ואע"פ שהנוצרים שבנו את המבנה הנז' הם נוצרים מהזרם האבנג'לי פרוטסטנטי ניאופנטקוסטלי, שאינם משתמשים בפסלים לעבודה זרה ואפי' לא משתמשים בשתי וערב, כך שיש להניח שאין בתוך המבנה הנז' סמלי עבודה זרה, מ"מ היות והם מאמנים באלהות המשולשת שהיא ע"ז בשיתוף הרי דדינם כעובדי ע"ז[5], כך שכל ה"תפילות" והטקסים שהם עושים כולם הם לכבוד האליל המשולש, ולפיכך המבנה שנבנה למטרה זו וגם בפועל משמש ולמטרה זו – דינו כדין בית עבודה זרה לכל ענין, ואינו דומה להיתר כניסה למסגד מפני שהישמעאלים עכ"פ מאמינים באחדות האלקים.
ואנחנו מבינים את הכמיהה שלכם להיכנס למקום שנראה כמו בית מקדש, שיש בזה כעין תחושה שנבנה בית המקדש השלישי, וגם נדמה הדבר כאילו מצוה להכנס בו כדי ללמוד על צורת בית המקדש וכלי המקדש, אבל האמת שאפי' הלימוד עצמו שם הוא פסול, מפני שבניגוד להצהרות שכביכול הכל נבנה עפ"י התנ"ך ועפ"י הממצאים הארכיאולוגיים, למעשה הם לא הקפידו לבנות בצורה מדוייקת כלל (ורחוק מאוד מכל דיוק), לא המבנה החיצוני ולא מזבח הזהב וארון הברית, ובפרט שלא היה להם ידע נכון עפ"י חז"ל, אלא הם השתדלו שהמראה הכללי יזכיר בערך את המראה של בית שני ותו לא מידי (ואפי' שמו מוכיח עליו דלא קפדי, שהרי קראו לו "מקדש של שלמה" ובנו בדמיון בית שני), כך שאסור ללמוד מזה כ"ספר שאינו מוגה"[6], ובפרט שקרוב לוודאי שנתערב קודש בחול ושוזרו מושגים נוצריים בין מושגי בית המקדש, וממילא הוא כלימוד בספרי ע"ז[7] או לכל הפחות כלימוד בספרי כפירה[8]. וגם בלא"ה הרי אסור להיכנס לשם כאמור, ולימוד אינו נימוק להתיר[9]. וידועים דברי מרן החיד"א זלה"ה בספר ברית עולם סי' תל"ה, בשם זקנו מוהר"א אזולאי בעל החסד לאברהם זיע"א, שהנכנס לבית עבודה זרה הרי הוא בכנפי הסטרא אחרא של הטומאה, ומטמאים אותו מעט מעט, ולא ידע כי בנפשו הדבר, עיי"ש, ואכמ"ל. והנכם מוזמנים לבוא לביקור בארץ ישראל ב"מכון המקדש", ששם תוכלו ללמוד על צורת בית המקדש וכליו באופן המדוייק בעהי"ת, בקדושה ובטהרה, סמוך ונראה למקום שבו עתיד להבנות בית המקדש השלישי האמיתי.
ובענין המזוזות שקבעו שם, שקנו אותם מארץ ישראל, לא התברר אצלי המציאות, אצל מי הם קנו את המזוזות: האם קנו מזוזות כשרות שנכתבו ע"י סופרים כהלכה, או שקנו רק "דמוי" מזוזות (כגון מזוזות מודפסות וכדומה). וכי תימא דלא יתכן שסופרי יראי שמים מכרו להם מזוזות, אין בזה ראיה, דמסתברא שקנו מסוכן ואילו הסופרים לא ידעו מאומה מטיב העיסקה, ומה גם דאם יש חשש לאיבה, מותר למכור מזוזות לגויים[10]. לכן, במידה וקנו את המזוזות מסופרים שכתבו כהלכה, המזוזות בקדושתן הן עומדות[11], אלא שהן תלויות במקום שלכו"ע פטור ממזוזה.
