כ"א הערה ה'.

[160] שו"ת יביע אומר ח"ד חאה"ע סי' י'. עיי"ש. ובספרו ענף עץ אבות פ"ב מי"א. [ומרן מוהרע"י היה נאה דורש תרתי משמע, ונאה מקיים, כי מי כמוהו היה דורש בחסד עליון ולא מצינו שניזוק מזה תלי"ת. ובדרך צחות, הגאון רבי אברהם הררי רפול זלה"ה היה אומר ש"עובדיה" הוא ראשי תיבות: ב'לי ע'ין ה'רע ד'ורש י'פה].

[161] פסחים דף ק"י ע"ב.

[162] שו"ת הרמ"ץ חיו"ד סי' פ"ז, הגר"א פוסק זצ"ל בספר כורת הברית (והביאו בספר ביום השמיני עמ' ר"ל), שו"ת שואל ונשאל ח"ב חאה"ע סי' ל"ה (עכ"פ לנסיף), שו"ת אגרות משה חאה"ע ח"ג סי' כ"ו, הגרי"י קנייבסקי זצ"ל מובא בספר במחיצת רבנו עמ' רכ"ט, המקובל הרה"ג ר' שריה דבליצקי זצ"ל כפי שהעיד בשמו בקו' בירורי עניינים סי' ו', הגר"ש בצלאל שליט"א מראשי ישבת פורת יוסף בספרו אבן טובה על ב"ב שיעור ב' סוף אות ד', והגרי"מ שכטר שליט"א מובא בעומק המשפט גליון ל"ז, שו"ת דברות אליהו אברג'ל ח"ז סי' ע"ד, ושאר בשרי בנש"ק הרה"ג ר' משה צבי ברוך בוחבוט זצ"ל רבה של טבריה בספר ימין משה עמ' שס"ו, ועוד. וכעי"ז מובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל בספר אשרי האיש חיו"ד ח"ב עמ' ע"ג (ויותר מפורש בספר דביר קדשו פרשת בלק עמ' שפ"ה, בדעת הגריש"א זצ"ל). וראה להלן בסמוך בשם החיד"א במחזיק ברכה. ועיין בתשובת אחד מחשובי בוגרי בית מדרשנו הרה"ג ר' אברהם מיימון שליט"א בענין עין הרע על הריון, ובספרו "ספר התינוק" עמ' ע'.

[163] אשל ברמה בבא בתרא עמ' ל"ו בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. [ואולם שרצה הרב אשל ברמה להביא לדברי הגראי"ל מהגמ' שם, במחי"כ אינה אלא ראיה לסתור, דהרי אדרבא שם מוכח שענין עין הרע הוא "גמיש" ואינו כלל ברזל, ומה שלא הבין כן הרב אשל ברמה הוא משום דלא שת לבו לגדר "למיחש בעי", ודו"ק]. וכ"כ בספר דברי יאשיהו טוב עין עמ' נ"ז בשם "חכמי הדורות", דכלפי עין הרע לא אמרינן כל דלא קפיד לא קפדי בהדיה. כ"כ בספר עין הרע בעין היהדות פרק כ"ד בהתבסס על דברי הרשב"ם בפסחים שם ד"ה כל דקפיד, שפירש: "כל דקפיד – יותר מדאי קפדי בהדיה השדים להזיקו ודלא קפיד כ"כ לא קפדי בהדיה להזיקו." עכ"ל. אלמא דלפי הרשב"ם הכלל הזה מושתת על טבעם של השדים, וממילא לא ניתן להקיש מזה לעניין עין הרע. עכ"ד (ושם בסוף הפרק כתב שהסכים עמו הגרח"ק זצ"ל, ואולם עיין בספר כל משאלותיך פרשת מקץ שכתב שכאשר שאלו את הגרח"ק זצ"ל אם יש חשש לעיה"ר אם חתן עושה סיום הש"ס בשבע ברכות, השיב שתלוי אם החתן או משפחתו חוששים לעין הרע אי לאו עיי"ש). אולם אין דבריו מוכרחים, דהרי גם עין הרע הוא מצד התעוררות הסטרא אחרא כפי שהבאנו לעיל מדברי הזוה"ק, וי"ל דגם הסטרא אחרא מקפידה יותר להזיק למי שמקפיד יתר על המידה, שכך הוא טבע הרוע, ולאו דוקא שדים. [בשו"ת ויצבור יוסף בר שלום ח"ג סי' ס"א נראה דאף למד מדברי הרשב"ם לומר שגם לענין עין הרע כל דלא קפיד וכו']. ותדע דכן מצינו נמי בנדרים דף ל"ב ע"א שכל המנחש לו נחש דפירש הר"ן שם שהנחשים והקסמים רודפים אחרי החושש להם וניזוק בכל דבר עיי"ש, וכן מפורש בפירוש רבינו יונתן מלוניל סנהדרין ט"ז ע"ב מדפי הרי"ף, ובשו"ת חתם סופר חאה"ע סוף סי' קט"ז, דהכלל ד"כל דקפיד וכו'" לא נאמר דוקא לענין זוגות אלא גם בסכנות סגוליות אחרות, וכן הוא בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' מ"ד ובשו"ת קול אריה ועוד אחרונים, וכיו"ב בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' קל"ז ובשו"ת דברי יציב חאה"ע סי' י"ג ועוד. (ולגבי יתר "ראיותיו" של ספר עין הרע בעין היהדות הנ"ל, במחי"כ כל ראיותיו נובעים מכך שהתעלם מההסתייגות של "למיחש בעי", וק"ל).

[164] ח"ב חאה"ע סי' ז' אות י"ד, וח"ד חאה"ע סי' י', ובהליכות עולם ח"ז פרשת פנחס עיי"ש. [וכן בספרו ענף עץ אבות פ"ב מי"א. וכן היה מזכיר ג"כ ברבים משיעוריו]. ועל זה הדרך בכמה דוכתי נקט ביבי"א שבכל הסכנות הסגוליות (ולאו דוקא זוגות) שייך להאי כללא דכל דלא קפיד וכו', עיין יבי"א ח"ג חאה"ע סי' ה', וח"ד חיו"ד סי' ל"ה אות ד', וח"ה חאו"ח סי ל"ח אות ו', ושם חיו"ד סי' י"ב אות ה', ושם חאה"ע סי' ט' אות ו', וח"ו חאו"ח סי' פ"ג אות ב', וח"ח חיו"ד סי' כ"ב, וח"י חיו"ד סי' י"ב, ובשו"ת יחוה דעת ח"א סוס"י ל"ו, ובשו"ת מעיין אומר חי"ב פ"א סי' נ"ט, ועוד.

[165] מובא בספר מעדני מלכים ח"א עמ' רי"ט.

[166] הביא בזה כמה מעשיות בספר רבנו עמ' ק"ו.

[167] חיי שרה תשס"א, ונדפס בספר משנת יוסף (חלק פניני יוסף) ח"ב עמ' כ"ו.

[168] בברכי יוסף סי' קמ"א סק"ו, וכ"כ ביד אהרן שם, ובשו"ת לב חיים ח"ג סי' צ"ט (וראה גם בתנופה לחיים פלאג'י פרשת חיי שרה דף ל' ע"ב, ולבנו בספר ויוסף אברהם מע' א' אות ל"ח).

[169] סי' ט"ז אות ד'.

[170] ברנדייס הל' קריאת התורה דף ז' ע"ד.

[171] עמ' קל"ז.

[172] או"ח סי' קמ"א סע' ו'.

[173] חאע"ה סי' ז' הנ"ל. ובספרו הליכות עולם ח"ז עמ' רל"ו. וגם בשיעור במוצאי שבת פרשת בשלח תשנ"ז (נדפס בספר משיעורי מרן הראש"ל ח"ב שיעור פ"א) הורה בפשיטות כן, דאי לא קפדי מותר להעלות שני אחרים בזה אחר זה, אך ביבי"א נראה שהביא סברא זו רק כסניף.

[174] סי' קמ"א סק"ו.

[175] סי' קמ"א סקכ"ו.

[176] סי' קמ"א סע' ח'.

[177] עיין ספר עין הרע בעין היהדות עמ' של"ט בשם הג"ר עזריאל אוייערבאך שליט"א (וביאור דבריו נראה כפי שכתבנו בפנים בס"ד).

[178] שו"ת שאל לבי (להגה"צ בעל בלבבי משכן אבנה נר"ו) וישב תש"ב עמ' י"ט.

[179] ימין משה לש"ב הגרמצ"ב בוחבוט זצ"ל עמ' שנ"ג.

[180] כ"כ בתורת חיים על בבא בתרא דף קי"ח ע"ב, וז"ל: "ונראה שלפי שעניין עין הרע הוא ניצוץ ושפע רע ומזיקה יוצא מן העין ומגיע בדבר הנראה אליו ונדבק בו כל כמה שיש הפסק בין העין לבין הדבר הנראה לו אין השפע הרע יכול להגיע אליו ולהדבק בו ולכך לא שלטא עינא בישא בדגים שבים אף על גב שהן נראין תוך המים כיון שהמים צף על גביהן ומכסין אותן ומפסיקין בין העין לביניהם אין שפע המזיק יכול להגיע אליהן ולהדבק בהן כלומר מכך שלא שולטת עין הרע בדגים מוכח שאין כוחה של עין הרע אלא בראייה." עכ"ל.

[181] שו"ת אבקת רוכל סי' קכ"א.

[182] בפת"ש חו"מ סי' קנ"ד סק"ט כתב וז"ל: "ועיין בתשובת אבקת רוכל וכו'. אמנם נראה ברור שהמחיצה של זכוכית שהזכיר מרן ז"ל אינו כמו שלנו, שיכולין להביט דרך הזכוכית להלן [כעין עששית הנזכר בגמ' ברכות כ"ה ע"ב, דפרש"י (ד"ה בעששית) מחיצת זכוכית], רק הזכוכית שבזמנו היה חוצץ בפני העין, רק היה מביא אורה, אבל בזכוכית שלנו ודאי דיש בו היזק ראיה, וצ"ע." עכ"ל. והרב מצ'עבין זלה"ה בשו"ת דובב מישרים ח"א סי' קכ"ד ד"ה ואולם כתב לצדד דדברי מרן הב"י הם כפשוטן אפי' בזכוכית שקופה, דנהי דבעלמא נחשב ראיה דרך זכוכית כראיה מ"מ לענין עין הרע אין שליטה לעין באמצעות זכוכית עיי"ש.

[183] ספר הברית ח"א מאמר י"ז סוף פרק ו', וז"ל: "וידוע תדע דבר נפלא, כי בכי יותן עין הרע דרך החלון והזכוכית, הוא יותר מסוכן ופועל רע יותר מאם היה מגיע על ידי עין רואה בלי חלון, כענין השמש העובר דרך הזכוכית הגבנונית וכו' לכן ראוי להזהר בחלון היוצא לרשות הרבים לעיני כל העם וה' ישמור עמו ישראל לעד." עכ"ל. וראה גם בשו"ת בנין יעקב ח"ב סי' צ"ח שאלה ב' שכתב די"ל דגם המקילים אינו אלא ע"י חציצה של מים מפני שהמים הם טהורים משא"כ זכוכית אינה חוצצת מעין הרע.

[184] עיין מש"כ בזה מוהר"א פלאגי' זלה"ה בספרו וימהר אברהם מע' ע' אות של"ו.

