מקורות:
במג"א סי' ד' סק"כ כתב בשם שו"ת מהרי"ל בזה"ל: "וכתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות" עכ"ל. וכ"ה במשנ"ב שם סקמ"ב. ואולם עיני כל תחזינה בשו"ת מהרי"ל סי' כ"ג דשם כתב ז"ל: "הבאים מבית עלמין להתפלל יפה עושים שרוחצין ידיהם, משום רוח הטומאה השורה בבית הקברות וכו' ונט"י מעבירו" עכ"ל. ובהערות לשו"ת מהרי"ל הוצאת מכון ירושלים, כתבו דכנראה המג"א נתקשה בלשון המהרי"ל שכתב "מבית העלמין להתפלל", ותיקן דצ"ל "לבית העלמין להתפלל", אך בכל כתבי היד של שו"ת המהרי"ל מופיע כאשר הוא אצלנו ולא כהגהת המג"א. ובספר מהרי"ל סוף שמחות ומחזור ויטרי ורוקח ודרשות מהר"ש סי' שס"ח כתבו "כשחוזרים" מבית העלמין. עיי"ש. וגם ממה שכתב בתשובת המהרי"ל "משום רוח הטומאה השורה בבית הקברות וכו' ונטילת ידים מעבירו" משמע דהנידון הוא ביציאתו מבית העלמין. ומה שהוקשה לו למג"א על הלשון "הבאים מבית עלמין להתפלל", יש ליישב דהיה מנהגם להתפלל תפילת מנחה אחרי היציאה בית העלמין.
ובשו"ת לבנימין אמר עמ' קל"ה, לשאו"ל הגיע את הגר"ח קנייבסקי זצ"ל אם נוהגים ליטול ידים גם בכניסה לבית הקברות או רק ביציאת, והשיב הגר"ח שרק ביציאה, ושם בהערות תמ"ה תמ"ה המחבר מדברי המשנ"ב הנ"ל, ולפי האמור כאן מינח ניחא, דבהגלות נגלות דבכל כת"י של מהרי"ל לא נמצא כפי ההגהה שהגיה המג"א, אין צורך לדקדק ליטול ידים לפני הכניסה, ובפרט דאין דאף לדעת המג"א אין בזה דינא אלא זהירות.