מקורות:
[1] בראשונים כמלאכים ז"ל מצינו נימוקים שונים לאסור איסר את הכניסה לבית תיפלה של עבודת גילולים:
בתוס' בע"ז דף טו"ב ע"ב ד"ה וניזל, כתבו לדייק מהסוגיא שם (דף טו"ב), דמזה שהעדיפו לעבור על פתח זונה מאשר לעבור על פתח בית עבודה זרה, אנו למדין ד"דרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים כל מה שיכול" עכ"ל, וכמקור לאיסור זה מייתי להכי קרא דכתיב "ואל תקרב אל פתח ביתה" (משלי ה', ח'). עיי"ש.
והרמב"ם בפירוש המשניות פ"ק דע"ז מ"ד למד איסור כניסה לבית תיפלה של ע"ז, מכח "כל שכן" מדין איסור הכניסה לעיר שיש בה ע"ז והיו בה חנויות מעוטרות (כמובאר במשנה שם), וז"ל: "ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תיפלה שהוא בית עבודת כוכבים, בלא ספק אותו העיר אסור לעבור בה בכוונה וכו' ואם העיר דינה כן, קל וחומר דין בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו". עכ"ל. וכן מייתי המאירי בבית הבחירה ע"ז דף י"ב ע"ב ד"ה המשנה הרביעית.
ובחידושי הרשב"א בע"ז דף י"ב ע"א כתב עפ"י שיטת רש"י מיהא, דיש בזה איסור חשדא דחשיב אבזרייהו דע"ז, וז"ל: "וכל שכן שהוא אסור ליכנס לעולם בחצר ע"ז, ואפילו לדבר עם אחד מהם, מפני החשד. ואיפשר דאפילו על עסקי רבים ואפילו על פקוח נפשות אסור ליכנס שם, ויש להביא ראיה על זה מדאמר לקמן מעיין המושך מים לפני הע"ז לא ישחה וישתה משום שנראה כמשתחוה, ואוקימנא לה אפילו היכא דמאית אי לא שתי, וכל זה אינו אלא משום חשד הרואים, הכא נמי כיון דאיכא חשד ע"ז אפילו במקום סכנת נפשות אסור." עכ"ל. וכ"כ הריטב"א בחי' לע"ז דף י"א ע"ב ד"ה מתני' עיר. וכ"כ בנימוקי יוסף (הנדפס בשיטת הקדמונים) בע"ז דף ב' ע"א. וכ"כ באהל מועד שער או"ה דרך י' דף ל"א ע"ב.
וישנם ראשונים שטרחו לכתוב דבמקום נזק ממון או עכ"פ במקום פיקוח נפש מותר להכנס לבית תיפלה של ע"ז, ועכ"פ הנח"ה סובר"ת היא בדבריהם דבלא נימוקים אלו יש איסור בדבר, והלוא המה תוס' שאנץ בשבת דף קט"ז ע"א, ושו"ת הרא"ש כלל י"ט סי' טו"ב, ורבינו ירוחם תולדות אדם וחוה ני"ח ח"ג דף קס"ו ע"א, וספר פסקי תלמיד הרשב"א הל' מדורן של גוים סי' א', ואורחות חיים מלוניל הל' ע"ז סי' ו', וכל בו סי' צ"ז בשם רבינו פרץ, והטור יו"ד סי' קמ"ט, ושם בסי' ק"ן, ובדברי מרן השו"ע שם סע' ג', ועוד. וראה היטב בר"ן ע"ז דף ג ע"ב ד"ה וגרסינן, שנסתמך על דברי הרא"ש הנ"ל אע"פ שלא הזכיר להדיא מהנידון דנן.
ובספר חסידים סי' תל"ה כתב וז"ל: "כומר אחד היה חייב ליהודי כסף, וידע הכומר שלא ילך אחריו לבית התיפלות, וכשהיה הולך לתבוע חובו הלך הנכרי לבית התיפלות, ולא רצה היהודי לילך אחריו שם. איש אחד הלך בבית עבודת אלילים, ונתחרט, שאל לזקן להורות לו מה לעשות א"ל באיזה יום היה, כך וכך, בכל שנה באותו יום תתענה, וכן עשה. יהודי אחד הלך בחצר בית ע"ז, כשיצא שמע בת קול שאמרה ואותי השלכת אחרי גוך (מ"א י"ד ט') והתענה כל ימיו." עכ"ל.