[185] דמצינו לענין הבדלה וכיו"ב בנר הנמצא בעשישית דיש חילוק בין דבר שהוא מכוסה ע"י החציצה השקופה, לבין בתי עיניים שהם באדם עצמו כדי שיראה טוב יותר, וכן נמי לענין ברכת הלבנה ועוד, וכפי שכתב בשו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סי' י"ח אות ו' ובכמה דוכתי ואכמ"ל.

[186] שו"ת משנה הלכות חלק י"ד סי' רע"א. שו"ת עמודי משפט ח"ב סי' י"ב. ספר דחזיתיה לרבי מאיר (תולדות הגר"מ סולובייציק זצ"ל בנו של הגרי"ז הלוי זלה"ה) ח"ב עמ' כ"ט. ואחרון חביב אחד מחשובי בוגרי בית מדרשנו מני"ר הרה"ג ר' אברהם מיימון שליט"א בספרו דרך האתרים ח"ב סי' קל"ד.

[187] ספר איל המילואים קארו ריש פרשת כי תשא, כלי יקר פרשת כי תשא ל' י"ב, ועוד – והרחבנו יותר בזה לעיל תחת הכותרת "איך מזיקה עין הרע".

[188] שפתי חיים – הזכרנום לעיל תחת הכותרת "איך מזיקה עין הרע", קחנו משם.

[189] וכ"כ בקובץ מנורת בדרום גליון ג' (תשרי תש"פ) עמ' כ"ט.

[190] ערך עין הרע

[191] ובעיקר הדבר, האם באמת יש לחשוש ולהסתיר ילדים לפני מי שלא זכה לזרע של קיימא (כמובן באופן שאין חשש שיבחין בכך, כדי שלא לפגוע בו ולא להכאיבו, כפי שמוזכר בפנים) – בספר יסוד צדיק עמ' עד"ר מובא שהאדמו"ר הרה"ק רבי שלמק'ה מזוייעהל זצוק"ל היה חושש לזה, והיה שולח את הנכדים מהבית כאשר היה נכנס אדם שאין לו ילדים ל"ע.

[192] כך עינינו הרואות בקהילות יוצאי ארם צובא בחו"ל, וטעם הדבר שגור בפיהם כפי שכתבנו בפנים. וכעי"ז כתב הרב השואל בשו"ת מחקרי ארץ ח"ה חחו"מ סי' י"ג וז"ל: "והנה בקהילה של יוצאי אר"ץ כאן יע"א, הרבה מהם ידעו מענין זה, ולכן כשישאל איש אל רעהו מה השעה וכל כיו"ב, הלה לא יענה שעה חמש אע"פ שכן האמת, כי נחשב הדבר לעלבון שחושד בחבירו שרוצה לתת בו עיה"ר." עכ"ל, והרב המחבר ידידינו הג"ר רחמים משה שעיו שליט"א כתב שם במענה דעל הנ"ל אין להקפיד כי באמת השעה חמש אך "מה שכן ראיתי נוהגים כאשר באים אל ביתו ומכבדים אותם בעוגיות, אין מניחים לפניהם חמש עוגיות, וכל כיוצא בזה, שלא יחשוב שהוא מתפחד ממנו מעיה"ר." עכ"ל.

[193] בברית עולם סי' תע"ז.

[194] בספרו החפץ חיים סי' כ"ח אות ל"ב. [ואולם בספרו שו"ת חיים ושלום ח"ב אה"ע סי' י"ג דף ע"ז ע"ג צידד להיפך, וכפי שהביא שם גם מספר צרור הכסף חיו"ד סי' ו' עיי"ש].

[195] אס"ד מערכת חתן וכלה סי' ד' דף אלף רמ"ג ע"ד. והתייצבו וראו גם במאמרו של ש"ב הרה"ג ר' משה צבי ברוך בוחבוט זצ"ל רבה של טבריה בספר ימין משה עמ' שס"ד, שכתב להביא סמוכין לזה שבעומק הגלות מתגבר החשש לעין הרע (אך בהמשך שם בעמ' שס"ו הביא דברי מרן הגרע"י דפליג עליה, וקיבל את דעתו דעת עליון עיי"ש).

[196] ח"ב חאה"ע סי' ז' אות י"א וח"ד חאה"ע סי י'. ובספרו הליכות עולם ח"ז עמ' רל"ג. וראה גם בשלחן המערכת ח"ב מע' ה' סי' רצ"ד עמ' תרט"ו.

[197] כמבואר בתוס' בחולין דף ק"ז ע"ב גבי רוח רעה דשיבתא. וכן במרדכי פרק המוציא יין, ובים של שלמה פרק כל הבשר סי' י' (כפי שציין עליהם בשו"ת יבי"א שם,וע"ע ביבי"א ח"א חיו"ד סי' ט').

[198] ח"ג סי' ל"א.

[199] בעץ חיים שער קלי' נוגה פ"ד ופ"ה, וביותר בפ"ח. וע"ע בהקדמת הרש"ש זיע"א לרחובות הנהר בנהר שלום דף ה' ע"ד.

[200] כן השיב לשואלו בקובץ דעה חכמה לנפשך פרשת נשא תשע"א עמ' כ"ב.

[201] הגרח"ק זצ"ל בספר כל משאלותיך פרשת מקץ. ובהמשך בעהי"ת נביא את נועם אמריו יותר בהרחבה.

[202] הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הו"ד בספר אעלה בתמר עמ' פ"א.

[203] אמתחת בנימין עמ' ע"ב אות ח'.

[204] ספר בארות יצחק וברכה ח"ב עמ' קי"ט שכתב שכך קיבל מרבותיו שזה סימן לכך שיש על האדם עין הרע ועליו לפנות לפעולות להסירו.

[205] ספר בראות יצחק וברכה הנ"ל בשם רבותיו.

[206] ספר טוב עין הוא יברוך בלום סוף פרק י"א. ומובא גם בספר אני ה' רופאך להג"א זכאי שליט"א סוף פרק ס"ה. ואופן שונה קצת לבדיקה זו, עיין בספר סגולות אברהם עמ' רכ"ו.

[207] שימוש תהילים כהן עמ' ע'.

[208] אבן חן אשכנזי עמ' רל"ה.

[209] ספר דברי יאשיהו חלק "טוב עין" עמ' ס"ט.

[210] ברכות דף ה"ן ע"ב, וכפי שנביא להלן.

[211] או"ח סי' ש"ג סע' ט"ו: "יוצאת בקשר שעושין לרפואת קיטוף עין הרע שלא ישלוט". ע"כ. והיינו שנחשבת סגולה זו כדבר בדוק עד כדי כך שמותר לצאת בה בשבת (עיין שם במשנ"ב סקל"ט). וע"ע בשו"ע שם סי' ש"ה סע' י"א.

[212] ערך עין הרע.

[213] ספר חסידים סי' תשצ"ב, עיי"ש. וראה גם בפלא יועץ ערך עין הרע: "ועל הכל, תפילה עושה פירות כי אלקינו מרחם, שומע תפילות כל פה, והוא המציל את עמו ישראל מעין הרע" עכ"ל. וראה גם ביסוד ושורש העבודה שער הכולל פי"ט שהזהיר על זה.

[214] אם כי בגמ' בברכות דף ט"ז ע"ב לא מוזכר דבר זה בנוסח הבקשה, מ"מ כן הוא בסידור הרש"ש דף מ"ג ע"ב ואחריו בכל הסידורים של בני עדות המזרח, וכן נמצא בכמה מהסידורים העתיקים כגון בסידור רבינו אליהו הזקן (מראשוני בעלי התוס'), ובסידור נאפולי (משנת ר"ן), ועיין בזה בימין משה עמ' שמ"ז בהערה.

[215] וראה גם בשו"ת ויצבור יוסף בר שלום ח"ג סוף סי' ס"א, שהמכוין בתפילה זו בוודאי תעשה פירות והוא הדרך הנכון להנצל מעין הרע.

[216] ספר אור עליון ח"א עמ' שנ"ח בשם הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל.

[217] בברכות דף ה"ן ע"ב.

[218] כ"כ בפלא יועץ ערך "עין הרע". עיי"ש. ובלשון חכמים ח"ב סי' ט"ו כתב על סגולה זו בזה"ל: "וירגיל האדם לעשות דבר זה בכל יום קודם שיצא ללכת, וגם בכל פעם שהוא יושב בין בני אדם והוא חושש מעיה"ר שלהם יעשה כן." עכ"ל.

[219] בספרו ענף עץ אבות פ"ב מי"א.

[220] ספר מעדני מלך ח"א עמ' קי"ט.

[221] ענין זה של האצבעות מובא גם בגמ' בפסחים דף ק"י ע"א בהקשר ללחש אחר עיי"ש.

[222] בספר סגולות רבותינו עמ' לק"ט כתב בשם הגרב"צ מוצפי שליט"א שיכול לומר סגולה זו בלשון הקודש ואין צורך לומר בארמית. עיי"ש. ולולי נועם אמריו היה מקום לומר דלאו ברירא מילתא כלל, דכיון שמבואר בגמ' דיש צורך בתפיסת האצבעות, מוכח דסגולה זו איננה רק מצד התוכן שבה (בלבד) אלא היא לחש ממש, ובלחש אין אתנו יודע כיצד פועלים המילים. זאת ועוד אחרת, דכיון דעין הרע הוא כח מהסט"א, כפי שהבאנו מדברי הזוה"ק, לכאו' עדיף לומר בלשון ארמית כדי לא להתגרות בחיצונים. והבוחר יבחר.

[223] כדאיתא בשבת דף ס"ו ע"ב: "אמר אביי אמר לי אם, כל מנייני (פרש"י כל הלחישות) בשמא דאימא." ע"כ. לכן מוזכר שם בנוסח הלחש "ליציל חמריה דלפניא בר פלניתא". וע"ע בפסחים דף קי"ב ע"א בלחש למי ששתה מים בליל רביעי שכתוב ג"כ בנוסח הלחש "פלניא בר פלניתא". ועל זה הדרך בגיטין דף ס"ט ע"א, ובע"ז דף י"ב ע"ב.

[224] וכן הגירסא ג"כ במדרש בראשית זוטא פרשת ויחי פרק מ"ט. ובדקדוקי סופרים לברכות שם הביא גם מכת"י שכך הגירסא, אלא דבכתב יד נכתב "בן" במקום "בר".

[225] כבר דייק בגמ' זו בספר אוצר חיים ברודא לברכות דף ה"ן הנדפס בסוף ספר עוללות אפרים מרגליות, דלענין לחש זה יש לומר השם של האב ולא של האם, וכ"כ הרה"כ בקובץ אור תורה גליון תר"ט סי' נ', ובטעם הדבר כתבו שם, דכיון שהלחש הוא לומר שאני שייך לשבט יוסף, א"כ יש לומר שכן הוא מצד האב. ומיהו במנורת המאור אבוהב פרק כ"א גורס בלחש זה "פלוני בר פלוניתא". וכן היא הגירסא בעין יעקב. ומרנא מוהרע"י זלה"ה בשו"ת יביע אומר ח"ב חאו"ח סי' י"א אות ב' הביא את גירסת העין יעקב, וכתב על זה: "ונכון" עכ"ל [וכן נקט בפשיטות בספרו ענף עץ אבות פ"ב מי"א]. וכ"כ בשו"ת עמק יהושע ח"א חאו"ח סי' כ"ט. וכ"כ בשו"ת מבשרת ציון ח"ד סי' מ"ב, וכ"כ בספר אוסרי לגפן חט"ו כרך ב' עמ' שס"ח. וראה גם בשו"ת ויען שאול ח"ד חאו"ח סי' ז' סוף אות א'. ובכן, גם הגרי"ח זלה"ה בספרו לשון חכמים ח"ב סי' ט"ו כתב בפשטות: "פ' בר פלונית", וכן מוהר"י חורי זצ"ל בספר תפלת אבי ח"ד עמ' תצ"ה. וש"בהגרמצ"ב בחבוט זצ"ל בספר ימין משה עמ' שמ"ח מביא ממהר"ץ חיות זלה"ה בספרו אמרי בינה עמ' תתפ"א בהגהה שכתב שגם כשאומר "בר פלניתא" אין בזה חיסרון שהרי יכול להיות זרעו של יוסף מצד האמא עיי"ש.

