תוסף לקפה שיש בו שתי אחוז חלב

מקורות

לגבי שאלתו שאלת חכם, אודות משקה שמוסיפים לקפה לנתינת טעם, ובתוסף יש כ-2 אחוז חלב, ואף שאין טעם החלב נרגש, החברה שמה דווקא חלב לצורך מרקמו של המשקה. האם הצורך במרקם חשיב לטעמא עביד דלא בטיל, ולפי"ז האם מותר לשתות משקה זה אחר אכילת בשר. עכת"ד.

הנני להשיב בקצרה כפי מסת הפנאי.

תנאי בלטעמא עביד שטעמו מורגש

היות והכלל הינו דכל דעביד לטעמא אפילו באלף לא בטיל, כאן שהחלב אינו עשוי לטעמא, אלא לצורך המרקם, א"כ שוב אין מקום לאסרו משום דלטעמא עביד, וכן הוא בכל מקורות הדין דעביד לטעמא לא בטיל, וכדאיתא בחולין (ו סוע"א) ותבלין דלטעמא עביד "וטעמא לא בטיל" עכ"ל. הנה שמותנה דין זה בכך שהטעם קיים ואינו בטל, וכן הוא בלשון הרמב"ם (מעשר פי"ג הי"ח) "וטעמו ניכר" וכן הוא בלשון הרמ"א (יו"ד סימן צח סעיף ח וסי' קיד ס"ו) וז"ל, ובלבד שהאיסור אינו נותן טעם בקדירה, אבל "אם נותן טעם" באותה קדירה, והוא אסור מצד עצמו, אפילו באלף לא בטיל "כל זמן שמרגישין טעמו". ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא, אם אסורים מחמת עצמן, אינן בטילים בששים. עכ"ל. הנה שתלה זאת להדיא בכך שנרגש טעמו. והכי כתב הרה"ג דוד אסולין שליט"א בירחון אור תורה (ניסן תשעו סי' ע עמ' תקכט) שאין לאסור משקה הוויסקי משום שבולע את משקה מהיין הבלוע בחביות שמאכסנים אותו, היות ותנאי התנה הרמ"א הנ"ל, שיהיה נרגש טעמו, ושכן מבואר בראשונים שהביא שם הב"י, ושכ"כ שאר הפוסקים ע"ש שליקטם, ו"שהוא פשוט".

היתרא בלע

זאת ועוד, התנה שם הרמ"א (סי' צח סעיף ח) דלטעמא עביד דלא בטיל "והוא אסור מצד עצמו" וכו' "אם אסורים מחמת עצמן", לאפוקי אם האיסור בלוע בתערובת וכדלקמן בשו"ע (יו"ד סי' קה סי"ד), וכאן המשקה המתווסף לקפה, לא רק שאינו תערובת איסור, אלא שהינו היתרא בלע, שהרי מדובר על חלב שהוא היתרא ששמו אותו במשקה פרוה, והכל היתר וא"כ ליכא איסורא כלל.

מדרבנן

בפרט שאיסור דלטעמא עביד הינו מדרבנן, שהנה מקור הרמ"א הנ"ל הינו מהאיסור והיתר הארוך (כלל כה דין ז) ואיהו גופיה כתב שם שאיסור זה מדרבנן ומדאורייתא לא חשיב טעם כלל, וכ"כ הש"ך (סי' צח ס"ק כט) וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' קיא ד"ה איברא וטעם), גם נתן טעם בדבר, שהרי אפילו בטעם כעיקר נחלקו האם איסורו מהתורה או מדרבנן, ק"ו בעביד לטעמא.

אולם הר"ן (חולין דף לה ע"ב) כתב דהוי ד"ת, אך האחרונים כתבו דלא פליגי הני קמאי, הא במורגש, היינו שאינו נרגש טעם התבלין ממש, אלא שהוא משפר את טעם המאכל, בכה"ג הוי דרבנן, והר"ן מיירי במורגש טעמו בפועל, שכ"כ היד יהודה (ארוך סי' צח ס"ק כג ובקצר ס"ק לז) ובשלחן אברהם (עמ' קסט). ולפי"ז בנידו"ד לכו"ע הוי איסור דרבנן.

