מקורות ונימוקים:
מ”ש שיש לעשר ללא ברכה, הוא מפני שדעת הרמב”ם (פ”א מהל’ מעשר הלכה י’) דאילן שנטעו בתוך הבית פטור מתרומות ומעשרות משום שנא’: עשר תעשר אץ כל תבואת זרעך היוצא “השדה”. ובית אינו בכלל שדה עכ”ל. והוסיף, ויראה לי שחייב במעשר מדרבנן. אולם הראב”ד השיג שאינו חייב אף מדרבנן בתוך הבית.
ובטעם הדבר ראה בחזו”א (מעשרות סי’ ז’ סק”ה) דעיקר פטור בית הוא משום שמנוע את השמש ואת הטל. ולפי”ז באדניות אלו אם עיקרם בפנים אף שמקצתם בחוץ מ”מ עיקר היניקה היא ממקום פטור. ומשום דסו”ס אינו כגדל בשדה ומשום שיש לו גג ומחיצות מסביב. ועוד, דלדעת כמה פוסקים אין יניקה בכה”ג (ובפרט אם מונח על צלחת זכוכית וכיוצ”ב). והוי כגדל בעציץ שאינו נקוב, שאין לחייבו מן התורה. וכיון דהוי ספק ופלוגתא בדרבנן יפריש ללא ברכה.ועי’ עוד בספר משטי ארץ (פ”א או’ טו ואילך).
ולענין ברכה, יש לברך עליהם כברכה הראויה להם וכפי שגדלים בקרקע, וכמ”ש הרש”ש בחידושיו לפסחים (לו:), ועיי”ש שהעלה כן גם גבי דברים דאורייתא כחלה ומצה והוכיח כן מגמרא מפורשת. וכ”כ בספר קרן אורה (מנחות ע.) שמלשון המשנה (ברכות מ:) על דבר שאין גידולו מן הארץ, מברך שהכל נהיה בדברו, משמע שעל הגדל בעציץ שאינו נקוב, מברך בפה”א, שמ”מ גידולו מן הארץ הוא. וע”ע בשדי חמד (כללים מערכת כ’ כלל ק), ובשו”ת שבט הלוי ח”א (סי’ רה בהערות לסי’ רד), וכן נקטו עוד אחרונים רבים הב”ד ופסק כוותיהו בספר חזו”ע – ברכות (עמ’ קיב). וכ”ז הוא לאפוקי מדברי החיי אדם (כלל קנב או’ א’), שכתב להסתפק בזה, דשמא כיון שגדל בעציץ שאינו נקוב לא מיקרי פרי ולא מיקרי עץ. וע”ע בנשמת אדם (כלל נא סימן ה’) שהעיר על עצמו מדברי השו”ע הנז’ בהלכות ערלה, ובמה שיישב.
