מי שלא אוהב יין כיצד יקדש ויבדיל?

מקורות וביאורים:

מי שאינו מסוגל לשתות יין כיצד יקדש ויבדיל

א). ראשית כל צריך לדעת שאשה חייבת בקידוש ג"כ כמו האיש ולכן מותר לכתחילה לאשה לערוך את הקידוש וכמ"ש השו"ע (סימן רעא הלכה ב'), נשים חייבות בקידוש אף על פי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא משום דאיתקש זכור לשמור, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה, ומוציאות את האנשים, הואיל וחייבות מן התורה כמותם, ע"כ. ומבואר שנשים יכולת לקדש על היין בשבת ולהוציא את שאר בני המשפחה, וכן הסכימו הט"ז והמג"א ושאר האחרונים. ועי' במשנה ברורה (ס"ק ד') שכתב מכל מקום יש להחמיר לכתחילה שלא תוציא אישה אנשים שאינם מבני ביתה שהדבר נחשב דזילא מילתא. ולפי"ז היה נראה באם הם בבית לבד בלי אורחים רק עם בני ביתם, שעדיף שהיא תקדש ותשתה רוב רביעית. וגם לענין הבדלה סתם השו"ע (סי' רצו סעיף ח') דנשים חייבות בהבדלה.

ב). אבל בנד"ד שאינו נוח לו בכך שאשתו תעשה קידוש לפני ילדיו, לכאורה היה נראה שיכול לעשות את הקידוש בעצמו, ויתן לאשתו או לאחד מילדיו לשתות מהיין כמלא לוגמיו, וכמבואר בשו"ע (סי' תקנט סעיף ז') גבי ברית בט' באב שמטעימים התינוקות. ויקפיד שישתו מלא לוגמיו דבלא"ה לדעת כמה פוסקים לא יצא י"ח קידוש כלל, וכ"פ המ"ב (ס"ק סד) וכ"ד הרב חזו"ע – שבת ח"ב (עמ' נח) וכסתימת מרן ודלא כמ"ש בשו"ת אור לציון ח"ב (עמ' קפב).

אמנם אם יעשה כן יפסיד דעת הגאונים שהרי קיימ"ל כדעת הגאונים דס"ל צריך שהמקדש בעצמו ישתה מלא לוגמיו, ומרן השו"ע (סי' רעא סעיף יד) כתב דראוי לחוש לדבריהם בקידוש הלילה שהוא דאורייתא, ועיי"ש בביה"ל (ד"ה שאם) דהיינו שישתה מלא לגומיו. (ולענין הבדלה ראה מה שהארכתי בספרי תורת מאיר ח"א סימן לד שא"צ לחוש לדעת הגאונים).

ג). ואף שבלילה יש עוד עצה טובה, והיא שיקדש על הלחם, וכמ"ש הרמב"ם (פרק כט מהל' שבת ה"ט) שאם היה מתאווה לפת יותר מהיין, הרי זה נוטל ידיו תחילה ומברך המוציא ומקדש, ואחר כך בוצע ואוכל, ע"כ. והביאו מרן בב"י (סימן רעב). אמנם משמעות דברי המג"א (שם סק"ט) שיש לו לדחוק עצמו לקדש על היין, וכדי לחוש לדעת רבינו תם דאין מקדשין על פת. וגם מרן הב"י שכתב דטוב לקדש על היין גם אם הפת חביבה לו, היינו כשאינו שונא את היין, אבל אם אין היין מקובל עליו, רשאי לכתחילה לקדש עליו. וכ"כ להדיא הביה"ל (ד"ה ואם יין). אולם יעויין בשו"ע הרב (סעי' יב) דלכאו' פליג.

אמנם גם בזה לא ניחא ליה להאי גברא לנהוג כן בקביעות, וגם משום חינוך ילדיו הקטנים שלא יראו קידוש בקביעות אינו רוצה לנהוג כן. ועוד שבהבדלה אכתי לא יצילנו שהרי אין מבדילין על הפת וכמ"ש השו"ע (סי' רצו סעיף ב').

