מקורות ונימוקים:
גיור ללא קבלת עול המצוות אינו גיור
הנה התנאי הבסיסי והראשוני ביותר לגיור הוא קבלת המצוות כהלכתן, כפי שמבואר בדברי הגמרא ביבמות מ”ז. תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם. אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני ומודיעין אותו ענשן של מצות אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת חללת שבת ענוש סקילה, וכו’.
‘קיבל’ מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה חוזרים ומלין אותו שניה, נתרפא מטבילין אותו מיד, ושני ת”ח עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. אישה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני ת”ח עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות.
כן להלכה פסק השולחן ערוך יו”ד סימן רס”ח סעיף ב’ לכל דברי הגמרא הללו, אלא שלא הזכירו הודעת לקט שכחה ופאה ומעשר עני, הואיל ואינם נוהגים כיום.
מבואר שבלא קבלת עול המצוות לא שייך כלל להתגייר, כי כל מהות הגיור הוא כניסה לעם היהודי לעניין שמירת התורה והמצוות, ובלי זה מה לא שייך גיור כלל.
ועיין בדברי הגמרא בבכורות דף ל’: עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר’ יוסי בר’ יהודה אומר אפי’ דקדוק אחד מדברי סופרים, ע”כ.
למרות שנחלקו הפוסקים האם קבלת המצוות מעכבת בפני שלשה או שאין צריך שלשה, אין פירוש הדבר שניתן להתגייר בלא קבלת עול מצוות, אלא וודאי קבלת המצוות היא לעיכובא. על אחת כמה וכמה לאור פסיקת השו”ע יו”ד סימן רס”ח סעיף ג’ שקבלת המצוות אף היא צריכה להיות בפני שלשה דווקא ואם לא הגיור פסול, הדבר ברור שגיור ללא קבלת כל המצוות איננו גיור.
וכן העלה בשו”ת יביע אומר חלק י’ יו”ד סימן כ”ו להקל להתיר אשה שנישאה בחו”ק לגוי שעבר גיור ללא קבלת מצוות רצינית, אלא מן השפה ולחוץ, שאיננו גר ואין האשה צריכה הימנו גט להתירה לשוק.
למרות שהב”ח ביו”ד סימן רס”ח כתב ללמוד בדעת הרמב”ם שאין קבלת המצות לעיכובא, אלא שהתוס’ והרא”ש חולקים וס”ל דקבלת מצות הוו לעיכובא, וכוותיהו נקטינן. ע”ש. מיהו בשו”ת חמדת שלמה חיו”ד סי’ כ”ט חולק על הב”ח אליבא דהרמב”ם, וכתב שאף הרמב”ם מודה שקבלת המצות מעכבת. ע”ש.
כן העלה גם בשו”ת אגרות משה חלק א’ סימן קנ”ז בזה”ל:
במה שנסתפק כתר”ה אם גר שלא קבל עליו מצות אם נחשב גר, פשוט וברור שאינו גר כלל אף בדיעבד וכן הורה אבא מארי הגאון זצלה”ה הלכה למעשה בסטראבין בעובדא כזו שאינו גר כלל בין לקולא בין לחומרא שקבלת מצות בגר מעכב כדאיתא ביו”ד סי’ רס”ח סעי’ ג’.
ואף אם אמר בפיו שמקבל מצות אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת אינו כלום. וגר שמהני לשם אישות בדיעבד, איירי שבשביל האישות קבל עליו מצות באמת והוא ברור ופשוט וכל זה אמר אבא מארי הגאון בפירוש אז כשהורה.
ובכלל איני יודע טעם הרבנים הטועים בזה דאף לדידהו עכ”פ איזה תועלת הם מביאין בזה לכלל ישראל שמקבלין גרים כאלו דודאי לא ניחא ליה להקב”ה ולעם ישראל שיתערבו גרים כאלו בישראל. ולדינא פשוט שאין זה גר כלל. ידידו, משה פיינשטיין
גיור רפורמי איננו גיור כלל
מטעם זה ומטעמים נוספים, לא נמצא שום פוסק שכתב ליתן תוקף לגיור רפורמי, אלא הדבר פשוט וברור אצל כל הפוסקים, שאין תוקף כלל לגיור רפורמי, ואף לקולא נוקטים להתיר אשה שנישאה לגוי שעבר גיור רפורמי ללא גט. לחיזוק העניין אציין בזה לכמה מדברי הפוסקים, וכדלהלן.