ומרן השו"ע יו"ד סי' ק"ן סע' א' כתב: "מצוה להתרחק מדרך עבודת כוכבים ד' אמות". ע"כ. והיינו דברי התוס' הנ"ל עפ"י הגמ' בע"ז דף י"ז ע"א. ונקט לשון "מצוה להתרחק" משום דמיירי כשלא נכנס לתוך בית הע"ז אלא רק עובר ליד הפתח, אבל להכנס ממש אסור כמבואר מדברי השו"ע סוף סי' זק"ן הנ"ל שכתב וז"ל: "מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עבודת כוכבים ולהציל את עצמו", ומכלל דבלא שנתחייב מיתה, אסור להכנס.
ונהי דמור"ם בדרכי משה יו"ד סי' קמ"ט סק"א כתב ללמוד מדברי הרא"ש פ"ק דע"ז סי' ט' בשם רבינו יונה (שכתב דהאיסור ללכת לעיר שיש בה ע"ז אינו אלא כשעושים יריד ביום האיד הא בלאו הכי שרי), דיהיה מותר לעבור דרך חצר של עבודה זרה, ואפי' לדעת הרשב"א נמי מותר כיון שאינו אלא עובר שם כדי להגיע למקום אחר, ודלא כספר חסידים שכתב דאם עושה כן אין תפילתו נשמעת ל' יום, עכ"ד הד"מ עיי"ש [וכן פרס על המפה שם: "וכן המנהג פשוט לילך דרך אותו חצר למקום אחר, ומ"מ מדת חסידות הוא להתרחק מלילך בו אם יש לו דרך אחרת קצר כמוהו." עכ"ל]. ומ"מ כל דברי הרמ"א בזה אמורים לענין לעבור שם ע"מ להגיע למקום אחר, משא"כ אם רוצה להכנס לבית ע"ז לצורך שהייתו במקום עצמו, כגון לבקר את המקום ולראות את יופיו, זה אינו בכלל ההיתר כלל כמבואר מתוך דברי הרמ"א גופא, והדברים פשוטים.
והנה באורחות חיים מלוניל ח"א הל' ברכות סי' ס"ו כתב בזה"ל: "הנכנס בבית עבודת אלילים אומר אשרי שישלם לכם גמולכם". עכ"ל. ומשמע לכאו' דמותר להכנס לבית ע"ז. ומיהו כבר עמד על הזה החבי"ף זלה"ה בשו"ת חיים ביד סי' כ"ו, וכתב ליתוב"י דעת"א דמיירי דנכנס לשם משום פיקוח נפש, כשיטת הרא"ש בתשובה דמשום סכנת נפשות מותר. עיי"ש. ובשו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' י"א כתב לתרץ דמיירי במי שעשה קפנדריא דרך חצר שיש בו בית תיפלתם, כדעת הרמ"א (הנ"ל) דדרך העברה שרי (וע"ע שם אריכות בענין איסור הכניסה לבית עבודה זרה עיי"ש). ולפ"ז צריכים לומר דמש"כ האורחות חיים "בבית עבודת אלילים" לאו דוקא אלא הכוונה לחצר בית ע"ז, דכל המתחם קרי להו אינשי בית ע"ז כידוע, ועכ"פ אוקימתא זו מינח ניחא טפי מאוקימתא דפיקוח נפש, דהרי כתב הרמ"א הנז' "דכן המנהג פשוט" לעשות קפנדריא בחצרות בית ע"ז, אלמא דמילתא דשכיחא הוא. בין הכי ובין הכי, על זה הדרך אפשר נמי דמיירי במי שנכנס בלא יודעין שזו בית הנועד לע"ז, ואופנים דומים, והצד השווה שבהם שהאורחות חיים מורה ואזיל למי שהמציאות היא שנכנס בבית ע"ז, ולא מפני שמותר להכנס.
