הנני להביא לפניך תקציר של 20 עצות וסגולות נפלאות לזכות בדין להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום ולזכות לשנה טובה ומתוקה!
בברכת גמר חתימה טובה
יוסף חי סימן טוב
מחה"ס "כרם יוסף" וסדרת "אשכול יוסף" עה"ת והמועדים
בהמ"ד גבוה לדיינות "ברכת אברהם"
ירושלים עיה"ק ת"ו
עצה א' – פסגת העצות תשובה!
הדבר ברור כי הפסגה לכל העצות והסגולות לזכות בדין, היא התשובה! לפרוש מעוונות שבידו, ולהתחרט על אשר עיוות, ולקבל על עצמו לעתיד שלא ישוב על חטאיו ופשעיו, ומהות כל עניין הימים הנוראים, הם לתועלת זו לשוב בתשובה שלימה. וראה בזה באריכות בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א). והנה יש להביא בזה מ"ש בסה"ק שהשבוע האחרון של השנה מסוגל לתקן את כל השנה כולה (מכתב מאליהו אלול, אות ס"ט), יום ראשון כנגד יום ראשון וכן על זה הדרך. ובעשי"ת מסוגל לתקן את כל ימי חייו (לב אליהו בשם הגר"א). ויש אומרים שהיום האחרון של השנה שקול כנגד כל השנה כולה ומסוגל לתקן את כל השנה, (חיי אדם קל"ח ה').
עצה ב' – הרהור תשובה
הנה אף מי שלא זכה לפני ראש השנה או יום הכיפורים להתקדש ולהיטהר, ולפרוש מכל עוונותיו ופשעיו, ולקיים סדר עבודת הימים הנוראים, לכאו' עדיין יש לו עצה על ידי שיהרהר רגע אחד בתשובה גמורה, כדרך שמצינו בגמרא קידושין (מט:), שאדם שאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, אפילו אם הוא רשע גמור מקודשת מספק, שמא הרהר תשובה בדעתו, דכיון שאמר על מנת שאני צדיק, רגלים לדבר שעשה תשובה, לכן חוששים לקידושיו, וכן פסק השו"ע (אבה"ע סי' ל"ח סעיף ל"א). וראה מה שהארכתי בזה בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א).
עצה ג' – תפילה
רבים ששיחרו לפתחו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בחודש הרחמים והסליחות להתברך מפיו, ולקבל מפי קודשו עצה לזכות ביום הדין, היה אומר שיש להתחזק בתפילה. אכן רוב עבודת הימים הנוראים היא בתפילה, כפי שתיקנו ויסדו הקדמונים, והוסיפו בתפילת עשי"ת בקשות ותחינות, על חיים וכתיבה וחתימה וכלכלה טובה. וגם עיקר עבודתנו בעצם ימי ראש השנה ויום הכיפורים היא בתפילה, נמצא שיסוד עבודתנו בימים הללו בתפילה. וראה מה שהארכתי בזה בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א).
עצה ד' – חיזוק במצות תפילין
הבית יוסף (או"ח סי' ל"ז) כותב בשם תשובת הרא"ש, שנו חכמים ליום הדין אם זהיר האדם במצות תפילין כף זכויות מכרעת, ואם פשע בהם כף חובות מכרעת, שאין לך גדולה בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין, שנא' "למען תהיה תורת ה' בפיך", ומבואר שגדולה היא מצות תפילין שיש בכוחה להכריע דינו של אדם לכף זכות. ועל כן בודאי המקבל על עצמו חיזוק במצות הנחת תפילין, ובקיום המצוה בקדושה וטהרה, ובכוונה שלא להסיח בהן בדברים בטלין, בודאי יהיה לזכות גדולה לזכות בדין. וראה עוד מה שכתבתי בזה בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א).