בשו”ת אגרות משה יו”ד ח”ב סוף סי’ קכח כתב בזה”ל:
ובדבר האם שלפני איזה שנים נתגיירה אצל רב מהרעפארמער וקאנסערוואטיוון אינו כלום, ומה שאחר כך טבלה לשם גרות בפני אשה אחת וגם שטבלה לנדתה אח”כ לפני אשה אינו כלום דקבלת מצות והטבילה צריך שיהיה לפני ב”ד כשרים. וגם הידיעה שהיא טובלת לנדתה כמובן דאינו ידוע כלל דהא מאחר שהגרות היה בפני רעפארמער שלא הצריך טבילה ולא אמר לה כלל שצריכה לטבול לנדתה לכן אף שהאמת שטבלה אינו כלום דהא חסר לנו ידיעה. ולכן אם האם רוצה באמת להתגייר צריכה לקבל מצות דכל התורה לפני ב”ד כשרים מחדש ולטבול בפניהם, ואם אינה רוצה באמת רק בשביל אישות משום שהאב חזר בתשובה ורוצה שתתגייר או שהיא רוצה להתגייר בשביל בניה אין להפציר עליה כי לכתחלה אין לקבל גיורת כזו אבל אם תתגייר תהיה בדיעבד גיורת ומותרת לישראל.
כן כתב עוד האגרות משה בחלק אבן העזר חלק ג סימן ג’ בזה”ל:
הנה בדבר נכרי אחד שנתגייר אצל רעפארמער ראביי ונשא אצלו יהודית אחת ועתה הלך ממנה אם יש להצריך לה גט ממנו, פשוט לע”ד שאין גרותו כלום והוא עכו”ם כמתחלה ואין קידושיו תופסין כלל, דאף אם עשה מילה וטבילה כדין אינו כלום דהא לא היו ב”ד כשרין ולכל הפחות בקבלת מצות בשעת קבלת מצות מעכב לכו”ע, וכו’. והרעאפארמער כולן פסולין לעדות שהרי הם כופרין בתורה מן השמים שלכן אף שאין עדים בעברם כל מצות התורה הרי השם רעפארם מעיד שהן כופרים. ומפורש ברמב”ם פי”א מעדות ה”י שאף שלא מנו אותם חכמים בכלל פסולי עדות פשיטא שהם פסולין שלא הוצרכו למנות אלא רשעי ישראל אבל אלו המורדין הכופרין פחותין הן מן העכו”ם וכו’.
כן כתב בשו”ת שבט הלוי חלק י’ סימן רכ”ז בזה”ל:
ולא באתי רק בענין הגרות הקלוקל הזה שע”י הרפורמים הרעים, והעידו לפני כבודו שהיו קל שבקלים, ומוחזקים בכך, וכל המעיין ביו”ד סי’ רס”ח בטור ושו”ע יראה שאין כאן גרות כלל, אב”א דאין כאן בי”ד כלל לא על הטבילה ומילה ולא על קבלת מצות, וגם הראשנים שמקילים דיעבד אבל קבלת מצות בשלשה מעכב, עש”ה ובש”ך שם ס”ק ט’, וגם אם נימא כדעת א’ מהראשונים דבגרות די דיעבד בא’ כמ”ד בסנהדרין מה”ת א’ כשר דכ’ בצדק תשפוט עמיתך, כאן אפילו אחד לא הי’ כיון דכולם מוחזקים ברשעים גמורים.
וגם לא הי’ קבלת מצות מעיקרא, דכנראה המתגיירים לא קבלו עליהם וגם התנהגותם אחרי הגרות מוכיחה ע”ז, ועוד דאיתא בבכורות ל’ ע”ב דהמקבל הכל חוץ מדבר אחד לא נקרא קבלה, וא”כ צד קבלת מצות פסול מכמה טעמים, וכבר נזכר כזה באחרונים דכזה אין בו סרך גרות כלל, ע”כ.
כן כתב בשו”ת משנה הלכות חלק י”ב סימן קצ”ג בזה”ל:
ולגבי בן השני שנולד אחר שנתגיירה בגירות הרעפארמער כיון שהיה טבילה קודם שנתעברה א”כ הי’ אפשר לפקפק עליו שיהי’ חלל עכ”פ להחמיר אבל כנראה דאין להחשיב הגירות שלהם כלום כי הם לא מאמינים והגרים שמגיירים נמי אין מקבלין עליהם עול מצות כלל ואין זה אצלם אלא ענין של צערעמאניא בלע”ז בלי התחייבות וקבלה כלל וממילא אין זה בכלל גירות, ולכן גם הבן השני שנתגייר לאחר מכן, ואם לא נתגייר צריך להתגייר והרי הוא ג”כ כגר צדק, ועיין בכורות דף ל’ דבלא קבל אפילו דבר אחד ואפילו רק דרבנן אחד לא הוי גר, ע”כ.
וכן היא הוראות כל הפוסקים, ועיין בספר ילקוט יוסף שובע שמחות לעניין מילה בשבת שכתב בזה”ל: אין למול – אף בימי החול – גרים שנתגיירו בגיור רפורמי, שכל גיור שאין בו קבלת מצוות אינו גיור על פי ההלכה.