מקורות ונימוקים:
א). בספר שמירת שבת כהלכתה ח”א (פי”ב סעיף לה) כתב לאסור לחבר את המדיח ושאר מכשירי חשמל לשעון שבת אם כתוצאה מסגירת דלת המכונה, תידלק המכונה לאחר זמן. ושם בהערות נימק, דיש לאסור בזה משום ‘אחד מביא את האור ואחד מביא את העצים’ הנז’ בביצה (לד.). ודימהו למ”ש הרב תרומת הדשן הנז’ בבית יוסף (סו”ס רנג) דאין ליהודי להניח את הקדירה ע”ג תנור בית החורף שאינו מוסק, אם אח”כ מגיעה השפחה ומדליקה את האש. ומשום אחד מביא את האש ואחד העצים. והובא במג”א ובמ”ב (ס”ק ק). והכא נמי לא גרע.
אלא שבחזון איש (או”ח סי’ לח ס”ק ב’) מבואר שלא כדבריו, דשם יצא לדון האם מותר להניח קדרה בשבת ע”ג תנור הניסק ע”י חשמל כשהכין שעון לפתוח החשמל בשעה ידועה, ושם כתב לאסור משום דין שהייה, אבל משום גרם בישול כתב שם (אות ג’) דליכא בזה, דגרמא לא אסרה תורה בכל המלאכות וזה נקרא גרמא כדין קודר בכלי חרס וכו’, וסיים ומיהו לפי מה שכתב המרדכי בשם רבינו יואל שלא התירו גרמא כי אם במקום פסידא, וכ”פ הרמ”א, הכא נמי בכל המלאכות אסור גרמא שלא במקום הפסד. הרי דעכ”פ לא חש משום אחד מביא את האש וכו’. וראיתי שכבר עמד בזה בספר שבות יצחק – דרזי ח”ב (פ”ט אות ד) וכתב משמיה דהגרי”ש אלישיב זצ”ל דסברא גדולה יש לחלק בזה, ומשום שיש הבדל בין היכא שהמשך המלאכה נעשית ע”י גוי, דבזה נעשה הגוי שותף למלאכה ויש לחוש שיבוא היהודי לגומרה, כיון דשם מלאכה יש אף על מעשה הגוי, לבין היכא שהמלאכה נעשית מאליה ע”י שעון שבת, דאין שם מלאכה על מעשה זה. וכעין חילוק זה מבואר בספר מאורי אש להגרש”ז אויערבאך זצ”ל (פ”ד עמוד פ’ והלאה), עיין שם. וע”ע בספר שולחן שלמה ח”א (סי’ רנג לב, ד’) מה שצידד בזה. ויש להוסיף דבפרט לפמ”ש בשו”ת בית אפרים (חאו”ח סי’ כא) לפקפק על עיקר דינו של התרוה”ד, ושיש להתיר לפי שהראשון לא עביד ולא מידי. גם מרן בשו”ת יביע אומר ח”י (חאו”ח סי’ כו) העלה בזה בכוחא דהיתרא, גבי נתינת מאכלים צוננים ע”ג פלטה חשמלית שתידלק בשבת, וכתב שהוא היתר גמור ואין לחוש בזה למידי ולא לזילותא דשבת.
וזה שלא כמ”ש בשו”ת אור לציון ח”ב (פ”ל תשובה יח) לדמותו לאחד נותן את האור וכו’. ומכח זה אסר להניח בשבת סיר קר ע”ג הפלטה המחוברת לשעון שבת. דכבר נתבאר דיש מקום לחלק ביניהם.
