לקבל יוט ולקדש ערב רה יום הדין מפלג המנחה

הנה בשו"ת מהרי"ל (סי' ל"ג), כתב בזה"ל: יש שאין אוכלין ערב ראש השנה ביום כדי שלא יוסיפו מחול על הקודש בהאי יו"ט משום דיומא דדינא הוא, וכמדומה שכן הורה מהר"א ז"ל במגנצא, ועל טעם זה תמהתי דהא כבר קדשוהו בתפילה ושמא על הכוס עיקר דהוא דאורייתא, ע"כ. וכיו"ב כתב בספר פרדס יוסף החדש (ר"ה עמ' פ"ד אות ס"ב) בשם הגה"צ ר' אברהם אלימלך בידרמן שליט"א בספרו באר החיים, שאין להוסיף בר"ה מחול על הקודש, לפי שימי אלול הם ימי רצון ואין לגרוע מהם אפי' זמן מועט ביותר. ולכאו' היה מקום לסייע כן ממ"ש בסה"ק שחודש אלול הם ימי רצון, כמ"ש בפרי עץ חיים (שער ר"ה פ"א), ומהרח"ו בספר עץ הדעת טוב (פרשת כי תצא), בשם רבינו האריז"ל. וכן מבואר בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק או"ח סי' ל"ב), אודות אבל אם יכול לעלות ש"ץ בימים נוראים, והשיב: מה עניין ימי דין לימי אלול, ואפילו ימי הסליחות שקודם ר"ה אינם ימי דין, אדרבה הם ימי רחמים ורצון, והם ארבעים יום אחרונים שהיה משה רבינו בהר ונתרצה לו הקב"ה ובר"ה הוא שמתחיל הדין ואומרים המלך הקדוש, וראיה שלא כתב השו"ע למנוע מלהשביע כי אם בסי' תר"ב ששם איירי מעשי"ת, ולא עוד אלא שכל עשי"ת אינם נקראים ימי דין, אדרבה ימי רחמים, והקב"ה נמצא אפי' ליחיד, רק ר"ה ויוה"כ הם ימי דין. וראי' לדבר שהרי אומרים ענינו יחיד המתענה בהם בשומע תפלה ואילו בר"ה ויוה"כ אף המתענה בר"ה ויוה"כ אין אומר ענינו וטעם דלא שייך תעניתנו כיון שהם ימי דין כמבואר בסי' תקצ"ד במג"א ס"ק ח'. ולכן פשוט שאין למחות באבל להתפלל אפי' בעשי"ת. וכ"כ במטה אפרים (ריש סי' תקפ"א), וכ"כ החיי אדם ריש הלכות ר"ה, שחודש אלול הוא מובחר ומוכן לקבלת התשובה לפי שהם ימי רצון מעת נבחרנו לעם. וראה בספר צלותא דשמואל (עמ' תקכ"א), שהביא משו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' של"ב), שימי חודש אלול הם ימי רצון המסוגלים לכפרה וקבלת התפילות, והביא שם עוד שי"א שלכן אין מניעה לקרוא תהלים בלילה, ע"ש. ונראה דאדרבה י"ל לאידך גיסא דכיון שימי אלול הם ימי רצון, א"כ ראוי היה שידבק ויוסיף מעת הרצון שבימי אלול עם יום הדין ראש השנה.

וכן נראה לפענ"ד דמן הדין אין כל מניעה לקבל יו"ט דר"ה מפלג המנחה ואפילו להתחיל בסעודתו, ונפק"מ למי שעסוק בצורכי ציבור או מלווה חולה וכדומה, שראוי לעשות כן לכתחילה ללא כל חשש, ואדרבה סגולה טובה היא לפתוח השנה בזריזות וחריצות, וסגולה היא לכל השנה להיות חרוץ, אילולא שאין לעשות כן לפענ"ד מטעם אחר לגמרי, שראוי להתפלל תפילת מנחה ערב ר"ה במתינות ובכוונת הלב גדולה, ולהאריך בה כמה דאפשר, כמ"ש בספר מטה אפרים (סי' תקפ"א ס"ק נ"ז) וז"ל: בערב ר"ה נכנסין להתפלל מנחה בבהכנ"ס בעוד היום גדול, כדי להתפלל מנחה בכוונה הרבה, ומאריכין בה קצת, מאחר שהיא מנחה אחרונה בצאת השנה והקדמת תפילה טרם בוא יום הגדול, ע"כ. זאת ועוד ראוי לקבל עליו ר"ה יום הדין באימה ביראה ברתת ובזיע, ואם יקדים לקבל יו"ט דר"ה ולהתפלל ערבית מבעוד יום, עלול לבוא חלילה לקלות ראש בהקדמת הסעודה, ופוק חזי מאי עמא דבר מנהגן של ישראל קדושים וטהורים, שמאריכים בפיוטים ובתפילות ובדברי כיבושין ערב ראש השנה, ואין מקבלים עליהם ועל זרעם יו"ט דר"ה מבעוד יום. אבל מעיקר הדין, אין שום מניעה בדבר מצד שאין ראוי להוסיף מחול על קודש לפי שר"ה הם ימי הדין ואלול הם ימי רצון, דליתא וליתא לפענ"ד.

