בס”ד
תשלום עבור המצוות
מקורות ונימוקים:
א). הכי איתא בזוהר (פרשת תרומה דף קכ”ח ע”א) וז”ל: ויקחו לי תרומה האי מאן דבעי לאשתדלא במצוה ולאשתדלא ביה בקב”ה אצטריך דלא ישתדל ביה בריקנייא ובמגנא אלא אצטריך ליה לבר נש לאשתדלא ביה כדקא יאות כפום חיליה והא אוקימנא מלה בכמה אתרי וכו’ אלא אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי זכי בה אשתדלותא דקב”ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל אבל אשתדלותא דקב”ה דקיימא בעובדא אסיר לנטלה ליה למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקודשא אלא באגר שלים, עכ”ל ע”ש.
עוד שם כתב בשם ספרא דחרשי (ספר כישופין) דאוליף אשמדאי לשלמה מלכא, כל מאן דבעי לאשתדלא לאעברא מניה רוח מסאבא וכו’, בעי למיקני ליה באגר שלים בכל מה דיבעון מיניה בין זעיר ובין רב, בגין דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא ובריקנייא ואזדבן בלא אגרא ואניס לבני נשא למשרי עלייהו ומפתי לון לדיירא עמהון בכמה פיתויין. והב”ד גם הכה”ח (סי’ תנד ס”ק טל).
אתה הראת לדעת כמה חמור הדבר לעשות מצווה בחינם, היינו כשלא הוציא עליה ממון ובזה יש בכח המצווה לסלק את הרוח רעה ולהמשיך רוח קדושה עליו מהמצווה.
ובאמת שכן בפוסקים מצינו כן, ראה בשולחן ערוך (סימן נג סעיף כב) שכתב, דשליח ציבור בשכר עדיף טפי מבנדבה. ועי’ בפמ”ג ובמ”ב (ס”ק סג) מה שכתבו בטעם הדבר. מיהו הערוך השולחן (שם סעי’ כג) כתב הטעם פשוט, לפי שכל מצווה שמשלמים עליה שכר טוב יותר מבחינם. וכן כתב המשנה ברורה (סי’ תקפד סק”ח) בשם שערי אפרים, ראוי לכל גבר ירא ה’ להשתדל שיהיה לו עלייה בימים נוראים, ואף במקומות שמוכרים מצוות יקנה אותו בדמים כפי יכולתו, ואדרבה יש עילוי יותר במצווה שבאה אליו בדמים ממצווה שבאה אליו בחינם אין כסף. וכן מבואר במג”א (סימן קלב סק”ב) דמשמע בב”י דמוטב לבנו להשכיר א’ לו’ קדיש במקומו משיאמר א’ בחנם. ונראה דטעמם הדבר כפשנ”ת דבכה”ג עולה הקדיש יותר. וראה עוד בכה”ח (סי’ תנד סק”מ) שכתב בשם שער המצוות (פרשת עקב) שרבנו האר”י ז”ל כשהיה קונה איזה מצווה כגון תפילין או אתרוג, לא היה מקפיד לדעת כמה יתן במצווה ההיא אלא היה פורע כל מה שהיו שואלין אותו בפעם ראשונה והיה אומר למוכר הרי המעות לפניך קח כל מה שתרצה.
ב). ואע”ג שכתב מרן הב”י (יורה דעה סימן רסד) בשם תשובות הרשב”א (ח”א סי’ תע”ב) שאלת על מוהל שלא רצה למול עד שיתן לו אבי הבן שכר ואין לאבי הבן מה שבקש ממנו ואין מוהל אחר בעיר תשובה מוהל זה כמעט שמראה בעצמו שאינו מזרעו של אברהם אבינו וצריך לגעור בו שאינו חפץ במצות, יעו”ש. אין הדברים סותרים לדברי הזוה”ק, דהתם מצד המוהל וכן שאר עושי מצווה אין להם לדרוש מצידם שכר עבור המצווה ולהיבטל מהמצווה אם לא משלמים להם, אולם אבי הבן מצווה עליו לשלם למוהל.
