מה נחשב ריח רע שאסור ללמוד או לברך כנגדו – מה יעשה אדם שרגיש לריח

מקורות ונימוקים:

האיסור ללמוד או לומר דברים שבקדושה במקום שיש ריח רע

פסק השולחן ערוך או"ח סימן ע"ט שאסור לקרוא קריאת שמע כנגד צואת אדם או בהמות המוזכרות שם, כמו כן כתב בסעיף ח' שאסור לקרוא כנגד אשפה שריחה רע.

עוד כתב השו"ע או"ח סימן פ"ו שגם מי סרוחים או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה.

וכתב המשנה ברורה סימן ע"ו ס"ק ב' בזה"ל:

דע דבכל ההלכות אלו עד סי' פ"ח וכן לענין איסור ערוה הנ"ל, כל מקום שנזכר הדין לענין ק"ש, בין לענין היתר בין לענין איסור, הוא לאו דוקא ק"ש דה"ה תורה ותפלה וכל עניני הקדושה ובין שאומרם בלשון קודש ובין בלשון חול, ע"כ.

מה נחשב דבר שיש לו ריח רע

לעניין מה נחשב ריח רע שאסור ללמוד או לקרוא קריאת שמע כנגדו, כתב המשנה ברורה דהיינו דווקא דברים שמעלים ריח בגלל שמתעפשים ומתקלקלים, ולא דבר שיש לו ריח רע מטבעו.

זה לשון המשנה ברורה סימן ע"ט ס"ק כ"ג:

ריח רע – היינו כל שדרך בני אדם להצטער מאותו הריח. כתב החיי אדם דבר שטבעו ריח רע כגון עטרן וכדומה מותר, ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש, וכ"כ בספר מנחת שמואל.

כן כתב גם הבן איש חי בפרשת בא אות כ"ז, שכל דבר שריחו רע מכח טבעו וברייתו ולא מחמת עיפוש כגון נפט וזפת, אף על פי שריחו קשה אין לו דין צואה, וא"צ להתרחק ממנו בשעת ק"ש ותפלה. ויעויין בהליכות עולם שם שהביא על זה לדברי הירושלמי פרק ב' דשבת הלכה ב' שכתב לא תאמר עטרן הואיל וריחו רע יהא טעון הרחקה ד' אמות, לפום כן צריך מימר אין מדליקין בו.

בדברי המשנה ברורה הבן איש חי והליכות עולם מבואר, כי כל ריח רע שאין מקורות מעיפוש אלא כך הוא טבעו אין נחשב ריח רע לעניין איסור קריאת שמע ואמירת דברים שבקדושה, לפיכך כביסה כהה שיוצאת מהמכונה עם ריח לוואי שאינו נעים, או כל ריח של דבר רע שכך הוא מטבעו, אין בכך כל חשש.

יתר על כן כתבו האחרונים, שאפי' ריח זיעה אינו נחשב ריח רע לעניין זה, כן כתב בספר בית ברוך מלואים כלל ג' סעיף כ"ג, וכן הסכימו עוד אחרונים.

אמנם אשפה שמריחה רע בגלל קלקול המאכלים בתוכה, או כלים המונחים בכיור וריחם רע בגלל קלקול המאכלים שבהם, נחשבים ריח רע. וכן כתב המשנה ברורה בסימן פ"ו ס"ק א' שהמקוואות שריחם רע בקיץ, וכן מי משרה שמסריח וריחה רע, דינה כצואה, וכתב הפרי מגדים שאיסורו הוא מן התורה כמו צואה.

ריח שאינו נעים האם נחשב ריח רע

לעניין השאלה האם כל ריח שאינו נעים מקלקול מאכלים ועיפוש קל נחשב ריח רע, כתב המשנה ברורה סימן פ"ו ס"ק א' בזה"ל:

ודוקא אם מסריח עד שדרך בני אדם להצטער מאותו הריח רע.