עצה ה' – צדקה
בנוסח תפילות הימים הנוראים אומרים: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", כדאיתא בפסיקתא דרב כהנא (פרק כ"ח). ובגמרא (ר"ה טז:), ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה. ומבואר שע"י צדקה יכול האדם בטל ולהעביר רוע הגזירה. וכן איתא בירושלמי (תענית פ"ב ה"א), א"ר אלעזר שלושה דברים מבטלים את הגזירה: תפילה (קול), צדקה (ממון), ותשובה (צום), שנא' (דברי הימים ב' ז' י"ד) "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, ויתפללו (תפילה), ויבקשו פני (צדקה, שנא' אני בצדק אחזה פניך), וישובו מדרכיהם הרעים (תשובה), ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם". וכבר נאמר (ישעיהו א' כ"ז), "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", וכן הוא אומר (שם ל"ב י"ז) "והיה מעשה הצדקה שלום". ועוד כתיב (שם נ"ד י"ד), "בצדקה תכונני". ושלמה המלך ע"ה אומר במשלי (י' ב'), "וצדקה תציל ממות". וכתיב עוד (שם ט"ז י"ב), "כי בצדקה יכון כסא", (וע"ש במלבי"ם). ובגמרא (ע"ז ד.), אמר הקב"ה אני אמרתי אפדה את ישראל בממונם. וראה עוד מה שהארכתי בזה בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א עצה ו').
עצה ו' – אמירת י"ג מידות בכוונה
הנה בגמרא ראש השנה (יז:) איתא, "ויעבור ה' על פניו ויקרא", אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה, אמר לו כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. ועל כן כתבו בסה"ק שמאחר ואמירת י"ג מידות בכוונה, סגולה מופלאה לכפרת עוונות, ראוי לאומרה בכוונה, ולהבין מה שאומר, ולא כמצות אנשים מלומדה, זאת ועוד שהרי כתב השערי תשובה (סי' תקפ"א א'), שאסור להזכיר י"ג מידות שלא בכוונה. וראה עוד מה שהארכתי בזה בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א עצה ז').
עצה ז' – לקיים סדר י"ג מידות ולהעביר על מידותיו
ידוע מה שדרשו חז"ל (ר"ה יז:) "ויעבור ה' על פניו ויקרא" אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפילה, אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. וכתב בספר ראשית חכמה (שער הענוה פ"א), בשם הגאונים שאין הכוונה לבד על עטיפת הטלית ואמירתן, אלא ע"י הדבקות במידותיו של הקב"ה וקיומם, אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ועובר על פשע, בבחינת מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום. וכן אמרו עוד בגמרא (ר"ה יז.), כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנא' "נושא עוון ועבר על פשע" למי נושא עוון? למי שעובר על פשע! וראה עוד מה שהארכתי בזה בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א עצה ח').
עצה ח' – מידת הענוה
הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר סי' ק"א), כתב דרך ועצה לזכות בדין על פי מה שדרשו רבותינו במסכת חולין (ה:) עה"פ בתהלים (פרק ל"ו), "אדם ובהמה תושיע ה'", אמר רב יהודה אמר רב אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה. ופירש רש"י, שמשימין עצמן כבהמה, דכאי רוח. כלומר שמתנהגים בענווה ושיפלות, כמו שפירש בתהלים (שם). והביא עוד את דברי הגמ' בסנהדרין (צב.), אמר ר"א לעולם הוי עניו ותחיה, אמר ר' זירא גם אנו שנינו כך במשנה, בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות נגעו. נמצא שאפלתו היא הצלתו, שכל זמן שאין כהן רואהו אין מטמא בנגעים. נמצא שהעניו אף שיש בו חטאים, אין מדקדקים בחטאיו, ואינו נענש עליהם, וכן הוא מאמר הנביא (צפניה ב' ג'), "בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה'", כלומר שאע"פ שמצד עוונותיכם יש לכם לירא מן הדין, מכל מקום הענוה תהיה לכם למסתור מפני אף ה'. וכן מדוקדק ברמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ג), שכאשר האדם מתנהג במידת הענוה היא סגולה עבורו להינצל בדין.
