ואפשר יותר את הדברים:
יש נזהרים לא לאכול קודם הלוכם לבית החיים[1]. ויש נוהגים לטעום קודם הלוכם שלא יהיו בכלל "ודורש אל המתים" שדרשו חז"ל[2] דזה המרעיב עצמו ולן בביה"ק, אלא דמדקדקים רק "לטעום" ולא "לסעוד" כדי לצאת ידי הדעה הראשונה[3]. ומ"מ אינו אלא למידת חסידות. ועכ"פ מן הראוי להמנע מאכילת בשר בקר ומשתיית יין לפני שמגיעים לבית העלמין[4].
מקורות:
[1] פשטות נימוקם של הנוהגים כן הוא משום דאין לבוא למקום קבורת המתים בהיותו מדושן ומעונג. והנה מוהר"ר יעקב דרשן שיננא זצ"ל בספרו מענה לשון, בהקדמה, כתב וז"ל: "ויש אומרים שאין הולכים על קברי צדיקים אלא ביום התענית, וקצת נוהגין כן, ומ"מ [גם אם הולכים על קברי הצדיקים בימים שאינם תענית,] לא יאכל ולא ישתה מידי קודם הליכתו להתפלל והרי ההוא בכלל מה שדרשו ז"ל בפ"ק דברות לא תאכלו על הדם". עכ"ל. ואיכא לעיוני ביה, דאי מיירי שהולך לקברות הצדיקים עוד לפני שהתפלל תפילת שחרית, פשיטא דאסור משום לא תאכלו על הדם, ואי מיירי שהולך אחרי שכבר התפלל שחרית, א"כ במה שייך בזה "לא תאכלו על הדם" והרי כבר התפלל תפילת החובה. אלא בעל כרחין דמיירי אחר שכבר התפלל תפילת החובה (דומיא דתענית שהולכין אחרי תפילת שחרית כמש"כ התוס'), ואין כוונתו לדרשה גמורה אלא סמוכין לעד קא מייתי, דכשם שזו דרך גסות הרוח להקדים אכילתו לתפילת החובה, כך גם אם הולך להתפלל (אפי' אחרי תפילת החובה) במקום קברות המתים, יש בזה דרך גסות וגאוה אם עושה כן כאשר כריסו מלא ומעונג. והרי זה כמבוא"ר.
ובגשר החיים פרק כ"ט (עמ' ש"ז) כתב שפישפש ולא מצא מקור קדום למנהג להמנע מאכילה לפני שהולכים לבית העלמין (מלבד ספר מענה לשון כנ"ל), עיי"ש. ובספר פני ברוך סי' ל"ז סק"ט כתב דהואיל ואין מקור לדבר, מי שאינו חושש לזה ליכא קפידא. ובספר עוד יוסף חי לוי פרק ה' עמ' צ"ג מובא הנהגהת הרה"צ מוהר"ר יוסף שלמה דיין זצ"ל, שביום שהיה משתטח על קברות הצדיקים, היה מתענה כל היום.
[2] סנהדרין דף ס"ה ע"ב.
[3] אלף המגן (שעל המט"א) סי' תקפ"א סקק"ט. טעמי המנהגים ח"א ענייני שמחות בליקוטים שבסופו דף קכ"ז ע"ב בשם ספר דבר יום ביומו (אלול). מדרש שלמה מאזוז דיני ראש השנה אות י"א. גשר החיים פרק כ"ט בשם קונטרס מועד לכל חי שווארץ. שפתי צדיקים מוצפי עמ' כ"ה (מעמודי המבוא).
וכ"כ בקו' דקדוקי מצוות ח"א סי' רצ"ח שהגר"ח קנייבסקי זצ"ל היה מקפיד לאכול או לשתות משהו לפני שהולך לבית החיים (אלא דשם לא מוזכר שהיה חושש לדעה ראשונה).
ואעיקרא דהאי חששא ד"מרעיב עצמו", הנה פשטות הגמ' בסנהדרין היא דדוקא כאשר עושה כן במטרה שתשרה עליו רוח טומאה ר"ל, אזי הוא דאסור, ולא שעצם הפעולה היא אסורה, וכדמפרש ואזיל שם: "כדי שתשרה עליו רוח טומאה". ע"כ. וכן למד בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' ס"ח דף ע"ט ריע"ב, לגבי מה שנאמר שם לענין לינה בבית הקברות.
וראה בספר וזאת ליהודה מהד' תשע"ב ח"ב עמ' תרל"ה, שמובא שהג"ר יהודה צדקה זצ"ל בהיותו בצפת"ו הלך להשתטח על קברות הצדיקים מיד לאחר תפילת שחרית עוד לפני ארוחת הבוקר, ואח"כ אכל פת שחרית ושוב הלך לשתטח על קבר הרשב"י במירות.
[4] דמלבד דע"פ הפשט שייך בזה יותר להאי חששא דגסות הרוח המובא לעיל, הנה גם עפ"י הסוד מסתברא דנכון להיזהר בזה, כיון דבית העלמין הוא מקום דשכיחא בו היזיקא דאחיזת החיצונים ורוחות רעות וכיו"ב (כפי שהארכנו בספרי הקטן שושני ציו"ן, ואכמ"ל), וא"כ נכון להמנע מבשר ויין באשר הם מעוררים את שליטת החיצונים על האדם ל"ע, וז"ל המלאך למרן הב"י בספר מגיד מישרים סוף פרשת בהר: "וכבר הזהרתיך ז' פעמים מהבשר והיין, אל תמשך אחריהם כי הם סיבת כמה נפשות אבודות, וכמה גלגולים בעבורם נתגלגלו, וכמה נפשות בעבורם נפסדו, וכמה עולמות בעבורם נתאבדו ונהרסו ונתקלקלו, אוי למי שנמשך אחריהם, אוי למי שלהוט אחריהם, אשרי השומר מהם, אשרי המסתיר עיניו מהם, אשרי הבורח מהם. ודע, שאילו האדם יהיה יודע שאחר שאכל [בשר] ושתה [יין] לשובע יצרו כמה דינים נתבעים לו מלמעלה, וכמה משחיתים שולטים בו, וכמה מזיקין מושלים בו, לא יהיה אוכל ושותה כי אם לקיים גופו לבד, פעמים שלש בשר לשבוע, ושלושה או ארבעה כוסות מזוג הרבה בלא אכילה." עכ"ל.
ובכן בספר מישרים מגיד ברנפלד (מובא באוסרי לגפן ח"ז עמ' קע"א) הזהיר שאין לאכול בשר ביום שמשתטחים בקברות הצדיקים, והרב אוסרי לגפן שם הוסיף גם דאין לשתות יין, אך יש להקל בביצים וחלב וכיו"ב, עיי"ש.
והבט נא וראה להמקובל מוהר"ר שמשון חיים נחמני זלה"ה בספרו זרע שמשון פרשת לך לך אות כ"ח, שכתב וז"ל: "והזמן שיש להם [לחיצונים] יותר אחיזה באדם, היינו בזמן שנהנה מהעולם הזה, שהולך אחר ההנאות." עכ"ל. ולפ"ז יתכן דראוי להימנע מאכילת מותרות ומיני מתיקה וכיו"ב לפני הכניסה לבית העלמין.