מבואר שדווקא ריח רע שדרך בני אדם להצטער מאות הריח רע, נחשב ריח רע לעניין איסור קריאת שמע ולימוד כנגדו. אבל ריח שאינו נעים שאינו בגדר שדרך בני אדם להצטער ממנו, אינו אוסר ללמוד או להתפלל ולקרוא ק"ש כנגדו.

דין אדם הרגיש לריח ומצטער מריח שאין דרך בני האדם להצטער הימנו

יש להסתפק האם כוונת המשנה ברורה שכתב שדרך בני אדם להצטער מאותו הריח, היינו למעט אם האדם לא מפריע לו הריח בכלל, שדעתו בטלה והולכים לפי רוב בני האדם לחומרא. או שמא בא המשנה ברורה גם למעט שאם האדם רגיש לריחות והוא מצטער מריח שאין דרך בני האדם להצטער, אין זה נחשב ריח רע, והיינו לקולא.

וראיתי בספר התעוררות תשובה חלק א' סימן מ"ה שהסתפק בספק זה, וכן בספר קרן לדוד או"ח סימן י"ז כתב לדון בשאלה זו, והעלו לאסור, אף אם האדם לבד מצטער מריח זה ואין דרך רוב בני האדם להצטער הימנו, הואיל ולגביו נחשב כריח רע.

על כן אדם הרגיש לריחות, אם הוא 'מצטער מהריח', ולא רק שהריח אינו נעים בשבילו, יש לו להקפיד להסיר את הריח, או להתרחק מן הריח כדי שיוכל ללמוד או לקרוא קריאת שמע ולהתפלל.

ניתן לפזר ריח טוב כדי לסלק את הריח רע שיהיה מותר ללמוד כנגדו

אמנם גם אם אדם המצטער מריח רע יכול לסלקו על ידי עצה פשוטה, שיפזר ריח טוב שיסלק הריח הרע, כגון באמצעות מפיץ ריח, או מבשם אויר וכדו'.

כפי שכתב הבן איש חי פרשת בא אות כ"ח בזה"ל:

אם בא להם ריח רע מבית הכסא או מבית אחר בעת לימודם בד"ת או בעת שמתפללים, מותר להשליך בלויי הסחבות שרופים כדי שיעלה עשנם ויתבטל הריח רע שלא ירגישו בו, או ישליכו מי ורדים שיש להם ריח טוב וכנז' באחרונים ז"ל.

כ"כ גם בכף החיים ס"ק כ', אמנם יש לדייק בדבריהם שאין האמור אלא בנוגע לריח רע המגיע מחדר אחר, אולם בדברי שו"ת לב חיים חלק ג' סימן י"ג, ובפתח הדביר סימן ע"ט ס"ק ב', וכן בשו"ת זכות אבות סימן כ"ה אות ד', ובשו"ת מהרש"ם חלק ב' סימן ל"ח, מבואר בהדיא שמועיל לסלק הריח הרע על ידי פיזור ריח טוב בכל גווני.

עיין בשו"ת מנחת יצחק חלק ח' סימן ט' שכתב להביא ראיה לדין זה בזה"ל:

והא דריח רע בטל בריח טוב, יש להוכיח מהא דתנן בברכות נ"א: אין מברכין על הבשמים של מתים, וקמפרש בש"ס שם ברכות דף נ"ג. דבשמים לעבורי ריחא הוא דעביד, ופי' רש"י עבידי לעבורי סרחונו של מת ולא להריח עיין שם, משמע הא זולת זה הי' אפשר לברך שם אף דהמת יש לו ריח רע, משום דהבשמים מעבירין ריחו, ועוד יותר מסופק בתשו' מהרי"ל (קו"א סי' ה' ה"ד) עיין שם, וא"כ לדעתי שבודאי יש למצוא היום דברים כאלה המעבירים הריח רע ומותר לו בכל כדברי מהרש"ם הנ"ל.