האם מותר לספר דברי לשון הרע בטיפול פסיכולוגי/רגשי?
מותר לספר לשון הרע בכדי לטפל בבעייתו הנפשית, שכל זה בכלל ההיתר של “לתועלת”, ובלבד שלא יתכוין בסיפורו לשם גנאי אלא לספר את המציאות כפי שארעה לצורכי הטיפול. וכמובן שכל זה ההיתר הוא כשיש צורך לספר ולפרט את שמותיהם של האנשים.
המספר לחברו דברי לשון הרע, כדי להפיג את דאגתו מליבו, הרי זה בכלל מה שדרשו חז”ל מן הכתוב: “דאגה בלב איש יַשׁחנה” ישיחנה לאחרים. ראה בספר חפץ חיים ח”א (כלל י’ בהגהה לסעיף י”ד). ועי’ בספר זה השלחן – דבליצקי ח”א בהגהות והערות לח”ח שם. ואנציקלופדיה תלמודית (כרך לז, לשון הרע).
בטח יעניין אתכם!
לתשומת לב הגולשים:
אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.
מאמרים אחרונים
ביום שישי השנה שחל ט”ו באדר בשבת גם תושבי ירושלים קוראים המגילה ביום ארבעה עשר באדר, דהיינו ביום שישי,
בשבת שלפני ראש חודש אדר הסמוך לניסן, מוציאים שני ספרי תורה וקוראים בשני פרשת שקלים – בראש סדר כי תשא,
במסגרת הסכמים ובפשרות משפטיות בין הצדדים, קיימת מציאות שצד אחד מסכים “להודות” על דבר “על תנאי” שהצד השני יוותר על
[א] כתב מרן בשו”ע סימן ר”ד סעיף י’: מי שהיה לו חוב אצל חבירו ואמר ליה: מכור לי מטלטלין אלו
[א] חקירה ביסוד הקנין ביסוד סיטומתא עלה בדעתי לחקור בס”ד: האם זה עוד מעשה קנין. או רק תוצאה של קנין
[א] כתב הרמ”א בהגה חו”מ סימן ר’ בסעיף ג’: ויש מחלקין דאם אינו ברשות לוקח רק בסימטא וכיוצא בזה אין
כל הזכויות של התשובות והמאמרים שמורים לרבנים המשיבים שליט"א