עוד רגע אדבר דהנה בדבש לפי מע' ע' אות י"ט, וכן בפלא יועץ ערך "עין הרע", ועוד אחרונים – נקטו כולם כאחד שאפשר לקצר ולדלג על ענין איזכור השם, ולומר "אנא מזרעא דיוסף וכו'". והוא כשיגרא דלישנא בברכות דף כ' ע"א ובמציעא דף פ"ד ע"א ובבבא בתרא דף קי"ח ע"ב ובסוטה דף ל"ו ע"ב (אלא דבגמ' אלו הדברים לא נאמרו כסגולה). ולא מסתבר לומר שקיצרו בדבר וסמכו על המעיין בגמ' שיש צורך לומר "פלוני בן פלוני", כי סגנון חיבוריהם לא נראה כן. איברא דבבן איש חי ש"ב פנחס אות י"ג דילג על "פלוני בן פלונית", ואילו בספרו לשון חכמים ח"ב סי' ט"ו כן הזכירו, וא"כ י"ל דיש בזה דרך קצרה ודרך מובחרת, וצ"ע בעל זה.

[226] וכן הבין היעב"ץ בסידור עמודי שמים, בלקט לחשים. וכן נקט מוהר"א חמווי זלה"ה בספר נפלאים מעשיך מע' ע' אות ו'. וכ"כ בשערי ציון חדאד על ברכות שם אות כ"ג. ומה שכתבתי בעניי שכן נראה בפשטות, משום דבהמשך הגמ' (בתוך כדי דיבור) מביאה ג"כ שיטת רבי יוסי ברבי חנינא במקור הדבר שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף, ומביאה שם דבר בשם אמרו "רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא וכו'", ולא משמע שכל זה הוא חלק מהלחש, ואף האחרונים שנזכיר להלן שנקטו שהמקור הוא חלק מהלחש, עכ"פ לא הזכירו אלא המקור הראשון ולא שיטת רבי יוסי ברבי חנינא.

[227] כן נקט הרי"ח הטוב זצ"ל בבן איש חי שנה שניה פרשת פינחס אות י"ג (וכן בספרו לשון חכמים הנ"ל) נקט דסגי לומר החלק הראשון של הפסוק עד המילים "עלי עין", ואין צורך להזכיר יותר מזה. וכן נקטו ג"כ בספר שערי שלום הכהן (מג'רבה) שער ד' אות כ"ג, ועוד.

והנה בגמ' נכתב רק עד "עלי עין", ואח"כ נכתבה המילה "וגו'" מה שלכאו' בא להורות שיש לומר גם המשך הפסוק ("בנות צעדה עלי שור"), ואולם בדקדוקי סופרים עמ' קנ"ב מביא גירסא בגמ' דלא מופיע למילה "וגו'", ולפ"ז סגי לומר עד "עלי עין".

[228] אוסרי לגפן ח"ח עמ' של"ט.

[229] אוסרי לגפן ח"ח עמ' שע"ט.

[230] כך היא דעת הגאון מוהר"ר ינון חורי זלה"ה בספר תפלת אבי ח"ד עמ' תצ"ה ותצ"ו, דנקט דסגי לומר את הפסוק לבד, ואין צורך להזכיר את הדרשה, אבל צריך לומר את כל הפסוק בשלמות דהיינו עד "עלי שור".

[231] אורח מישור למהר"י רוקח סי' א' אות ט', דהבין שם דיש לומר עד סוף הדרשה דהיינו "אל תקרי עלי עין אלא עולי עין".

[232] שנה שניה פרשת פינחס אות י"ג. (ובענין הפסוקים שהוסיף, עיין רפואה וחיים פלאג'י פרק י"ח אות קנ"ח)

[233] דהנה נתקשו האחרונים כיצד מועיל לכל אדם לומר אנא מזרעא דיוסך קאתינא והרי לפי האמת אינו כן כי לא כולם הם מזרעו של יוסף. והמהרש"א בגמ' שם כתב שני תירוצים, חדא דהוא לחש בעלמא וכך הוא הלחש ולכן אין להתייחס כל כך לתוכן. ותו, דכל ישראל נקראו על שם יוסף כדכתיב "נוהג כצאן יוסף" עכת"ד. ובהגהות יעב"ץ בגמ' שם כתב כתירוץ בתרא הנ"ל. ומרן החיד"א בדבש לפי מע' ע' אות י"ט ראו הביא לנו עוד כמה דרכי נועם בישוב קושיא זו עיי"ש, וע"ע בספרו חומת אנך פרשת ויחי, בספרו מראית העין מציעא דף פ"ד ע"א, ואכמ"ל. [וראה גם להגר"י עדס שליט"א בהגהותיו לקדושת יצחק ח"א עמ' עמ' רמ"ח שכתב בתירוץ השלישי שכל ישראל יש בהם ניצוץ מיוסף הצדיק, עיי"ש].

[234] המקובל מוהר"ר רפאל אוחנה זצ"ל בספרו מראה הילדים דף ס"ג ע"א (איברא דשם הוא חלק מלחש ארוך יותר). וכמדומני שראיתי כן גם בספריו של מוהר"א חמווי זלה"ה.

[235] המקובל מוהר"ר שמואל דרזי זצ"ל בספרו רפואת הנפש הגוף והבית עמ' ל"ו, שכתב ללחוש כן לילד. וכן הוא בספר רפואת תימן ח"ג עמ' רפ"ד ושי"ז עובר מי שחולה כאשר יש חשש שחלה מעין הרע או מכישוף עיי"ש.

[236] שם בברכות דף ה"ן ע"ב: "ואי דחיל מעינא בישא דיליה – ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה". ופירש"י: "טרפא דנחיריה דשמאליה – דופן השמאלי של חוטמו". ובערוך ערך זקף כתב: "פירוש: ואם מתיירא מעין של עצמו, יביט בצד חטמו השמאלית". עכ"ל.

[237] כן פירש בספר בארות המים (להגרמ"מ שטגר זצ"ל אבדק"ק ראדלוב) על ברכות שם, ד"ה ואי. כן הבין הגאון רבי יוסף זונדל מסלנט זצוק"ל (רבו של הג"ר ישראל מסלנט זצ"ל) והובאו דבריו בספר נתיבות אור (להג"ר יצחק בלאזר זלה"ה בעל שו"ת פרי יצחק) ח"א עמ' ס"ב (נדפס בסוף ספר אור ישראל). וכן פירש בספר מדרש שלמה על ברכות שם.

[238] כן הבין מרן החיד"א זלה"ה בספרו דבש לפי מע' ע' אות י"ט. וכ"כ מוהר"י בוכבזא זצ"ל בספרו לחם לפי הטף מע' ע' אות ל"ד, וכ"כ בספר שם משמעון מימון ח"ב מע' ע', ובספר עין ישראל שפירא על ברכות שם, ובספר מגדים חדשים וויס על ברכות שם. ובאמת לשון "דחיל" ("פחד") המוזכר בגמ', אתי שפיר טפי לפי הבנה זו.

[239] בעיקר הנושא של נתינת עין הרע בעצמו, כבר הבאנו לעיל ממקורות נוספים שקיים החשש שאדם יחיל עין הרע על עצמו.

[240] הג"ר יוסף זונדל מסלנט זצ"ל המובא לעיל.

[241] בספר דבש לפי הנ"ל, לאחר הסבר סודות הסגולה הזו.

[242] איומה כנדגלות דף י"א ע"א. ילקוט ראובני פרשת ויחי אות ק"י. נפש חיים פלאג'י מע' ה' אות א'. אנ"ך יפה (למוהר"י פלאג'י) סדר לך לך אות ו'. ועוד.

[243] מרן החיד"א זלה"ה במדבר קדמות מע' ה' אות ו' בשם ילקוט ראובני פרשת ויחי דף ע"ג ע"ב (וכתב שם "וכן נהגו בארץ הצבי רבים"). וע"ע בספרו פתח עיניים על ברכות דף כ' עיי"ש. ומקור הדברים הוא בספר איומה כנגתלות הנ"ל. ואחרי מרן הגחיד"א זלה"ה כתבו כן שרים רבים ונכבדים כגון ספר דרך ישרה למוהר"ר ראובן בן אברהם דף פ"א ע"א, ובספר זכירה סמינר ענין כישופים (בחלק הסגולות על עין הרע), ובנפש חיים פלאגי' מע' ה' אות א', ועוד רבים. וע"ע בהמשך בשם בעל הבן איש חי.

והבט וראה בספר "סגולות אשר בחרת" ערך עין הרע שכתב שהזמין אצל הצורף טסים של כסף בצורת דג עם אות ה' בפנים, "והעידו לי אנשים שנושעו מזה." עכ"ל.

[244] ספר רפאל המלאך ערך ילדים אות כ"ד.

[245] רפואה וחיים פלאג'י פי"ב אות ק"ס. [ומה שכתב שם לתלות בצוואר, הוא מפני שמדובר שם לענין תינוק ואין דרך אחרת שהתינוק ישא את הטבלה, אך באדם גדול יכול לשים בכיס, ולא יחלוק על זה החבי"ף דהרי מקור דבריו הם החיד"א ושם הרי כתב דסגי לישא עליו ואי"צ בצוואר. כנלע"ד. ובספר דמשק אליעזר פאפו מע' ט' אות י"ד כתב שהמנהג הוא להניח את הטס של כסף עם האות ה' "בראש" התינוק, עיי"ש היטב]. וראה גם בספר סגולות רבותינו מע' ע' עמ' ק"נ שכתב שהרה"ג ר' סאלמן מוצפי זלה"ה היה נוהג להביא לחתן טבעת מכסף שבו "חרותה" אות ה', נגד עין הרע, עיי"ש.

[246] ספר הזכירה עמ' קנ"ו בנדמ"ח.

[247] איומה כנדגלות דף י"א ע"א. ילקוט ראובני פרשת ויחי סי' ק"י.

[248] כן נראה עפ"י דברי הרב בן איש חי שנזכיר להלן.

[249] הרה"צ רבי חיים הכהן בפרחיה (ה"חלבן") זצ"ל בתשובתו בספר אוסרי לגפן ח"י עמ' שכ"ו (ועיי"ש שכתב דלא מועיל אם זה מוסתר, אלא צריך שיהיה בגלוי).

[250] ז"ל מרן החיד"א בספר פתח עינים על ברכות דף כ' ע"ב ד"ה ודרך אמת: "וכן נוהגים לומר 'חמשה' לינצל מעין הרע". עכ"ל.

