מקורות ונימוקים:
בכל המצוות אסור לאדם לנסות את ה' יתברך, כפי שנאמר בדברים ו' ט"ז לא תנסו את ה' אלוקיכם כאשר ניסיתם במסה, אמנם מצוות הצדקה שונה היא, כפי המבואר בגמרא בתענית ט'. וכפי שנאמר בפסוק במלאכי ג' "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, וגערתי לכם באוכל ולא ישחת לכם את פרי האדמה ולא תשכל לכם הגפן בשדה אמר ה' צבאות.
כך גם נפסק להלכה בהגהת הרמ"א יו"ד סי' רמ"ז סעי' ד, שמותר לנסות את השם בצדקה, למרות שיש האומרים כי האמור הוא דווקא על מעשר מן התבואה ולא מעשר כספים. החפץ חיים בספרו אהבת חסד פרק י"ח אות א', הכריע להלכה שמותר לנסות את השם גם במעשר כספים, ובפרט כאשר נותן את מעשר הכספים לעמלי התורה, שהרי התכלית של תרומות ומעשרות הוא כדי שהכהנים והלווים יוכלו לעסוק בתורה ללא דאגות, וכפי שנאמר בפסוק (דברי הימים ב' לא ד): 'לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה", וכיום הם עמלי התורה אשר השווה אותם הרמב"ם לשבט לוי.
אכן כפי המופיע בלשון הפסוק לא כל ברכה נראית היא לעין, אלא ישנה ברכה המתבטאת במניעת הפסדים ונזקים, כגון בכך שהארבה שאוכל את התבואה, לא יאכל את פרי השדה, והגפן לא תשכל בשדה, וכיוצ"ב שלא יהיו הפסדים ונזקים. בנוסף גם הברכה אשר הינה נראית לעין אפשר שמתמהמת היא, אולם אין ספק כלל שהקב"ה שהוא היחיד שהנו כל יכול ירעיף שפע רב מטובו וחסדו על המתאמצים בצדקה כפי שהבטיח.
חלק מהנסיונות המגיעים לאדם הנם עצם המציאות וההרגשה החיצונית המראה לאדם שכביכול ההבטחה איננה מתקיימת שיש הסתר פנים, וכביכול השם אינו משגיח על העולם. הנסיון הוא האם האדם יסחף אחר מצג השוא הנראה לעין בשר ודם, או שישכיל להבין שהעולם נברא בתכנון והקפדה ויש מי שמנהל אותו, והברכה קיימת ובוא תבוא וההסתר הוא הניסיון לראות עד כמה אמונתו חזקה