עצה ט' – לעורר רחמים על הבריות
עוד כתב הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (עמ' ת"ל), שיש עצה וסגולה לקראת יום הדין על פי מה שאמרו חז"ל (שבת קנא:), "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים י"ג י"ח), שכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמים עליו מן השמים, והביא דברי האור החיים שפירש שכל זמן שהאדם הוא בגדר טבע אכזרי, כמו כן יתנהג ה' עמו, שאין השם מרחם אלא לרחמן. ושזה היסוד לכל תפילותינו בקשת "רחמים" לפני המקום, "רחמנו כרחם אב על בנים". ועל כן כיון שהיסוד לכל תפילותינו הוא מידת הרחמים של מלך מלא רחמים, על כן חובה עלינו להתאזר במידת הרחמים, אחד כלפי חבירו, ולהרבות במעשים של רחמים עם הבריות, ואז אפשר לקוות שגם הקב"ה יתנהג עמנו ברחמים, שכך היא מידתו של הקב"ה שכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים.
עצה י' – לחוש אימת וחרדת הדין
צריך לדעת שמי שחש בראש השנה אימת וחרדת הדין הוא סגולה טובה עבורו להצלה בדין, הן מפני שעל ידי זה מתעורר ליבו לתשובה שלימה, והן מפני שאם אינו ירא מאימת הדין, הרי הוא כביכול כמורד במלכות שמים, כאילו אינו ירא מן הדין הגדול והנורא, שכולם עוברים לפני הקב"ה כבני מרון, מי למוות ומי לחיים. אבל מי שירא מן הדין הרי הוא מוכיח בעליל שמקבל עליו עול מלכות שמים, ואינו מזלזל בדין ומפשפש במעשיו, ועל ידי כל זה הרי הוא מעורר רחמים על עצמו, וסגולה גדולה היא עבורו לצאת זכאי בדין. והנה מי שחש אימת וחרדת הדין ביום ר"ה, הרי הוא ממליך את הקב"ה על עצמו באמת, כדברי חז"ל (ראש השנה טז.), אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. וכל עבודתנו בימי ר"ה הם להמליך את הקב"ה עלינו, ועל כן מי שחש אימת וחרדת הדין, הרי הוא מבטל עצמו וכל כולו לפני המלך היושב על כסא רחמים, ונותן להקב"ה כתר מלוכה. והארכתי בזה בחיבורי "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א עצה י"א), ושם נתבאר גם מה יעשה האדם ויחוש אימת וחרדת הדין. ונראה עוד שהעצה הטובה ביותר, הוא על לימוד המוסר בקביעות בכל ימות השנה לכה"פ כעשר דקות בכל יום, ישיג בזה השגות גדולות, ובכללן אימת וחרדת הדין.
עצה י"א – לב נשבר ונדכה
אדוננו דוד המלך ע"ה בתהלים (נ"א י"ט) אומר: "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה", ואמרו רבותינו בגמרא ראש השנה (כו:), כמה דכייף איניש דעתיה בר"ה טפי מעלי ליה. ואומר היה המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוונשטין זצ"ל (אור יחזקאל ב' עמ' קי"ח), שקשה לאדם לזכות בר"ה מפאת מעשיו, והתקוה היחידה שיש היא לזכות לנשיאת חן בעיני השי"ת ע"י לב נשבר ונדכה, שכאשר האדם בא לר"ה מתוך שברון לב, בהכרה שאין בו מאומה ואין לו כל סיכוי לזכות בדין, אז הקב"ה לא יבזהו ויקבל אותו ברצון. וראה בפרי מגדים (אשל אברהם סי' תקצ"ב סק"א) שכתב, שמעתי בשם הגאון רבינו חיים כהן ראפאפורט ז"ל אב"ד דק"ק לבוב והגליל, בביאור הפסוק "שומע קול שופר" פשוט, צדיק מעיקרא עליו נאמר "שמיעה". "ומאזין תרועה", היינו בעל תשובה שליבו נשבר, אותו שומע הקב"ה יותר מקרוב, על דרך "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ" (דברים ל"ב, א'), האזנה בקרוב, שמיעה מרחוק (תנחומא האזינו סי' ב'), "ואין דומה לך", היינו כי מלך בשר ודם אינו משתמש בכלים שבורים, אבל הקב"ה אדרבה שומע מקרוב קולו ותחינתו של לב נשבר, ודברי פי חכם חן.