[251] ספר איומה כנדגלות הנ"ל. ולמעשה יש רמז לענין הזה בפיוט לרבינו יהודה בן יצחק הלוי ז"ל, שהיה אחד מבעלי התוספות מחבר ספר "פענח רזא" על התורה, שכתב: "'אם יתנו לך בעלי נשים עין פתח יד ואמור חמש" (מובא בספר עלי הדס פ"ד עמ' רפ"ו). וכן מצינו ענין זה של החמסה בכתבי יד של קבלה מעשית (אם כי לאו דוקא לעין הרע) כגון בספר שורשי השמות (העתקת מוסיוף) למוהר"ר משה זכות זלה"ה מע' ד'. וראה גם בספר חכמי הספרדים בא"י עמ' רנ"ב מביא מנהגי ארץ ישראל בתקופת מלכות טורקיה, ומוזכר שם שהיו עושים סמל של חמסה על ביתו של הראשון לציון לרגל הכרתו. וז"ל הבן איש חי בשנה שניה פרשת פינחס אות י"ג: "ולכן תולין עץ מצויר בו צורת כף שיש בו חמשה אצבעות וחקוק עליו אות ה'" עכ"ל (והרחיב בזה יותר בספרו עוד יוסף חי דרשות על פרשת וישלח, עה"פ "ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו". ובעיקר הנושא של אות ה', כתב בעל הבן איש חי גם בספרו מלאך הברית ריש פרשת בראשית עמ' כ"ג הנדמ"ח). וכ"כ המקובל מוהר"י זלה"ה בספרו שיח יצחק אלפייה ח"א עמ' ל"ב במאמר עין הרע. וכ"כ באמרי אל פרשת ויגש. וכ"כ בספר טוב טעם דיין דף ק"ו ע"ב. וכ"כ מוהר"ר יוסף ן' נאים זצ"ל בספרו נוהג כצאן בערך עין הרע אות ד' עמ' קנ"ג.

וגם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בשיעורו במוצא"ש חיי שרה תשס"א (נדפס בספר פניני יוסף), הזכיר את ענין אות ה' וגם ענין סמל ה"חמסה" כסגולה נגד עין הרע. וראה גם בשו"ת מעיין אומר ח"ה פ"ח סי' ח"י עיי"ש.

[252] ספר שיח יצחק למהר"י אלפייה זלה"ה במאמר עין הרע.

[253] בן איש חי דרושים פרשת וישלח עה"פ וישא עשו את עיניו.

[254] מהר"י אלפייה הנ"ל. וראה גם בספר עין הרע בעין היהדות עמ' שכ"ב ושכ"ג שהטיב את דברים אלו בטוט"ד.

[255] שימוש תהילים כהן עמ' שע"ה.

[256] שימוש תהילים כהן עמ' שע"ה.

[257] מרן החיד"א בככר לאדן מסכת דרך ארץ זוטא פ"ו דף רפ"ה ע"א. וכ"כ ברפואה וחיים פלאג'י פי"ב אות קס"א (וע"ע בספרו רוח חיים על או"ח סי' ש"א סק"ב). וכ"כ בכף החיים סופר או"ח סי' ש"א סקקל"ה.

[258] ראה היטב בפלא יועץ ערך עין הרע.

[259] כך ראיתי נוהגים בחו"ל בק"ק יוצאי ארם צובא (חלאב) ובק"ק יוצאי לבנון, שבמוצאי שבתות מחלקים לציבור דווקא את עשב הרודא להריח בו (לאלו שאוהבים את ריחו), וכל הקהל שומרים אצלם את העשב לכל השבוע לשמירה מעין הרע. וכן העיד ג"כ בשו"ת תורה מציון (להרה"ג ר' ציון לוי זצוק"ל רבה של פנמה) בהל' ברכת בשמים סי' פ"ב בהערה, שמנהג יהודי חלאב להשתמש בעשב הרודא נגד עין הרע. עיי"ש. וראה בספר עטרת מרדכי עמ' ר"ך שכתב אודות מוהר"ר מרדכי עטייה זלה"ה שכאשר היה איזה שמחה או אירוע, היה מצווה לנכדיו לקחת את עשב הרודא, וגם לשים בעגלה של התינוק, עיי"ש.

[260] מרן החיד"א הנ"ל שם, ואחריו כל ישרי לב.

[261] וכ"כ בשו"ת יביע אומר ח"ח חאו"ח סוף סי' ל"ז, ובספרו הליכות עולם ח"ד פרשת תצוה עמ' קנ"ט, ובספרו ענף עץ אבות פ"ב מי"א, ובספר משא עובדיה עמ' רצ"ד, ובמעדני מלך ח"א עמ' רכ"ב. וראה גם לבני סמיכי הראש"ל שליט"א בילקוט יוסף סי' שבת ח"א (תשע"א) עמ' רט"ו וח"ד (תשנ"ד) עמ' תכ"ה, ובהלכה ברורה סי' ש"א שעה"צ סקק"נ.

ויש לציין בזה ג"כ מה שהביא אחד מחשובי בוגרי בית מדרשנו ברכת אברהם, הרה"ג ר' יוחאי רז שליט"א, בספרו שו"ת ח"א סי' ס"ו אות י"א, וז"ל: "ושמעתי פעם (בשנת תשס"ד) מהגאון רבי יצחק אבא שאול שליט"א, שכאשר נסע מרן הגר"ע יוסף (שליט"א) [זצוק"ל] למצרים, נתנה לו אמו של רבנו חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל את הרוד"א, שיהיה לו לשמירה. ואז אמר הגרע"י, שדין הרוד"א כקמיע מומחה לענין טלטול בשבת." עכ"ל.

[262] שו"ת יבי"א ח"ח הנ"ל, ובהליכות עולם ח"ד עמ' קס"ב, ועוד.

[263] ספר מעדני מלך חלק חינוך ילדים עמ' רל"ז.

[264] בענף עץ אבות הנ"ל.

[265] כן העיד ידידנו הג"ר אליהו שטרית שליט"א בספר "רבנו" עמ' ק"ו. וכן העיד גם בספר הליכות מוסר ח"א עמ' תרצ"ח בשם הרבנית מרגלית ע"ה, ושם הוסיף שהרבנית היתה מניחה מהעשב הנז' גם בכיסי בניה עיי"ש.

[266] הגר"א מיימון שליט"א בתשובתו בענין עין הרע על הריון, בשם אחד מחשובי בוגרי בית מדרשנו הרה"ג ר' דוד טולידאנו שליט"א (נכד מרן הגרע"י זלה"ה).

[267] הרב נאמ"ן שליט"א בתשובה שהיא ל"ו נדפס"ה בגליון פניני הפרשה בהר תשע"א (גליון תקפ"א).

[268] מעדני מלך ח"א עמ' רכ"ב.

[269] מדרש במדבר רבה פרשת נשא פרשה י"ב, ושע"י ברכת כהנים הקב"ה הגן על המשכן שלא ינזק בעין הרע: "אפריון עשה לו וגו' למה כן א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי למה"ד למלך שקדש את בתו ועשה לה קדושין גדולים ושלטה בהם עין רעה כשבא המלך להשיא את בתו מה עשה נתן לה קמיע אמר לה יהא הקמיע הזה עליך שלא ישלוט בך עין רעה עוד, כך עשה הקדוש ברוך הוא כשבא ליתן תורה לישראל עשה פומבון גדולה כמה שכתוב (שמות כ') וכל העם רואים את הקולות ולא היו אלא קדושים כמו שכתוב (שמות י"ט) לך אל העם וקדשתם היום ומחר ושלטה בהם עין רעה ונשתברו הלוחות כמה דתימא (שמות ל"ב) וישבר אותם תחת ההר לא עשה כן אלא כיון שבאו ועשו את המשכן נתן להם הקדוש ברוך הוא את הברכות תחלה כדי שלא תשלוט בהן עין רעה לפיכך כתוב תחלה יברכך ה' וישמרך מן עין רעה ואח"כ ויהי ביום כלות וגו'." ע"כ. וראה גם בספר בית הכפרת בדיני נשיאת כפים אות ו', שע"י שמכוין בברכת כהנים ניצל מעין הרע. וראה גם בנפש חיים פלאג'י מע' ב' אות ס"א, ובדברי מר בריה דרבינ"א מוהר"א פלאגי' זלה"ה בספרו אברהם את ידו ח"א בדרוש ט' לשבת כלה דף קס"ט ע"א, ובספרו פדה את אברהם דרוש ג' לס"ת דף מ"ד ע"א, ושאר אחרונים.

[270] כלי יקר פרשת חיי שרה כ"ד כ"ב. הגחיד"א בספר גבד לפי מע' ע' אות ז'. מוהר"א פלאגי' זלה"ה בספר ויוסף אברהם מע' ע' אות ג"ל. וכן היה אומר הג"ר יעקב קמינצקי זצ"ל. וגם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל בספר כל משאלותיך פרשת מקץ השיב שהדבר מסתבר. ובאמת בזוהר ח"ג דף ק"ל ע"א מבואר שהסיבה שיוסף הצדיק לא שולט בו ובזרעו עין הרע, הוא משום שעליו נאמר "טוב עין הוא יבורך", שכלכל את אחיו, עיי"ש.

[271] מוהר"ר יצחק אלפייה זלה"ה בספר שיח יצחק מאמר עין הרע עמ' ל"א. ובדומה לזה (אך לענין צדקה ולא לענין מעשרות) כתב בספר ליקוטי הלכות הל' פורים הל' ה' אות ג' דע"י הצדקה נחשב טוב עין וממילא ניצל מעין הרע.

[272] מהר"י אלפייה זלה"ה בספרו קונטרס היחיאלי חלק בית השם דף מ"א ע"ב.

[273] הגחיד"א בנחל קדומים סדר ויחי אות ט', והחבי"ף במועד לכל חי סי' ל"א אות צ"ד, ובספרו צדקה לחיים עמ' ע' אות תקנ"ח (ושכ"כ האברבנאל בחלת אבות פ"ב מי"א, והרב ראשית חכמה שער הענוה), ושם בעמ' צ' אות תר"ב, ובספרו תנופה לחיים אסתר אות צ"ה. וכ"כ מרן הראש"ל הגרי"י שליט"א בילקוט יוסף פורים ריש עמ' תקצ"ח.

[274] מוהר"א פלאג'י זלה"ה בספר שמו אברהם ח"ב פרשת וזאת הברכה דף ז"ן ע"ג.

[275] זכירה לחיים פלאג'י בחלק יורה חטאים דף ח"י ע"ד.

[276] תנופה לחיים פלאגי' על מגילת אסתר אות צ"ה.

[277] ברית כהונת עולם במאמר לשקלים פרק ז'. וימהר אברהם למוהר"א פלאג'י זלה"ה מע' ע' אות ש"מ. אור החמה מדובנקה בדרוש לחודש אדר (עמ' ל"ה בנדמ"ח). [ומה גם שהאחדות גורמת להשארת השכינה, והשכינה מגינה מפני עין הרע, ועיין אמרי שפר אשכנזי בדרוש לחתן ולאכסניא (עמ' ת"י בנדמ"ח) ובספר בן אברהם קריספין בדרוש ג' לנישואין דף ס"ו ע"ג].

[278] עירובין דף ס"ד ע"א וע"ב, וראה שם ברש"י ובבן יהוידע.

[279] הגחיד"א בספר דבש לפי מע' צ' אות כ"ז, והוא מילקוט הראובני דף קל"ט ע"ב בשם האריז"ל (ובאמת בדברי הזוה"ק שהזכרנו לעיל מפורש שהתכלת שבציצית מגן מעין הרע, אלא דכאן מתחדש לכאו' דאפי' ציצית ללא תכלת ג"כ נעשה למגן וצינה בפני עין הרע).