ד). ולכן היה נראה שיקדש ויבדיל על היין וישתה מעט, וייתן לאחד מבני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך לשתות מלא לוגמיו או שאשתו תשתה מלא לגומיו גם בהבדלה, ואע"ג שלכתחילה אין נוהגות הנשים לשתות מיין ההבדלה, בכה"ג אם היא מבנות ספרד תשתה.

וכן כתב הכף החיים (סי' רעא ס"ק פו) שאם שונא יין או שהוא מזיקו, יטעום מעט ויתן לאחר לשתות כמלא לוגמיו ולא יחוש לדעת הגאונים. וכ"כ הגר"ז (סי' רעב סעי' יב). ובס' שש"כ (פנ"ג סעי' ה'). וע"ע בס' פסק"ת (סי' רעא הע' 339).

ה). אולם שוב בינותי, שהרי אם ברכת הגפן שבקידוש ובהבדלה הוי ברכת הנהנין הלא קיימ"ל שמי שאינו אוהב מיני מאכל או משקה, אינו מברך עליו. ראה בשדי חמד (ח"ו עמ' 450), ובמ"ב (סי' רד ס"ק מח) שאם אין לו הנאה אינו מברך כלל. אלא שמדברי השו"ע (סי' תעב סעיף י') גבי מי ששונא יין או מזיקו אפ"ה ידחק עצמו, ומשמע נמי דמברך עליו ברכת הגפן. וכן סתימת הראשונים. שו"ר שכבר עמד בזה הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי' יח או' ו'), וכתב לחדש מכח זה שברכת הגפן היא "ברכת השבח", על עצם זה שהזמין לו הקב"ה את היין לקיים בו את המצווה ולפיכך גם מי ששונא יין מברך עליו. (וע"ע בשו"ת חזו"ע- פסח סימן ה' שדן גבי מי שהיין "מזיק" לו אי מצי לברך. אולם כששונא י"ל דלא מברך).

אולם כבר הארכתי בספרי תורת מאיר ח"א (סימן לא) להוכיח בצורה ברורה מכמה מקומות בשו"ע (סי' רעא סעי' ד'), שברכת הגפן שבקידוש גדרה "כברכת הנהנין שבחובה" ולא כברכת המצוות וגם לא כברכת השבח ולפיכך גם אם החסיר ברכת הגפן, יצא ידי חובת קידוש וכמבואר במג"א (סי' רצו סק"י), ובמ"ב (ס"ק לג).

ו). ולפי"ז אין הכי נמי אם שונא יין ואינו מסוגל אפילו לטעום מעט נראה דאינו יכול לברך לקדש ולברך ברכת הגפן, ולכן יקדש (מפני כבוד המשפחה) ויתן לאשתו או לאחד מב"ב לשתות רוב רביעית, ומצינו להדיא ברמ"א (סי' רעב סעי' ט') דמהני, ואע"ג שהרב מג"א (סק"ט) פקפק בזה מכח דברי הגאונים הנז' בשו"ע (סי' רעג סעי' ד') דאינו מוציא למי שאינו בקי, מיהו כבר כתב הביה"ל (סי' רעג ד"ה והוא) בשם הפרי חדש דאי"ז אלא לכתחילה. וכ"כ הגר"ז (סי' רעב קונט"א סק"ב) שכל האחרונים הסכימו לרמ"א ושהמג"א יחיד הוא בדבר זה. ועוד שכבר חילק שם הגר"ז חילוק ברור בין דברי הרמ"א לגאונים הנז' בשו"ע בסי' רעג, יעו"ש. ועוד, דהיכא שאינו יכול שאני גם לדעת מרן השו"ע. וע"ע בכה"ח (ס"ק נח) בשם הא"ר.

אולם אם בטעימה מעט לא מצאה קפידא לנוח ובפרט במיץ ענבים, א"כ יטעם מעט ואשתו או אחד מבניו (שהגיעו לחינוך) ישתו רוב רביעית בין בקידוש ובין בהבדלה.