מקורות ונימוקים:
כתב מרן השולחן ערוך (הלכות ברכת הפירות סימן רב סעיף ז’):
תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם, אפילו הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם: בורא פרי העץ ולבסוף ברכה מעין שלש. וכתב הרמ”א בהגה: ולפי זה ה”ה בלטווערן הנקרא פווידל”א מברכין עליהם: בפה”ע; ויש אומרים לברך עליהם שהכל (ת”ה סי’ כ”ט וב”י בשם הטור), וטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל אבל אם בירך בפה”ע יצא, כי כן נראה עיקר.
מבואר שלדעת מרן השו”ע יש לברך על ריסוק פירות או ירקות כברכת הפרי ולא משתנית ורק לפי הרמ”א טוב לחוש לברך ברכת שהכל וכדעת התרומת הדשן הנזכר בב”י. וכן העלה מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בספרו חזון עובדיה – ברכות (עמ’ קלב) שפירות שנתרסקו בין ביד ובין בכלי (כגון מיקסר), אפילו נתרסקו לגמרי עד שאבדה מהן צורתן, ברכתן בורא פרי העץ ולאחריהן מעין שלש, והוא הדין לתפוחי אדמה מרוסקים (פירי), וכן גזר וצנון שהתרסקו על ידי פומפייה דקה, ברכתן בורא פרי האדמה ולאחריהן בורא נפשות. וזה שלא כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב (חאו”ח סי’ כח) ובבן איש חי (פרשת פנחס סעיף יב) שאם התרסקו לגמרי במכתשת יש לברך שהכל וכדעת הרמ”א. וגריר בתריה בשו”ת אור לציון ח”ב (פרק יד).
אולם לפי מה שכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בספר חזון עובדיה – (עמוד קלו) שעל פלאפל יש לברך שהכל ומשום שמוסיפים לו תבלינים ומטגנים אותו בשמן עמוק עד שנשתנה טעמו, ועל כן יש לברך עליו שהכל (ומ”מ אם בירך האדמה יש לו ע”מ לסמוך), לפי שיש לו טעם שונה ושם שונה ופנים חדשות וכמ”ש רבי יוסף ידיד יעו”ש. ולפי דבריו אלו הוא הדין בלביבות המטוגנים בשמן ומוסיפים ביצים וכיוצ”ב שברכתן שהכל והשתנה שמו וטעמו ופנים חדשות באו לכאן שיש לברך עליהם שהכל.
אולם בלביבות אפויות בתנור, שאין להם טעם כ”כ שונה מתפוחי אדמה, לפי שאינם מטוגנים בשמן, ואע”פ שמוסיפים שם מיני תבלים וביצה, מ”מ אם אכתי נרגש הטעם יש לברך אדמה אפילו נתרסקו לגמרי, וע”ע בספר הלכה ברורה (סימן רב סעיף כח) למר בריה דרבינא הראש”ל הג”ר דוד יוסף שליט”א.
אולם בלביבות העשויות מקמח והקמח בא לדבק וכפי שמצוי על פי הרוב, ברכתן לא מתשנית לפי שהקמח בטל ואין לו חשיבות של ה’ מיני דגן שהוא העיקר אפילו הוא מעט, אלא א”כ בא ליתן טעם, וכמ”ש השו”ע (סימן רד סעיף יב).