[280] החבי"ף זלה"ה בגנזי חיים מע' ד' אות ה"ן, ומר בריה דרבינ"א מוהר"ר יוסף פאלג'י זלה"ה בתשובה שהיא ל"ו נדפס"ה בשו"ת לב חיים ח"ג סי' צ"ט ד"ה ועפ"י, וכ"כ בספר חיי יצחק הכהן סי' ב', ובשו"ת ישמח לבנו חירארי חאה"ע סי' א', ועוד.

[281] ברך את אברהם פלאגי' פרשת כי תצא דרוש ב' דף קי"ז ע"ב, ובשו"ת לב חיים הנ"ל. וכן מביא ג"כ הראש"ל שליט"א בילקוט יוסף מהדורת תשס"ד או"ח סי' ח"י עמ' רמ"ג.

[282] יד אבישלום סוף פרשת בלק והובאו דבריו בנפש חיים פלאג'י מע' ע' אות ל"ב, וכן בספר דמר בריה דרבינ"א פדה את אברהם מע' ק' אות כ' ד"ה ועיניך. ובספר האח נפשנו מע' ע' אות ה'.

[283] כן מוסרים בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, הביאו אבן יקרה בבית מדרשנו הרה"ג ר' יוסף חיים אוהב ציון שליט"א בתשובה שהיא ל"ו נדפס"ה בקובץ המאור גליון תמ"א עמ' ס"ז.

איברא הנידון שם הוא לגבי עין הרע במי שרכש הרבה ידיעות בש"ס בגיל צעיר, וא"כ יתכן דשם קיל טפי כיון דיש לצרף הסברא דאין עין הרע שולטת בדברי תורה, וכל החשש הוא מצד שיגבה לבו ואז יוכל עין הרע לשלוט בו, ועל זה כתב דע"י לימוד המוסר יועיל לו להנצל מעין הרע, וק"ל.

[284] קרן אורה בסוטה דף מ"ו ע"ב.

[285] ברכות דף כ' ע"א: "עין שלא רצתה לזון במה שאינו שלו, אין עין הרע שולטת בו." ע"כ. וביתר הדגשה ע"ע במדרש הגדול פרשת מקץ פרק מ"א אות מ"ו, ובילקוט שמעוני פרשת ויחי רמז קס"א. [וראה גם מה שכתב בזה הגר"י עדס שליט"א בהגהות לקדושת יצחק ח"א עמ' רמ"ט עיי"ש].

[286] כן צידד מרן החיד"א בספרו דבש לפי מע' ע' אות ה', ושכ"כ מוהר"א הלוי ברוכים זלה"ה, עיי"ש. וכ"כ בנפש חיים פלאג'י מע' ע' אות מ"ז עפ"י רש"י על המדרש ויקרא רבה פט"ז אות ג', וראה גם מש"כ בן זכאי דידיה מוהר"א פלאג'י בספר פדה את אברהם מע' ע' אות י"ב..

[287] זוה"ק ח"ג עמ' רי"ב ומובא באור החיים הק' פרשת דברים א' י'.

[288] תוכחת חיים פלאג'י סדר תולדות דף מ"ח ע"א. ומובא גם בילקו"י הל' כבוד אב ואם פ"א עמ' ח"ן.

[289] מע' י' אות ט"ז. וראה גם למוהר"י אלפייה זלה"ה בספר קונטרס היחיאלי חלק בית השם דף מ"ו שמביא את כל הסדר, וכתב שם לעשות כן ביום לילי מלילי הספירה ולא רק בלילה הראשון, ותמה עליו בספר דברי שלום עפג'ין ח"ז עמ' תע"ב דהרי עפ"י הסוד אסור לומר תהילים בלילה, וכתב דלכן באמת נהגו המקובלים בק"ק בית אלו לתפוס את המלח ולעשות כסדר הנ"ל רק בלילה הראשון של ספירת העומר שאז אפי' בארץ ישראל יש עדיין הארה מיום טוב (ושוב כתב שם דרך פשרה כיצד לעשות הסדר גם בשאר לילות הספירה וללא אמירת פסוקים עיי"ש)

[290] כמבואר שם בספר דבק מאח הנ"ל, והובא גם בספר סגולות ישראל ליפשיץ מע' ס' אות ל"ד בשם הרש"ש וספר בית הבחירה הל' ספירת העומר אות ט"ז, ובכמה וכמה ספרים. [וכך נהגו בעבר לקחת מלח ביד בשעת ספירות העומר – בק"ק בית אל בירושלים, בלוב, בבוכארה, ובחאלב, ואכמ"ל]. ובספר דברי יאשיהו חלק לבב ימים עמ' נ"ט כתב שזו סגולה יקרה מאוד עיי"ש. ונהי דבספר אוצר המכתבים משאש ח"ג סי' תתקכ"ה כתב לערער על סגולה זו, נראה שכתב כן מפני שלא ראה שהביאוה המקובלים ז"ל. ויש בזה אריכות גדולה בקובץ באר התורה גליון ק"ה פרשת שמיני (במאמרו של הרב יוסף אביטבול נר"ו) עיי"ש.

[291] אוצר הסגולות בן יעקב פרק ו' עמ' קמ"ז, בשם מנהג עממי בבגדאד ללא מקור, שהיו שמים מלח בכיסים של הילדים כדי להגן מעין הרע, וראה גם בשו"ת שמע שלמה ח"ד עמ' כ"ט. ואולם מצינו לזה מקור אצל גדולי החסידות: בספר אמרי פנחס השלם עמ' ת"מ כתב וז"ל: "בשם הרב ז"ל [הרה"ק ר' פנחס מקוריץ זלה"ה], כל מלח יש בו מלח סדומית שמסמא את העיניים, לכן ציוה לתלות לתינוק מלח בשביל עין הרע" עכ"ל. ובספר אשר בנחל שיק חלק ע"ח מכתב י"ז קס"א כתב וז"ל: "אודות עין הרע, ראה לשפוך מלח לפני דלתות ביתך, וזה יועיל לך מאוד." עכ"ל (וע"ע שם חלק פ"ד מכתב י"ח תקצ"א).

[292] ספר שומר ישראל להגחיד"א סי' י' (והוא עפ"י כתבי תלמידי רבי יהודה החסיד), ובספרו קשר גודל סי' כ"ד בסופו, ובספרו דבש לפי מע' נ' אות ל"א, ובספרו כסא רחמים על אבות דרי נתן פרק ל"ה, ובאגרותיו (באגרת לבנו רבי ישעיה) אגרת תקנ"א, עיי"ש. [ובמגלה עמוקות פרשת ואתחנן אופן רט"ו כתב שזה מהסודות שגילו המלאכים למשה רבינו ע"ה, עיי"ש. וראה גם בספר הסבא הקדוש מראדושיץ ח"א עמ' פ"ג במנד"ח, מובא שהרה"ק רבי יששכר בער מרדושיץ זיע"א היה ממליץ דווקא על סגולה זו, כסגולה נגד עין הרע]. וע"ע בתורת חיים הכהן מטריפולי פרשת מטות, ובספר הזכירה ענין עוה"ז, ובספר אות ברית קודש כנאפו דף צ"ה ע"ב, ובספר עדן מקדם אלבאז ערך נו"ן, ובספר רפאל המלאך דף ס"א ע"ב, ובספר ויבחר משה חרירי בליקוטים עמ' שמ"ב, ושאר אחרונים.

[293] סגולות אברהם עמ' רכ"א.

[294] כמפורש בדברי החיד"א הנ"ל (ובספר מגלה עמוקות הנ"ל מבואר שיש לומר בשעת ההבדלה).

[295] רבינו בחיי פרשת מטות ל"ב ל"ב.

[296] סוף פרק ל"ב.

[297] היה ממליץ על סגולה זו הרה"צ רבי רפאל לויין זצ"ל בנו של הרה"צ רבי אריה לווין זצ"ל (והוסיף שבעת האמירה טוב לשים את היד במזוזה). ומביאים בשם ספר בית אמי, שהגרי"ש אלישיב זצ"ל כאשר היה לו ילד חולה בבית, הניח את ידו על ראש הילד וקרא פסוקים אלו. וכן הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו חשוקי חמד בבא מציעא עמ' ת"צ המליץ על סגולה זו נגד עין הרע, ובכן ראיתי בביתו שיש לו ממוסגר בקיר פסוקים אלו כתובים על קלף כשר (לא בתור "קמיע" אלא כדי לקרוא מתוכם).

[298] שרשי השמות כת"י ערך ו' בשם כת"י האריז"ל (ובספר יראת אלקים הנדפס הוא בעמ' רע"ז, וראה שם בניקוד שאינו כניקוד הפסוק). האח נפשנו מע ע' אות ו'. זכרון יעקב יוסף דף צ"ד ע"ב. רפואה וחיים מירושלים עמ' כ"ו. קדושת יצחק כדורי ח"ה עמ' תכ"א. סגולות ישראל מע' ע' אות ט"ו. רפואות תימן ח"א עמ' קפ"א. ועוד.

[299] ספר זכירה עניין מזוזה. יפה ללב ח"ו יו"ד סי' רצ"א אות ג'. וראה מה שנסתפק בזה הג"ר יעקב עדס שליט"א בהגהותיו לספר קדושת יצחק ח"א עמ' רמ"ו (שם בענף א' אות ג') ולפי האמור בספר הזכירה הנ"ל נפשט ספיקו.

[300] ח"ב סי' ט"ו.

[301] ב"שימוש תהילים" המיוחס לרב האי גאון. וראה בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תי"ג שכתב "וש[י]מוש ת[ה]לים שמוסכם ביד גדולי ישראל" עכ"ל (והביאו מרן החיד"א בשם הגדולים ערך שימוש תהילים).

[302] בספר מגלה עמוקות פרשת בלק עה"פ ויאמר מואב, כתב שט"ו פרקי שיר המעלות נתקנו ע"י יעקב אבינו ע"ה כדי לבטל (כלומר להגן – כך הוא לפי ההקשר) עין הרע שעתיד בלק לנסות להשים על עם ישראל, וז"ל: "וזה סוד שראה יעקב גם כן אתחברותא בה בשעה שהיה בבית לבן וחיבר ט"ו שיר המעלות לבטל עינא בישא דא" עכ"ל.

[303] ספר רזיאל המלאך דף מ"ו ע"א במהדורת מז'יבוז'.

[304] מוהר"ח פלאג'י זלה"ה בספרו לוח ארז על תנא דבי אליהו סוף פרק כ"ח.

[305] שימוש תהילים כהן עמ' ק"ז.

[306] שימוש תהילים כהן עמ' שע"ה.

[307] אגרא דפירקא אות ע"ב. ולעיל הבאנו גם מהרב בן איש חי זלה"ה שצירף פסוק זה לסגולה נגד עין הרע של הגמ' בברכות.

[308] עפ"י הזוה"ק פרשת שלח לך דף קס"ג ע"ב: "כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו, ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת מ"ט בגין דתחות ים דא אית מצולות ים כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא, וכד מסתכלין זמין לענייהו גוון תכלא ולא יכלא ענייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו וכו'". ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י פרשת תרומה דף י"א, שהקליפות רוצים להסתכל בקודש ולהאחז שם, וכד מסתכלן זמין לענייהו גוון תכלת הקרוב להם, ויש להם אחיזה בו, ושם נאחזין ואין שולטים במקום הקודש עכ"ד, וכל זה הביא הגאון רבינו יוסף חיים זלה"ה בעל הבן איש חי בספרו שו"ת רב פעלים ח"ב חיו"ד סי' כ"ט בביאור מנהג בגדאד שתולים מטלית צבועה בצבע תכלת ליד היולדת, שהוא כדי להציל את התינוק מעין הרע של הקליפות עיי"ש.

