מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך אורח חיים סימן תרפ”ו, מתענים בי”ג באדר ואם חל פורים באחד בשבת, מקדימין להתענות ביום חמישי.
ואע”פ שאת כל הצומות דוחים ולא מקדימים, וכפי שאמרו חז”ל אקדומי פורענותא לא מקדימינן, ולכן צום תשעה באב שחל בשבת נדחה לאחר השבת. צום תענית אסתר שחל בשבת מקדימים אותו, הואיל וביום ראשון הוא פורים, וכמו כן צום זה איננו בבחינת פורענות אלא בבחינת זכר לתענית אסתר לזכור שהקב”ה שומע כל אדם בעת צרתו אם יתענה וישוב אל ה’ בכל כוחו.
כפי שכתב המשנה ברורה בטעם צום תענית אסתר בי”ג באדר, בסימן תרפו ס”ק ב’ בזה”ל:
מתענין בי”ג באדר – כי בימי מרדכי ואסתר נקהלו ביום י”ג באדר להילחם ולעמוד על נפשם והיו צריכין לבקש רחמים ותחנונים שיעזרם ה’ להינקם מאויביהם, ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין. שכן אמרו רז”ל שמשה רבינו ע”ה ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא”כ בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום ולכן נהגו כל ישראל להתענות בי”ג באדר ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ד’ בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם, ע”כ.
טעם אחר כתב הרמב”ם לתענית זו, שהוא זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר ‘דברי הצומות וזעקתם. ולדבריו צום תענית אסתר הוא זכר לתענית שלושת הימים שהתענו יהודי שושן על פי בקשת מרדכי ואסתר לפני שנגשה אסתר אל אחשוורוש להתחנן על ביטול הגזירה.
ואף על פי שאז צמו שלושה ימים, ואף על פי שאותם צומות היו בחודש ניסן ולא באדר, מכל מקום כשביקשו לקבוע תענית לדורות צמצמו את התענית ליום אחד מחמת החולשה, וכן לא קבעו את התענית בניסן משום שאין מתענים בניסן, אלא העבירוה סמוך לפורים. כן הוא בכל בו ובמהרי”ט.
טעם נוסף מבואר בדברי הכף החיים סימן תרפ”ט ס”ק ח’ בשם מגיד מישרים, שהתענית היא כדי להכניע את כח השטן מלקטרג על מה שאוכלים ושותים ושמחים בפורים.
