מקורות ונימוקים:
תורה עדיפה ממצווה – להגן מפני הסכנה
בגמרא בסוטה דף כ"א. מבואר שהתורה מגינה ומצילה את האדם מכל דבר רע ומכל פגע. אמנם נחלקו שם ר' יוסף ורבא האם התורה גם מגינה ומצילה בין בשעה שהוא עוסק בתורה ובין בשעה שאיננו עוסק בתורה, אך לתרוויהו התורה עדיפא מכל מצווה לעניין הגנה והצלה מן הסכנה.
זה לשון הגמרא שם סוטה דף כ"א.
א"ר יוסף מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא, תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא. מתקיף לה רבה אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקי בתורה אמאי לא הגינה עלייהו, אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא, מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא.
כעין זה איתא בגמרא שם סוטה כ"א.
דרש רבי מנחם בר יוסי כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם
הואיל וכך, אין ספק שעדיף לעסוק בתורה כדי להינצל מן הסכנה מאשר לעסוק בקיום מצווה, אלא"כ הוא מצווה שזהו עתה זמנה, או שהיא מצווה עוברת, שכל כה"ג גדולה מצווה בשעתה.
בשעת סכנה מה עדיף – תורה או תפילה
אמנם לעניין מה עדיף בשעת הסכנה תפילה או תורה, הואיל וזמן האזעקות הוא שעת צרה וסכנה, יש להעדיף את התפילה, הואיל והוא שעת צרה, וידוע שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן [ספר המצוות מ"ע ה'] אם התפילה היא מצווה מהתורה, אמנם גם הרמב"ן מסכים עם שבשעת צרה היא מצווה מן התורה, וזהו זמנה. כפי שכתב הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה ה' בזה"ל:
ומה שדרשו בספרי ולעבדו זה התלמוד ד"א זו תפלה, אסמכתא היא. או לומר שמכלל העבודה שנלמוד תורה 'ושנתפלל אליו בעת הצרות', ותהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו כעיני עבדים אל יד אדוניהם. וזה כענין שכתוב (בהעלותך י) וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם, והיא מצוה על כל צרה וצרה שתבא על הצבור לצעוק לפניו בתפלה ובתרועה.
מבואר בדברי הרמב"ן שבכלל הציווי לעבוד את ה' בכל לבבנו ובכל נפשנו, הוא ללמוד תורה, ובשעת הצרות להתפלל אליו שיהיו לבנו ועיננו נשואות אליו כעיני עבד אל אדונו. בפרט בעת מלחמה כפי שמפורש בתורה שבזמן מלחמה והרעותם בחצוצרות כלומר התפללו בתרועה ובצעקה לפני ה' יתברך כדי שיושיעכם מיד אויבכם.
למרות שבלשון הרמב"ן יש מקום לפרש שכאילו הסתפק האם אסמכתא היא התפילה או שהיא מצווה בעת צרה. יעויין בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב' סימן כ"ה שכתב שאין לומר שהרמב"ן הסתפק בזה, זה לשון האגרות משה חלק ב' או"ח סימן כ"ה:
ומש"כ הרמב"ן שם ומה שדרשו בספרי ולעבדו זו תפלה אסמכתא היא, או לומר שמכלל העבודה שנתפלל אליו בעת הצרות. שמשמע לכאורה שמספקא לו.
אין הספק שמא גם להתפלל בעת צרה הוא רק דרבנן שזה א"א, דהוא מעיקרי האמונה לבטוח בהשי"ת ולבקש מעמו שיעזרהו, וכדחזינן שנענש אסא על שלא דרש את ה' בחליו כי ברופאים בדה"י ופי' במצודת דוד שלא דרש להתפלל אל ה', ואם היה רק מדרבנן אף בעת צרה מ"ט נענש דהא לא תיקנו אלא אנשי כנה"ג אם הוא רק דרבנן. ודוחק לומר ששלמה תיקן להתפלל בעת צרה ואנשי כנה"ג הוסיפו להתפלל בכל יום דלא הוזכר זה. וגם הא חזקיהו המלך גנז ספר רפואות כדאיתא בברכות דף י' ופרש"י שם כדי שיבקשו רחמים, ואם לא היה חיוב לבקש רחמים לא היה זה טעם שיגנוז דמה לו אם לא יבקשו רחמים כיון שאין לזה חיוב.