ובלאו הכי בנידו"ד הוי דרבנן משום שעצם איסור בשר אפילו יחד עם חלב הוא מדרבנן [רק אם נתבשלו יחד נאסרה אכילתם מהתורה.] ק"ו בנידו"ד דמיירי לשתות משקה זה אחר אכילת בשר.

אבקת חלב

ואם מדובר באבקת חלב [פרט זה לא נתבאר בשאלה] הרי הרבה פוסקים סוברים שיש לזה את היתר הג'אלטין שפנים חדשות באו לכאן, ואכמ"ל, וקיל טפי דליכא ביה איסור בשר וחלב לשיטתם, וכ"כ בשו"ת משנה הלכות הנ"ל ע"ש.

חזותא

לגבי המרקם, לא נתבאר בשאלה, האם המראה הניתן בקפה מחמת הוספת משקה זה, מראהו כשל חלב בצבע לבן וכדומה, או לאו. וגם אם מראהו כשל חלב, עוד צריך לדעת האם המראה הינו מחמת 2 אחוז החלב, או מחמת החומרים האחרים שהם הנותנים את מראה החלב, כפי שמסתבר שכן הוא מחמת האחוז הנמוך של החלב, ובשני אופנים אלו לא הוי חזותא כלל, שהרי אינו נראה בעין וליכא חזותא. [גם אם מראהו כשל חלב מחמת שניהם, מחמת החלב ומחמת החומרים האחרים ששמים במשקה, גם בזה יש להתיר משום זה וזה גורם, כפי שהתיר יתירה מכך בשו"ת יבי"א (ח"י או"ח סימן לז סוף אות ב) בעוסקו בחומצה מלחית העשויה מחמץ ומשתמשים בה במאכלים בפסח וז"ל, אלא דלכאורה כיון שטעם החומצה ניכר במוצרים אלו, הוי כמידי דעביד לטעמא שאפילו באלף לא בטיל, כמבואר ביורה דעה (סימן צח סעיף ח). אולם נראה שמכיון שתרכובת חומצת הלימון אינה נעשית מחמץ בלבד אלא בתערובת חומרים שונים וחומצת גפרית, שאין בהם סרך איסור של חמץ, יש מקום להקל בזה מטעם הכלל זה וזה גורם מותר כמבואר במסכת עבודה זרה (דף מח ב), ובמרדכי חולין פ"ח (סי' תשלג), ובתשובת מיימוני (הל' מאכלות אסורות סי' ח), ובשלחן ערוך יורה דעה (סימן קמב סעיף יא). וכן נפסק כיוצא בזה בדברי הרמ"א בהגה יורה דעה (סוף סימן פז), שכל שהצטרף מעמיד של היתר למעמיד של האיסור, ובצירוף שניהם הוי מעמיד בטל בששים, דזה וזה גורם מותר. עכ"ל. ועע"ש, שכ"כ הפוסקים. ושם הבעיה הינה בפסח דבאלף לא בטיל, ושי"א שהוא דבר שיש לו מתירים ע"ש, ק"ו בנידו"ד.]

ואף אם שתי אחוז החלב הם לבדם נותנים את מראה החלב הניכר בקפה, גם כן מותר הדבר, היות ומקור דין עביד לחזותא דבאלף לא בטיל הוא בשו"ע (או"ח בסי' תקיג ס"ג) וברמ"א (יו"ד סי' קב ס"א) כיון דלחזותא עביד לא בטל, ובספר הוראה ברורה שבהוצאת ישיבת כסא רחמים (יו"ד סי' קב בביאור להלכה שבסוף הספר סעיף א) הביאו שדין זה שנוי במחלוקת גדולה באחרונים, ושנחלקו בזה בהבנת דברי השו"ע או"ח הנ"ל, ע"ש, ולכן הכריעו במח' זו, שבשל תורה יש להחמיר ובדרבנן יש להקל ע"ש. ובנידו"ד דהוי דרבנן, שאף שתית המשקה עם בשר הוא דרבנן כיון שלא התבשלו יחד, ק"ו לגבי שתית המשקה אחר אכילת הבשר בלא המתנה, יש להקל.

לאור האמור מעיקר הדין ניתן להקל גם לשתות משקה זה אף עם בשר, ק"ו שהשאלה הינה על שתית המשקה אחר אכילת בשר, שיש להקל.

זה הנלע"ד לפום ריהטא

אסי הלוי