[309] מוהר"ר אברהם דיין זלה"ה בספרו הולך תמים מע' ע'.

[310] המקובל מוהר"ר יצחק אלפייה זלה"ה בספרו שיח יצחק, במאמר "עין הרע" עמ' ל"ב.

[311] ספר ממלכת כהנים (מנהגי ג'רבה) פרק מ"ה, וז"ל: "יום אחד לפני החתונה וכו' מקדימין ללבן פני הבית בסיד במראה תכלת כהה, ומציירים תמונת יד למעלה ולמטה בשלשה מקומות בכותל שבו פתח הבית, ויש שמוסיפים גם צורת דג להסיר עין הרע." עכ"ל.

[312] בספרו לשון חכמים ח"ב סי' ט"ו.

[313] ספר אבני חן אשכנזי עמ' רכ"ה בשם ספר האדמור"ים מאיזביצא עמ' ע"א.

[314] מוהר"א פלאג'י זלה"ה בספר שמו אברהם ח"א ערך הכנסת אורחים דף ע"ד ע"א ד"ה ועיני.

[315] דרכי משה או"ח סי' תקפ"ג סק"ב.

[316] מג"א סי' תקפ"ג בשם מטה משה, ובמשנ"ב שם סק"ח, ובשאר האחרונים שם.

[317] ספר הפעולות למוהרח"ו ח"ד סי' רי"ד.

[318] ספר שימוש תהילים כהן. ובספרו אדון הנפלאות

[319] בספר הפעולות למוהרח"ו ח"ד סי' רכ"ח כתב לעין הרע לישא "סנדרוס בלשון ערבי" עיי"ש, והיינו: صندروس (סַנְדַרוּס), שהוא סוג של שרף (תַמְרִית) המופק מעץ הארז או מעצים דומים.

[320] כן מביא אבן יקרה בבית מדרשנו הרה"ג ר' יוסף חיים אוהב ציון שליט"א בספרו החודש אשר בו ישועות מקיפות בשם ספר שמחת ציון. וכעת יצא לאור גם ספר הגדה של פסח ילקוט יוסף, וכתב ג"כ הכי שם בעמ' קע"א.

[321] כן היה ממליץ המקובל רבי מאיר אבוחצירא זלה"ה, שביחד עם הרודא ישימו בכיס גם זעתר, שמלבד מה שיודע סגולותיו של הזעתר, הוא מועיל ג"כ נגד עין הרע. והובאו דבריו בספר דברי יאשיהו טוב עין עמ' קנ"ג.

[322] עטרת מרדכי עטייה עמ' ר"ך. [ואולם אחרים משתמשים בו נגד פחד (ולא נגד עין הרע), ובפרט ע"י ששוחקים אותו ביין, וזיל קרי בספר שימוש תהילים כהן סוף עמ' ע' שהאריך בזה שהוא בדוק ומנוסה מאוד עיי"ש. איברא ד"עין הרע" ו"פחדים" עולים בקנה אחד, כי תרוויהו מחמת כחות הסט"א, באופן שיש כנגדם סגולות משותפות רבות, וכמו שכתבנו בעניינו בענין זה בס"ד בתשובה אודות הסרת עין הרע בעופרת. ושוב ראיתי בספר אדון הנפלאות עמ' ר"ע שמביא אופן להסרת עין הרע ע"י אבן השבא, עיי"ש].

[323] סגולת השום נגד עין הרע היא ידועה אך אין מקורה ברור, ובספר סגולות רבותינו בתשובות הגר"ח קנייבסקי זצ"ל סי' ד' שאל את הגרח"ק אודות סגולת השום נגד עיה"ר והשיב "לא שמענו" עיי"ש. ועלה במחשבה שאפשר דהוא עפ"י הגמ' בבבא קמא דף פ"ב ע"א שהשום "מכניס אהבה ומוציא את הקנאה" והרי עין הרע הוא מקנאה, אלא ששם המדובר הוא ע"י אכילת השום ולא ע"י נשיאתו. ובספר חכמי ירושלים עמ' ק"ל הזכיר סגולה זו כהיותה סגולה עתיקה בקרתא דדהבא ת"ו וכתב שהיא "הסגולה המוסמכת", אך לא מאן סמכוה. וכן בספר נתיבות המערב עמ' שמ"ט הביא שכך נהגו במקורו לשים שום בכיס כסגולה נגד עין הרע, אך לא הביא לכך מקור אלא שכך הוא מפי השמועה. ובכמה וכמה ספרי זמנינו הביאו בשם ספר עולי עין עמ' קפ"ו ובשם ספר תפלה למשה ח"ב, שהמקור לסגולה לישא שום בכיס נגד עין הרע, הוא מספר סמוכין לעד למוהר"א הכהן זלה"ה בעל שבט מוסר, שכתב ש"שום" בגי' "רצון" ועי"ז מתעוררת מדת נוצר חסד עכ"ד, ופשפשתי ולא מצאתי כן בספר סמוכין לעד, וגם נראה שלא מתאים הדבר לסגנון הגאון מוהר"א כהן זלה"ה. ושוב ראיתי בספר סגולות ישראל ליפשיץ מע' ל' אות ח' שכתב סגולה זו (עפ"י הגימטריא) בשם ספר "סמוכים לעולם" (ולא מסוכין לעד), שחיברו הג"ר מנחם מנדל הרטמן זצ"ל, והוא שם בחלק לקוטי לקח דף מ"ב ע"ד. ועכ"פ לענין עצם הגימטריא (לא בתור סגולה נגד עין הרע) הוזכרה בספר כתר מלכות (לבעל הבן איש חי זלה"ה) אות קנ"ה עיי"ש. וראה גם בספר אוסרי לגפן ח"ח עמ' שע"ח מביא בזה (מדברי ה"חלבן" זצ"ל) שסגולת השום היא אמיתית ומועילה. וכן בספר סגולות אברהם עמ' רכ"ו כתב שהשום "סגולתו ברורה ומנוסה" נגד עין הרע, עיי"ש.

[324] כ"כ הניבות המערב הנ"ל.

[325] אוסרי לגפן הנ"ל.

[326] ליקוטי פנחס מקליינווארדיין בהוספות שבסןף הספר דף ק"ו.

[327] שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רי"ג. ברכי יוסף או"ח סי' ש"א סק"ו (הנכפל). קמח סולת הלכות שבת אות רס"ט. ועוד. ושם מוזכר כן לענין שמירת ילדים מעין הרע, אך נראה דאורחא דמילתא הוא שדואגים לילדים מפני עין הרע ואה"נ דאם יועיל מועיל גם למוגרים. אלא דמבואר שם דאינו ברור שמועיל.

[328] מור"ר אברהם חמווי זלה"ה בספרו אביע חידות מע' מ' אות י"ד בשם ספר צל העולם, שכתב סגולה למעוברות נגד עין הרע, לקחת ג' אלמוגים (אדומים ויפים שאין בהם נקב), יחד עם קצת מלח וחתיכת לחם, הכל בתוך תיק או שקית שיהיו קשורים (מחוברים) לבגדה.

[329] מעיין אומר ח"ה פ"ח סי' ח"י.

[330] בספר דרכי חיים החדש (הנהגות הגה"ק בעל שו"ת דברי חיים מצאנז זלה"ה) עמ' קפ"ד אות קל"ו כתב וז"ל: "רבינו [הדברי חיים זיע"א] הפך את היארמולקע [פי' כיפה] שלו, כסגולה נגד עין הרע." עכ"ל. וכן נהג הגאון בעל שו"ת דברי יואל מסאטמר זלה"ה המובא בסדר הקפות דברי יואל. וכן נהג האדמו"ר מתולדות אהרן זלה"ה כמובא בספר תפארת בנים טויסיג ח"ב סי' כ"ג סוף עמ' ג"ן. וכן נהג הגר"ש וואזנר זצ"ל בעל שו"ת שבט הלוי וכמובא בשו"ת וישמע משה ח"ג חיו"ד סי' קפ"ט. וישנו מעשה (מובא בספר נוצר תאנה על ט"ו בשבט עמ' קס"ג, והגר"נ גנשטטנר זלה"ה בספרו שיחות מלוה מלכה ח"ב עמ' רמ"ד, ובעוד ספרים) בהגאון החתם סופר זלה"ה שאל את בנו הכתב סופר קושיא מסויימת כשהיה בגיל חמש, וענה לו תשובה נאה, וכיון שחשש החת"ס לעין הרע הפך את הכיפה של בנו. עיי"ש. וראה גם מה שכתב בזה אבן יקרה בבית מדרשנו הרה"ג ר' שמואל כהן שליט"א בספרו בן ציצית הכסת עמ' תע"ד.

[331] ספר נתיבות המערב עמ' שמ"ט שכך נהגו במרוקו נגד עין הרע. [ואולם בספר נוהג בחכמה עמ' ס"א הביא מנהג זה מנהג זה של קפיצה מעל מדורת הפתילות של חנוכה, וכתב שהוא סגולה לזיווג הגון ולהריון, ולא הזכיר ענין עין הרע. והגר"י משאש זצ"ל בספר נר מצוה עמ' ט"ז הביא ג"כ מנהג זה וכתב שהיו עושים כן הילדים כדי לבקש על הגאולה ועל בנין בית המקדש ששם ידליקו את המנורה עיי"ש. וכן הוא במכתבו שבספר תורת אמך אסולין עמ' מ"ו].

[332] סנהדרין דף ס"ד ע"ב עפ"י רש"י שם. ועיין מש"כ בזה ידידינו הגר"י בצרי שליט"א בספר שיח יצחק בסנהדרין שם עמ' קצ"ז מדפי הספר.

[333] עיין נוהג כצאן הנ"ל, וכן העלה מרן הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א בילקו"י חנוכה במילואים לתש"פ עמ' תתכ"ח, ובספרו אגרות הראש"ל על חנוכה עמ' רי"ט, עיי"ש.

[334] זוהר הקדוש פרשת בלק דף רי"א ע"ב: "האי מאן דאעבר בריה בשוקא ומסתפי מעינא בישא יחפי סודרא על רישיה בגין דלא יכיל עינא בישא לשלטאה עליה". ע"כ. ודברי הזוהר הובאו כעצה מעשית בספר רפואה וחיים פלאג'י פי"ב אות קנ"ט, ושם הבין דאין הכוונה שיכסו את התינוק באופן שפניו אינם נראות, אלא סגי לשים כובע על התינוק.

[335] הרה"ק ר' נפתלי צבי מרופשיץ זלה"ה בספרו זרע קודש פרשת ויצא.

