מקורות ונימוקים:
כתב הרמ”א בהגהתו לשו”ע או”ח סימן תרצ”ב סעיף ד’, אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפי’ התענית קשה עליו.
מקור דבריו הם דברי תרומת הדשן סימן ק”ט שכתב אין נראה לי להתיר למי שקשה לו להמתין, ‘לטעם מעט’ קודם קריאת מגילה, ולהמתין עד שיבוא לו הקורא. כדאמרינן פ”ק דברכות דף ד’: לא יאמר אדם אוכל קימעא ואשתה קימעא ואח”כ אקרא ק”ש ואתפלל, עד כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ונראה דכ”ש לענין קריאת מגילה דחיישינן שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאתה, שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאתה חובה טפי, שהרי כל המצות נדחות מפניה.
אולם המגן אברהם ס”ק ז’ כתב לעיין למה שהביא בסימן תרפ”ז בשם רא”מ דס”ל דלגבי מגילה אמרינן איידי דחביבא לא אתי למפשע, ומה”ט לא אסרו ללמוד כמו גבי בדיקת חמץ עכ”ל, א”כ ס”ל דקיל מק”ש וחמץ והנה כיון דבק”ש וחמץ שרי טעימה כמ”ש סי’ רל”ה ותל”א ק”ו כאן. ועוד דעיקר קריאת המגילה ביום, ונ”ל דמש”ה שינה רמ”א לשונו וכתב אסור לאכול וכו’ משמע דטעימה שרי, ומ”מ אין להקל אלא לצורך גדול.
מבואר בדברי המגן אברהם שלמרות שדייק מדברי הרמ”א שלא פסק כדברי תרומת הדשן, אלא התיר טעימה ואסר רק אכילה, בשונה מדברי תרומת הדשן שאסר אף טעימה. אמנם כתב המגן אברהם, שלא התיר הרמ”א טעימה אלא במקום צורך גדול.
אולם בשו”ת יביע אומר חלק ט’ או”ח סימן ס”ז הוכיח מדברי פוסקים נוספים שטעימה מותרת אף לכתחילה, ורק אכילה אסורה. כפי שכתב בשו”ת בשמים ראש סימן ע”ד, ובספר עוד יוסף חי למהר”י זרקא ברכות ד:, שטעימה מותרת אף לכתחילה. וכתב שלא כתב המגן אברהם שלא להקל אלא לצורך גדול, אלא לחומרא בעלמא.
וכתב עוד, שלמרות שהמהר”ח פלאג’י בספרו מועד לכל חי סימן ל”א אות ע”ז כתב בזה”ל: אפילו דקשה לו התענית לא יטעום קודם קריאת המגילה, ע”כ. אינו יודע מניין זו לו, הרי מכל הפוסקים מוכח שטעימה מותרת מן הדין אפילו לכתחלה. וכתב שעכ”פ אם קשה לו התענית בודאי שיוכל לטעום, דלא עדיף מקריאת שמע ובדיקת חמץ, וכן עיקר. ודלא כהגר”ח פלאג’י הנ”ל.
שיעור טעימה היינו שתיה או אכילת פירות ככל שירצה, ואכילת פת או מזונות עד שיעור כביצה.
אמנם כיון שנחלקו הפוסקים בדבר ודעת תרומת הדשן לאסור אף טעימה, וכן דעת מהר”ח פלאג’י ועוד, לפיכך יש עניין להחמיר בדבר, וכן כתב בספר חזון עובדיה פורים, הלכות מקרא מגילה אות י”ז, שהמחמיר שלא לטעום כלום תבא עליו ברכה, ומי שיושב בתענית וקשה לו להישאר בתענית ליל י”ד בפורים דפרזים עד אחר קריאת המגילה, יטעם פחות מכביצה פת או עוגה, או יטעום פירות אפילו יותר מכביצה.
כן כתב בפסקי תשובות חלק ו’ סי’ תרצג אות ח’, שיש להתיר טעימה למי שחלוש דווקא, אבל אדם בריא אין לו לאכול ולשתות כלום עד אחר קריאת המגילה.
כן כתב בילקוט יוסף מועדים הלכות מקרא מגילה סעיף מ”ב. “אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ואין חילוק בזה בין קריאת המגילה של לילה לקריאת המגילה של יום. ולכן יזהרו הנשים שלא לאכול ביום פורים עד שיבואו בעליהן מבהכ”נ לקרות להן המגילה ולצאת ידי חובתן. ומכל מקום מותר לטעום פירות קודם קריאתה, וכן פחות מכביצה פת או עוגה, ולשתות תה או קפה. והמחמיר שלא לטעום כלום תבא עליו ברכה, ע”כ.
עוד יש לציין שמי שהוא חלוש מאוד וטעימה לא מועילה לו ורוצה לאכול אכילה של ממש, יוכל להעמיד שומר שיזכיר לו לקרוא את המגילה, ובפרט כאשר יש מניין קבוע בציבור שהוא מתפלל שם, שהוא סיבה נוספת להקל, ויוכל גם לאכול אכילה של ממש.
