מקורות ונימוקים:
א). נראה דדלא גרע ממטעמת דמותר בצומות וכמ”ש השולחן ערוך (סי’ תקסז ס”א): דמי ששרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט, ואפילו בתעניות ציבור ורק ביוהכ”פ ובט’ באב יש להחמיר לדעת מרן השו”ע (דס”ל דגם מטעמת אסורה בט”ב). וכן לא גרע מעצי קינמון דהתיר הרמ”א (שם ס”ד) ללועסו בכדי ללחלח גרונו ולפלוט. ומשום דאכילה קיבל עליו ולא טעימה והנאה.
ונראה דלמי שיהיה צער גדול במניעתו, יש להקל אפילו בט”ב שלא בעת הקינות וכמ”ש הרב כה”ח (סי’ תקנד סק”ג), ובס’ חזו”ע – ד’ תעניות (עמ’ לב) גבי סיגריות, ואע”פ שיש בהם טעמים שונים, מ”מ אינו אלא טעם שאין בו ממשות. וע”ע בשו”ת יחוה דעת ח”ה (סי’ לט) מ”ש בשם המטה יהודה (סי’ רי).
ואע”ג שבנד”ד יש מעט אדים ולחות הנכנסים לפה, ומטעם זה לכאורה לא דמי לסיגרייה רגילה שהתירו הפוסקים לעשנה בצום, מכל מקום לענ”ד יש להתיר. דהנה הריב”ש כתב בתשובה (סימן רפח) דאע”ג דבבת תיהא (ע”ג ס”ו:) דפליגי בה אביי ורבא, והיינו כפי מה שפירש בה ר”ח ז”ל או פירוש בעל הערוך ז”ל שטועמים הריח בפיהם, ועד כאן לא שרי רבא אלא משום דריחא לאו מילתא היא ואין כאן אלא טעימת הריח אבל טעימת גוף האיסור אפילו לרבא אסורה. וכן פסק השולחן ערוך (יו”ד סי’ קח סעיף ד’) דמותר לשאוף בפיו ריח יין נסך דרך נקב שבחבית לידע אם הוא טוב. והוסיף, אבל אסור לטועמו אע”פ שאינו בולעו. והיינו ע”פ הריב”ש הנ”ל. מכל מקום כבר כתב שם הריב”ש דהיינו טעמא דאסור לטעום, שמא יבוא לבולעו ויעבור בזה איסור תורה. ולפי”ז יש לומר דווקא במאכל גמור הראוי לאכילה איכא חשש לטועמו בפיו אע”פ שייפלטנו דשמא יבוא לאוכלו. אבל בנדון דידן שאינו ראוי לאכילה מחמת שיש לו מריריות מועטת, אין חשש שיבוא לאוכלו. וכמ”ש הפרי מגדים (יו”ד סי’ קח משב”ז סק”ח) דבדבר דאינו ראוי לאכילה כמו בורית גם להריב”ש אין לאסור לטועמו, מחמת דגם אם יבלע הוי איסור דרבנן ובכה”ג לא אסרינן. וכ”כ הפתחי תשובה (סי’ צח סק”א) בשם הצמח צדק והפרי חדש (סי’ קח ס”ק כב).
ואע”ג שהפרי מגדים סיים שם והמחמיר תע”ב, וע”ע בפת”ש שהנודע ביהודה (להבנת הפת”ש בנודע ביהודה) כתב שהצמח צדק לא התיר בטעימה אלא בלחיכה בלשון, מ”מ בנד”ד יש לצרף עוד, דכל מה שכתב הריב”ש היינו במקום שאם יאכל הוי איסור תורה, אבל בנד”ד גם אם יאוכלנו אין בכך איסור תורה שהרי צומות אלו הם מדרבנן, ולא עבדינן גזירה לגזירה בכהאי גוונא. וכן ראיתי שכתב להדיא הפרי מגדים (משבצות זהב סימן צח סק”ב, ד”ה והנה), יעו”ש. ומטעמים אלו יש להקל בסיגריות אלו גם אם נכנס זיעה בפיו.
