ישנה מסורת בשם ה"בעל שם טוב" זיע"א, שמי שעושה סעודה רביעים ("מלווה מלכה") עם לחם, ומדליק ארבעה נרות בסעודה, ועושה כן בקביעות כל מוצאי שבת, זוכה לדברים הרבה, והם:פרטים באופן קיום סגולת ארבעת הנרות:
א. זמן הדלקת הנרות
אפשר להדליק את הנרות לפני שמתחיל את הסעודה, אך לפי כמה מקורות יש מקום לדקדק בזה, קודם ליטול ידים, לאוכל מעט מן הלחם, לומר "דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא", ולאחר מכן להדליק את הנרות ומיד לבקש את בקשתו, ואז ימשיך את הסעודה לאכול שיעור כביצה (או לפחות שיעור כזית) מהלחם[2].
ב. כוונת (מטרת) ההדלקת הנרות
הדלקת הנרות איננה "לעילוי נשמת" צדיקים, אלא לכבוד סעודת מלווה מלכה (כלומר לפאר את הסעודה ע"י הנרות), והוא מכבוד יום השבת שמלווים אותו ביציאתו. אך יש שרצו לומר שההדלקה היא לעילוי נשמת צדיקים, ועיין בהערה[3].
ג. אמירת "דא סעודתא וכו'"
בתחילת הסעודה (לכאו' עוד לפני הדלקת הנרות) טוב לומר "דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא", ונראה דבזה מחזק את הסגולה בעהי"ת[4].
סגולות דומות:
ויש אומרים שבכל ארבעת הסעודות של שבת, ניתן להתפלל להקב"ה להנצל מצרתו בזכות הצדיק אשר אליו שייכת אותה סעודה (כלומר סעודה ראשונה בזכות אברהם אבינו ע"ה, סעודה שניה בזכות יצחק, שלישית בזכות יעקב, ורביעית בזכות דוד המלך)[5].
ויש לדעת שגם בלאו הכי סעודת המלכה מלכה הוא זמן מסוגל לתפילה[6]].
מקורות:
[1] הרה"ק ר' שמואל אברהם רבינוביץ (האדמו"ר ממעזיבוז) זיע"א בקונטרס אמרי א"ש (ניו יורק תשמ"ו) אות ב', וז"ל: "אומרים בשם אא"ז הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שמי שיטול ידיו לסעודה וידליק ארבעה נרות בכל מוצאי שבת קודש למלוה מלכה מובטח לו שדוד המלך ע"ה בוודאי נמצא שם, ולא יסתלק מן העולם עד שיראה דוד המלך ע"ה, ובאם יצטרך לישועה נחוצה היינו הוא או אחד מבני ביתו ח"ו חולה או שלא הולך לו טוב ח"ו ישמח את עצמו בהמלוה מלכה ויאמר רבונו של עולם הזכות של דוד המלך יגן עלי שאוושע בבקשה פלונית מובטח לו שהשי"ת יעזור לו. רק שיראה לקיים בכל יכלתו סעודת מלוה מלכה בכל שבוע." עכ"ל. ומובא בסידור צלותא דישראל (מהג"ר יהושע יוסף קורנבליט) עמ' תצ"ח. וכ"כ הראש"ל הגרי"י שליט"א בספרו ילקוט יוסף הל' שבת כרך א' עמ' תתקי"ח. וכ"כ בשו"ת דברות אליהו אברג'ל ח"ו סי' י"ג. וכ"כ ידידינו הגר"פ זביחי שליט"א בספרו תשית לראשו עמ' קס"ט בהערה (אלא דמה שהוסיף שם בגוף ההלכה, שזכות דוד המלך ילוה את האדם כל הזמן גם בעוה"ז – פרט זה לכאו' לא מוזכר במקור, וכנ"ל). וכ"כ בשו"ת דברי יצחק כדורי שער שבת קודש סי' י"ד בהערה.
ומעידים המשתתפים בסעודות "מלוה מלכה" הגדולות שהיה עורך הגה"צ רבי אברהם פיש זצ"ל ("הבנאי הקדוש"), שפעם אחת זכו כולם לראות שם את דמות נשמת דוד המלך עם כתר מלכות על ראשו, ליד הנרות שהיה מדליק שם לכבוד הסעודה.