וטעמי ונימוקי עימי בס"ד, הנה זה יצא ראשונה, דבלא"ה מבואר בגמ' ע"ז (ד:) שאין הקב"ה דן את העולם בלילה, אלא בשלוש שעות ראשונות של הבוקר. ועוד אמרו שם: אמר רב יוסף, לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד, דלמא כיון דמפקיד דינא, דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי, ושאני ציבור דנפישא זכותיה. ומבואר כאן תרתי, חדא דבלא"ה בתפילה בציבור אין לחוש להקדים, וממילא אין חשש שיקדימו מניין להתפלל ערבית מבעוד יום, ועוד מבואר שהקב"ה דן את ישראל בשלוש שעות ראשונות של היום, ולא מהלילה וכנ"ל. וכן אמרו רז"ל (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג, ב"ר נ' ה', וילקוט בראשית רמז פ"ד) ישראל נדונין ביום ואומות העולם נידונין בלילה.

עוד נראה דאדרבה חביב הוא להקדים ולקבל עלינו עול מלכות הבורא יתברך, להכריז קבל עם ועדה בסילודין כי ה' הוא האלוקים ואדוני אדונינו, מלך מלכי המלכים, היה הווה ויהיה, יחיד ומיוחד, ולהזכיר בתפילה בדחילו ורחימו: המלך הקדוש, המלך המשפט. וכדברי הגמרא (ר"ה טז.), אמר הקב"ה לישראל אמרו לפני מלכויות לפני כדי שתמליכוני עליכם. ולכן גם שמחים ואוכלים ושותים ביום זה, וכמבואר בספר נחמיה (ח' ט'), שעזרא קרא בתורה לעיני כל העם בעצם יום ר"ה, וכל העם הטו אוזניהם, והתחילו לבכות בשומעם את דברי התורה שלא קיימוה כראוי (רש"י). ובאותה שעה פנה נחמיה אל העם, וכן עזרא הסופר והלווים שתרגמו לעם את דברי התורה, ואמרו להם: "היום קדוש הוא לה' אלהיכם, אל תתאבלו ואל תבכו", "ויאמר להם אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושילחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו כי חדות ה' מעוזכם". "והלווים מחשים לכל העם לאמור, הסו כי היום קדוש ואל תעצבו". "וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלח מנות, ולעשות שמחה גדולה, כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם". וכ"כ מרן השו"ע (או"ח סי' תקצ"ז ס"א): "אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענין בר"ה, אמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם, ותהיה יראת ה' על פניהם". וכבר ידעת שכתב בספר מעשה רב (אות ר"ו), שרבינו הגר"א היה שמח מאוד בשעת תקיעת שופר, שבתקיעות אנו ממליכים את הקב"ה למלך. ונראה ששייכת בחינה זו כל היום בגדר וגילו ברעדה, עין במר בוכה מפני אימת הדין, ולב שמח בהכרזת מלכות הבורא יתברך ויתעלה שמו לעד ולעולמי עולמים, ובכח זה בעזהשי"ת נכרית ונמגר כל כח שיש מהסט"א לכופרים הרשעים המורדים במלכות שמים. וכן מצאתי להחת"ס בדרשותיו (דף שס"ז), שביאר שאדרבה השמחה בר"ה, הוא במלכות השי"ת, וכתב שזה עצמו גורם רחמים יותר מכמה תעניות בראות הקב"ה שעם ישראל אינן חסים על בקשת חייהם, אלא על כבודו ית"ש. הרי לך שאדרבה אין כל מניעה לקבל על עצמו יו"ט דר"ה מפלג המנחה, ואדרבה הרי אסור להתענות בר"ה כנ"ל, ואע"פ שבימי אלול ועשי"ת מתענים, ומהיכי תיתי לומר שאין להקדים ולקדש עליו היום, אחרי שבבחינה מסויימת הוא מסוגל לעת רצון יותר מאלול ועשי"ת.

