מקורות וביאורים:
א). עי’ מהר”ל מפראג בספר תפארת ישראל (סימן סו), שהוכיח להדיא שאין לעבור מהברה אשכנזית לספרדית וה”ה איפכא. ובסידור היעב”ץ כתב, שיש בזה גם משום הוצאת לעז על הראשונים. גם בשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סימן ט’, וח”ד סימן מז), יצא חוצץ כנגד אותם המשנים הברתם ועוזבים דרך אבותיהם. וכן הוא דעת החזו”א זצ”ל והביאו בשו”ת אז נדברו ח”ג (עמ’ קא). וכן דעת הגר”מ פינשטיין זצ”ל בשו”ת אגרות משה (או”ח חלק ג’ סימן ה’), דאותם המשנים את הברתם טועים הם. וכן העלה הגרצ”פ פראנק בשו”ת הר צבי (חאו”ח סימן ד’), וכ”כ בשו”ת ישכיל עבדי ח”ח (סימן כז). וכן שמעתי בשם הגרי”ש אלישיב זצוק”ל, דאין לבחורים ספרדים הלומדים בישיבות אצל בני אשכנז לשנות ולהפוך את הברתם. וכן העלה בשו”ת יבי”א ח”ו (סימן יא אות ד’ ה’), והוסיף, דבפרט אחר שהרבה פוסקים כתבו דהמבטא הספרדי הוא העיקר, וכמו שידוע שהגאון ר’ נתן אדלר זצ”ל רבו של החת”ס למד מבטא הספרדים, ומאז לא הרשה לשום אשכנזי שיעבור לפני התיבה בבית הכנסת שלו, אלא הוא עצמו היה יורד לפני התיבה במבטא ספרדי, וכן נהג הגאון בעל ההפלאה, וכמ”ש בשו”ת חתם סופר (חאו”ח סימן טו). ועל כן אין לספרדים לשנות מהמבטא המקובל בידם מימי קדם.
ב). אולם בדיעבד ודאי שאם התפלל במבטא של בני אשכנז שיצא ידי חובה ואפילו בקריאת שמע, שהרי אין זה לעיכובא, שהרי לא גרע מקרא ק”ש ולא דקדק באותיותיה שיצא ידי חובה וכמ”ש השולחן ערוך (סימן סב ס”א).