[336] בפרשת ויחי דף רל"ט ע"ב: "פתח ההוא ינוקא ואמר אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו, האי קרא רזא עלאה הוא, אסרי אסר מבעי ליה, עירה עיר מבעי ליה, אלא רזא הוא לדרדקי דאינון בבי רב לאסתמרא מההוא גירא דעיר, ושמא קדישא אתכליל תמן י"ה וכמה דהכא אתרמיז שמא קדישא הכי נמי ולשרקה שורק מבעי ליה, אתכליל תמן ו"ה בני בן מבעי ליה שורק כדכתיב (ירמיה ב') ואנכי נטעתיך שורק, בן כמה דאת אמר (זכריה ט') בן אתונות, אמאי שורקה ואמאי בני אלא כמה דאית שמא קדישא לאכפיא לעיר הכי נמי אית שמא קדישא לאכפיא חילא אחרא דאיהי חמרא דאלמלא דשמא קדישא אתרמיז הכא הוו מטרטשי עלמא י"ה בחילא דא (ס"א וי"ה) ו"ה בחילא דא לאסתמרא עלמא מנייהו ולאסתמרא בר נש דלא ישלטון ביה בעלמא." ע"כ.

[337] כ"כ בהגהות החיד"א לזוהר הקדוש (נצוצי אורות) פרשת ויחי הנ"ל אות ג', בשם הרב המג"ן בכת"י. וכ"כ ברפואה וחיים פלאג'י פי"ב אות ק"ס, ובספרו נפש חיים מע' ע' אות ל"ג. וראה גם בספרו ימצא חיים סי' כ"ג כתב לכל רב להגיד פסוק זה לתלמידיו עיי"ש.

[338] מוהר"א פינסו זלה"ה בספרו כתית למאור סוף מסכת כתובות, עיי"ש.

[339] ספר סגולות ישראל ליפשיץ מע' ע' אות י"ז.

[340] ספר מחזה עיניים, במאמר פתח עיניים בהערות גיא חזיון.

[341] ילקוט ראובני פרשת מקץ ד"ה ודע שיש. פתחי תשובה סי' שנ"ב סק"ב. חסד לאברהם אזולאי מעיין ד' נהר נ"ב. מעשה רוקח על מנחות דף ס"ז ריע"א מדפי הספר. קו' היחיאלי בית עולמים פרק ב' ד"ה ואשר לי יחזה.

[342] הרה"ק בעל בני יששכר זלה"ה בספרו אגרא דפרקא אות ל"ב עפ"י ספר הקנה.

[343] המקובל מוהר"ר שריה דבליצקי זצ"ל, מובא בקו' בירורי עניינים סי' ו'.

[344] ספר אדון הנפלאות בהקדמה עמ' ה' ד"ה אמנם.

[345] ושמענו מכלי ראשון מעשים על מקובלים שעוסקים בתחום הזה, ובני ביתם ניזוקו בצורה אל-טבעית.

[346] הנה בירושלמי שבת פי"ד ה"ג נאמר: "לוחשין לעין ולמעיים" ע"כ – ובפשטות אין כוונת הירושלמי לעין הרע, אלא לנזק פיזי בעין, כמו לענין המעיים, אך בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סי' נ"ה מביא בזה פירוש אחר בירושלמי וז"ל: "והרב ר' יחיאל ז"ל דחה הירושלמי ופי' דהתם מיירי בעין הרע, והכי פירושו, אדם החולה מחמת עין הרע לוחשים משום דסכנה גדולה היא משום שהתלמוד מביא ענינים הרבה משום עין הרע." עכ"ל. וכ"ה בראבי"ה ח"ב עמ' רפ"ה, ובאורחות חיים מלוניל הל' שבת סי' של"ג. וכבר הבאנו לעיל דברי מוהרש"א ז"ל, שכתב שגם מה שמוזכר בגמ' בברכות דף ה"ן לומר "אנא מזרעא דיוסף וכו'" הוא באמת "לחש".

[347] בספרו כף אחת סי' ל"א. ובספר ילקוט טוב עין הוא יבורך, מביא שהגאון מוהר"ר יוסף חיים זוננפלד זלה"ה וכן הגרי"ז הלוי מבריסק זצוק"ל היו משתמשים בקביעות בלחש זה.

[348] ספר מעשה איש ח"ה עמ' קכ"ט שמביא מעשה שחזו"א שלח לרב קהילות יעקב קנייבסקי זצ"ל שעישה לחש נגד עין הרע ממה שקיבל מזקן אחד מפינסק (וביקשו שלא לגלות לאיש כי אם יוודע הענין כבר לא יועיל), והדגיש שם בשם הקה"י דהיה משתמש רק בלחש שאין בו השבעות מלאכים עיי"ש. וראה עוד בהמשך דברינו בשם ספר אורחות רבינו.

[349] כפי שהבאנו לעיל אודות לחש החיד"א.

[350] ספר מזקנים אתבונן ח"ח פ"ה עמ' ר"כ (והוא בעצמו היה עושה את הלחש לאחרים, עיי"ש).

[351] כפי שמובא בהערות לספר ארח דוד בהר"ן עמ' רל"ד, וז"ל: "ושמענו מרבי מנחם אורנשטיין שליט"א, שפעם היה אצל הגראמ"מ שך זצ"ל לבקש ממנו שיברך חולה, אמר לו הגראמ"מ שלא יעשו שום סגולות וכדומה שנוהגים היום אלא יש בידו לחש מיוחד נגד עין הרע שזה אפשר להגיד, וכו', וזקנו רבי נחום בר"ז ויספיש זצ"ל אמר שהורו לו שאומרים את הלחש הזה שלא להזכיר בפה את שמות המלאכים רק להרהר במחשבה את שמותם". עכ"ל.

[352] אורחות רבינו ח"ד עמ' נ"ב (בנדמ"ח) שהרב קהילות יעקב קנייבסקי זצ"ל בעצמו היה לוחש לאחרים להוצאת עין הרע. ומבוא שם (עמ' נ"ג) שבנו הגר"ח זצ"ל ביקש מאביו שילמדנו את הלחש, ונענה שאם יגלה את הלחש כבר לא יועיל (וכפי שהזכרנו גם לעיל בשם ספר מעשה איש).

[353] ארח בהר"ן עמ' עמ' רל"ג.

[354] בספר מפי האיש עמ' רכ"ד מובא מעשה בזה"ל: "כשנבצע בתאונת דרכים רח"ל רבי וכו' זצ"ל, וסיפרתי זאת לרבינו [הגרי"ש אלישיב זצ"ל], וכו', והתחיל לשאול פרטים היכן הוא שוכב וכדומה, והציע שיעשו "לחש לעין הרע" [אפ-שפרעכן] אצל גיסו רבי רפאל לוין [זצ"ל, בנו של הרה"צ רבי אריה לוין זצ"ל]." עכ"ל.

[355] ספר מזקנים אתבונן ח"ח פ"ה עמ' ר"כ ואילך. וכך נהגו שלמים וכן רבים להשתמש בלחש של הגחיד"א. ואולם בספר כל משאלותיך פרשת מקץ כתב בשם הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל אודות הלחש של מרן החיד"א, שכיון שסוף סוף יש בו השבעה (לעין הרע בעצמה) לכן "אבא (הרב קהילות יעקב) היה סבור שזה אסור לנו" עכ"ל.

[356] גליון זכור זאת ליעקב פרשת בא תשע"ח, שכתב בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וז"ל: "שאלוהו על סגולות לעין הרע, ואמר אני רק אומר מה שכתוב בספר הצדיק ר' יוסף זונדל מסלנט [א"ה שהביא שם נוסח של לחש נגד עין הרע], והעתקתי אותו ומסרתי להדפיס 100 – 200 עותקים, ומי שבא ואומר לי שיש לו עין הרע, אני נותן לו את זה. ומ"מ איני יודע אם באמת זה עוזר אבל כך כתוב בספר." עכ"ל. [ובמקום אחר מובא בשמו, שלאחר הפצרה, העיד שהלחש כן מועיל].

[357] כ"כ בשדי חמד בכללים מע' ל' אות קי"ז, שכתב "דלחש שאין בו השבעות כלל אין מי שיהרהר אחריו" (פרט לספר מי ששון והוא יחידאה הזה, וכפי שסיים שם בשד"ח: "וכבר נתפשט ללחוש לעין הרע וכיוצא ואין מי שחושש בזה" עכ"ל. עיי"ש). והלחש של מרן החיד"א נהגו להחשיבו כלחש ללא השבעות כיון שאין משביעים מלאכים אלא רק את העין הרע בעצמה. וכ"כ הגר"ש דבליצקי זצ"ל שלחש זה של מרן החיד"א הוא מותר לכל אדם. ואכמ"ל.

[358] עמ' ע"ב אות ט'.

[359] ערך ל' אות י"א.

[360] מע' ל' אות ב'.

[361] ערך כישוף אות א'.

[362] דף ס"ו ע"ב, וכתב שם שהלחש הזה נמסר לו מהגאון כמוהר"ד בן בארון זלה"ה ראש רבני תונס עיי"ש.

[363] מע' ע' אות י"ג.

[364] ח"ג חיו"ד סי' ג' בהערה אות ד'.

[365] כמודפס בספר תולדותיו "רבי זונדל מסלאנט" עמ' רי"ט.

[366] ספר ארח דוד בהר"ן עמ' קל"ג ורל"ד.

[367] כמובא בספר מזקנים אתבונן ח"ח עמ' רכ"ב. וראה גם בקובץ ישורון כרך ט"ל עמ' ת"ק הביאו נוסח לחש זה מתוך צילום כתב היד של הגריא"ל שטיינמן זצ"ל בעצמו עיי"ש.

[368] ספר מפעלות אלקים מע' י' אות קע"ה.

[369] בסוף הספר.

[370] ב"ענייני סגולות" דף מ' ע"א.

[371] בכללים מע' ל' כלל י"ז.

[372] דף ל"ז ע"ד.

[373] מע' ל' אות י"ג.

[374] שם מע' ש' אות ט"ו.

[375] מע' ע' דף צ"ז ע"א. ועיין ספר אוצר אגדות החסידים ח"ג במאמר הרב מיאסי ז"ל שמייחס זאת לבעל שם טוב זצ"ל.

[376] עמ' רע"ג.

[377] עמ' עד"ר וער"ה.

[378] עמ' רמ"ז.

[379] עמ' רמ"ח.

[380] בחלק הלחשים דף י"ח ע"ב.

[381] ספר חידושי תורה זוכמאן עמ' קנ"ו.

[382] עמ' שי"ב בנדמ"ח.

[383] שער ו' פ"ג.

[384] דף ק"א ע"א.

[385] עמ' פ"ח.

[386] מע' ע' דף י"ט ע"א, אחר המילים עגלה יפיפיה מצרים.

[387] מע' י' אות ה'.

[388] בקו' פנינים מאוצר עמ' רס"ח.

[389] עמ' רל"ט ואילך. [ואגב הלחש האחרון שהזכיר שם בנימת זלזול, יש לו מקור של ממש, מדברי מרן החדי"א בספרו כף אחת סי' י"ב בשם רב יהודאי גאון].

[390] דף ג' ע"א.

[391] ספר כל משאלותיך פרשת מקץ. ואולם יצויין שאמנם בנידון הראשון שם הוא הביא לחש לזה רק לגבי להגן מפני עין הרע ולא לענין להסיר, מ"מ במקרה השני שם לכאו' הוא אף להסיר (וי"ל) עיי"ש היטב.

[392] הבאנו את הדברים בס"ד בספרי הקטן "הגדה של פסח חזור ושושן".

[393] עמ' קע"ג, בשם אוצר ישראל ערך רבינו אות י'.

[394] הנוסח המקורי הוא באידיש, וכאן הבאנו את התוכן בתרגום חופשי.

[395] הל' דמאי סי' ט"ו סק"ו.

[396] אה"ע סי' ל"ח סע' ג'.

