חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב מאיר פנחסי

שאלה

מה מברכים על סוגי גלידות שונות שמפוררים בתוכם שברי עוגיות דקות, וכן טוחנים עוגיות במיני ‘שייקים’ ומרגישים היטב את טעם העוגיות, האם מחמת כן ברכת מאכלים אלו נהפכת לברכת מזונות?

תשובה

אם שברי העוגיות הם פירורים דקים ואינם עומדים בפנ”ע ואינו צריך לכוססם בשיניו, הרי שהם מוגדרים כתבלין ונעשים כחלק מהגלידה והשייק,  ומברך על הגלידה ועל השייק ברכת שהכל בלבד אפילו אם מורגש וניכר טעמם היטב, אולם אם יש בהם שברי עוגיות גדולות וניכרות לעין ויש ללועסם בפנ”ע, הרי שברכת הגלידה והשייק בורא מיני מזונות.  

מקורות וביאורים:

א). הנה ידועים לכל דברי מרן השו”ע (סימן רד סעי’ יב) שכתב דאם עירב מה’ מיני דגן בכדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר וברכתו במ”מ. ואפילו הוא מיעוט במאכל והרבה עליו דבש או מינים אחרים הרבה יותר מהם, מברך בורא מיני מזונות וכמ”ש השו”ע (סי’ רח סעי’ ב’).

והנה יש לעיין כיצד לפי”ז נפרנס לפי”ז דברי המגן אברהם (סי’ קסח ס”ק ל) שכתב, דאם מפרר מעט לחם לתוך שכר חם כדי שיתן בו טעם אינו מברך רק שהכל על השכר, דהלחם הוא טפל דעיקר כוונתו לשתות השכר והלחם אין בו ממשות ודבר חשוב, עכ”ד. הרי דשייך שחמשת מיני דגן יבואו כדי ליתן טעם ובכ”ז נטפלים ולא מברך עלייהו, וצ”ב. ונראה לענ”ד לומר הגדרה ברורה, דכל שה’ מיני דגן באים בתור ‘תבלין’ ולא עומדים למאכל בפני עצמם אלא נעשים כחלק מהמאכל או השתייה בכה”ג אף שמרגישים היטב את טעמם, זה פשוט שייטפלו לעיקר המאכל, דאטו אם אדם יעשה תבלין מה’ מיני דגן נימא שכל המאכלים ייטפלו להם, זה פשוט דלית מאן דפליג בהאי מילתא, אולם אם אחד מה’ המינים ניכרים ועומדים בפנ”ע כ’שקדי מרק’ – במרק וכיוצ”ב, כיון שבאים להטעים אינם טפלים לעיקר המאכל והם העיקר.

ב). וחילוק זה למדתי מדברי המג”א עצמו (סי’ ריב ס”ק א’) שכתב, וכל שיש מה’ מיני  אזלינן בתרייהו, ובלבד שיהא בהם ממש, אבל אם ערבו  במים  עד שהוא רך מברך שהכל. וכ”כ המ”ב (שם סק”א) והוסיף בביאור הדבר, שכל שהוסיף במשקה מה’ מיני  דגן עד שהוא ‘ראוי לשתייה’, מברך שהכל. והיינו דכל שאינו עומד לעצמו והוא נאכל ביחד עם המאכל באכילה אחת או בשתייה אחת, הרי הוא כתבלין, שבטל לפי שאינו נאכל לעצמו. וכן ראיתי שפירש הרב חיי אדם (כלל נד סי”ג) את דברי המג”א, וזה  לשונו: פרורי לחם קטנים שנותנים לשכר חם ואין כוונתו רק ליתן קצת קיוהא בשכר, אין צריך לברך כלל על הפרורים, דבטלים לגבי השכר. ואם הפרורים בעין ויש בהן ממשות, אינן בטלים, וצריך לברך גם עליהם (סי’ קסח במ”א ס”ק ל’): יעו”ש. עכ”ל. הרי שהבין דאפילו אם הפירורים באים ליתן טעם, מ”מ אם אין בהם ממשות בפנ”ע, הרי הם טפלים ואינו בכלל הכלל “כל שיש בו מה’ מיני דגן”.