[2] הנה מחד גיסא, בתוס' ר"י הזקן על שבת דף קט"ז ע"א ד"ה ונחש, משמע דגדר האיסור להכנס לבית ע"ז הוא באופן שנראה שמודה לע"ז, משא"כ באופן שניכר שאינו כן, עיי"ש. והדברים עולים בקנה אחד עם נימוקו של הרשב"א אליבא דרש"י (וסייעתו) שהזכרנו לעיל, שהאיסור להכנסת לבית עבודה זרה הוא משום חשדא, ולכן ס"ל לר"י הזקן דאם נכנס באופן שניכר שאינו מודה לע"ז משרא שרי. ומעתה י"ל דאם נכנס כדי לבקר באופן שניכר שהוא לשם תיירות וטיול בעלמא, ליכא איסורא. ואולם כפי שהבאנו, רוב ככל הראשונים כמלאכים הביאו נימוקים אחרים לאיסור, וגם מרן השו"ע ביו"ד סי' ק"ן נקט כנימוק הסוברים דהאיסור נלמד מהפסוק "", ולא משום חשדא, וא"כ לא יועיל מה שניכר שהוא לשם טיול, ובפרט דמרן השו"ע שם כתב: "מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עבודת כוכבים ולהציל את עצמו" – ואילו הכניסה היתה מותרת כאשר ניכר שלא בא לעבוד ע"ז, היה אפשר להתיר הכניסה גם למי שנתחייב ממון ורוצה להציל את עצמו, ולא צריכים להגיע למיתה (ויש לדחות, ומ"מ הדין דין אמת וכנ"ל). ואף מור"ם (הנ"ל) לא התיר לעבור דרך קפנדריא אלא ב"חצר" הכנסייה אבל לא בכנסייה עצמה, ואם קפנדריא אסור על אחת כמה וכמה ביקור (כיון שבביקור יש לאדם ענין במקום עצמו ואינו רק מעבר בעלמא). וע"ע להלן בשם שו"ת יחוה דעת, ושם נקט להדיא דגם לשם טיול ותיירות אסור.
[3] כך היא המציאות, וגם מעיקרא נבנה למטרה זו, ואף מכונה באופן רשמי "כנסיית מקדש של שלמה".
[4] עפ"י מה שכתב הרמב"ם בסוף פרק י"א מהלכות מאכלות אסורות, שהנוצרים דינם כעובדי עבודה זרה ממש, וממילא הכניסה לבית התיפלה שלהם דינה ככל הנתבאר לעיל שאסור להכנס לבית עבודה זרה. וכן העלה מרן מלכא מוהר"ר עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' מ"ה.
[5] כדעת הרמב"ם שהבאנו לעיל. וגם לדברי הסוברים שבני נח לא נצטוו על השיתוף, כבר הטיב לבאר בשו"ת בנין ציון ח"א סי' ס"ג דאין זה יועיל לישראל שמצווים על השיתוף, דלגבי ישראל נחשבים הנוצרים כעובדי עבודה זרה ממש, ולכן בית תיפלתם דינו כבית ע"ז, עיי"ש, וע"ע בשו"ת יחו"ד הנ"ל בהערה ואכמ"ל.
[6] כתובות דף י"ט ע"א. וכמובן שהכוונה היא ללשון מושאל, כי אין האיסור דומה.
[7] שהוא איסור גמור כנפסק ברמב"ם פ"ב דעבודה זרה ה"ב.
[8] שעליהם נאמר בסנהדרין דף צ' ע"א שכל הקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעולם הבא.
[9] וראה בספר תפארת ציון עמ' פ"ז, שכאשר הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל רצה להביא דוגמא של לימוד תורה פסול, הביא כדוגמא ללמוד תורה בתוך כנסייה שיש בה מזוזות. עיי"ש.
[10] רמ"א יו"ד סי' רצ"א סע' ב'. ובשו"ת באר שבע סי' ל"ה. ואכמ"ל.
[11] שהרי לא עשו בהם פעולות של ע"ז אלא רק תלו אותם בפתחי המבנה, וגם לא נחשבות כ"תקרובת ע"ז" כיון שלא עשו שום מעשה של הקרבה אלא רק קבעו אותם על פתחיהם בתור חיקוי להנהגה היהודית.