[397] וראה גם בגליון דעה חכמה לנפשך פרשת נשא תשע"ז בביאורי שו"ע, אודות הלחש למי שנתקע עצם בגרונו המבואר בגמ' בשבת דף ס"ז ע"א [שבגמ' שם נאמר: "מי שיש לו עצם בגרונו, מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו, ולימא הכי: חד חד נחית בלע, בלע נחית חד חד" ע"כ הגמ'], שכתב על זה וז"ל: "וסיפר אחד התלמידים, שפעם נתקעה עצם בגרונו, ולא זכר הלחש בעל פה, והניח העצם על ראשו ואמר 'על דעת הלחש המובא בגמ", והועיל לו." עכ"ל.

[398] מפעלות אלקים סי' קע"ה (בהקדמה הקצרה שלפני הסימן הנז'). וראה גם בגליון זכור זאת ליעקב פרשת בא תשע"ח בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל.

[399] אוסרי לגפן ח"ח עמ' שע"ח ושע"ט.

[400] מוהר"א פלאג'י זלה"ה בספר שמו אברהם ח"ב פרשת עקב דף ג"ל ע"א.

[401] ספר זכרון דק"ק זאוויערטשע עמ' ק'.

[402] או"ח סי' ש"ו סע' ז'.

[403] סי' קע"ט סע' י"א.

[404] בריטיש מוזיאום מס' 9175. וכבר נדפס בספר סגולות החיד"א מכון המאור ח"ג עמ' תס"ד.

[405] פרט זה של שיעור זרת לא כתוב בחיד"א אך הוא שיעור המדידה שנקטו המקובלים בסדרי מדידות האחרות. ובעיקר שיעור זרת, בתוספתא כלים פ"ו ה"ד מבואר לכאו' שהוא ג' טפחים, ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתקי"א נקט שהוא ב' טפחים וחצי, ובפת"ש יו"ד סי' קצ"ח סקכ"א הביא משו"ת דברי מלכיאל דצידד דאפשר דהוא טפח, והעיקר באחרונים שהוא ג' טפחים ואכמ"ל בזה.

[406] תהילים מזמור קכ"א.

[407] ככל הנראה כוונתו לפסוק במשלי י"ד ג': "בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם".

[408] שמות ט"ו כ"ו: "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יי אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ."

[409] דברים ז' ט"ו: "וְהֵסִיר יי מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל  שֹׂנְאֶיךָ".

[410] מילה "וכולי" במקור, כלומר שיוסיף כל אחד לבקש כמיטב לשונו.

[411] דף מ"ח ע"א.

[412] עמ' ג"ן.

[413] דף צ"ו ע"ב.

[414] מע' ע' עמ' ער"ה.

[415] עיין להג"ר דוד עובדיה זצ"ל בספרו קהילת צפרו ח"ג עמ' צ"ג.

[416] שו"ת ויען יוסף ח"א סי' קל"ד, שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ר"ו, שו"ת משנה הלכות חי"ח סי' ר"ז, שו"ת אמרי אברהם אנגלרד חאו"ח סי' י"ח, שו"ת קנין תורה בהלכה ח"א סי' צ', שו"ת ווי העמודים ח"ב חאו"ח סי' ה'.

וראה גם בספר שפע חיים (להגה"ק בעל שו"ת דברי יציב זיע"א) עה"ת ח"ב פרשת חיי שרה שכתב וז"ל: "ואאמו"ר היה לו בקבלה מזקה"ק הישמח משה, לחש לעיה"ר, לא זכור לי בדיוק מה שהיה אומר אז כי הייתי אז קטן מדי מכדי להבין, אולם זאת זכורני היטב: כי ציוה להביא לו ספל מים וצלחת וכוס וכף, והיה שופך מן הספל לכוס, ומהכוס היה ממלא את הכף ושופכו לתוך הכוס השניה (או הצלחת), וכך עשה ג' פעמים, ואז היה פונה לאלו שעמדו סביבו ושואל האם לא טעיתי במנין, הבה ונמדוד שוב פעם, ואז היה מוצא לפעמים חצי כף יותר, וזה היה אצלו הסימן שאכן היתה עלי עין הרע, ולעתים היה מוצא כף רביעית שלמה, ואז היה אומר כי נראה שהיתה עין הרע חזקה וטוב כי לחשו עליה לבטלה, ואם היה מוצא חמש וחצי כפות היה מפליא את חוזק העין הרע שהיתה עלי. וראו בחוש כי יש בזה ממש." עכ"ל.

ושיטה אחרת קצת באופן הבדיקה והסגולה באמצעות מדידת מים שבכוס, עיין בספר סגולות אברהם עמ' רכ"ז.

[417] עפ"י המבואר בספר קרניים (המיוחס לרב הונא) מאמר י': "ואם תרצה להבין למה לא שלט עין הרע ביוסף, ממקורו בכולו, בסוד הפתחים והחלונות תמצאנו, והפתחים [שבהם סוד ביטול קליפת עין הרע] רמז דוד [המלך הפסוק:] אשתחוה אל היכל קדשך בכולו, וסוד הנחסר וכו'." עכ"ל עיי"ש. וכתב עפ"ז הרה"ק בעל בני יששכר בספרו רגל ישרה מע' ע' ד"ה עין וז"ל: "והנה יש קבלה מרב הונא למי שנפגע ח"ו מעין הרע לומר הפסוק ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, והכוונה כבר ידעת כי וכו'". עכ"ל, וע"ע בפנים בסמוך.

[418] תהילים ה' ח'.

[419] ספר רגל ישרה הנ"ל מע' ע' שכך יש קבלה בידו, וז"ל: "וקבלתי עוד אני הקטן, למי שאינו יודע לכוין זה הסוד, יאמר עכ"פ הפסוק ואני ברוב חסדך ובו' ארבעים פעמים, ויהיה ת' תיבות, ומבטל על ידי זה ר"ע עי"ן בגיטריא ת', ויאמר 'על דעת רב הונא'." עכ"ל.

[420] ספר טעמי המנהגים ענייני סגולות דף ט"ל ע"ב בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב זצוק"ל.

[421] קדושת יצחק ח"ג עמ' ת"ז.

[422] שו"ת בית הלל ליכטנשטיין החדשות סי' ע"א.

[423] ספר טוב עין הוא יברוך עמ' פ"ח, שכן מקובל בידי הזקנות בעיה"ק ירושלים ת"ו.

[424] רפואה וחיים פלאג'י פרק י"ב אות קנ"ח בשם הרב קרן הצבי.

[425] ספר עזרה בצרות הנדמ"ח עמ' רפ"ג.

[426] בספר כל משאלותיך פרשת מקץ כתב ששאלו את הגר"ח קנייבסקי זצ"ל על הגמ' ברכות דף ה', שאם רואה אדם שיסורין באין עליו וכו' יתלה בביטול תורה, והקשו מדוע לא אמרו שיתלה בעין הרע, והשיב הגרח"ק שבלא ביטול תורה עין לא תשלוט עליו, ועל ידי שיעשה תשובה יבטל גם את העין הרע. עכ"ד.

[427] ספר יסוד צדיק עמ' עד"ר עפ"י הרה"ק רבי שלמק'ה מזוייעהל זצוק"ל.

[428] רגל ישרה מע' ע' דף ל"ו ע"ד (במהדורת לבוב). אלא ששם משמע דלא סגי להסתכל, אלא צריך גם לכויון את הכוונות שהביא שם עיי"ש. ואולם בספר סגולות ישראל ליפשיץ עמ' ע' אות י"א הביא את דבריו בלי הכוונות, כלומר שהבין שגם ההסתכלות בציצית לחוד יש בה כדי להועיל, והביא שם גם מספר אגרא דפירקא אות רי"ד עיי"ש.

[429] הביאו מרן החיד"א זלה"ה בספר כף אחת סי' י"ב (וגם בכת"י הביא סגולה זו וכתב שהיתה סגולה זו רשומה בחנותו של הרמב"ם בעיר פיס בשם רב יהודאי גאון, והעתיק משם מוהר"ר אברהם סגרי זלה"ה). ומוהר"מ אסרוסי זלה"ה בריש ספר וישב משה ח"ג. והגר"י כדורי זלה"ה בצילומי כת"י קדושת יצחק ח"ג עמ' שט"ז.

[430] בכת"י כתוב "זאת" במקום "זה". וכך נכון יותר עפ"י הדקדוק. עכ"פ נראה דאין הנ"מ, דנראה דהעיקר הוא התוכן ולא המילים המדוייקות.

[431] בצפורן שמיר סי' י"ב אות ר"ו.

[432] ספר שרשי הסודות (עפ"י כת"י מהר"ם זכות) שער י"ז סי' כ"ב עמ' ד"ש (בקצרה). וצילומי כתב ידו של הרב יצחק כדורי זלה"ה – קדושת יצחק כדורי ח"ג עמ' שט"ו. ובעיקר הסגוליות של הפסוק "ויהי נועם" ביחס לעין הרע, הב"ט היטב היטב הב"ט בזוהר הקדוש ח"א דף טו"ב ע"א בענין סיבת אמירת "ויהי נועם" במוצאי שבת עיי"ש.

[433] אמתחת בנימין עמ' ע"א אות ו'. רפואה וחיים פלאג'י פרק י"ב אות ק"ז. סגולות ישראל ליפשיץ עמ' ע' אות י"א. עזרה בצרות הנדמ"ח עמ' רצ"ז (וע"ע שם בעמ' רצ"ח שהביא סגולה זו בגירסא אחרת קצת עם כמה הוספות בפרט בנוסח הבקשה).

[434] כן הוא בספרים הנ"ל, אבל בספר אדיר במרום להרה"ק מוהרדי"א מסקאליע זלה"ה בחלק הסגולות סי' תקנ"ד שכתב שקיבל שאמירת הפסוקים שהוזכרו בפנים עם ה"יהי רצון" מועילה נגד עין הרע, ולא הזכיר מענין המים, ומשמע שהמים אינו לעיכובא אלא שע"י המים הסגולה היא חזקה יותר.

[435] ספר עזרה בצרות הנדמ"ח עמ' רצ"ז. וע"ע בספר אדון הנפלאות עמ' ע"ר.

[436] דרך ישרה דף ע' ע"א. וספר זכרון יעקב יוסף מע' ע' דף צ"ח ע"א ומביא שכן נמצא בכת"י.

[437] ובאמת בספר רפואה וחיים שם כתב שמות אלו בסגוריים.

[438] מוהר"ר דוד אשכנזי זלה"ה בספר בית דוד מוילהרמסדורף דף ל' ע"א.

[439] וכבר רמז לזה בספר חרדים בהקדמה פ"ח (בביאור מעשה דנדרים דף ס"ו ע"ב) וז"ל: "ובקשו לי אשה שיודעת להסיר עין הרע וכו', הלכה ועשתה לו כדרך שעושין הנשים ללחך המצח." עכ"ל.

[440] ועיין פנקס קוזמיר עמ' קס"ז, וספר עזרה בצרות עמ' רפ"ג.

[441] שימוש תהילים כהן עמ' ע'.

[442] אדון הנפלאות עמ' רע"א.

[443] ממה שגילה המגיד למהר"י טאיטאצק זלה"ה כפי שהעתיק מוהר"ר מסעוד אלחדד זלה"ה בתוך סידור הרש"ש של היר"א ח"ג.

[444] כ"כ זקן המקובלים הגר"י כדורי זלה"ה בהסכמתו לספר "סדר מוצאי שבת השלם" לג"ר שמואל שמואלי שליט"א.