מקורות ונימוקים:
כן מבואר ברמב”ם (הלכות ממרים פרק ג הלכה ג) וזה לשונו:
במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו, אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואף על פי ששמע אח”כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם] כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה.עכ”ל. ומבואר בדבריו שאם ידע מהדת והיה זריר לאחוז בדרכי אבותיו ופרק מעל צווארו עול מצוות, אין לו דין וגדר של תינוק שנשבה. וכן כתבו אחרונים רבים ראה בספר פסקי תשובות ח”א (סימן נה הע’ 148). בשם ספרים וסופרים.
ומ”ש דאם מתבייש לחלל שבת בפני אדם גדול, ההינו ע”פ מ”ש הריטב”א בעירובין (סט:), והובא להלכה במ”ב (או”ח סי’ שפה סק”ו).
ומ”מ לענין קדיש בכל אופן ניתן לומר עליהם קדיש, וכמ”ש בשו”ת חתם סופר (סי’ שכו) ובשו”ת יד יצחק ח”ג (סימן קמט), ובס’ הליכות שלמה – אוירבך (הל’ תפלה עמ’ רכו).
ויהי רצון שהק”ב יערה רוח טהרה עלינו, אמן.
