מקורות ונימוקים:
מדוע נתקלל הנחש – הרי החטיא את האדם כשליח היצר הרע
בעל השבט מוסר, בספרו 'ולא עוד אלא' על פרקי דר' אליעזר פרק י"ג, התקשה בשאלה יפה זו, מדוע עונשו של הנחש גדול כל כך, עד כדי כך שאפילו לעתיד לבוא שכולם מתרפאים, הנחש אינו מתרפא.
ונשא ונתן בדבר והעלה כמה תירוצים ודחאם, ועיקר דבריו הם שהנחש היה שליחו של הס"מ, אלא שהס"מ רצה להכשיל את האדם בחטא כדי לשאיר את התורה הקדושה אצל המלאכים שלא תרד לארץ, וכוונתו הייתה לטובה. אולם הנחש שנשלח לשם כך, לא הייתה כוונתו טובה, אלא התכוון רק להכשיל, והוסיף בזה והגדיל פשע יותר מכוונת המשלח, לפיכך נענש מאוד.
תירוץ נוסף כתב שרצה הקב"ה להעניש הנחש מאוד, למען ישמעו וייראו בני האדם, עד כמה גדול הוא עונשו של המחטיא את הרבים.
זה לשונו של בעל השבט מוסר בספרו 'ולא עוד אלא' על פרקי דר' אליעזר פרק י"ג:
ועוד קשה מה שאמר לקמן משל לאחד שיש בו רוח רעה וכל מה שעושה ומדבר אינו עושה אלא מדעת רוח רעה שעליו, כך הנחש כל מה שעשה וכל דבריו שדבר לא דבר ולא עשה אלא מדעתו של ס"מ, ע"כ. אם כן כפי זה למה נתקלל הנחש, ואי משום כבודו של אדם הראשון אם כן היה לו לקללו לשעה ולתקנו לעתיד, ולא כן נוהג עמו הקדוש ברוך הוא אלא שלעתיד כולם מתרפאים חוץ מהנחש כדברי רבותינו ז"ל [תנחומא מצורע ב], ונראה זה אין בחוקו יתברך חס ושלום כיון שלא מדעת עצמו עשה הנחש מה שעשה.
ועוד קשה טובא, שלס"מ שעשה הרעה הגדולה הזאת עתיד לתקנו לעתיד, כמו שכתב החסיד בעל לוחות הברית זצ"ל [פרשת חיי שרה] במאמר עתיד לשוחטו כלומר לתקנו לשחוט חצי שמו ס"מ שישאר אל כאחד המלאכים העליונים, ועיין שם באורך. ולנחש שעשה הדברים שלא מדעתו למה מענישו גם לעתיד.
אמנם נראה לפרש במאמר רבותינו ז"ל [סנהדרין נט ב] שמלאכי השרת היו צולין בשר לאדם הראשון בגן עדן ומצננין לו היין, ועיין מה שפרשתי במאמר זה לעיל באבות דרבי נתן [פרק א ד"ה ר' יהודה], וכראותם המלאכים ששם להם הקדוש ברוך הוא לעבדו הכירו בזה שהתורה הגנוזה עמהם בשמים עתיד ליתנה לו, ובפרט שראו שהניחו בגן עדן לעובדה ולשומרה לעסוק בתורה ולשמור את דרך עץ החיים היא התורה כמדובר לעיל, ולהראות מעלת התורה מה גדולה קונה האדם עמה הניחם לעבוד לפניו לרמוז כי תפלים הם בערכו מסיבת עסק התורה, לכן נתקנאו קנאה משום יראת שמים לחשוב מחשבות שישאר בהם קיום התורה כי כולם חפצים להיותם מהעובדים את השם ביתר שאת ויתר עז, ולכן באו בדברים אלו לפני המקום אדם להבל דמה אין על עפר משלו, לרמוז להקדוש ברוך הוא שבהיות האדם מחומר קורץ עתיד לעבור על תורתו שעתיד לתת לו, וטוב לעזוב תורה בעליונים. השיב הקדוש ברוך הוא להפליא בחכמת האדם יותר מהם, ואמר מה שאתם מקלסים אותי בעליונים הוא מיחד אותי בתחתונים, ראו חכמתו שכל דברי קלוסכם שאתם מקלסים אותי בתחתונים כלומר כל דברי קלוס שלכם מיחדם ביחוד אחד, ולא עוד אלא שהוא יכול לקרוא שמות מה שאין אתם יכולים. כוונת ולא עוד אלא כך הוא, אף על פי שהדעת מחייב שאתם יכולים לקרוא שמות ולא הוא כיון שהוא חומר עכור המעכב דקות ההשכלה, עם כל זה הוא יכול ולא אתם. וטעמו של דבר, כי הן אמת שהוא חומר אבל מצד הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל וצד החלק בכל החלק האדם גדול מהמלאך, ובידו להשיג בחכמת אלהים וכדברי רבותינו ז"ל [ברכות נה א] יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. וכראות המלאכים שלא יכלו למנוע התורה מאדם ושיהיה להם, יעצוהו להחטיאו לפניו אולי בזה תהיה מניעת התורה ממנו וישאר חיוב הקיום להם לעבוד להקדוש ברוך הוא, וירד ס"מ השר הגדול שבשמים ועלה על הנחש שישיאהו לחטוא, וכיון שכוונת הס"מ היה לטובה אף על פי שזר מעשהו משום חיבת התורה כמדובר, לכן יש לו תיקון לעתיד לבא לחזור למעלת הקדושה כבתחילה.
אבל הנחש שנתגלגל הדבר על ידו, אף שעשה מה שעשה שלא מדעתו אין ראוי לתקנו, כדרך מגלגלין חובה על ידי חייב. והוא הוסיף עוד מדעתו כדכתיב כי הגדיל לעשות [יואל ב, כ. ויעו"ש ברש"י], ולא משום צד כוונה טובה כס"מ שהיה עושה מסיבת חמדת התורה כמדובר, לכן יתתקן ס"מ מצד מחשבתו ולא הנחש.
עוד יש לומר, כדי להראות כח המחטיא את הרבים שאין לו תקנה מקל וחומר של נחש שכל מה שעשה אף על פי שלא היה מדעתו נענש כל כך, קל וחומר המחטיא לאחרים מדעתו ומרצונו שאין לו תקנה, ולכן אמרו רבותינו ז"ל [יומא פז א] כל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה. מיהו עדיין צריכין אנו למודעי בהתר ספק זה, למה נענש גם לעתיד לבוא כיון שלא חטא מדעתו. (א"ה ס"ט, לעניות דעתי אפשר לומר על דרך ואת הבהמה תהרוגו [ויקרא כ, טו] כדברי רבותינו ז"ל [תנחומא אמור ט]):