עצה י"ב – המקבל עליו עול תורה ומעבירים ממנו עול מלכות
בספר לקט רשימות מביא מהמשגיח דלייקווד הגאון רבי נתן מאיר וואכטפויגל זצ"ל, שהעצה וההכנה ליום הדין להיות מונח בלימוד, וביאר את מאמר חז"ל (פ"ד דאבות), כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות, שאין הכוונה רק כפשוטו לעול מלכות בשר ודם, אלא טמון בזה גם כן עול מלכות שמים, על ידי שמקבל עליו עול תורה מסירים ממנו דין שמים, והוסיף שלכן מצינו לגדולי עולם שבאלול למדו בהתמדה גדולה יותר. וכן מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל היה מורה לכל השואלים במה להתחזק בימים הנוראים, ובפרט לקראת יום הדין ויוה"כ, שיש להתחזק בלימוד התורה, ולנשים היה מורה לומר תהלים. וביאר שמה שאנו אומרים בפילת הימים הנוראים: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", ומדוע לא נזכר לימוד תורה? והשיב כי לימוד התורה זה הדבר הראשון, ובלי זה לא מתחיל שום דבר. ועי"ל שלימוד התורה כלול בתשובה.
עצה י"ג – ניצול הזמן בימי ר"ה ויוה"כ לעבודת ה'
מרן רבינו עובדיה יוסף זצוקל"ה רגיל היה לעורר בימים הנוראים על קדושת הזמן וניצולו לעבודת ה' ושקידת לימוד התורה, שהיא הסגולה הטובה ביותר לזכות בדין. והוסיף שבימים הקדושים הללו ראש השנה ויוה"כ כל רגע ורגע חשוב עד מאד וסגולתו לאין ערוך, וצריך לנצל כל רגע פנוי לעסק התורה או קריאת תהלים. ועוד שמעתי מפ"ק שכל רגע ורגע פנוי בר"ה ביוה"כ כגון בעת מכירת העליות והמצוות לא יבטלו את הזמן, וכל מי שאינו מתכוון לקנות, יסלק דעתו ומחשבתו מהמכירות ויפנה ליבו לתורה לחטוף זמן זה לעסק התורה או קריאת תהלים וכדומה, והיה זועק על זה מנהמת ליבו שחבל מאד להפסיד כל רגע מקודש של יום הכיפורים, שהשגותיו גדולים לאין ערוך, וכך היה למעשה בבית מדרשו, שמכירת המצוות היו נמכרים בדקות ספורות ממש, למרות שהיו מתפללים עימו עשירי תבל ואילי הון. ובליל יוה"כ היה לומד בהתמדה מסכת יומא עד השעות הקטנות של הלילה, ואף בישיבתו תיקן ביוה"כ סדר אחד של לימוד בין התפילות, כמו שהיו נוהגים בתקופת הגאונים והראשונים.
ועל יקרת הזמן ביום החיתום מסופר כי ביוה"כ האחרון לחיי הגאון רבי יהודה ליב חסמן זצ"ל משגיח ישיבת "חברון" (סוף הקדמה לאור יהל), ירד אחרי תפילת נעילה לביתו, כי נחלש הרבה מהתענית, וירדו עמו מניין מהבחורים, והמתינו לתפילת מעריב, נענה המשגיח ואמר: בהפטרת מנחה קראנו שאמר יונה לאנשי האוניה, "שאוני והטילוני אל הים", ויש לדקדק למה אמר "שאוני והטילוני", היה לו לומר "הטילוני אל הים"? אלא היתה כוונתו להרוויח עוד רגע בחיים, כך עלינו להבין ולידע שנשאר עוד רגע של קדושת יום הכיפורים, ולא נאבד מרגלית יקרה זו בלא דעת!
