מקורות:
לפקצ”ד יש רגליים לדבר לומר שמרן רבינו עובדיה יוסף זלה”ה קורא ל”בעוד יום גדול” כל שהוא יותר מחצי שעה לפני השקיעה, כפי שניכר בהליכות עולם ח”א ריש עמ’ רכ”ג, וז”ל: “ואם התפללו מנחה בעוד היום גדול, לכתחלה לא יעלו הכהנים לדוכן כל שהוא קודם חצי שעה לפני השקיעה” עכ”ל הזהב, ודו”ק. וכך מסתבר, דקפידת חכמי ירושלים היא שלא תהיה מנחה של עשרה בטבת “סמוכה” לשבת, מפני כבודו של השבת, וכל שהוא יותר מחצי שעה – לאו “סמוך” מקרי, ואין הכרח מצד הסברא לומר שיש צורך להרחיק דוקא מלפני פלג המנחה. ואע”פ שאין ראיה לדבר, עפ”י רוב דרכו של מרן הגרע”י לפרט היטב את ההלכה, כך שאילו היה מצריך דוקא מנחה גדולה היה כותב “מנחה גדולה” שהוא גדר ברור וקצר ופשוט ולא היה נצרך להשאיר בגדר “בעוד יום גדול”. וכל שכן שתפילת מנחה גדולה ביום תענית שבלא”ה לא אוכלים סעודת צהריים אינו לכתחילה לפי מה שהעלה מרן מלכא מוהרע”י זיע”א. כנלע”ד הגם שאין לאל ידינו אות ומופת שאין עליו תשובה בענין זה.