ג). וחידוש גדול ראיתי בשו”ת חוות יאיר (סו”ס רלב) דיש הידור יותר במצווה ששילם עליה דמים אף אם אינה מהודרת כ”כ כמו המצווה הבאה לו בחינם. ומצאתי לו חבר בשו”ת תורה לשמה (סי’ נ) שכתב הרי”ח הטוב ז”ל, שאם קיבל אתרוג במתנה והוא מהודר מאוד, ויש לו אתרוג אחר ששילם עליו ואינו יפה כמו זה האתרוג, יברך על האתרוג ששילם עליו. ומוכח שהבינו שהידור ששילם עליו אע”ג דהוא הידור חיצוני חשוב הידור טפי מהידור בגופו של החפץ. ובדברי התורה לשמה מבואר, דאפילו שקנה אתרוג אחד וכבר זכה במעלה זו שהוציא עליה דמים, מ”מ יש מעלה בגוף האתרוג שיוציא עליו דמים ואין זה דין רק בגברא.
ד). מיהו מ”ש הכה”ח (סי’ תרמט סק”ד) שלא יברך על אתרוג שלוקחו בחינם דהקליפות יונקים מאותן מצוות הבאות בחינם. ושכ”כ הגר”ח פלאג’י בס’ מועד לכל חי (סי’ כג אות מג). ונראה פשוט שאין כוונתו שאם אין לו אלא אתרוג זה שלא יברך עליו, אלא ר”ל, שאם יש לו אתרוג אחר, דיברך עליו וזה פשוט לענ”ד.
ה). עוד כתב התורה לשמה (שם), דידוע שברכת שהחיינו על פרי חדש היא ברכת שבח והודאה להקב”ה ויש בה מצוה רבה ויזהר האדם לברך על פרי חדש שקנהו בדמים ואם נזדמן ששלחו לו אחרים פרי חדש במתנה או שהיה יושב אורח על שלחן אחרים והביאו על השלחן פרי חדש והוא עדיין לא בירך שהחיינו, לא יברך על זה אלא יקנה במעות ויברך שהחיינו. ושכן ראה חסידים ואנשי מעשה שמדקדקים בזה לברך שהחיינו על פירות שקנו בממונם משום חיבוב מצוה. ומבואר בדבריו חידוש, דאפילו שהפרי אינו חפצא של מצווה, מ”מ יש מעלה בפרי שקנהו בדמים כי סו”ס הברכה באה ע”י מצווה שעשאה בדמים. ועיי”ש עוד גבי סנדקאות, וע”ע בזכר דוד (מ”א פרק עט) שהאריך במעלת סנדקאות הבאה ע”י ממון ונסתייע מדברי הזוהר. וע”ע במגדל עז (נחל ט’ אות ה’) שכן הוא במדרש שכביכול היה הקב”ה סנדק לאברהם ונתן לאברהם במתנה את אר”י.
ו). ולפי”ד נראה דהוא הדין במה שמצוי בילדים נשואים המתארחים בבית הוריהם בשבת חנוכה, שאע”פ שאינם צריכים להדליק וכדין אכסנאי, ואין צריכים מעיקר הדין להשתתף בפרוטה וכמ”ש בס’ גן המלך (סימן מא) דאם האכסנאי סמוך לגמרי על בעה”ב מפתו יאכל ומכוסו ישתה, אין צריך להשתתף כי בעה”ב מזכה לו גם חלק בשמן עבור חלקו. וכ”כ הכה”ח (סי’ תרעז ס”ק ג’) בשם הפוסקים. מ”מ לפי מה שנתבאר יש לו ליתן פרוטה לבעל הבית עבור השתתפותו ובזה יזכה להידור מצווה דהויין ליה בנים תלמידי חכמים.
ז). והוא הדין למי שמתארח בבית הוריו או חמיו בפסח ומהדר הוא בכל דרכיו, שראוי להדר גם בזה ולהשתתף בכספו עבור המצות שאוכל או שיביא עימו מצות מביתו. וכ”כ החוות יאיר (שם). (ויש מי שאומר שבלא”ה נכון להיזהר בזה מדין “לכם”). ואע”ג שה”ה לגבי קידוש דמצד הסברא אין לחלק בזה, אלא שלא נהגו לדקדק בכך.
ח) ושאלני אברך ת”ח כהן שקיבל שמן של תרומה שאין להשתמש בו אלא להדלקה כיצד ינהג, והשבתיו שיערב שמן זה יחד עם שמן הנקנה מכספו ובכה”ג חשיב שהדליק מממונו.
