- לפשפש במעשינו, ולחזור בתשובה. וזה עיקר העיקרים – יותר מכל הסגולות, שבאמת על הנושא של המלחמות בארץ ובעולם אינם “בעיה טכנית” שאנחנו צריכים רק “לפתור את הבעיה” ולחזור לשגרה, אלא לפי האמת הקב”ה הוא זה שמעורר את המלחמות ע”י מנהיגי האומות (כי “לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה’ עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ”[1]), ובפרט בנושא “מלחמות” הרי הקב”ה מכריז ואומר “מלחמות – אני עשיתי”[2] כלומר שאע”פ שבאופן כללי הקב”ה נותן בחירה חופשית בידי בני אנוש מ”מ לענין המלחמות הוא מתערב בבחירה של בני האדם ומחליט לבדו איזה מלחמות יהיו ומתי, והכל הוא עושה כדי לעורר את עם ישראל לעשות תשובה ולבקש את הגאולה, כדי להחזיר אותנו אליו יתברך, שזה הטוב האמיתי עבורנו (וכמובן שהקב”ה מעדיף לעורר אותנו גם בלי מלחמות, אלא שבזה הדבר תלוי בנו שנתעורר לתשובה גם בלי שהקב”ה יצטרך לעורר אותנו בדרך הקשה). ועכ”פ תשובה היא בוודאי ההגנה הכי טובה וחזקה להנצל מכל הפורעניות. כדאי גם לקבל איזה קבלה, משהו מעשי.
- הכלל השני, פשוט להתפלל, כל אחד עם המילים שלו ובלשון שלו, איך שיוצא מהלב. “ותשובה, ותפילה, וצדקה – מעבירים את רוע הגזירה”[3].
- בתהילים, מזמור צ”א (91 – “יושב בסתר עליון”) הוא מזמור חזק מאוד להגן על האדם. ומרן החיד”א[4] ממליץ (להגנה ושמירה) לומר אותו באופן כזה: אומרים את הפסוק: “וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ”, ואח”כ מזמור צ”א, ואח”כ כופלים את הפסוק האחרון (“אורך ימים ישביעהו” וגו’), ועל כל זה לחזור צ”א (91) פעמים. וכל הסדר הבאנו במאמר אודות סגולות לשמירה.
- וכמו כן מרן החיד”א[5] היה ממליץ בעתות סכנה, על אמירת מזמור כ’ (20) שבתהילים (“למנצח מזמור לדוד, יענך ה’ ביום צרה וגו'”) ולחזור עליו י”ב (12) פעמים, כמו שהבאנו במאמר הנ”ל. וגם בשנים האחרונות, הג”ר יעקב אדלשטיין זצ”ל היה ממליץ בעת אזעקה על אמירת המזמור “יענך” הנ”ל, ואמר שכך היו נוהגים במלחמת תש”ח בישיבת פונוביז’ עפ”י הוראות גדולי ישראל זצ”ל. וסיפר שפעם אחת היתה אזעקה כי הגיע מטוס מצרי שבא לתקוף באיזור הישיבה, ואמרו כל הבחורים מזמור כ’, וכשהגיעו למילים “המה כרעו ונפלו” – נפל המטוס המצרי[6].
- ועוד סגולה נפלאה לעתות סכנה ממשית, מפי הגר”ח מוואלז’ין זצ”ל[7], לחשוב כל הזמן “אין עוד מלבדו“, והיינו להתבונן שוב ושוב שאין בעולם שום כח שיכול להזיק לנו, כי רק בורא העולם יתברך שמו הוא זה שקובע מה יהיה, ומלבד רצונו יתברך אין שום כח בעולם כלל. ובכן במשך כל הזמן שחושבים בזה ומתבוננים בזה, שום דבר בעולם לא יכול להזיק לנו כלל. וכבר היה מעשה אצל הגאון רבי יצחק הלוי סולובייצ’יק זצ”ל (הרב מבריסק) שנטפל אליו נאצי, והוא סגר את העיניים ובתבונן היטב ש”אין עוד מלבדו” במשך דקות ארוכות (אולי אפי’ שעה חשב על זה כל הזמן), וכאשר פתח את העיניים כבר נעלם הנאצי.
- יאמר “מימיני מיכאל משמאלי גבריאל מלפני אוריאל ומאחרי רפאל ושכינת אל על ראשי”[8]. וסיפר לי אדם שערביים זרקו עליו אבנים, והוא חזר על המשפט הזה כמה פעמים, והאבנים שנשלכו לעברו נטו ממסלולם באמצע הדרך, והערביים בראותם ניסים גלויים אלו נבהלו וברחו משם. אבל על האדם לתלות את בטחונו בהקב”ה ולא במלאכים, לכן יכוין שכאומר משפט זה, שכוונתו שהקב”ה יציל אותו באמצעות מלאכי מרום.
