שלו' וברכה!
מדוע בשעת הסכנה תיקנו חכמים להניח את הנר בפנים על שולחנו ודיו, כמבואר בגמרא (שבת כא:), והלא בשעת שמד[1] יש חיוב למסור נפש[2], ומדוע לא אמרו למסור נפש להדליק את נרות חנוכה בפתח הסמוך לרשות הרבים?
[1] הנה לפי שיטות הראשונים ששעת הסכנה, אין הכוונה לשעת השמד, לא קשה מדוע אין חיוב למסור נפש להדליק בחוץ. דהנה רש"י פירש שהיה לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם, כדאמרינן בגיטין (יז.), ואז חז"ל תיקנו להדליק בפנים. וכן פירשו התוספות בשם ר"י והתוספות רא"ש. ולפי זה כיון שלא היה זה שעת השמד, שהרי על כל האומות גזרו, לכן לא היו מחוייבים למסור נפש על זה, וכן דקדק הב"ח (שם) בשם הנמוק"י (סנהדרין יז:). רב ניסים גאון בחי' לשבת (מה.) כותב, שמענו כי בימי החברים פרסיים, היו חברים מחזרין בכל בתי ישראל ומכבין את הנרות, ולוקחין מכל בית נר, והיה צער גדול לישראל מזה המעשה, מפני שהיו מוליכין את נרותיהם לע"ז. ובשלהי דבריו הביא עוד משאילתות דרב אחאי בפרשת וארא, שכ' שבמלכות פרסיים היו חברים שבהן מחזרין על בתי ישראל ומכבין את הנרות, וחותין את הגחלים, ומוליכין אותן לבית האור שלהן שהיא ע"ז. ע"כ. ולפי"ז ניחא טפי, שאם הכוונה לחברים שהיו מכבים את הנרות, אמרו ע לה בשעת הסכנה מניחה על שולחנו, כדי שלא יכבו את הנרות ויטלו אותם לבית ע"ז. ונראה עוד שאף לפי האומרים שהכוונה לשעת שמד, לכן אמרו מניחה על שולחנו, ולא מסרו נפש להדליק בחוץ, כי חששו שיטלו את הנרות לבית ע"ז, וניחא טפי קושיית הב"ח.
ויש עוד לפרש בס"ד על פי מ"ש בירושלמי (סוכה פ"ה סוף הל' א'), טוריינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב ומת בליל חנוכה, וישראל הדליקו נרות בחוץ כדרכם, בא טוריינוס הרשע עליהם, והקיפם לגיונות והרגם והלך הדם עד קפריסין, באותה שעה נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד.
אולם המאירי דחה את פירושו של רש"י, שאין מדליקין בגלל יום אידם של פרסיים, שא"כ היאך מדליק על שלחנו, אלא ודאי הכוונה שאין מדליקים בגלל השמד, וכן פירש בפסקי רי"ד, וז"ל: "ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו, שלא היו מניחין הגויים לישראל לקיים המצוות". וכן פירש הר"ן. וכן כתבו התוספות (מה. ד"ה מקמי) בתירוצם השני בשם ר"י, שאין הכוונה בשעת הסכנה לסכנת חברים, אלא סכנת גזירה שגזרו שלא להדליק נר חנוכה. ולפי דבריהם צ"ע למה לא היה חיוב למסור נפש על קיום מצות הדלקת הנרות כהלכתה. וכן דקדק הב"ח (שם), מלשון הטור, שכתב: "בשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות, מניחה על שולחנו ודיו", וכתב שהעיקר כפירוש זה.
[2] אפילו על ערקתא דמסאנא, כמבואר בסנהדרין (עד:), ופירש רש"י שאם דרך הגויים לקשור כך ודרך ישראל לקשור אחרת, כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים, אפילו שינוי זה שאין בו מצוה, אלא מנהג בעלמא, יקדש את השם בפני חביריו ישראל. וא"כ גם לעניין נרות חנוכה, צריך היה
