מקורות ונימוקים:
בזכריה פרק ח’ י”ט נאמר: “כה אמר ה’ צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו”.
“צום הרביעי”, זהו שבעה עשר בתמוז, שהוא חל בחודש הרביעי למניין החודשים. “צום החמישי”, הוא תשעה באב, שהוא חל בחודש החמישי; “צום השביעי”, זה צום גדליה, שהוא חל בחודש השביעי. “וצום העשירי”, זהו עשרה בטבת, שהוא חל בחודש העשירי.
ימים אלו נקבעו לימי תענית בשל מאורעות מצערים שאירעו בתאריכים אלו לעם ישראל: בשבעה עשר בתמוז מתענים על כי ארעו בו חמשה דברים קשים לעם ישראל: נשתברו הלוחות לאחר מעמד הר סיני, בטל קרבן התמיד לפני חורבן בית המקדש, הובקעה חומת ירושלים על ידי האויבים, נשרפה התורה על ידי אפוסטומוס הרשע והועמד צלם בהיכל על ידי רשעי ישראל.
מטרת הצום שתקנו חז”ל ליום זה, הוא לעורר את לבבות עם ישראל לצום ולעשות תשובה, לפשפש בכשרון המעשים, ולהעלות זכר למעשינו הרעים ולמעשי אבותינו שגרמו להם ולנו לצרות ומקרים קשים אלו. שעל ידי כך ניטיב דרכנו כפי שנאמר: והתוודו את עוונם ואת עון אבותם.
צום י”ז בתמוז איננו מתחיל מהערב, אלא חל רק במשך היום, מעלות השחר עד לצאת הכוכבים. במשך הצום אין איסור אלא על אכילה ו/או שתיה, בשונה מתשעה באב ויום הכיפורים.
כפי שפסק השו”ע או”ח סימן תק”נ סעיף ב’ בזה”ל: צומות הללו, חוץ מט’ באב, מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום.
חשוב לציין שלמרות שהצום מתחיל בזמן עלות השחר, מי שישן שינת קבע בלילה, אינו רשאי לקום קודם עלות השחר לאכול ו/או לשתות, אלא”כ התנה במפורש קודם השינה שבדעתו לעשות כן. כפי שפסק השולחן ערוך או”ח סימן תקס”ד בזה”ל: כל תענית שאוכלים בו בלילה, בין צבור בין יחיד, הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן שינת קבע, אבל אם ישן שינת קבע אינו חוזר ואוכל ולא שותה, אלא”כ התנה לאכול או לשתות.