וכן יש להביא ראיה ממ”ש הכנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אורח חיים סימן רד סק”ג) שכתב, השקדים שמחפין אותם בצוק”ר וסלת קלוי הנקראים קונפיטי”ש, אף על פי שהפרי חפוי מכל וכל ואינו נראה, מברכין עליו בורא פרי העץ, דלא גרע מפרי נמוח לגמרי דמברכין על הפרי ולא על הסוקר. וכן ראיתי נוהגין. ע”כ. הרי אף שיש סלת ע”ג השקדים אינו עיקר, ואין לברך עליו, והטעם הוא, כיון שהוא כתבלין לפרי. וסמך על סברתו הרב פתח הדביר (סי’ רח או’ ג’ ד”ה הדרן) וכתב דהוא הדין לענין דגים המצופים בקמח דלא חשיב הקמח עיקר כיון שהדג שלם כברייתו והקמח אינו בא אלא לשמש הבשר.

ולפיכך גם בנד”ד, אם זה פירורים דקים מאוד שנטחנו היטב ואינו צריך ללועסם אלא נאכלים יחד בתוך הגילדה או נשתה בתוך השייק, ואינו צריך לטוחנם בפיו, הרי הם כחלק מהשתייה ואינו מברך אלא שהכל ואפילו יש הרבה מאוד פירורים. אולם אם יש שם שברי עוגיות בחתיכות גדולות שיש ללועסם בפיו, יש לברך על הגלידה מזונות וכן בשייק פירות.

ג). ובדברי מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל הובא במ”ב ‘דרשו’ (סי’ רח הע’ 7) ראיתי שכתב לענין דג המצופה בקמח, שברכתו שהכל ושכן דעת החזו”א, והטעם, מכיון שאנו מסתכלים כיצד נקבע ונמדד שם מאכל זה בעיני בני אדם וכיון שרואים את חשיבות המאכל בדג ולא בקמח, כן יש לברך. ומיניה נמי לנד”ד. וכיוצ”ב כתב בשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סימן קפא) ובשו”ת שבט הלוי ח”ד (סי’ קסא) לענין דבר המצופה בקמח שברכתו שהכל לפי שנמדד לפי עיקר המאכל. והכא נמי הגלידה היא עיקר המאכל ומה שמניחים עליה מלמעלה פירורין מעט אין הגלידה טפילה להם.

ד). ובס’ הליכות ברכות – מלכא (עמ’ קכט) כתב, דעל שייק עוגיות, ועל גלידה עוגיות יש לברך בורא מיני מזונות היות והעוגיות ניתנו לטעם ומורגש טעמם, ואף ששותים זאת דרך הקש, מ”מ היות ונותנים מעיכות בפה לאותם שברי עוגיות לכן מוגדר כאכילה וברכתה מזונות. וחיליה, ממ”ש המ”ב (סי’ רח ס”ק כב) לענין דייסא, דמ”ש השו”ע שאם הוא עבה והיה ראוי לאכילה וללעסו, לאו דוקא דאפילו אם אינו עב כ”כ, כיון שאינו רך שראוי לשתייה, מברך בורא מיני מזונות. ועי’ בגר”ז (סי’ קנח ס”ח).

אולם באמת לפי מה שנתבאר לא דמי כלל להנ”ל, דהתם איירי כיצד להגדיר מאכל לענין ברכת מזונות, ובזה כתב המ”ב דאין צריך שילעס בפיו דווקא אלא אפי’ מעיכה בפיו, נחשב כלעיסה, אולם בנד”ד אנו דנים לענין עיקר וטפל, ובזה שפיר אמרינן דכל שהמאכל אינו עומד בפנ”ע אלא נעשה כחלק מהמאכל שבו הוא ניתן, תו אין נפק”מ לענין מה שיצטרך למועכו מעט בפיו, שהרי הוא נטפל למאכל ומכיון שגם בגלידה יש מעיכה מעט בפיו ואינו שותה את הגלידה הרי שגם העוגיות הללו יחשבו כחלק ממנה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

מדריך למתגייר

מבוא רבים הם החפצים להצטרף לעם היהודי, אולם מעטים הם המצליחים לעבור את מסלול הגיור. הואיל ולא כל המעוניינים להתגייר

לתוכן המלא »

בטח יעניין אתכם!

מטבח
הרה"ג מאיר פנחסי

הכשרת שיש לפסח

מקורות ונימוקים: מכיון שקיימ”ל דכל כלי הלך בו אחר רוב תשמישו וכמ”ש השו”ע (סי’ תנא סעיף ו’) , א”כ רוב

לתוכן המלא »
סימן שאלה
במעגל החיים

קבורת שלייה

מקורות ונימוקים: בשו”ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן רלא) הביא בשם הנו”ב תנינא (סי’ רט) שכתב בפשיטות שליכא

לתוכן המלא »

צור קשר

מזכירות: