המקור הראשון לזה הוא בספרי חסידות, בס’ המידות להר”נ מברסלב (ערך בית חלק שני אות ח) כתב, סגולה כשנכנס לבית חדש לגור, יכניס לשם חרב או סכין או שאר כלי זין. וסימן לדבר: בחכמה יבנה בית כ’לי ח’מס מ’כרותיהם; חרבותיהם, מגורותיהם: ושנה דבריו שם [ערך סגולה ח”ב אות ט’].
ובאמת שיש לכך טעמים נוספים שהרי ידוע שהסכין מכרית את המזיקים, וכך מובא בס’ שיעורי טהרה [גרוס, פרק ל”ג עמ’ תרצ”ד] שיש סגולה בשם הגר”ח מוואלוז’ין שאשה שרוצה שלא תפיל, תקנה סכין ביום הטבילה, ותקחהו עמה לבית הטבילה, ובשעת המצוה תניחהו תחת הכר, ואח”כ תשאהו אצלה כל ימי עיבורה. [ובאחרונים כתבו שאפשר לעשות כן באולר קטן]. ובאחרונים סייעוהו ממה שמבואר בפוסקים שאשה שאירע לה ליל טבילה ובעלה אינו בעיר תניח סכין תחת הכר, וזה מה שכ’ הגרי”ח בס’ בן איש חי, שיש לילך עם סכין בבדיקת חמץ לסלק המזיקים. ובזה יובן גם מה שנזכר בשם הבעל שם טוב ז”ל, שסכין אין נותנין במתנה, הינו שאחד לא יתן לחברו סכין במתנה, והו”ד בס’ שיחות מהר”ן (אות ט’). מכל הנ”ל נראה שלסכין יש תכונה לסלק את המזיקין, שהסכין העשויה מברזל היא מכריתה את החיצונים.
ואפשר לומר טעם נוסף ע”פ מה שכתוב בס’ כל בו (סי’ לא כה ע”ג) ומשחיזין הסכין בכל ערב שבת, דהכי תניא בספרי וידעת כי שלום אהלך (איוב ה כד) זו השחזת סכין, ומצאתי כתוב בשם ספר חיי עולם (הוא ספר היראה לרבנו יונה אות שט) דמוכח לה מדכתיב והכינו את והוא כמו לאתים ולמזמרות (ישעיה ב ד). והובא בב”י [סימן ר”נ] וכך פסק הרמ”א בהגהת השו”ע [סימן ר”נ סע’ א’] שיש להשחיז הסכין בערב שבת, כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה (כל בו וב”י בשם ספר חיי עולם). ע”כ. גם בס’ משיבת נפש [שמות טז, ה’] הביא כן בשם הקדמונים ממה שנאמר בתורה [שם] “והיה ביום הששי והכינו”. שסמכו קדמונינו מכאן להשחיז הסכין בערב שבת שיהא מחודד יפה לחתוך בשבת שנאמר את אשר יביאו, את מלשון אתים שנאמר וכתתו חרבותם לאיתם וכו’ וכן וחניתותיהם למזמרות. ע”ש. והוא מדברי רבנו יונה הנ”ל.
מכל הנ”ל נראה שעצם הסכין שהוא מושחז בבית זה סימן לשלום בית, ומכאן הראיה להכנסת סכין חדשה לבית שמסתמא היא מושחזת כדבעי שזה סימן לשלום בית.
יהי רצון שתזכו לישוב טוב בבתיכם, ותשרה בו שמחה וברכה ברוחניות וגשמיות.
נתנאל ישראל אוחנה
