מקורות וביאורים:
עניית אמן אחר ברכת הגומל
א). יש לעיין האם תיקנו חז"ל לענות אמן אחר ברכת המברך ברכת הגומל, או שסגי במה שהעונים מברכים אותו בברכת "מי שגמלך", וחשיב כעניית אמן בכך שמאמתים את הברכה שבירך. והנה כתב מרן השו"ע (סי' קכד סעיף ה', וסי' רטו ס"ב) על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ב"ה וב"ש ויענו אמן אחר כל ברכה. ולא חילק בין ברכה לברכה. וע"כ אע"ג דהרמב"ם וגם מרן בשו"ע (סי' ריט ס"ב) כתבו ומה מברך? בא"י אמ"ה הגומל לחיים טובות שגמלני כל טוב, והשומעים אומרים מי שגמלך וכו'. ולא הזכירו שיענו השומעים אמן, היינו משום דפשיטא דצריכים לענות אמן דלא גרע משאר ברכות שהשומע עונה אחר המברך. והכי מוכח לענ"ד ממאי דאי' בטור ובשו"ע (שם סעי' ד') דאם בירך אחר ואמר אשר גמלך כל טוב וענה זה שהתחייב אמן, יצא ידי חובה. ומקורו בגמ' ברכות (נד:) הרי שתיקנו לומר על ברכה זו אמן. ולא מסתבר שהיו ב' תקנות בברכה זו, ודו"ק.
ב). וכן כתב להדיא הארחות חיים (הל' שני וחמישי או' כד) שהחזן והשומעים עונים אחר המברך "אמן". ולאחר מכן יאמרו צור שגמלך וכו'. והמגיה שם כתב, שכ"כ גם רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה' (עמ' 253). וכ"כ האליה רבה (סי' קמא או' ו') בשם המהר"ם מינץ (סי' פא). וכן כתב הרב שערי אפרים (שער ד' סעיף ל), ובס' ערוה"ש (סעיף ה'), וכן פסק מרן בחזו"ע (ברכות עמ' שמא) שהשומעים צריכים לענות אמן קודם שיברכו את המברך בברכת צור שגמלך וכו'. וכ"כ בספר ברכת ה' (ח"ד עמ' תנ).
ג). ולפענ"ד מה שנהגו רבים שלא לענות אמן אחר ברכת ברכת הגומל, טעות היא בידם, ונשתרש ממה שהציבור מיהרו לענות אחר המברך "האל שגמלך כל טוב". בדומה למה שנתפשט המנהג כיום להקריא לכהנים גם תיבת "יברכך" וכמ"ש הרב בן איש חי (פ' תצוה או' א') כדי שלא יאבדו הציבור עניית אמן במה שימהרו הכהנים לומר יברכך. וע"ע בס' הליכות עולם (שם). ומה שכתב בספר התעוררות תשובה ח"א (סי' נט) ללמד זכות בזה לפי שבלא"ה מאמתים את ברכתו, אין די בדבריו בכדי ליישב המנהג, לפי שיש ענין וסודות גדולים דווקא באמירת תיבות אמן.
ד). עוד יש להעיר שגם המברך אחר ששומע את המברכים אותו בברכת האל שגמלך, צריך לענות אחריהם אמן, שהרי לא גרע מכל הברכות שמברכים את האדם שיש לו לענות אמן אחרי המברכים, וכמ"ש המג"א (סי' רטו סק"ג). וכן ראיתי שכתב הבן איש חי (ש"א פרשת עקב או' א'): "והוא אומר אחריהם אמן כן יהי רצון".