[2] משמע מלשון הספרים הנזכרים, שהדלקת הנרות אמורה להיות אחרי שכבר נטל ידיו (וכמובן בירך וטעם מן הפת), אך מצד הסברא היה נראה דליכא קפידא בדא, ואפשר להדליק לפני שיטול ידיו, דהרי העיקר הוא שנתן יקר לסעודה ע"י שיהיו הנרות דולקות בעת האכילה. ומיהו מדברי תלמידי הגה"צ רבי אברהם פיש זצ"ל הנ"ל מתבאר שעיקר ההתנוצצות של דוד המלך ע"ה מתרחשת בעת הדלקת הנרות דוקא, ואח"כ הולך לו, ולכן בעת ההדלקה היה הגר"א פיש נאזר ביראת כבוד גדולה, מחמת נכחותו של המלך דוד, ואח"כ היה שמח טובא בשמחת הסעודה. ולפ"ז לכאו' צריכים להדליק דוקא אחרי אכילת כזית או כביצה מן הפת (כדי שתהיה ההדלקה בתוך הסעודה ממש), ותיכף לאחר ההדלקה יש להתפלל על הישועה הנצרכת לו וכנ"ל, ואז להמשיך סעודתו. [ובספר צדה לדרך, לחד מקמאי רבינו מנחם ב"ר אהרן בן זרח ז"ל תלמיד רבינו יהודה בן הרא"ש, במאמר ד' כלל א' סוף פ"ז, כתב וז"ל: "ובמוצאי שבת יוצאים מן המנוחה אל המלאכה, ולכן יש לו לאדם להדליק נר יפה יותר משאר לילות החול, ולהכין השולחן, ולזמר פסוקים של שמחה ורוח והצלה וכו'." עכ"ל. והובאו דבריו במטה משה סי' תקי"ב, ובאליה רבה סי' רצ"ט סקכ"ה, ועוד. ומבואר לכאו' ד"להדליק נר יפה" עבדינן טרם "להכין השלחן". ומיהו בצדה לדרך כמובן לא נחת לענין הנצרך לסגולת המשכת נפש דוד המלך ע"ה, וז"פ, ועכ"פ אף לדברי הצדה לדרך לא קפדינן שתהא ההדלקה דוקא לפני תחילת הסעודה, ואורחא דמילתא נקט כיון שבימיהם שלא היה מאור החשמל היו מדליקים נרות משחשיכה, כמבואר מלשונו דאף בימות החול היו מדליקין, ואין צורך להרחיב בכל זה].
[3] שלפי רוח הדברים (כלומר לפי משמעות לשון המקור שהוא דברות הרה"ק ר' אברהם שמואל ממעזיבוז זצ"ל), כוונת הדלקת הנרות צריכה להיות לכבוד הסעודה (כלומר לכבוד שבת מלכתא, שכעת מלווים אותה ביציאתה), ולא לעילוי נשמת צדיקים, ואף לא לעילוי נשמת ("לכבוד") דוד המלך ע"ה. ואולם בהערות לספר דברי יצחק כדורי הנ"ל, הבין המו"ל שיש להדליק כל נר (מארבעת הנרות) לעילוי נשמת צדיק אחר, ממה שיחפוץ, עיי"ש. ובמחי"כ הם דברי נביאות כי במקור לא מוזכר מזה כלל, ואפשר דבזה מגרע גרע שהרי לא הדליק לכבוד השבת אלא לעילוי נשמת הצדיקים (ומ"מ אפשר דאם מכווין גם לזה וגם לזה, אתי שפיר, וכגון שמדליק לכבוד הסעודה כדי שבזכות כבוד הסעודה יהיה עילוי נשמת לארבעה צדיקים, וצ"ע, ועכ"פ אם חפץ שיהיה ארבעת הנרות לעילוי נשמת, מסתבר שראוי שנר אחד לפחות יהיה לטובת נפשו הטהורה של דוד המלך ע"ה).
[4] בהתאם לכל הנאמר, כדי לעורר התנוצצות נפש דוד המלך ע"ה, לכאו' חשוב להקפיד נמי על מה שכתב מוהרח"ו בפרי עץ חיים שער השבת פי"ז דף צ"ט סוף ע"ד (וכן הוא בספר הברית מאמר י"א בסופו, ובכנפי יונה ח"ב סי' ג', ובשל"ה הק' מס' שבת פרק נר מצוה אות מ', ובכף החיים פלאג'י סי' ל"א אות ח"ן, ובבן איש חי ש"ב ויצא אות כ"ו, ועוד) לומר לפני הסעודה "דא היא סעודתא דדוד מלכא [משיחא]", דהדעת נוטה דיש בהנהגה זו צורך גם לענין לזכות לנוכחותו של דוד המלך, על דרך שמצינו בזוה"ק אמור דף ק"ג ע"ב לענין האושפיזין בחג הסוכות דצריך להזמינם בפיו (וכתב ביסוד ושורש העבודה שער י"א פרק י"ג דמשמע מלשון הזוה"ק דללא הזמנה אינם באים), וכן ע"ז הדרך לענין אליהו הנביא בברית מילה דנאמר בזוה"ק לך לך דף צ"ג ע"א "ויימא דא כורסייא דאליהו, ואי לאו, לא שרי תמן" ע"כ, והבן.
[5] כ"כ מוהר"ר רפאל כדיר צבאן זצ"ל בספרו נפש חיה ח"ב ויקהל אות ה', והביא מעשה ביהודי שהיה בסכנה גדולה, ואכל סעודות שבת, ובסעודה הראשונה התפלל שינצל בזכות אברהם אע"ה, ובסעודה השניה ביקש בזכות יצחק, בשלישית בזכות יעקב, וברביעית בזכות דוד, ובלילה נתגלו לו בחלומו שלושת האבות ודוד המלך ע"ה, ונתכווחו ביניהם "שכל אחד מהאבות רצה להציל אותו, אך דוד המלך עליו השלום התנגד להם וטענתו: אתם לא הצלתם אותו כשביקש עזרתכם, ועכשיו שבקש עזרתי אני באתי להציל אותו", וייקץ והנה חלום, ומאריך שם במעשה הישועה בדרך נס ופלא עיי"ש.
[6] בספר י"ג אורות חלק ב' מובא בשם הרה"ק רבי איציקל מפשעווארסק שאמר בשם הרה"ק ר' אלעזר מליז'נסק זלה"ה, שאמר שאחד משלולשת הזמנים שראויים ומוכשרים להתפלל בהם על כל הנצרך, הוא בעת סעודת מלוה מלכה.
