מקורות:
במסכת כתובות (ד: ה.) אמר מר לא יבעול אדם לא בערב שבת ולא במוצאי שבת, ואמר ר’ זירא גזירה שמא ישחט בן עוף [דרך בני אדם לשחוט הרכין והקטנים כדכתיב שני בני יונה, תוס’ שם]. ולמעשה הטור הביא בזה מחלוקת הרמב”ם (פ”י מהל’ אישות הלכה י”ד) ואביו הרא”ש אם דברי הגמ’ הללו נפסקו להלכה. הרמב”ם פוסק שאין נושאים נשים בערב שבת ולא באחד בשבת, גזירה שמא יבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה שהחתן טרוד בסעודה, ואין צריך לומר שאסור לישא בשבת עצמה. והוסיף הטור שאביו הרא”ש כתב דמסקנא דהלכתא שמותר לבעול בתחילה בשבת ולא חיישינן שמא ישחט בן עוף.
והב”י הביא שהר”ן (כתובות ב.) ביאר את טעמו של הרא”ש שפוסק שלא חוששים שמא ישחט בן עוף בשבת, משום דבגמ’ לקמן (ה:) איבעיא להו אם מותר לבעול בשבת, ומסקנת הגמ’ (בדף ז.) שמותר, ומזה משמע שלא קיימא לן מה שאמרו בגמ’ לעיל שלא יבעול לא בערב שבת ולא במוצאי שבת שמא ישחט בן עוף, דלא חוששים לשמא ישחט בן עוף, והוסיף שזהו טעם הרי”ף שלא הזכיר כלל בהלכותיו חשש דשמא ישחט בן עוף.
אך הוסיף הר”ן שהרמב”ם שסובר שחוששים לשמא ישחט בן עוף, ולכן אין נושאים נשים בע”ש ובמוצ”ש, משום שלדעתו מה שאמרו בגמ’ שמותר לבעול בשבת, היינו באופן שכבר כנסה קודם לכן, דדוקא בשעת הכניסה לחופה חיישינן לבן עוף לפי שאז עושין סעודה, היפך מנהגנו שאנו נוהגים לכנוס בשישי. והוסיף שהרמב”ן (ה ע”א ד”ה והמחוור) כתב שמה שנהגו לכנוס בשישי, מנהג בורות הוא אלא שלא מיחו בידם, ושכן כתב המהריג”ש. וכן דעת הרב המגיד שכתב אודות המנהג לישא נשים בערב שבת, שלא ידע על מה סמכו, ובוודאי טענת חכמים מתקיימת בהם שהם באים לידי חילול שבת, אם על ידי עצמן אם ממלאכה על ידי גוי.
והבית יוסף אחרי שהביא את דברי הרב המגיד וכל מחלוקת הראשונים בזה, כתב שעכשיו המנהג פשוט לכנוס בשישי. וכן כתב המרדכי (ריש פ”א דכתובות) דהמנהג עתה לכנוס ביום שישי, וביאר שהטעם שנהגו כן משום תקנת עניים, ושכן מוכח בכתובות (מז.) שמותר לישא בערב שבת, דאמרינן התם, אי נמי מסר לה בערבי שבתות. ובחי’ שי למורה הביא טעם זה מפני תקנת עניים בשם רע”ב (פ”ח דכתובות מ”א), וכן נפסק בשו”ע שמותר לישא אשה בערב שבת ובמוצאי שבת, וז”ל: “יש אומרים שאין נושאין נשים לא בערב שבת ולא באחד בשבת, גזירה שמא יבא לידי חלול שבת בתיקון הסעודה, ויש מתירין, וכן פשט המנהג לישא נשים בערב שבת”. וכן כתב מרן החיד”א (שיורי ברכה סי’ ר”פ).
מיהו בימי החורף שהימים קצרים, נכון מאוד שלא לעשות חופה בערב שבת, כי מתוך שהימים קצרים ומאחרים את החופה עלולים להיכשל ח”ו בחילול שבת כן כתב הערוך השלחן (סי’ ס”ד סעיף י”א), אך סיים שעכ”פ אין בידינו למחות בידי מי שעושה חופה בע”ש. וכיוצא בזה כתב המשנ”ב (ס”י של”ט סקי”ט) שנכון מאד למי שהיכולת בידו שלא לעשות נישואין כלל בערב שבת, ובפרט סמוך לחשכה, כי אף אם הנישואין יהיו בזמנם קודם השבת, מכל מקום יוצא מזה כל מיני קלקולים, כטלטול מוקצה של הנרות וגם כמה נשים ההולכות לחופה מאחרות זמן הדלקת נרות ומדליקות בבין השמשות. ובלא”ה בימינו שאם יבואו להקל ולעשות חופה ביום שישי עלולים לבוא לידי חילול שבת, כי יאריכו בשהייתם ויחזרו מאוחר, גם בעלי האולם ועובדיו יעסקו בניקיונו וסידורו אל תוך השבת, לכן עדיף שלא להנהיג לעשות חופה ביום שישי כלל.
מסקנא דדינא, יש אומרים שאין נושאים נשים ביום שישי ולא ביום ראשון, גזירה שמא יבואו לידי חילול שבת בתיקון הסעודה, ויש מתירין. וכן פשט המנהג במשך הדורות לישא נשים ביום שישי. מיהו בימי החורף שהימים קצרים, נכון מאוד שלא לעשות חופה בערב שבת, כי עלולים להיכשל ח”ו בחילול שבת. וכן נזהרים בימינו שלא לעשות חופה ביום שישי כלל מפני חשש חילול שבת.