עוד נראה לומר בס"ד עפמ"ש בגמ' ר"ה (ח:) "כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב" (תהלים פ"א ה'), אין לי אלא לישראל, לאומות העולם מניין? תלמוד לומר "משפט לאלהי יעקב", אם כן מה תלמוד לומר כי חק לישראל? מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין. כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: מלך וציבור, מלך נכנס תחילה לדין, שנא' "משפט עבדו ומשפט עמו". מאי טעמא? מקמי דליפוש חרון אף. ומוכח שמי שנכנס מוקדם יותר לדין, סגולה היא לו יותר לזכות בדין.

ואדרבה נראה עוד, דהנה אם באת לומר שחודש אלול הם ימי רצון משא"כ ר"ה, יש לשדות בזה נרגא מדבריו המפורסמים של רבינו יונה בספר היראה, שכתב: "משנכנס אלול עד מוצאי יוה"כ, יהיה חרד וירא מאימת הדין", הרי שמר"ח אלול כבר צריך להיות ירא וחרד מפני הדין, נמצא שבכולם יש צד של ימי דין, ויותר יש להשיב על כך ממ"ש רבינו הרמב"ם (פה"מ ר"ה ד' ז'): "אין אומרים הלל בר"ה ויום הכיפורים לפי שהם ימי עבודה, והכנעה, ופחד, ומורא מהשי"ת, ומברוח ומנוס אליו, ותשובה, ותחנונים, ובקשה, כפרה, וסליחה. ובכל אלו העניינים אינו הגון השחוק והשמחה". וביד החזקה (מגילה וחנוכה פ"ג ה"ו), כתב: ר"ה ויוה"כ אין בהן הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה, עכ"ל. וכבר ידעת שאפי' לדעת הרמב"ם שלא הביא דין תוספת שבת, הביא להלכה חיוב תוספת יוה"כ, דהוא מדינא דגמרא (יומא פא.), ושוב מצאתי להגר"ש קלוגר זצ"ל בשו"ת שנות חיים (סי' ס"א), שכתב שזו סברא נפלאה שאין לחלק בין ר"ה ליוה"כ, וכיון שביוה"כ אדרבה נצטוונו להוסיף מחול על קודש, הוא הדין ראש השנה, אין שום מניעה לקבל עליו ולהוסיף בו מחול על הקודש.

עוד נראה להביא ראיה לדבר, שעניין זה נסתר ממ"ש רבותינו ז"ל בירושלמי (ר"ה פ"ב ה"ב), "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים", וכי איזו אומה יש כאומה הזאת, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין, הרי הוא לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו, שאינו יודע היאך יצא דינו, אבל ישראל אינם כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ואוכלים ושותים ושמחים, ויודעים שהקב"ה עושה להם ניסים. ודברי הירושלמי נפסקו להלכה בשו"ע (או"ח סי' תקפ"א), שמכבסין ומסתפרין בערב ר"ה. וא"כ מה שייך לומר שאין להקדים ולקבל עליו תוספת ר"ה שהוא יום הדין, והלא אנו סמוכים ובטוחים שבעז"ה נצא זכאים בדין. וכן איתא במדרש ויקרא רבה (פרשה ל' סי' ב'): א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא ניצח, כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מי ניצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידיהן אנו יודעין דישראל הם המנצחים, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "ולקחתם לכם ביום הראשון"^[1].

1. ומ"ש רבותינו בגמרא ר"ה (לב:), אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביוה"כ? אמר להם: אפשר מלך יושב על כיסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני וישראל אומרים שירה?! וצ"ב כיון שישראל בטוחים שיעשה להם נס בדין, ויצאו זכאין בדין, מדוע אין אומרים שירה? ועוד צ"ע, כיון שהקב"ה שוקל מצוות ועוונות, ודן על פי רוב מצוות או רוב עוונות, כמבואר ברמב"ם בהל' תשובה, א"כ מה שייך נס בדין? עין בחיבורי "אשכול יוסף" מועדים בסימן י"ד שהבאתי בזה חמשה יישובים בס"ד. ↑