להביע הכרת הטוב להקב"ה, וגם לנשמת הצדיק שהיה מליץ יושר אצל הקב"ה, הוא דבר רצוי כשלעצמו, אבל המיקום שהזכרתם, ליד קבר של צדיק, אינו מקום המתאים ל"סעודת" הודיה (הודיה הפה אפשרי וגם מצוה, אבל לא "סעודת" הודיה). בתשובה אחרת כתבנו שאסור לאכול ולשתות ליד קברים, מפני שזה מוגדר כקלות ראש (כלומר חוסר כבוד ראש הראוי). ובנוסף לגדרים הרגילים הקיימים בכל קברות ישראל כנ"ל, בקברות הצדיקים מן הראוי להקפיד ביותר לגשת באימה וביראה וברתת ובזיעה, ובהכנה נפשית המתאימה[1]. וכבר הזכרנו במקום אחר דיש משמעות ברשב"ם בבבא בתרא דף ח"ן ע"א ובכמה ראשונים שרק אדם חשוב מותר לו לגשת לקברות הצדיקים, וא"כ אע"פ שאנו מקילים להתיר לכל אדם, לכל הפחות יהיה ביראת כבוד ובהכנעה רבה כראוי, וח"ו לא יגרום לעורר קפידת הצדיק[2] על הזלזול בקודשת מקום קבורתו. ויש שכתבו[3], דאם מתנהגים בקלות ראש במתחם ציון הצדיק, נשמת הצדיק מסתלקת מקברה לגמרי, וממילא התפילות שמתפללים שם אינם מתקבלות.
וכל האמור הוא באופן שהסעודה היא באותו רשות שבו קבר בצדיק, אבל מה שנהגו אצל קבר "הצדיק מעג'ור" (רבי יצחק גברא בן יצחק זצוק"ל, הקבור בכפר עג'ור קרוב לבית שמש), שעושים את הסעודה סמוך לדבר אבל מחוץ למחיצות שמסביב לקברו (וזהו חלק בלתי נפרד מה"סגולה" לישועה בקבר הצדיק הזה, לומר שבלי נדר אם תהיה ישועה יערכו סעודת הודיה אצל קברו[4]), בזה שפיר דמי, כיון שאינו באותו רשות. וזכות ישני עפר יעמדו לכל קהל עדת ישראל לדבר ישועה ורחמים בפרט ובכלל, ולגאולה קרובה בב"א.
מקורות:
[1] וכבר התבטא הגראמ"מ שך זצ"ל בעל האבי עזרי (הובאו דבריו בקובץ ישורון כרך י"א עמ' תקס"ז): "כדי ללכת לקבר של הגאון [מווילנא], צריכים מורא כדי ללכת לשם, זו אדמת קודש". עכ"ל [הדברים נאמרו כאשר הציעו להגראמ"מ שך זצ"ל לנסוע בעצמו לציון הגר"א]. וכל שכן לענין קברות האמוראים והתנאים ולמעלה בקודש, ומודעת זאת מה שהביא מוהר"ש העליר זלה"ה בספרו כבוד מלכים בעמוד האחרון, וז"ל: "ומעיד אני באמת כי בילדותי שמעתי מרבנן קשישאי רבני הספרדים אשר אבותם ראו וספרו להם כי הרב הקדוש ר' חיים בן עטר זיע"א וכו' כשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש (פי' ציון הרשב"י), ירד מהחמור, והיה עולה על ידיו ועל רגליו, וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת, וכו'." עכ"ל,.