ב). אלא שמכיון שמדין גרמא אכתי לא נפיק, יש לעיין מהי דעת מרן השו”ע כשעושה פעולה בשבת ע”י גרמא, דבשו”ע (סימן שלד סעיף כב) התיר להניח כלי מים אפילו חדשים שודאי יתבקעו כדי למנוע הדלקה, ולאו דווקא כיבוי דהוי מלאכה שאצל”ג, אלא ה”ה אף שאר מלאכות. וכמבואר בביה”ל שם. ואף שהרמ”א הגיה שם ע”פ המרדכי דדוקא במקום פסידא מותר, הנה מרן השו”ע סתם בזה. וכבר העיר הגאון בעל הזרע אמת חלק א’ (סי’ מד דנ”ד ע”ב) ע”ד הרמ”א שלא היקל בזה כי אם במקום פסידא ושמקורו הוא מדברי המרדכי, דהמרדכי גופא הביא בזה פלוגתא ושמדברי התוספות והרא”ש מוכח דאף שלא במקום פסידא מותר. ואף ר’ יוסי לא אסר גרם כיבוי אלא בדליקה דאי שרית ליה, דלמא אתי לכבויי משום שאדם בהול על ממונו. וסיים והתימה על האחרונים שלא העירו ע”ד הרמ”א כלום מזה. וצ”ע. וגם המ”ב בשער הציון (סימן תקיד ס”ק לא) כתב, דהגהת הרמ”א שלא התיר גרמא כי אם במקום פסידא, אין לה מקור ולא מצינו חבר לדעה זו. וע”ע בשו”ת יביע אומר חלק י’ (סימן כו אות ב’) שהביא בזה בשם ספרים וסופרים להקל בזה בכל גוונא. וכ”כ הרב יוסף ידיד הלוי בשו”ת ימי יוסף בתרא (סימן יב) דכן היא דעת מרן השו”ע שהשמיט ולא כתב דדוקא במקום פסידא מותר. (אולם לענ”ד אי מהא לא איריא, דהא השו”ע מיירי בתיבה שאחז בה האור וכדאי’ שם בגמ’, ובודאי דהוא במקום דאיכא פסידא, וכן ברוב הדליקות איכא פסידא ונזק). אולם מאידך המאמר מרדכי (סו”ס רסה, וסי’ רעז ס”ק יב) ג”כ כתב שלא הותר גרם כיבוי אלא במקום הפסד. וע”ע בשו”ת תפלה למשה ח”ב (סימן כג אות ו’). וע”כ נראה שאין להקל שלא במקום צורך גדול.
ג). ומדין אוושא מילתא וזילתא דשבת, כבר כתב מרן השו”ע (סימן רנב סעיף ה’) דמותר ליתן חטים לתוך רחיים בערב שבת למרות שהולכות וטוחנות בשבת, ולא חיישינן להשמעת קול. והרמ”א שם בהגהה כתב לאסור משום אוושא מילתא וזילותא דשבת. ולפי זה לכאורה יש להקל גם לבני ספרד בנידון שלפנינו.
ד). ושו”ר בספר פניני המאור – ידלר ח”ד (תשובה מה) שהביא בשם הגרשז”א זצ”ל שנשאל ממש על נידון זה, וכתב דאסור לעשות כן כיון דהוי גרמא בהבערה ובבישול. ע”כ. ומ”ש בישול כוונתו, דיש לחוש לשיירי מזון ופסולת שנשארו בקערות, ושמא אינם מבושלים ועתה ע”י המים הרותחים הנכנסים למכונה בחום שהיס”ב גורמים להם להתבשל. אלא דמכיון שאין זרם החשמל פועל כעת, ולא עביד מידי, אלא שגורם שע”י מעשיו יפעל בעוד זמן מה, הוי גרמא, ועוד דאין לו צורך וכוונה בבישול הזה שהולך לאיבוד, והוי פס”ר דלא ניחא ליה בגרמא, שיש להתיר במקום צורך וכנז’ באחרונים. ורק לבני אשכנז היוצאים ביד רמ”א יש מקום יותר להחמיר בכך, אך לדעת בני ספרד יש להתיר במקום צורך, ועי’ עוד בשו”ת משמרת חיים (סימן ב’) שהתיר בזה. ובמה שהשיג עליו בשו”ת באר משה ח”ו (סימן ע’), ואין דבריו מוכרחים.