עצה י"ד – לקבל קבלה טובה ואפילו קטנה
מסורת בידינו מהקדמונים, וכידוע מהרש"ש הקדוש (עי' פלא יועץ ערך ר"ה), שע"י שהאדם מקבל על עצמו קבלה טובה, הרי זו סגולה גדולה שינצל בדין להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום. ואפילו קבלה קטנה שיקבלו בלב שלם. עי"ז יש בכוחו לשדד ולשנות גזר דינו לחיים טובים ולשלום. וראוי שיקבל על עצמו בערב ר"ה, ואם עבר ר"ה יקבל על עצמו עד ערב יוה"כ, ואם איחר גם את זה, יקבל על עצמו עד תפילת הנעילה. וכן אמרו רבותינו במדרש שיר השירים (פרק ה') עה"פ "פתחי לי אחותי רעיתי", רבי יוסי אומר, אמר הקב"ה לישראל פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שעגלות וקרניות נכנסות בו. ועוד אמרו רבותינו, פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. וראה עוד מה שהארכתי בזה בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א עצה ט"ו).
עצה ט"ו – לדון כל אדם לכף זכות
כתבו בעלי המוסר עצה גדולה לזכות בדין ע"י שישריש האדם בליבו מידה זו לדון כל אדם לכף זכות, ובפרט בימים אלו של אלול והימים הנוראים, שעי"ז גם בשמים ידונו אותו לכף זכות, וכמו שאמרו רבותינו במסכת שבת (קכז:), הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומפורסם מה שכתבו בסה"ק שאין דנים את האדם למעלה בשמים עד שידון את עצמו בעולם הזה, וכפי שהארכתי בזה בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א עצה ט"ז).
עצה ט"ז – להשפיע תורה ויראת שמים לרבים
שנה אחת באלול דיבר הסבא מסלבודקה בשיחתו שהעצה הגדולה לימי הדין היא להעביר על מידותיו, אולם אחרי תפילת מעריב פנה אל התלמידים ואמר: "היות והעבודה בזה היא רבה והזמן קצר, לכן העצה המידית היא להיות ממזכי הרבים". וידוע יסודו של הגאון ר' ישראל סלנטר זצ"ל, בביאור מאמר הכתוב (דברים ל"ב ד'): "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא", וקשה אם ה' צדיק פשוט שהוא ישר, וביאר שלא כמידת בשר ודם מדתו של השי"ת, מלך בשר ודם כשדן אדם לדין ומתחייב מיתה וכדומה אינו מתחשב בצער משפחתו וקרוביו והורגו, אבל אצל הקב"ה גם אם כלפי שמים האדם חייב מיתה, מ"מ אם משפחתו זכאים ולא מגיע להם צער זה, אין הקב"ה נוטל נשמתו. וא"כ אדם שהוא מזכה את הרבים ומקושר לאחרים, ממילא זה גופא סגולה גדולה עבורו להינצל בדין, שגם אם ח"ו לפי מדין הזכויות שלו חייב מיתה או גלות וכדומה, מ"מ אם הוא מזכה את הרבים ומשפיע מתורתו ויראתו על אחרים, או מטיב עם אחרים ועושה עמהם חסד, ממילא הקב"ה דן אותו לחיים, כי הגם שהוא עצמו חייב, אבל יגרם לאחרים צער והפסד ממיתתו או מחוליו, והם לא ראויים לקבל עונש זה, לכך הוא נחתם לחיים טובים ולשלום. והארכתי בזה בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א עצה י"ז).