ואם כי לא ניחא לן להאריך בהעתקת ספרי תולדות, לתועלת הנושא לא אמנע טוב מלהעתיק בזה ממש"כ בספר רבינו האור לציון ח"ג פרק ע"א אודות הנהגת הג"ר בן ציון אבא שאול זצוק"ל, כי יש בדברים אלו הנאמרים באמת כדי להמחיש לאוזן שומעת מאי דרחמנא בעי בלבא לכל הבא אל הקודש להתשטח בקברן של צדיקים, ושם נאמר: "תחושה דומה [של הכנעה ויראה] הרגיש רבנו בבואו להעתיר בתפילה ליד קברות הצדיקים, באיזה שפלות רוח היה ניגש. כמה מרגש היה לראותו עולה במעלת הר מירון כשראשו מוטה לארץ, וכולו אחוז בשרעפים. פעם נסע עם ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל בלווית קבוצת תלמידים למירון וכו'. באמצע מעלה ההר, עצר ראש הישיבה, קרא לעבר רבנו: "חכם בן ציון, יאמר מעלתו כמה מילים". ננער רבנו ונענה: "כיצד אפתח פי ליד התנאים הקדושים, מי אני שאדבר בפני שוכני עפר בהר קדוש זה. קודם שבאים למערתם, צריך להרהר בתשובה." ופעם כשנכנס לאולם בית המדרש הסמוך לציון הרשב"י, פתחו לפניו האברכים בשירה לכבודה של תורה, כאב רבינו ומחה: "כאן ליד רבי שמעון, מי יכול קבל כבוד". ולא רק בקבר הרשב"י. פעם, סיפר רבינו על הסבא קדישא, רבי אליעזר אלפנדרי זצ"ל, שהבטיח קודם פטירתו שמי שיבוא על קברו בלב תמים, מה שיבקש ייענה. הציע התלמיד: "אם כן אקח את הרב ברכב, יעתיר על קברו. יפה תפילת החולה על עצמו." ורבינו הגיב: "כך, ברגע אחד [בתמיהה]. צריך הכנת הלב." ע"כ מהספר הנז'.
ובדומה לזה מובא על אודות הגה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זלה"ה בספר נר המערבי פרק ל"א, דהנה מידי שנה בשנה היה עולה על ציונו של בעל האור החיים הק' זיע"א ביומא דהילולא דידיה, ושנה אחת מחמת חולשה נשכח שהוא יום ההילולא עד אחר הצהריים, והצטער על זה מאוד וגער במשמשיו שלא הזכירוהו על דבר ההילולא, או אז אחד מאנשי הבית הציע שאפשר תוך זמן קצר להכין כלי רכב ויוכל הרבי להגיע לציון בו ביום עוד לפני השקיעה, ועל זה ענה לו הרבי בזה"ל: "וכי כך הולכים אל ה'אור החיים' הקדוש, הר צריכים הכנה רבה לקראת העלייה לציונו הקדוש ואין אדם יכול לגשת שמה כמו שהוא ללא שהכין את עצמו". עכ"ל.
ובספר ביתו נאוה קודש ח"ג (אדר) עמ' שכ"ח כתב דחדא זימנא עבר הגה"ק מהר"א מבעלזא זצ"ל ליד העיר ליז'ענסק, ושאלו את האדמו"ר זצ"ל אם ברצונו לעצור כדי להשתטח על קברו של הנועם אלימלך זיע"א, והשיב שלליז'ענסק צריכים לנסוע באופן מיוחד ולא דרך אקראי. ובהזדמנות כיוצא בזו הוסיף האדמו"ר זצ"ל כי "ללכת ולגשת לציון הרר"א, הלוא זקוקים להכנה מיוחדת ויתירה בכמכוון עוד טרם יציאה מהבית" עכ"ל עיי"ש.
ובספר לפיד אש סורסקי ח"ב עמ' תק"ז (בהערה) הביא עדות נאמנה שהגאון בעל שו"ת דברי יציב זלה"ה היטב חרה לו שבאים לקברות הצדיקים ללא ההתרגשות הראויה, ולא חלים ולא מרגישים קדושת המקום, והביא בשם ספר נחלה לישראל למוהרי"ז הורביץ זצ"ל ראב"ד אויהל (תלמיד החתם סופר) שגילה ברוח הקודש, כי הס"מ רצה לעכב שלא יבואו בני ברית לארץ ישראל, ולכן נצרכו מן השמים "להתפשר" שיבואו אבל לא יחושו מה שהיו אמורים לחוש במקומות הקדושים. עיי"ש.
