מקורות ונימוקים:
שלא לומר קדושה דסדרא בקול אלא בלחש
בזוהר הקדוש פרשת תרומה דף קל"ב עמוד ב' איתא בזה"ל:
קדושה דא דקא מקדשי מלאכי עלאי לאו איהו ביחיד והא אוקימנא כל קדושה דאיהו בלשון הקודש יחיד אסיר ליה למימר. 'תרגום לעולם ביחיד ולא בסגיאין' ויחיד איהו תקונא דיליה ודאי ולא סגיאין, וסימן לרזא דא שנים מקרא ואחד תרגום, שנים לישנא דסגיאין איהו דודאי קדושה דלשון הקדש אסיר איהי ביחיד, קדושת תרגום אסיר איהו בסגיאין אלא ביחיד לעולם, אחד תרגום תנינן ולא תרין ולא יתיר, תרגום אתיא למיעוטא והכי אצטריך, לשון הקודש אתיא לרבוייא והכי אצטריך, דמעלין בקודש ולא מורידין, ובתרגום מורידין ולא מעלין, אחד תנינן ולא יתיר ולא מעלין כלל.
את דברי הזוהר הקדוש הביא הבית יוסף או"ח סימן נ"ט, על פי זה כתב המשנה ברורה או"ח סימן קל"ב ס"ק ד', לבאר את דברי הרמ"א שם. שפסוקי הקדושה שבלשון הקודש נאמרים דוקא ברבים ופסוקי הקדושה שבתרגום נאמרים דוקא ביחיד לפי שכל שהוא בלשון תרגום אין לומר אותם ברבים. וע"כ כשאומרים קדושה דסדרא בציבור אומר כל יחיד בפני עצמו בלחש התרגום של הקדושה דאז לא מיקרי בציבור וזהו מה שסיים הרמ"א שלא לאמרם בקול רם. ואם מתפלל שלא בציבור יכול לומר גם התרגום בקול רם:
אמנם בסידור חסד לאברהם למוהר"א טובייאנה דף קכ"ג, כתב דקדושה זו יאמרנה בקול רם ואפילו התרגום שבו. כן כתב בספר הכוונות פרי עץ חיים (שער י"ח פכ"ד דף ס"ה ע"ג) שכן נהג האר"י ז"ל ולא היה מקפיד לאומרו בלחש, וכן כתב מרן החיד"א בספר [עבודת הקדש] בקשר גודל (סימן ך' אות ד').
אולם יעויין עוד בספר בן איש חי שנה ראשונה כי תשא ט"ז שכתב שנהגו לומר התרגום בלחש כמו שכתוב בשולחן ערוך, ואע"ג דכתב מורנו הרב חיים ויטל ז"ל דרבינו האר"י ז"ל היה אומרם בקול רם, ועוד שמעתי שמנהג החסידים בבית אל יכב"ץ דאין מדקדקים בזה אלא לפעמים בלחש לפעמים בקול רם, הנה פה בגדא"ד נוהגים לדקדק בזה לומר בלחש דווקא דאם לא יועיל לא יזיק.
מדוע נתקנה אמירת קדושה דסידרא
טעם תקנת קדושה דסידרא כתב בספר בן איש חי שנה ראשונה פרשת כי תשא אות ט"ז, שהאחרונים סידרו אותה דוגמת קדושה דעמידה כנזכר בשבולי הלקט שהביאו ב"בית יוסף", הואיל ופעם אחת גזרו האוייבם על ישראל שלא יאמרו קדושה בתפלה, והיו מניחים אורבים וממתינים עד שיגמרו העמידה עם החזרה והולכים, לכך התקינו לומר סדר קדושה כאן, ואחר שבטלום מקדושת העמידה וקדושת יוצר על כן תקנו לומר קדושה זו בלשון הקדש ולשון תרגום כנגד שתי קדושות, ולכך קורין אותה קדושה דסדרא שנסדרה כנגד שתי קדושות הנזכרות.
עוד הוסיף הבן איש חי שם, שאף על גב דבטלה הגזרה לא ביטלו קדושה זו אח"כ, מפני שבאמת יש בה טעם על פי הסוד, ומה שלא תקנו אותה אנשי כנסת הגדולה מעיקרא מפני שעדיין לא היה הזמן הראוי ומתוקן לתיקון זה, וכאשר הגיע הזמן הראוי לכך סבב הקב"ה סיבה הנזכרת שבעבורה תקנו קדושה זו כאן, ולכן לא ביטלוה אח"כ אע"פ שבטלה הסיבה, מחמת כי ראו חז"ל ברוח קדשם שבאמת ראוי להיות קדושה כאן ע"פ הסוד, עוד יש טעם אחר מה שנקראת קדושה דסידרא מפני שהיא תקנה חדשה שלא נתקנה מאנשי כנסת הגדולה עם קדושת יוצר וקדושת העמידה, ונתקנה כאן מפני כי כאן היא סוד ירידת המלכות בבריאה בהיכל קודשי קודשים, ולכן אומרים עתה קדוש וברוך וימלוך לעולם ועד, כדי להמשיך שפע הקדושה, דסידרא פירוש שנתקנה ע"פ סדר העולמות ואומרים אותה כסדרן של עולמות.