עצה י"ז – לגמול חסד עם הבריות
בסה"ק תומר דבורה להרמ"ק (פרק א') כותב, שיש בשמים בהיכל ידוע מלאכים ממונים לקבל גמילות חסדים שבנ"א עושים בעוה"ז, וכאשר מידת הדין מקטרגת, מיד אותם מלאכים מראים החסד ההוא, והקב"ה מרחם על ישראל מפני שהוא חפץ בחסד, ולכן למרות שהם חייבים, אם הם גומלים חסד זה לזה הקב"ה מרחם עליהם. וכמו שהיה בזמן החורבן שאמר הקב"ה למלאך גבריאל שהוא שר הדין והגבורה, בוא אל המלאכים בינות לגלגלים, ותקח משם גחלי אש לזרוק על ירושלים, להחריב את העיר ולהרוג את אנשי ירושלים, לפי שהיו עובדי עבודה זרה ולא שמעו לנביאים לחזור בתשובה, והיה הדין מתחזק עד שביקש לכלות את הכל, מפני שהתחייבו כליה, וגבריאל לקח את הגחלים, והמתין שש שנים אולי יחזרו בתשובה. כיון שלא חזרו בתשובה ביקש לזרוק את הגחלים, וכתיב בנבואת יחזקאל: "וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם" כלומר, אמר הקב"ה לגבריאל, הם גומלים חסדים אלו עם אלו, אם כן תצנן את הגחלים ויהיה תקומה לתושבי ירושלים, ולכן למרות שנחרב בהמ"ק ואנשי ירושלים הלכו לגלות, אבל חיו שם והולידו ילדים, וחלקם אפילו חזרו לבית שני, ואף שחטאו והיו חייבים עונש, מכל מקום כיון שהקב"ה אוהב חסד, ריחם עליהם בעשותם חסד. ומבואר כי עשיית חסד כוחה רב למחול העוון או להמתיק העונש, וסגולה גדולה הוא לזכות על ידה בדין. וכן איתא במסכת דרך ארץ (פרק ז'), אהוב את גמילות חסדים, כדי שתנצל ממלאך המוות. ובמסכת ראש השנה (יח.) איתא, "לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ובמנחה", אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מבית עלי היו, רבה שעסק בתורה חי ארבעים שנים, אביי שעסק בתורה ובגמילות חסדים חי שישים שנים. וגם בני הישיבות שאין יוצאים מפתח הישיבה, חובה מוטלת עליהם להיות ממזכי הרבים בתוך היכל הישיבה, הן בשקידתם שעל ידי כך מדביקים כך גם את כל הסובבים, ובייחוד על ידי שלומדים עם בחורים אחרים ומסייעים להם בהבנת הלימוד והעמדת הסוגיות על בוריים, וגם בחדר האוכל ניתן להיות ממזכה הרבים, הן על ידי שבשבתו על יד השלחן מעלה שאלה בלימוד, והן על ידי שדואג לאחרים לכדי חסרונם, ותן לחכם ויחכם עוד.
עצה י"ח – עניית איש"ר בכל כוחו
מפורסמים דברי רבי יהושע בן לוי במסכת שבת (קיט:), כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו קורעין לו גזר דינו אפילו של שבעים שנה, ואפילו אם יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו, ואמר ריש לקיש כל העונה איש"ר בכל כוחו, פותחין לו שערי גן עדן. ורש"י פירש בכל כוחו היינו בכל כוונתו, והתוספות הביאו דברי ר"י בשם הפסיקתא, במעשה דרבי ישמעאל בן אלישע, שכשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים, יהא שמיה רבא מברך "בקול רם", מבטלים גזירות קשות. ומתוך כל זה עולה על נס עצה נוספת לזכות בדין, להתחזק בעניין אמן יהא שמיה רבה. ויעויין עוד בחי' החת"ס (שם), שסגולת עניית איש"ר בקול רם ובכוונה, מכפרת אפילו על עוון חילול השם, שכפרתו במיתה. וראה עוד בספר "אשכול יוסף" מועדים (סימן י"א עצה י"ט).
עצה י"ט – פדיון נפש וייחוד ק"ס פרוטות ערב ר"ה
בספר שמש ששון (בדף קל"ג סוף ע"ד), מביא בשם ספר הכוונות של רבי מאיר בתייאי ז"ל, שקיבל מרבו הר"י ווילנא זלה"ה ככתוב בגיליון בספר בית מועד, שמורנו המהרח"ו ז"ל היה נוהג בכל ערב ראש השנה לעשות פדיון נפש. שבערב יום ר"ה היה מונה מאה ושישים פרוטות לפדיון נפש, והיה מייחד ושומר אותם, ואחר כך בערב יוה"כ היה עושה הפדיון עצמו, ועדיין שומר את המעות, ובערב סוכות היה מחלקם. וכתב שזה מ"ש בספר הכוונת, שהמהרח"ו ז"ל בערב סוכות היה מחלק הקופה, והכוונה על קופה זו של פדיון נפש ולא שהיה גבאי צדקה, וסיים: "והעושה פדיון באופן זה בודאי שמשלים שנתו". והוא כעין הפדיון כפרות שאנו עושים בערב ר"ה בכסף, ומחלקים את המעות לעניים או להחזקת תורה.