ומובא בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ב"כאיל תערוג" גליון ס"ד, שהתבטא שהוא מתבייש לעמוד ליד הקבר של החזו"א, ומתפלא איך אנשים עומדים ומתפללים על ציון החזו"א ואינם מתייראים לעמוד קרוב כל כך. ע"כ. ושם בגליון ע"ג (וכעת נדפס גם בספר כאיל תערוג חלק עובדות והנהגות עמ' שנ"ח) נכתב: "וכשרבנו [הגראי"ל שטיינמן] (שליט"א) [זצ"ל] היה לפני כשלושים שנה בבית הקברות בצפת, על קברם של האר"י והב"י, והיה שקוע בשערפיו, ופתאום החל לרדת במרוצה עד למטה, ונפל כמה פעמים והמשיך לרוץ עד שיצא מהבית קברות. ולאחר מכן שאלוהו לטעם הדבר ואמר שפתאום התבוננתי היכן אני נמצא באדמת קודש ויראתי לעמוד במקום הזה, ולכן מיד ירדתי למטה. ומיני אז כשהגיע רבנו לבית החיים בצפת לא נכנס לפנים רק מתפלל מלמטה." עכ"ל. ובגליון קנ"ד עמ' ג' מובא עוד, שהבהיר הגראי"ל זצ"ל שלא נסע לקבר הגר"א מפני שמרגיש שאינו ראוי לעמוד קרוב לקברו, עיי"ש.
ובספר מרביצי תורה סורסקי ח"ז עמ' צ"ד, מובא על אודות עמוד ההוראה הג"ר שמשון אהרן פולנסקי מטעפליק זצוק"ל, שכאשר התקרב לקברו של הגה"ק מוהר"ר מנדעל מויטבסק זצ"ל בטבריה, כשהיה עדיין רחוק כמה אמות מהציון, געה בבכיה מחמת קדושת הצדיק, וכשהשתטח על הקבר בפועל, לא הצליח להוציא מפיו שום מילה מרוב ההתרגשות. ובספר יד אור החיים עמ' שע"ו מובא ג"כ על הגאון מטעפליק זצ"ל הנ"ל, שכאשר השתטח על ציון האור החיים הק' ביומא דהילולא, מרוב ההתרגשות התפרץ בבכי באין הפוגות למשך מחצית השעה, ואמר למלווהו שאילו הוא היה מבין גדולת הצדיק הטמון כאן גם הוא היה בוכה כמוהו. עיי"ש.
[2] דברים פשוטים. ובספר מעשה נסים מוגרבי תשע"ה ח"ג עמ' י"ט מייתי עובדה במי שהלך לבקר את ציונו של רבי יעקב אבוחצירא זלה"ה בדמנהור שבמצרים לשם "טיול" (כלומר כמו שמבקרים אתר היסטורי, ולא ע"מ להתפלל ולהשתטח), וכשחזר למלון ובא לשכב על מיטתו הגיע אליו נשמת רבי יעקב זלה"ה בהקיץ וחנק אותו עד שכמעט התעלף, וכן חזר ונשנה הדבר שוב. וע"ע שם המשך המעשה, ותמנ"ע היתה להרחיב כאן בהבאת סיפורי מעשיות.
[3] הגאון מהריא"ז מרגליות זצ"ל במכתב שנדפס בקו' התגלות קברות הצדיקים עמ' כ"ח.
[4] כך מקובל אצל הפוקדים את קברו, ואע"פ שאין "מקור" לזה, מ"מ הציבור מספרים ישועות רבות לעושים כן. ובאופן כללי שמעתי באומרים לי בשם הרה"ג ר' יעקב חיים סופר שליט"א, שבאופן אישי ראה ישועות גדולות בקבר הצדיק הנז', ועל כן פירסם את קברו לרבים.
