“מציצה” אם נחשבת כשתייה או כאכילה

לפקצ”ד הביאור הוא פשוט. דלענין הלכות שבת, הנושא הוא אם זה נחשב מלאכת סחיטה או לא, אז הביטוי “דרך אכילה” לא בא לאפוקי מהעובדה שזו שתיה אלא רק בא להגדיר שאין זו מלאכה (כמו שמצינו במלאכות אחרות שכל שהוא דרך אכילה אינו בכלל מלאכה, לדוגמא בורר אוכל מפסולת לאלתר מותר מפני שהוא “דרך אכילה” כמו שכתב בחזון עובדיה ד’ עמ’ ק”ח אע”פ ששם בוודאי שאין הכוונה שמעשה הברירה של אוכל מתוך פסולת זו אכילה ממש לענין ברכות שנברך על המעשה הזה, אלא שכל שהוא “דרך” של אכילה אינו מלאכה, והכא נמי הוא “דרך” של אכילה אע”פ שהוא שתיה). ואע”פ שאם הענבים הם מחוץ לפה כתב שם בחזו”ע שהזכרתם שנכון להחמיר כשיטת היראים סי’ ק”כ והאורחות חיים הל’ שבת סי’ י”ט ודעמייהו ז”ל, היינו משום שהם סוברים שאם הענבים אינם מתוך הפה והאדם מוצץ אותם דרך יניקה זו היא “דרך סחיטה” ואינו כמו מעשה של אכילה או שתיה שהיא הדרך הרגילה של בני אדם.

משא”כ לענין דיני ברכות, ששם הנידון הוא אם זו “אכילה” לאפוקי מ”שתיה”, בזה כתב מרן הגרע”י זלה”ה בשו”ת יביע אומר ח”ח חאו”ח סי’ כ”ה אות ו’ לחשוש שאם מוצץ את המוצק לתוך פיו באופן שבולעו כשהוא נוזלי, נחשב כשתיה ולא כאכילה. ודו”ק.