מקורות ונימוקים:
א). הנה כבר האריכו האחרונים בדין ברכת המופלטה שיש לברך עליה בורא מיני מזונות לפי שלשים אותה עם שמן, ועוד, שמרדדים את העיסה דק דק, ואין הדבר לקבוע עליה סעודה, ואע"פ שאין הבלילה רכה אלא בלילה עבה, וכן העלה בשו"ת שמש ומגן ח"ד (סימן לח), ובספר ברכת ה' ח"ב (עמ' קנא), ובס' שערי ברכה (לוח הברכה עמ' תקצד), וכן הארכתי בעניותי בשו"ת תורת מאיר ח"א (חאו"ח סי' יז).
ב). אולם מכל מקום לענ"ד יש ליטול ידיים ללא ברכה ומדין דבר שטיבולו במשקה שהרי דבש – דבורים הוא אחד מז' המשקין, וכן שמן. ואע"פ שאינו מטבל את הפת במשקה אלא המשקה מטבל וטופח סביב הפת, לדינא אין ביניהם ובשניהם בעי נט"י, וכן מבואר ברשב"א (תוה"ב בית ו' שער א') שבשר ודגים שיש בהם משקה, או שמטבל אותם במשקה, צריך נטילה. והאריך להוכיח כדבריו הרדב"ז (סי' אלף קנ, ואלף קנד). וכן מוכח להדיא מדברי השו"ע (סי' קנח ס"ה) גבי תבשיל חיטים שאם 'נתנגבו' מרוטב שעליהם, אין צריך נטילה. ש"מ דבלאו הכי בעי נטילה. וכן הכריע הברכי יוסף (שיו"ב סי' קנח סק"א), ודחה דברי הרב הגדול מר שמואל חכים, שכתב שיש היתר לאכול הדובשנים ללא נטילה, כיון שאינו מטבל בשעת אכילה, אלא מטובל ועומד. וע"ע בשו"ת גינת ורדים (חאו"ח כלל א' סימן לח).
ב). אלא שלכאו' היה מקום לפטור עוגות אלו מדין משקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכל וכדאי' סברא זו גבי שבת (קמד:), וכ"כ המג"א (סי' קנח סק"ז) גבי דבש שמטגנים בו אוכל, דמאחר ועומד לאכילה לא מיקרי משקה ולא בעי נט"י. וכדאי' בתוספתא ובגמ' שבת (דף יט), דבש מעיקרא אוכלא והשתא אוכלא. וע"ש בט"ז דפליג.
אולם זה אינו ענין לנד"ד, דשאני התם כיון דריסק החלות מהשעווה אף שזב הדבש, ס"ל להמג"א דאינו מקבל שם משקה, כיון דהיה אוכל ועומד להניחו באוכל א"כ מה שזב רגע אחד לא מפקיעו מתורת אוכל, (והט"ז פליג, דכיון דרגע אחד היה משקה תו אין לו ביטול ע"י שום מעשה להוציאו מתורת משקה). אבל בדבש שהיה עומד בפנ"ע והיה לו שם משקה קודם עירובו במאכל, א"כ לא פקע שמה מיניה גם להמג"א. וכן ראיתי בתשו' הרדב"ז הנז' לעיל, שדן בנידון הדומה ממש לנד"ד, גבי הוגלא"ש שמשליכים עליו דבש וקודם לכן מחממים הדבש ומבשלים אותו, שחכם אחד רצה לפטור האוכלם מנט"י מטענה זו של משקה הבא לאוכל אוכל הוא ולא משקה. והרדב"ז האריך לדחות דבריו, ובמסקנת דבריו כתב, לא ראיתי טעם להתיר לאכלם ללא נטילה, אלא אם כן נתבשל כ"כ עד שאינו ניגר וזב. וגם המהרי"ט ח"א (סי' עו) כתב, דאי"ז שייך להך סוגיא דמשקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכל, דהכא מעיקרא שם משקה היה עליו. וכן מבואר בחיי אדם (כלל לו אות ה') דכל שהיה משקה קודם עירובו, צריך נטילה. וכן פסק המ"ב (סי' קנח ס"ק יג). וכ"כ עוד המ"ב (שם ס"ק טז) דכשנימוח החמאה במחבת בשעת טיגון קודם שהניח המאכל בתוכה, ונעשה עליה שם משקה מקודם, בעי נטילה. וה"ה בנד"ד. ומ"ש השע"ת (סק"ז) בשם הפנים מאירות, התם איירי בנידון המג"א והט"ז כשלא היה עליו שם משקה קודם שנימוח. וזה עתה ראיתי בשו"ת דברי רננה – כהנא (סימן כ) גאב"ד דאוסטריך זצוק"ל שדן בענין אתרוגים המרוקחים בדבש דבורים, אם צריך ליטול עליהם ידים מדין טיבולו במשקה, ואחר שפלפל בזה באורך העלה לפטור מדין משקה הבא לאוכל שנידון כאוכל. (ולאחר המחילה נעלם מעיני קדשו דברי הרדב"ז הנז'. וכבר העירו עליו חכמי דורו שם בסוף התשובה). והרגיש מדברי השו"ע של תבשיל חיטים, ויישב, דדבש תחילת דעתו ומהותו של הדבש להיות נאכל תוך אוכלין, וע"כ אף אם נימוח תחילה קודם שהוריקוהו למאכל לית ליה שם משקה, משא"כ במשקין דשמם עליהם בפנ"ע. ולפי"ד בנד"ד בעי נטילה. ומ"מ כ"ז דווקא כשיש בעוגות אלו טופח על מנת להטפיח, אבל אם יש בהם רק מעט לחלוחית כפי שמצוי בכמה סוגי עוגות, וכגון, בעוגות 'הרוגאלך' וכדו' שמטפחים עליהם מעט מרוטב זה כדי להשוות להם מראה יפה, אין צריך נטילה.
