מקורות ונימוקים:
האם יכולים קרובים לעלות לתורה זה אחר זה כאשר קדיש מפסיק בין העליות
פסק השולחן ערוך או”ח סימן קמ”א סעיף ו’:
יכולים לקרות ב’ אחים זה אחר זה והבן אחר האב, ואין מניחים אלא בשביל עין הרע. הגה: ואפי’ אם א’ הוא השביעי וא’ הוא המפטיר, לא יקראו השני בשמו משום עין הרע.
מבואר בדברי הרמ”א שגם שביעי ומפטיר לא יעלו קרובים זה אחר זה. וביאר שם המשנה ברורה דהיינו אפילו שיש קדיש המפסיק ביניהם. ובזה לא דמי לדין כהן העולה אחר כהן כאשר יש קדיש ביניהם, כי שם הטעם מפני פגמו של ראשון, ואין זה נוגע לנידון דידן שהוא עניין של עין הרע.
אמנם בשו”ת יחוה דעת חלק ג’ סימן נ’ א’ הביא לדברי המהריק”ש בהגהותיו שכתב על דברי מרן השולחן ערוך שאם האב עולה שביעי, כיון שהוא מפסיק בקדיש אין לחוש אם יעלה הבן מפטיר, כי הוא ענין אחר וכן נהגו עכ”ל. וכן הביאו להלכה הגאון מהר”י אלגאזי בספר אמת ליעקב (בדיני עליית קריאת ספר תורה אות ל”א). אם כן לפי המהריק”ש בנידון השאלה שלפנינו יוכלו הבן והאב לעלות זה אחר זה שביעי ומפטיר, כיון שיש קדיש מפסיק ביניהם.
האם כאשר אין מעלים את העולים בשמותיהם ניתן להעלות קרובים זה אחר זה
עוד הביא בשו”ת יחווה דעת למחלוקת הפוסקים אם כל העניין שלא להעלות קרובים זה אחר זה הוא דווקא במקום שנוהגים לקרות בשמות העולים, או שמא גם למנהגנו שאין קורים בשמות העולים, עדיין יש חשש עין הרע בעליית קרובים לתורה זה אחר זה.
בשו”ת אמונת שמואל סימן מ”ז כתב, שאין לחוש לעין הרע בזה, אלא כשקוראים את העולים לספר תורה בשמותם, אבל במקום שנהגו שלא לקרות לספר תורה, בשם יכולים לעלות אב ובנו או שני אחים זה אחר זה, ואין לחוש בזה לעין הרע ע”כ. וכן פסק בשו”ת נשאל דוד (חלק אורח חיים סימן ה’), ודייק כן מלשון הרמ”א הנ”ל. וכן הסכימו כל האחרונים.
לפי זה למנהג הספרדים שנוהגים שלא לקרות לעלות לספר תורה בשם כפי שכתב מרן החיד”א בשו”ת חיים שאל חלק א’ סימן י”ג, אם כן לכאורה אין לחוש בזה לעין הרע.
אולם בספר כסא אליהו סימן קמ”א סק”ב כתב, שאף על פי שבמקומות אלו אין קוראים בשם לעלות לתורה. מכל מקום כיון שאחר קריאת התורה אומר השליח צבור מי שבירך לעולים ומזכיר את שמותיהם, הרי זה כקוראו בשמו, כי מה לי בתחילה ומה לי לבסוף ע”כ. וכן המנהג לחוש בזה לדברי הכסא אליהו, וכמו שכתב הרה”ג רבי אהרן בן שמעון בספר נהר מצרים הלכות קריאת ספר תורה אות ה’. וכן כתב הרה”ג רבי יעקב סופר בכף החיים סימן קמא ס”ק ל”ב.
מבואר בדברי שו”ת יחווה דעת, שאין לחלק ולומר שלמנהג הספרדים שאין קורים בשמות העולים יהיה ניתן להעלות הקרובים זה אחר זה. אולם למרות זאת ראיתי צורך להזכיר טיעון זה, כדי לצרפו לשעת הצורך והדחק לפי ראות עיני מורה ההוראה.
מותר להעלות לתורה קרובים זה אחר זה כאשר מוציאין ספר תורה אחר
למרות האמור שאין להעלות הקרובים זה אחר זה גם בעליית שביעי ומפטיר שיש קדיש ביניהם. מיהו כאשר מוציאין ספר תורה אחר לעליית מפטיר, אין חשש בזה. כפי שכתב במשנה ברורה שם או”ח סימן קמ”א ס”ק כ’.
וכן העלה בשו”ת יחווה דעת להתיר להעלות קרובים זה אחר זה לעלייות חתן תורה וחתן בראשית, וזאת למרות שאין קדיש ביניהם, משום שהמפטיר קורא בספר תורה אחר.
וציין שכדברי המשנה ברורה מוכח מדברי המהרי”ל עצמו שהם מקור דברי הרמ”א, וכן כתב בשיורי כנסת הגדולה (סימן קמ”א הגהות בית יוסף אות ה’). וכן כתב מרן החיד”א בספר לדוד אמת (סימן ה’ אות ל”א).
לפיכך לעניין מעשה בנידון השאלה שלפנינו, ככל שמוציאין למפטיר ספר תורה אחר, יכולים לעלות זה אחר זה. אולם ככל שאין מוציאין ספר תורה אחר, באנו למחלוקת הפוסקים אם מועיל הקדיש שמפסיק בין השביעי למפטיר, וכל מקום יעשה כמנהגו. ובמקום שאין מנהג ברור בדבר, ניתן לסמוך על דברי המהריק”ש שמועיל הקדיש להפסיק ביניהם, בפרט בשעת הצורך כמו אזכרה וכדו’, ובפרט למנהג הספרדים שאין קוראים לעלות לתורה בשמות העולים. אכן לכתחילה עדיף שיעלו הקרובים בעליות שאינם זה אחר זה.