- יאמר פסוקים אלו[9] ויתפלל לה’ שבזכות שמות הקודש היוצאים מפסוקים אלו, שהקב”ה יגן עלינו: “כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ:” ע”כ (לחזור על פסוק זה ג’ פעמים). “כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:”
- מובא בשם חכם מנחם מנשה זצ”ל, שחייל שנמצא בקרב בסכנה, יאמר כל הזמן שני פסוקים אלו (שני הפסוקים הראשונים של אות ר’ במזמור קי”ט בתהילים) ובעזרת ה’ לא ינזק כלל: “רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:
ועכ”פ לא מפני שעושים השתדלויות (גשמיות ורוחניות) יכנס לפאניקה חלילה, כי מחרדת יתר לא תצמח שום טובה (וגם לילדים לא טוב הדבר כלל), אלא יעשה הכל ברוגע ובביטחון שאנחנו בידיים של אבא אוהב והוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות ולעולם לא אירע דבר שאינו כרצונו יתברך, ומה שאנחנו עושים השתדלויות הוא מפני שאנחנו יודעים שזהו רצונו יתברך ותו לא.
ובהקשר הזה, נעתיק נועם אמריו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל בזמן מלחמת המפרץ[10], מה שאמר לציבור (אלא שדבריו נאמרו כלפי מלחמה בארץ ישראל, שעם ישראל יש להם הגנה מעל דרך הטבע ובפרט בארץ ישראל שעיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה, ולא נאמרו הדברים לגבי מלחמה באוקרינה, ומ”מ יש ללמוד לדבריו את הקו הכללי שבעת אזעקה אין להיכנס לפאניקה רק לעשות השתדלות), וז”ל:
לכן אל תיבהלו, אל תחפזו ואל תיראו ואל תערצו מפניהם, ה’ עמנו בעזה”י, ולכן כל אחד ואחד לא יבעת ישמע את קול הצפירה הזאת, “לשמוע קול צופר” במקום “קול שופר”, כל זה הבל לא כלום לא צריך להבהל. אם נמצא בביתו, אין הפסד ללכת בדרך הטבע, אומרים לו תיכנס בחדר, יש פסוק “לך עמי בוא בחדריך”, יותר טוב, “חבי כמעט רגע עד יעבור זעם”. אדם נמצא באמצע השיעור, יתחיל להבהיל את עצמו? בשביל מה? יש תורה, אדם צריך לפחד אם יש תורה? חס ושלום. לכן אדם צריך להיות אמיץ לבו בגבורים. אם יעשו את האזעקה באמצע העמידה יתחיל לפחד? באמצע העמידה? חלילה וחס! או באמצע התפילה? ימשיך את התפילה שלו, “עלא מהלו” [=ביטוי בערבי שאומר “על עולמו” דהיינו לאט ברוגע], יעשה “מהוואל” יעשה “מקאם ראשט”, ינגן לעצמו. וכו’. יתנהג כרגיל לא צריך להשים להם לב כלל ועיקר. עכ”ל.
מקורות:
[1] משלי כ”א א’.
[2] מסכת ע”ז דף ב’ ע”ב.
[3] נוסח ונתנה תוקף, לרבינו אמנון ממגנצא ז”ל הי”ד.
[4] בספרו סנסן ליאיר דף ל”ח ע”ב.
[5] כף אחת סי’ ד’ ובספרו יוסף בסדר סי’ ה’ אות ו’.
[6] גליון גאון יעקב ה’תשע”ז פרשת ואתחנן.
[7] נפש החיים שער ג’ פרק י”ב.
[8] באבודרהם בהל’ ברכת הראייה השבח וההודאה, כתב וז”ל: “היוצא בלילה אומר לשם שמירה מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל. ומאחרי רפאל. ושכינת אל על ראשי הצילנו ה’ מפגע ומשטן רע. ולשון זה כדאיתא בפרקי רבי אליעזר ארבע כתות של מלאכי השרת מקלסין לפני הקדוש ברוך הוא מחנה ראשונה של מיכאל על ימינו. מחנה שניה של גבריאל על שמאלו. מחנה שלישית של אוריאל מלפניו. מחנה רביעית של רפאל מאחריו ושכינת של הב”ה באמצע והוא יושב על כסא רם ונשא.” עכ”ל.
[9] עפ”י ספר מעיינות החכמה למקובל הקדמון מוהר”ר מרדכי בוזגלו זצוק”ל.
[10] נדפס בספר מעדני מלך ח”א עמ’ שי”ט.