לכן ברור שלכו"ע מחוייבין להתפלל בעת צרה מדאורייתא אף להסוברין תפלה דרבנן. וכוונת הרמב"ן בספקו הוא אם יש לפרש הקרא על זה משום דאף בלא קרא ידעינן זה מטעם דהוא מעיקרי האמונה והוי דרשת הספרי מלעבדו זו תפלה בהכרח על כל הימים אף שלא בעת הצורך שזהו לדידיה רק אסמכתא, או שאף שא"צ קרא מ"מ יש לפרש לעבדו על זה שיתפלל בעת צרה ויהיה ע"ז עוד עשה לבד החיוב מצד עיקרי האמונה.
לפיכך יש להתפלל ולקרוא תהילים לשלום עם ישראל ולהצלת כל עם ישראל מידי האויבים הקמים עלינו לרעה, ואם הוא ביום יוסיף ויקרא תהילים. אמנם לאחר שיסיים תפילתו יעסוק בתורה שהיא מגינה ומצילה אותנו מיד כל פגע רע ומיד כל פורענויות המתרגשות ובאות לעולם.
האם יש לקרוא תהילים בלילה בעת סכנה
לעניין אמירת תהילים בלילה בעת סכנה, הנה ידוע שלילה אינו זמן לקריאת תורה נביאים וכתובים, כפי שכתב בתנא דבי אליהו פרק ב' וכן הביא הבאר היטב או"ח סימן רל"ח ס"ק ב'.
אמנם נחלקו הפוסקים האם בזמן סכנה מותר לומר תהילים, בשו"ת בצל החכמה ח"ד סי' מ"ד כתב להתיר אמירת תהילים דרך שמירה, וכן מובא בספר אורחות רבנו ח"א עמ' צ"ז שהיה נוהג הסטייפלער לומר תהילים על חולים בלילה.
עולם על פי הקבלה מקפידים שלא לומר תהילים בלילה אף על החולה, וכן הוא מנהג הספרדים כפי שכתב בשו"ת רב פעלים חלק ב' או"ח סימן ב' שם נשאל בזה"ל: האם ניתן לומר מזמורי תהילים בלילה לאחר חצות קודם עלות השחר, כיון שהוזהרנו מפי האר"י שלא ללמוד מקרא בלילה. ועוד נשאל מה הדין בעת הצורך כגון באשה המקשה לילד שישנה סגולה לקרוא מזמור יענך ה' ביום צרה, האם אפשר לומר מזמור זה בלילה?
והשיב הבן איש חי שם, כי הגאון חיד"א בספרו יוסף אומץ סי' נ"ד כתב, בשער המצות פרשת ואתחנן כתב רבינו ז"ל שאין ראוי לקרא מקרא בלילה, לפי שהמקרא הוא בחי' עשיה, והלילה היא בחינת עשיה, והכל הוא דינין, ואין ראוי לעורר הדינין… ולמרות שהביא החיד"א ששמע ממקובל מופלא בדורינו דאמר מר, דאין לימוד התהלים בכלל אזהרת רבינו האר"י ז"ל, הרי סיים וכתב 'אמנם בעצמי יראה אנכי, ואין אני קורא תהלים בלילה, כי אם בליל שבת קודש' עכ"ל.
ומסקנת הבן איש חי היא: הנה כי כן אנחנו נזהרין בזה שלא ללמוד תהלים קודם עלות השחר, מיהו אם אנחנו רואין אנשים אומרים תהלים באשמורת אין אנחנו מוחין בידם לבטלם, ורק הבא לשאול נאמר לו שלא ילמוד תהלים, אלא ילמוד תורה שבע"פ דשב ואל תעשה עדיף בכ"מ.
למרות האמור בכף החיים כתב למעשה בסימן רל"ז אות ט' שהמנהג להקל לומר תהילים אחר חצות. וכן הוא המנהג וכן כתב בשו"ת אור לציון חלק ב' סימן מ"ו תשובה מ"ד.
ועיין עוד במה שכתב בשו"ת יחוה דעת חלק א' סימן מ"ו לעניין אמירת סליחות אחר חצות לילה, כי משעת חצות לילה מתעוררים שוב החסדים ומדות הרחמים, ולכן נעים זמירות ישראל דוד המלך, אמר: חצות לילה אקום להודות לך, שהיה קם בשירות ותשבחות ומזמורי תהילים להשי"ת, וכן אמר: ובלילה שירה עמי. וראה עוד בזוהר הקדוש פר' יתרו (דף פ"ח סע"ב).
על כן מזמן צאת הכוכבים ועד חצות הלילה לא יאמר תהילים, אולם מזמן חצות הלילה שפיר יש לומר תהילים, ובפרט שאומרם דרך תחנונים בשעת סכנה, וה' ישמרנו ויצילנו מכל פגע רע וישמיד אויבינו ויתנם עפר תחת כפות רגלינו, ויושיענו בקרוב בגאולת שלמה אמן.