עצה כ"ה – אמירת מאה ברכות בכוונה בכל יום
כתב מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו ביאורים והנהגות (ימים נוראים עמ' ק"ל), הטור (סימן תקפ"א), סגולה לזכות בדין לימים הנוראים ולבטל כל גזירות קשות ורעות, על ידי אמירת מאה ברכות בכוונה, וכמו שכתב הטור (או"ח מ"ו) שדוד המלך ע"ה תיקן מאה ברכות כדי לבטל המגיפה שהיתה בימיו, וכמו שאמרו בגמרא מנחות (מג:) תניא היה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנא' (דברים י') "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך" אל תקרי מה אלא מאה. וכתב הרוקח (הל' ברכות סי' ש"כ ובפי' עה"ת דברים י' י"ב), שמאה ברכות אינם סגולה רק להינצל ממגיפה, אלא זהו סגולה כללית להינצל מכל המאה קללות, ועל ידן ישיג כל הברכות, וכתב שלכך נבנה בית המקדש גבוה ק' אמה. וכתב שם הגר"מ שטרנבוך באי לישנא: "ועד"ז קיבלתי מכמה גדולים זצ"ל שאמירת מאה ברכות בכל יום הוא סגולה גדולה להינצל מכל צרה, ולאו דוקא ממגיפה". וכן ייעץ מרן הגרש"ז אוערבך זצ"ל לגדול אחד שהיה חולה ל"ע, שיתחזק באמירת מאה ברכות בכוונה בכל יום. ויסוד העניין מפורש גם בב"ח (או"ח סי' מ"ו) שכתב, שאילולא המאה ברכות, יש סכנת מיתת מאה מישראל בכל יום. וכן מפורש בבעל הטורים עה"פ (דברים ו' ז') "בשוכבך ובקומך" שיש תגין על האות ק' כי על ידי אמירת מאה ברכות ינצל מצ"ח קללות, ועוד ב' גם כל חולי וכל מכה (שם כ"ח ס"א). ומקורו טהור ברוקח (שם), וכן על הפסוק (דברים ד' ד') "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" כתב הבעל הטורים שיש תגין על האות ק' של "הדבקים" רמז למאה ברכות שצריך לברך בכל יום. וכן הוה מרגלא בפומיה דמרן רבינו עובדיה יוסף זצוקל"ה שיש להזהר בזה ובייחוד בשב"ק שחסר כעשרים ברכות כדי להשלים למניין מאה ברכות, ולהשלימם על ידי אכילת מיני פירות ומגדים (כמבואר במנחות מג:), וע"י ברכות הריח וכדומה, וכן היה מנהגו להקפיד בזה ולספור את הברכות, כמו שדקדק הגרי"ז מלשון הרמב"ם (פ"ו מהל' תפילה הט"ז) שבשבת צריך למנות את הברכות שמוסיף כדי שיהא בטוח שהגיע למאה ברכות, וביוה"כ שחסרים כשלושים ושלוש ברכות, היה מנהגו לעלות לתורה למפטיר בשחרית ובמנחה ומוסיף במהלך היום ברכות הריח, כדי להשלים למאה ברכות. וכתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א שזה חלק מעבודת הימים הנוראים בהמלכת השי"ת וקבלת עול מלכות שמים, על ידי אמירת מאה ברכות בכוונה.
וכבחיבורי אשכול יוסף מועדים סימן י"א הבאתי שם עוד חמשה עצות בהרחבה, בנוסף למה שנתבאר שם עוד בליבון כל הסגולות הנ"ל במקורם וטעמם.
